עלי דייויס – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Tofibanana (שיחה | תרומות)
מ Tofibanana העביר את הדף עלי דיוויס לשם עלי דייויס: איות לא מדויק של השם
Tofibanana (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
תגיות: גרשיים שגויים עריכה חזותית
שורה 1: שורה 1:
{{עריכה|קישורים לאתרי אינטרנט מתוך הערך במקום הערות שוליים, יש לעצב את הפרק "ספרים" לפי הנהוג בוויקיפדיה}}
{{עריכה|קישורים לאתרי אינטרנט מתוך הערך במקום הערות שוליים, יש לעצב את הפרק "ספרים" לפי הנהוג בוויקיפדיה}}
[[קובץ:Eli davis עלי דייויס.jpg|ממוזער]][[פרופ']] '''עלי דיוויס''' ([[1908]] – [[1997]]) היה מנכ"ל ההסתדרות המדיצינית '''הדסה''' ומנהל [[בית החולים הדסה עין כרם|בית החולים הדסה.]] פרופסור לרפואה ב{{ה|אוניברסיטה העברית}}, רופא וחוקר בעל שם עולמי. סופר, אספן אמנות יהודית וממייסדי בתי החולים '''הדסה''' בירושלים ובבאר שבע.
[[קובץ:Eli davis עלי דייויס.jpg|ממוזער]]
[[פרופ']] '''עלי דיוויס''' ([[1908]] – [[1997]]) היה מנכ"ל ההסתדרות המדיצינית '''הדסה''' ומנהל [[בית החולים הדסה עין כרם|בית החולים הדסה.]] פרופסור לרפואה ב{{ה|אוניברסיטה העברית}}, רופא וחוקר בעל שם עולמי. סופר, אספן אמנות יהודית וממייסדי בתי החולים '''הדסה''' בירושלים ובבאר שבע.
[[קובץ:פרופ דייויס משמאל.jpg|ממוזער|220x220 פיקסלים|מימין: לורד סמואל (הבן) ואשתו, יגאל אלון, עוזי נרקיס. עלי דייויס ראשון משמאל]]
[[קובץ:פרופ דייויס משמאל.jpg|ממוזער|220x220 פיקסלים|מימין: לורד סמואל (הבן) ואשתו, יגאל אלון, עוזי נרקיס. עלי דייויס ראשון משמאל]]


שורה 8: שורה 7:
דיוויס (Eli Davis) נולד בשנת 1908 בבירז', ליטא. משפחתו היגרה לאנגליה בהיותו בן חודשים ספורים. את לימודי הרפואה סיים במנצ'סטר בשנת 1933. בתקופת לימודיו בפקולטה לרפואה היה פעיל בארגוני הסטודנטים הציוניים. לאחר מכן נבחר למועצת הפדרציה הציונית הבריטית. שימש כרופא ב-''Manchester Royal Infirmary'' וערב פרוץ מלחמת העולם השנייה נתמנה לסמנכ"ל ''St. Andrew’s Hospital'' בלונדון, אותו ניהל בשנים הקשות של ה"בליץ".
דיוויס (Eli Davis) נולד בשנת 1908 בבירז', ליטא. משפחתו היגרה לאנגליה בהיותו בן חודשים ספורים. את לימודי הרפואה סיים במנצ'סטר בשנת 1933. בתקופת לימודיו בפקולטה לרפואה היה פעיל בארגוני הסטודנטים הציוניים. לאחר מכן נבחר למועצת הפדרציה הציונית הבריטית. שימש כרופא ב-''Manchester Royal Infirmary'' וערב פרוץ מלחמת העולם השנייה נתמנה לסמנכ"ל ''St. Andrew’s Hospital'' בלונדון, אותו ניהל בשנים הקשות של ה"בליץ".


בה בעת המשיך בפעילותו הציונית, ובשנת 1943 הקים את ארגון [http://www.jta.org/1969/11/28/archive/mark-25th-anniversary-of-patwa-which-has-brought-40000-professionals-to-israel '''PATWA'''] שפעל לעליית בעלי מקצועות שונים לארץ ישראל (''Professional and Technical Workers Aliyah''). דיוויס נבחר להיות יושב הראש הראשון של הארגון. בין המקימים היו גם ד"ר ולטר איתן, אליהו אפשטיין ו[[אברהם הרמן]] -  לימים נשיא האוניברסיטה העברית. הארגון הצליח להעלות מבריטניה עשרות אלפי עולים בעלי מקצועות, שמילאו תפקידים חשובים במינהל הלאומי בארץ.
בה בעת המשיך בפעילותו הציונית, ובשנת 1943 הקים את ארגון '''PATWA''' <ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.jta.org/1969/11/28/archive/mark-25th-anniversary-of-patwa-which-has-brought-40000-professionals-to-israel|כותרת=Mark 25th Anniversary of Patwa, Which Has Brought 40,000 Professionals to Israel|אתר=Jewish Telegraphic Agency|תאריך=1969-11-28|תאריך_וידוא=2017-03-18}}</ref> שפעל לעליית בעלי מקצועות שונים לארץ ישראל (''Professional and Technical Workers Aliyah''). דיוויס נבחר להיות יושב הראש הראשון של הארגון. בין המקימים היו גם ד"ר ולטר איתן, אליהו אפשטיין ו[[אברהם הרמן]] -  לימים נשיא האוניברסיטה העברית. הארגון הצליח להעלות מבריטניה עשרות אלפי עולים בעלי מקצועות, שמילאו תפקידים חשובים במינהל הלאומי בארץ.


בשנת 1946 עלה ארצה עם אשתו עליזה (Elise) ושימש כסגן מנהל בית החולים הדסה. לאחר שמנהל בית החולים, [[חיים יסקי]], נרצח ב[[שיירת הדסה]], מונה למנכ"ל ההסתדרות המדיצינית הדסה ולמנהל בית החולים. תוך זמן קצר, ולאחר משא ומתן מייגע עם ממשלת המנדט, עם הצבא הבריטי ועם ראשי הכנסיות בירושלים, הוביל דייויס את שיקום '''הדסה''' במשכנים זמניים בירושלים בתחילה, עד שהוקם בית החולים החדש ב[[בית החולים הדסה עין כרם|עין כרם]]. הוא דאג להקמת מערכת רפואית בעיר למתן שירותי הרפואה והאשפוז לאחר סגירת ביה"ח הדסה על הר הצופים בתקופת המצור. בו זמנית דאג להקמה ולפיתוח בתי חולים ומרפאות '''הדסה''' ברחבי הארץ (תל אביב, ראש-העין, צפת ועוד).
בשנת 1946 עלה ארצה עם אשתו עליזה (Elise) ושימש כסגן מנהל בית החולים הדסה. לאחר שמנהל בית החולים, [[חיים יסקי]], נרצח ב[[שיירת הדסה]], מונה למנכ"ל ההסתדרות המדיצינית הדסה ולמנהל בית החולים. תוך זמן קצר, ולאחר משא ומתן מייגע עם ממשלת המנדט, עם הצבא הבריטי ועם ראשי הכנסיות בירושלים, הוביל דייויס את שיקום '''הדסה''' במשכנים זמניים בירושלים בתחילה, עד שהוקם בית החולים החדש ב[[בית החולים הדסה עין כרם|עין כרם]]. הוא דאג להקמת מערכת רפואית בעיר למתן שירותי הרפואה והאשפוז לאחר סגירת ביה"ח הדסה על הר הצופים בתקופת המצור. בו זמנית דאג להקמה ולפיתוח בתי חולים ומרפאות '''הדסה''' ברחבי הארץ (תל אביב, ראש-העין, צפת ועוד).
שורה 18: שורה 17:
על תרומתו החשובה לשמירה ולפיתוח שירותי הבריאות בירושלים בעת מלחמת השחרור ואחריה, החליטה '''ההסתדרות המדיצינית הדסה''' העולמית לקרוא את אגף המינהלה בביה"ח הדסה על הר הצופים לאחר שיקומו, ע"ש פרופ' דיוויס.
על תרומתו החשובה לשמירה ולפיתוח שירותי הבריאות בירושלים בעת מלחמת השחרור ואחריה, החליטה '''ההסתדרות המדיצינית הדסה''' העולמית לקרוא את אגף המינהלה בביה"ח הדסה על הר הצופים לאחר שיקומו, ע"ש פרופ' דיוויס.


פרופ' דיוויס היה רופא וחוקר בעל שם עולמי. הוא היה עמית (fellow) של הקולג' המלכותי לרופאים באנגליה ([https://www.rcplondon.ac.uk/ '''FRCP''']), וחבר כבוד בארגונים רבים. בשנת 1976 קיבל מנשיאת הסתדרות הדסה העולמית [http://www.nytimes.com/2002/05/17/nyregion/rose-ellis-matzkin-hadassah-leader-88.html רוז מטצקין] את '''אות ותיקי הדסה''' כהערכה לפעילותו ועל שירותו הנאמן משנת 1946. בשנת 1993 זכה דייויס באות [[יקיר באר שבע]]. על שמו קרוי רחוב ב[[העיר העתיקה (באר שבע)|עיר העתיקה]] בסמוך לתחנת הרכבת הטורקית. בשנת 2003 קיבל אות הוקרה והערכה מ[[ההסתדרות הרפואית בישראל|הההסתדרות הרפואית בירושלים]], עבור פעילותו ותרומתו הציבורית למען הרופאים ותושבי ירושלים.
פרופ' דיוויס היה רופא וחוקר בעל שם עולמי. הוא היה עמית (fellow) של הקולג' המלכותי לרופאים באנגליה ('''FRCP''') <ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.rcplondon.ac.uk/|כותרת=RCP London|אתר=RCP London|תאריך_וידוא=2017-03-18}}</ref>, וחבר כבוד בארגונים רבים. בשנת 1976 קיבל מנשיאת הסתדרות הדסה העולמית רוז מטצקין <ref>{{Cite news
| url = http://www.nytimes.com/2002/05/17/nyregion/rose-ellis-matzkin-hadassah-leader-88.html
| title = Rose Ellis Matzkin -- Hadassah Leader, 88
| date = 2002-05-17
| newspaper = The New York Times
| issn = 0362-4331
| access-date = 2017-03-18
}}</ref> את '''אות ותיקי הדסה''' כהערכה לפעילותו ועל שירותו הנאמן משנת 1946. בשנת 1993 זכה דייויס באות [[יקיר באר שבע]]. על שמו קרוי רחוב בעיר העתיקה בסמוך לתחנת הרכבת הטורקית. בשנת 2003 קיבל אות הוקרה והערכה מ[[ההסתדרות הרפואית בישראל|הההסתדרות הרפואית בירושלים]], עבור פעילותו ותרומתו הציבורית למען הרופאים ותושבי ירושלים.


== מחקרים ==
== מחקרים ==
[[קובץ:DR. Ilay Davis.jpg|ממוזער|1948|טקסט=עלי דייוויס eli davis 1948]]
[[קובץ:DR. Ilay Davis.jpg|ממוזער|1948|טקסט=עלי דייוויס eli davis 1948]]
דייויס עסק במחקר רפואי ושימש כפרופסור לרפואה פנימית ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]]. היה מראשוני החוקרים בעולם בתחום המיקרוצירקולציה ובמשך שנים רבות היה גם יו"ר האגודה הישראלית וחבר ועד הארגון האירופי. ב-1982 אירגן את הכינוס הבינלאומי בנושא זה בירושלים. בנוסף, היה בין החלוצים בעולם בשטח הביו-מיקרוסקופיה ומחקר הנימיות. עד ליומו האחרון עמד בראש המעבדה לנימיות בהדסה עין כרם, שהייתה בעלת שם בינלאומי. ב-1966 פרסם את מחקרו בנושא הנימיות בשיתוף רופא העיניים פרופ' יעקב לנדאו. [http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0140673660917943 מחקר זה], יחד עם ספרו האחר על קדחת השיגרון (פרסם ב-1969), מהווים עד היום ספרי יסוד בתחומים אלה.
דייויס עסק במחקר רפואי ושימש כפרופסור לרפואה פנימית ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]]. היה מראשוני החוקרים בעולם בתחום המיקרוצירקולציה ובמשך שנים רבות היה גם יו"ר האגודה הישראלית וחבר ועד הארגון האירופי. ב-1982 אירגן את הכינוס הבינלאומי בנושא זה בירושלים. בנוסף, היה בין החלוצים בעולם בשטח הביו-מיקרוסקופיה ומחקר הנימיות. עד ליומו האחרון עמד בראש המעבדה לנימיות בהדסה עין כרם, שהייתה בעלת שם בינלאומי. ב-1966 פרסם את מחקרו בנושא הנימיות בשיתוף רופא העיניים פרופ' יעקב לנדאו. מחקר זה<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0140673660917943|כותרת=THE SMALL BLOOD-VESSELS OF THE CONJUNCTIVA AND NAILBED IN DIABETES MELLITUS - ScienceDirect|אתר=www.sciencedirect.com|שפה=en|תאריך_וידוא=2017-03-18}}</ref>, יחד עם ספרו האחר על קדחת השיגרון (פרסם ב-1969), מהווים עד היום ספרי יסוד בתחומים אלה.


== חיים אישיים ==
== חיים אישיים ==
בשנת 1938 נישא באנגליה ל'''עליזה-שרה''' ׂ(Elise-Sara) לבית רוזנבלום (נפטרה 1994). בני הזוג עלו לארץ בשנת 1946, והתגוררו בשכונת טלביה-רחביה בירושלים יחד עם שני ילדיהם, '''נעמי פרנקל''' (אשת שפה ומקרא), ו'''חיים דיבון''' (איש משרד החוץ, כיהן כסמנכ"ל משרד החוץ, ראש [[מש"ב]] ובין יתר תפקידיו כיהן כשגריר ישראל באתיופיה, בקנדה ובהולנד). הותיר אחריו שמונה נכדים (ביניהם השופט '''[http://elyon1.court.gov.il/heb/cv/fe_html_out/menus/mnu_judges/mnu_jdgs_in_court_904.htm צבי פרנקל]'''). נוסף לעבודתו הרפואית הענפה התעניין פרופ' דייויס גם בתחומים אחרים, ובראשם נושא היודאיקה. דייויס הקדיש חלק ניכר מזמנו לבניית אוסף אמנות יהודית, ממנו תרם למוזיאונים שונים. גם בנושא זה (אמנות ופולקלור יהודי), פרסם שני ספרים ומאמרים רבים. בנוסף כתב רומנים רפואיים על חיי הרפואה בעת המצור בירושלים, על הקמת בית הספר לרפואה ועוד.
בשנת 1938 נישא באנגליה ל'''עליזה-שרה''' ׂ(Elise-Sara) לבית רוזנבלום (נפטרה 1994). בני הזוג עלו לארץ בשנת 1946, והתגוררו בשכונת טלביה-רחביה בירושלים יחד עם שני ילדיהם, '''נעמי פרנקל''' (אשת שפה ומקרא), ו'''חיים דיבון''' (איש משרד החוץ, כיהן כסמנכ"ל משרד החוץ, ראש [[מש"ב]] ובין יתר תפקידיו כיהן כשגריר ישראל באתיופיה, בקנדה ובהולנד). הותיר אחריו שמונה נכדים (ביניהם השופט '''[http://elyon1.court.gov.il/heb/cv/fe_html_out/menus/mnu_judges/mnu_jdgs_in_court_904.htm צבי פרנקל]'''). נוסף לעבודתו הרפואית הענפה התעניין פרופ' דייויס גם בתחומים אחרים, ובראשם נושא היודאיקה. דייויס הקדיש חלק ניכר מזמנו לבניית אוסף אמנות יהודית, ממנו תרם למוזיאונים שונים. גם בנושא זה (אמנות ופולקלור יהודי), פרסם שני ספרים ומאמרים רבים. בנוסף כתב רומנים רפואיים על חיי הרפואה בעת המצור בירושלים, על הקמת בית הספר לרפואה ועוד.


נפטר בשנת [[1997]] בגיל 89 בירושלים, העיר בה התגורר מאז עלייתו ארצה ב-1946.
נפטר בשנת 1997 בגיל 89 בירושלים, העיר בה התגורר מאז עלייתו ארצה ב-1946.


== ספרים ==
== ספרים ==
שורה 38: שורה 44:
''<u>Saga of a siege</u>'' הוצאת ''ראובן מס, <u>1981</u>''
''<u>Saga of a siege</u>'' הוצאת ''ראובן מס, <u>1981</u>''


<big><u>ה''[https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=43405 קמיע העברי]''</u></big> יחד עם ד"ר דוד א' פרנקל, הוצאת המכון למדעי היהדות, 1995
<big><u>ה''קמיע העברי''</u></big> יחד עם ד"ר דוד א' פרנקל, הוצאת המכון למדעי היהדות, 1995


''<u>WHO HEALETH ALL THY DISEASES</u>'' הוצאת ראובן ''מס,'' 1975
''<u>WHO HEALETH ALL THY DISEASES</u>'' הוצאת ראובן ''מס,'' 1975

גרסה מ־01:25, 19 במרץ 2017

פרופ' עלי דיוויס (19081997) היה מנכ"ל ההסתדרות המדיצינית הדסה ומנהל בית החולים הדסה. פרופסור לרפואה באוניברסיטה העברית, רופא וחוקר בעל שם עולמי. סופר, אספן אמנות יהודית וממייסדי בתי החולים הדסה בירושלים ובבאר שבע.

מימין: לורד סמואל (הבן) ואשתו, יגאל אלון, עוזי נרקיס. עלי דייויס ראשון משמאל

אודות

דיוויס (Eli Davis) נולד בשנת 1908 בבירז', ליטא. משפחתו היגרה לאנגליה בהיותו בן חודשים ספורים. את לימודי הרפואה סיים במנצ'סטר בשנת 1933. בתקופת לימודיו בפקולטה לרפואה היה פעיל בארגוני הסטודנטים הציוניים. לאחר מכן נבחר למועצת הפדרציה הציונית הבריטית. שימש כרופא ב-Manchester Royal Infirmary וערב פרוץ מלחמת העולם השנייה נתמנה לסמנכ"ל St. Andrew’s Hospital בלונדון, אותו ניהל בשנים הקשות של ה"בליץ".

בה בעת המשיך בפעילותו הציונית, ובשנת 1943 הקים את ארגון PATWA [1] שפעל לעליית בעלי מקצועות שונים לארץ ישראל (Professional and Technical Workers Aliyah). דיוויס נבחר להיות יושב הראש הראשון של הארגון. בין המקימים היו גם ד"ר ולטר איתן, אליהו אפשטיין ואברהם הרמן -  לימים נשיא האוניברסיטה העברית. הארגון הצליח להעלות מבריטניה עשרות אלפי עולים בעלי מקצועות, שמילאו תפקידים חשובים במינהל הלאומי בארץ.

בשנת 1946 עלה ארצה עם אשתו עליזה (Elise) ושימש כסגן מנהל בית החולים הדסה. לאחר שמנהל בית החולים, חיים יסקי, נרצח בשיירת הדסה, מונה למנכ"ל ההסתדרות המדיצינית הדסה ולמנהל בית החולים. תוך זמן קצר, ולאחר משא ומתן מייגע עם ממשלת המנדט, עם הצבא הבריטי ועם ראשי הכנסיות בירושלים, הוביל דייויס את שיקום הדסה במשכנים זמניים בירושלים בתחילה, עד שהוקם בית החולים החדש בעין כרם. הוא דאג להקמת מערכת רפואית בעיר למתן שירותי הרפואה והאשפוז לאחר סגירת ביה"ח הדסה על הר הצופים בתקופת המצור. בו זמנית דאג להקמה ולפיתוח בתי חולים ומרפאות הדסה ברחבי הארץ (תל אביב, ראש-העין, צפת ועוד).

בשנת 1949, עם תום מלחמת השחרור ושחרור באר שבע, יזם להקים את בית החולים הדסה בבאר שבע - בי"ח הדסה ע"ש יסקי, ממנו צמחו שירותי הרפואה והפקולטה לרפואה באוניברסיטת באר שבע.

עלי דייויס נואם, 1949

בשנת 1951, לאחר ששירותי בית החולים הדסה בירושלים נכנסו לתלם ולמסלול מסודר, החליט פרופ' דייויס לשוב ולהתמסר למחקר ולהוראה, ולפיכך התפטר מניהול ההסתדרות המדיצינית הדסה וביה"ח, וחזר לפרקטיקה כראש מחלקה פנימית ג' שכללה את מרפאת החוץ הגדולה ביותר.

על תרומתו החשובה לשמירה ולפיתוח שירותי הבריאות בירושלים בעת מלחמת השחרור ואחריה, החליטה ההסתדרות המדיצינית הדסה העולמית לקרוא את אגף המינהלה בביה"ח הדסה על הר הצופים לאחר שיקומו, ע"ש פרופ' דיוויס.

פרופ' דיוויס היה רופא וחוקר בעל שם עולמי. הוא היה עמית (fellow) של הקולג' המלכותי לרופאים באנגליה (FRCP) [2], וחבר כבוד בארגונים רבים. בשנת 1976 קיבל מנשיאת הסתדרות הדסה העולמית רוז מטצקין [3] את אות ותיקי הדסה כהערכה לפעילותו ועל שירותו הנאמן משנת 1946. בשנת 1993 זכה דייויס באות יקיר באר שבע. על שמו קרוי רחוב בעיר העתיקה בסמוך לתחנת הרכבת הטורקית. בשנת 2003 קיבל אות הוקרה והערכה מהההסתדרות הרפואית בירושלים, עבור פעילותו ותרומתו הציבורית למען הרופאים ותושבי ירושלים.

מחקרים

עלי דייוויס eli davis 1948
1948

דייויס עסק במחקר רפואי ושימש כפרופסור לרפואה פנימית באוניברסיטה העברית. היה מראשוני החוקרים בעולם בתחום המיקרוצירקולציה ובמשך שנים רבות היה גם יו"ר האגודה הישראלית וחבר ועד הארגון האירופי. ב-1982 אירגן את הכינוס הבינלאומי בנושא זה בירושלים. בנוסף, היה בין החלוצים בעולם בשטח הביו-מיקרוסקופיה ומחקר הנימיות. עד ליומו האחרון עמד בראש המעבדה לנימיות בהדסה עין כרם, שהייתה בעלת שם בינלאומי. ב-1966 פרסם את מחקרו בנושא הנימיות בשיתוף רופא העיניים פרופ' יעקב לנדאו. מחקר זה[4], יחד עם ספרו האחר על קדחת השיגרון (פרסם ב-1969), מהווים עד היום ספרי יסוד בתחומים אלה.

חיים אישיים

בשנת 1938 נישא באנגליה לעליזה-שרה ׂ(Elise-Sara) לבית רוזנבלום (נפטרה 1994). בני הזוג עלו לארץ בשנת 1946, והתגוררו בשכונת טלביה-רחביה בירושלים יחד עם שני ילדיהם, נעמי פרנקל (אשת שפה ומקרא), וחיים דיבון (איש משרד החוץ, כיהן כסמנכ"ל משרד החוץ, ראש מש"ב ובין יתר תפקידיו כיהן כשגריר ישראל באתיופיה, בקנדה ובהולנד). הותיר אחריו שמונה נכדים (ביניהם השופט צבי פרנקל). נוסף לעבודתו הרפואית הענפה התעניין פרופ' דייויס גם בתחומים אחרים, ובראשם נושא היודאיקה. דייויס הקדיש חלק ניכר מזמנו לבניית אוסף אמנות יהודית, ממנו תרם למוזיאונים שונים. גם בנושא זה (אמנות ופולקלור יהודי), פרסם שני ספרים ומאמרים רבים. בנוסף כתב רומנים רפואיים על חיי הרפואה בעת המצור בירושלים, על הקמת בית הספר לרפואה ועוד.

נפטר בשנת 1997 בגיל 89 בירושלים, העיר בה התגורר מאז עלייתו ארצה ב-1946.

ספרים

פרסם כ-130 ספרים ומאמרים מקצועיים וכן מחזות וספרי אמנות.

בין ספריו: - רפואה ואורח חיים (ספר רפואה המיועד לציבור הרחב)הוצאת מגנס, 1988

THE QUACK הוצאת ראובן מס 1986

Saga of a siege הוצאת ראובן מס, 1981

הקמיע העברי יחד עם ד"ר דוד א' פרנקל, הוצאת המכון למדעי היהדות, 1995

WHO HEALETH ALL THY DISEASES הוצאת ראובן מס, 1975

HATS AND CAPS OF THE JEWS; הוצאת מסדה, 1983

JEWISH FOLK ART OVER THE AGES/ אמנות יהודית במהלך הדורות הוצאת ראובן מס, 1988

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עלי דייויס בוויקישיתוף
  1. ^ Mark 25th Anniversary of Patwa, Which Has Brought 40,000 Professionals to Israel, Jewish Telegraphic Agency, ‏1969-11-28
  2. ^ RCP London, RCP London
  3. ^ "Rose Ellis Matzkin -- Hadassah Leader, 88". The New York Times. 2002-05-17. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2017-03-18.
  4. ^ THE SMALL BLOOD-VESSELS OF THE CONJUNCTIVA AND NAILBED IN DIABETES MELLITUS - ScienceDirect, www.sciencedirect.com (באנגלית)