התרבות האוריניאקית

מפת התפוצה של אתרי התרבות האוריניאקית, כ-45,000 עד 35,000 שנים לפני זמננו

ה"אריה-אדם" - צלמית שנמצאה במערה בשוואביה, ומתאורכת לכ-32 אלף שנים לפני זמננו. זהו הממצא הקדום ביותר של האנשת חיות בהיסטוריה האנושית

התרבות האוריניאקית היא תרבות פרהיסטורית מהתקופה הפלאוליתית העליונה, שהתקיימה באירופה ובדרום מערב אסיה ובכלל זה בארץ ישראל, כ-45,000 - 35,000 שנים לפני זמננו. התרבות הוגדרה לראשונה בחפירת האתר הארכאולוגי אוריניאק בצרפת, ומכאן שמה. הגדרת התרבות האוריניאקית מתבססת, כמקובל במחקר הפלאוליתי, על טיפוסי כלי אבן המיוחדים לה, אך גם על ממצאים ייחודיים שאינם מאבן, כגון כלים מעצם ומקרן, חרוזים עשויים משיני בעלי חיים ופריטי אמנות מגולפים.

לתרבות האוריניאקית חשיבות רבה בחקר האבולוציה של האדם. מקובל להניח כי זוהי תרבותם החומרית של האוכלוסיות הראשונות של האדם המודרני באירופה. כמה מהממצאים הקדומים ביותר הידועים של אמנות פיגורטיבית וכלי נגינה ידועים בתרבות זו.

מאפיינים עיקריים

תעשיית הכלים האוריניאקית מאופיינת בכלי עצם או קרני אייל מחורצים וחתוכים בקצוותיהם. כלי הצור כוללים להבים ולהבים זעירים (bladelets), העשויים מחתיכות משויפות ולא משבבי האבן. בני תרבות זו יצרו גם את מקצת מאמנות המערות וציורי מערות המקודמים, כמו ציורי המערות המפורסמים שבדרום צרפת. הם גם יצרו מדליונים, שרשראות, חרוזי שנהב וצלמיות. כמו כן נמצאו באתרי התרבות Bâton de commandement, שמטרתם אינה ברורה עד כה.

• 
  להבים מסותתים מצור
• 
  חודים מסותתים מצור מטיפוס "דופור"
• 
  "חוד בקוע-בסיס" עשוי מעצם
• 
  החליל משווביה, עשוי על עצם של ציפור
• 
  מגרדים אופייניים

שיוך לאדם המודרני

תחכום זה והמודעות העצמית הגבוהה הובילה את הארכאולוגים להעריך כי חפצי התרבות האוריניאקית שייכים לבני האדם המודרניים הראשונים באירופה. שרידי אדם וחפצי התרבות האוריניאקית המאוחרים שנמצאו בסמיכות תומכים במסקנה זו. תגלית משמעותית ביותר היא זו של השלד המכונה "אגברט" מקאסר עקל, צפונה מביירות בסמיכות לחפצים המשויכים לתרבות האוריניאקית-לוונטינית. אגברט הוא אדם מודרני לחלוטין הן מבחינת הגולגולת והן שלדית, המתוארך לכ-40,000 עד 45,000 שנים לפני זמננו.

עם זאת, ממצאי שרידי אדם מודרני בהקשר ישיר לטכנולוגיות האוריניאקיות המוקדמות הינם נדירים באירופה. השיוך הטוב ביותר בין מוצרים אוריניאקיניים ושרידי אדם הם אלה של לפחות חמישה אנשים ממערת Mladec בצ'כיה, על ידי מדידות פחמן רדיואקטיבי ישירות על שרידי השלד עצמם תוארכו השרידים ל-31 אלף שנים לפחות לפני זמננו. לפחות שלושה אנשים בעלי מבנה גוף חסון אך מודרני מבחינה אנטומית ממערת Peștera cu Oase ברומניה, שתוארכו ל-36 אלף עד 35 אלף שנים לפני זמננו. למרות שאינם קשורים ישירות לממצאים ארכאולוגיים, ממצאים אלה נמצאים בטווח הכרונולוגי והגאוגרפי של התרבות הקדם-אוריניאקית בדרום מזרח אירופה.

אמנות

הצלמיות האוריניאקית שנמצאו מתארות ייצוגי בעלי חיים שחיו באותה תקופה ונכחדו, כולל ממותות ומינים נכחדים של קרנפים וסוסים, יחד עם תיאורים מאונשים שניתן לפרשם כחלק מהראיות המוקדמות ביותר של דת.

בחודש יוני 2007, פסלון בן 35 אלף שנים של ממותה התגלה במערת Vogelherd. כעת נחקר הפסלון על ידי אוניברסיטת טובינגן, הפסלון מגלם את המאפיינים האמנותיים המורכבים והמסבוכים של התרבות האוריניאקית.

הממצא הקדום ביותר של אומנות פיגורטיבית הידוע לנו, ונוס מהולה פילס, שייך לתרבות זו. ממצא זה נמצא בספטמבר 2008 בשלקלינגן שבבאדן-וירטמברג שבדרום גרמניה. הפסלון מתוארך ללפחות 35 אלף שנה לפני זמננו.

חליל (כ-22 סנטימטר אורך ו-2.2 סנטימטר קוטר; מעצם כנף חלולה של עיט ענק), יחד עם שברי חלילי שנהב שנמצאו באותה מערה בשנת 2009 הם כלי הנגינה העתיקים ביותר שאינם שנויים במחלוקת.

ראו גם

• התקופה הפלאוליתית
• קרו מניון
• נדידת האדם הקדמון
• אמנות פרהיסטורית

לקריאה נוספת

• עופר בר-יוסף ויוסף גרפינקל, הפרהיסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב, ירושלים, הוצאת אריאל, 2008, עמ' 100 - 101.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא התרבות האוריניאקית בוויקישיתוף