עלילת הדם בווילנה

עלילת הדם בווילנה שנודעה גם בשם משפט בּלוֹנדֶס או פרשת בלונדס (ברוסית: Дело Блондеса) הייתה פרשה אנטישמית מפורסמת באימפריה הרוסית בראשית המאה ה-20 שבה הואשם דוד בלונדס, ספר יהודי מווילנה, בעלילת דם שלפיה ניסה לשחוט את העוזרת שלו, כפרייה פולנית קתולית, כדי להשתמש בדמה למטרות פולחן.

בלונדס שיוצג בידי פרקליט הצמרת היהודי ישראל גרוזנברג ושני עורכי דין רוסים בכירים, נמצא אשם והורשע באישום חלקי בדצמבר 1900, וחודשיים לאחר מכן זוכה כליל בערעור.

תיאור הפרשה

ב-1 במרץ 1900, זמן מה לפני חג הפסח של שנת ה'תר"ס, יצאה משרתת פולניה בשם גרודזינסקי מביתו של הספר והחובש היהודי דוד בלונדס בשעה 02:00 לאחר חצות הליל, לעבר בית סמוך שבו עבד בן דודה. זמן קצר לאחר מכן הגיעה לבית שבו עבד בן-הדוד כשהיא פצועה בצווארה וסיפרה שבלונדס ויהודי נוסף עטוף בטלית ניסו לשחוט אותה. בן-הדוד ארגן כמה מחבריו ויחד התפרצו לביתו של בלונדס והכו נמרצות אותו ואת אשתו. אשתו חמקה מהבית ויצאה להזעיק עזרה, בינתיים התקהל המון, המשטרה הופיעה ועצרה את בלונדס. המשרתת נשלחה לבית חולים, פצעיה אובחנו כקלים והיא שוחררה כעבור זמן קצר.

לפי גרסתה במשטרה, אמרה גרודזינסקי שאינה יודעת בוודאות לשם מה ניסו היהודים לשחוט אותה אך הבינה מידידים שמדובר בצורך של היהודים בדם נוצרי לפולחן דתי. תחילה היה נשמע כל העניין מופרך, ואולם מינוי חוקר מיוחד של בית המשפט המחוזי לבדיקת המקרה העניק בעיני ההמון גושפנקה לכך שמדובר במקרה רציני. נכבדים פולנים ניצלו את האווירה ובאו לבקר את גרודזינסקי בבית החולים, מה שחימם את האווירה יותר ויותר.

ב-2 במרץ אירעה התנפלות של כ-200 נוצרים על הרחוב שבו הייתה המספרה, המשטרה שהוזעקה טלפונית הופיעה ופיזרה את המתקהלים. למרות זאת התקשורת האנטישמית עודדה את אווירת עלילת הדם שנוספה למתח בין יהודים לפולנים, וכמרים מקומיים המליצו לשומעי לקחם להימנע מלעבוד בבתי היהודים בתקופת ערב הפסח מחשש לשלומם.

מאחר שהיה ברור לכל כי יהדות וילנה ושמא יהדות ליטא והאימפריה הרוסית כולה עומדות למשפט, נשכרו שירותיהם של שני פרקליטים רוסים בכירים מסנקט פטרבורג ועמם פרקליט הצמרת היהודי ישראל גרוזנברג כדי להגן על בלונדס. הפרקליט הפולני הווילנאי הבכיר פאדי ורובלבסקי (Faddey Wróblewski) ייצג את המשרתת וטען כי מדובר בניסיון לרצח ממניע דתי. הדיונים נערכו בפני חבר מושבעים ובדלתיים סגורות, ובתומם קבע בית הדין שבלונדס ואדם נוסף שלא נודעה זהותו גרמו פצעים קלים במתכוון ובתכנון מוקדם, אך בלי כוונה לרצח. גזר הדין שהוטל עליו בשל כך היו שנת מאסר וארבעה חודשים ובנוסף הוטלו עליו הוצאות המשפט.

למרות גזר הדין הקל יחסית ודעת חלק מעסקני הקהילה בווילנה שערעור יכול לסכן את ההישג בערכאה הראשונה, תבע גרוזנברג להגיש ערעור. המשפט התארך זמן רב ורק בראשית פברואר 1902 זוכה בלונדס, בשל עדות מומחה שקבע כי החתך בצווארה של המשרתת נעשה בידי עצמה.

העיתון "המגיד" הגדיר את האירוע בשעת מעשה כפורים חדש.

לקריאה נוספת

• ישראל קלוזנר, וילנה, ירושלים דליטא: דורות אחרונים, 1881–1939, כרך א, בית לוחמי הגטאות, תשמ"ג-1983, עמ' 27–28. ורשימת המקורות מעיתונות התקופה בהערה 36 שם.

קישורים חיצוניים

• משפט בלונדס, המגיד, 27 בפברואר 1902
• המליץ, חדשות בישראל: משפט עלילת הדם בוילנה., השקפה, 7 במרץ 1902
• מזכרונותיו של גרוזנברג: משפט בלונדס, הצופה, 13 בינואר 1941
• בלונדס, דוד אברמוביץ - ערך על העלילה והמשפט ביברייסקיה אנציקלופדיה שבהוצאת ברוקהאוס-אפרון, באתר ויקיטקסט (ברוסית)