המדינה האסלאמית – הבדלי גרסאות

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד
שורה 307: שורה 307:


ב-[[12 באוגוסט]] [[2016]] הודיעה [[ארצות הברית]] כי חיסלה בתקיפה אווירית את חאפז סעיד ח'אן.
ב-[[12 באוגוסט]] [[2016]] הודיעה [[ארצות הברית]] כי חיסלה בתקיפה אווירית את חאפז סעיד ח'אן.
ב- [[13 באפריל]] [[2017]] הטילה [[ארצות הברית]] לראשונה פצצת [[gbu 43/b]] על מנהרות של הארגון ב[[אפגניסטן]].


==== מחוז הקווקז ====
==== מחוז הקווקז ====

גרסה מ־20:23, 13 באפריל 2017


שגיאות פרמטריות בתבנית:ארגון פרה-מיליטרי
פרמטרים ריקים [ אתר ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ שנות פעילות, מפה, שם מקורי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

המדינה האסלאמית
الدولة الإسلامية
דגל המדינה האסלאמית ובו השהאדה
דגל המדינה האסלאמית ובו השהאדה
תקופת הפעילות 1999–הווה (כ־25 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיה אסלאמיזם סוני
הג'יהאד הסלפי
ח'ליפות עולמית
רדיפת האסלאם השיעי
מוטו باقية وتتمدد עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים
מנהיגים אבו מוסעב א-זרקאווי (תבנית:טקסט מוקטן)
אבו בכר אל-בגדאדי (תבנית:טקסט מוקטן)
אבו עלאא אל-עפרי תבנית:טקסט מוקטן[1][2][3]
אבו עומר א-שישאני (תבנית:טקסט מוקטן)
אבו מוחמד אל-עדנאני (תבנית:טקסט מוקטן)
אבו סלימאן אל-נאצר (תבנית:טקסט מוקטן)
אבו עלי אל-אנבארי (תבנית:טקסט מוקטן)
אבו מוסלם א-תורכמני (תבנית:טקסט מוקטן)
אבו אוסאמה אל-מסרי (תבנית:טקסט מוקטן)
עבד אל-קדר א-נג'די (תבנית:טקסט מוקטן)
מטה עיראקעיראקמוסול, עיראק סוריהסוריהא-רקה, סוריה
אזורי פעילות עיראקעיראק עיראק
סוריהסוריה סוריה
לבנוןלבנון לבנון
לובלוב לוב
מצריםמצרים מצרים(סיני)
תימןתימן תימן
הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית (רצועת עזה) [דרוש מקור]
אתיופיהאתיופיהאתיופיה
ניגריהניגריהניגריה
קמרוןקמרוןקמרון
צ'אדצ'אדצ'אד
ניז'רניז'רניז'ר
הפיליפיניםהפיליפיניםהפיליפינים
אפגניסטןאפגניסטןאפגניסטן
חברים 80,000[4]
חלק מ אל-קאעידהאל-קאעידהאל-קאעידה עד 2014
הקודם אל-קאעידה בעיראק
בעלי ברית צבא ח'אלד בן אל-וליד
בוקו חראם
מחוז סיני של המדינה האסלאמית
אבו סיאף
המדינה האסלאמית בלוב
אנצאר אל-ח'ילפה ברזיל
מתנגדים

מדינות:
איראןאיראןאיראן
ארצות הבריתארצות הבריתארצות הברית
בריטניהבריטניהבריטניה
קנדהקנדהקנדה
ירדןירדןירדן
לבנוןלבנוןלבנון
בחרייןבחרייןבחריין
קטר (מדינה)קטר (מדינה)קטר
מצריםמצריםמצרים
סוריהסוריהסוריה
טורקיהטורקיהטורקיה
ערב הסעודיתערב הסעודיתערב הסעודית
עיראקעיראקעיראק
קמרוןקמרוןקמרון
ניגריהניגריהניגריה
צ'אדצ'אדצ'אד
ניז'רניז'רניז'ר
הפיליפיניםהפיליפיניםהפיליפינים
בלגיהבלגיהבלגיה
אוסטרליהאוסטרליהאוסטרליה
איטליהאיטליהאיטליה
דנמרקדנמרקדנמרק
ספרדספרדספרד
הולנדהולנדהולנד
גרמניהגרמניהגרמניה
רוסיהרוסיהרוסיה
צרפתצרפתצרפת
רומניהרומניהרומניה
ישראלישראלישראל
הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית[5]
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית
בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה בוסניה והרצגובינה
אתיופיהאתיופיהאתיופיה
ברזילברזילברזיל

ארגונים:
אל-קאעידהאל-קאעידהאל-קאעידה
חות'ים החות'ים
היחידות להגנת העם היחידות להגנת העם
פשמרגה פשמרגה
חזבאללהחזבאללהחזבאללה
הרפובליקה הסוריתהרפובליקה הסוריתהצבא הסורי החופשי
קרבות מלחמת עיראק
מלחמת האזרחים השנייה בעיראק
מלחמת האזרחים בסוריה
מלחמת האזרחים השנייה בלוב
הטרור בסיני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המדינה האסלאמית (בערבית: الدولة الاسلامية, תעתיק מדויק: אלדולה אלאסלאמיה), הידועה גם בשם דאעש (בערבית: داعش, ראשי תיבות של الدولة الاسلامية في العراق والشام, תעתיק מדויק: אלדולה אלאסלאמיה פי אלעראק ואלשאם, "המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט" ; ראשי התיבות באנגלית: ISIS או ISIL‏ - Islamic State of Iraq and Syria/Levant), היא ארגון טרור אסלאמי סוני קיצוני שהתפצל מארגון אל-קאעידה, והשתלט על שטחים נרחבים בסוריה ובעיראק ופועל גם במדינות נוספות. הארגון מגדיר עצמו כח'ליפות אסלאמית סונית.

הארגון הוקם בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 וב-2004 הצטרף לארגון אל-קאעידה המרכזי באפגניסטן, ונודע כ"אל-קאעידה בעיראק". ב-2014, בעקבות חילוקי דעות בין ההנהגה המרכזית של אל-קאעידה למפקדי הארגון בשטח, הם התנתקו מאל-קאעידה והפכו לארגון עצמאי בשם "דאעש".

מנהיג הארגון נכון לשנת 2017 הוא אבו בכר אל-בגדאדי. הארגון תחתיו משתתף בלחימה בסוריה[6], בעיראק, בלוב, בתימן, באפגניסטן ובפקיסטן[7]. בסוף יוני 2014 הכריז הארגון על הקמת ח'ליפות אסלאמית עצמאית בשטחים שבשליטתו וקיצר את שמו ל"המדינה האסלאמית"[8], שינוי המלמד על השאיפות שגדלו ואינן מוגבלות עוד מבחינה גאוגרפית. בנוסף, הוא הכריז שכל המוסלמים בכל העולם חייבים לציית לאל-בגדאדי, שהוכרז כח'ליפה[9]. הארגון נודע לשמצה בעולם לאחר שפרסם ברשת האינטרנט סרטונים בהם הציג את אנשיו עורפים את ראשיהם של קורבנות שנחטפו על ידי הארגון ורוצחים אזרחים וחיילים בעיראק ובסוריה באמצעות רובים.

למדינה האסלאמית זרוע תקשורת שהוקמה בתחילת 2014 הנקראת "אל-חיאת", שאחראית על פרסומי הארגון, סרטוני תעמולה ועיתונות כדוגמת המגזין "דאביק" (Dabiq).

היסטוריה

ייסוד הארגון

אבו מוסעב א-זרקאווי היה מייסד המדינה האסלאמית. ב-1999 הוא הקים ארגון תחת השם "ג'מאעת א-תוחיד ואל-ג'יהאד", במטרה להפיל את ממלכת ירדן. בעקבות פריצת מלחמת עיראק בשנת 2003 אשר במהלכה חיילות קואליציה בהנהגת ארצות הברית פלשו לעיראק ולחמו נגד כוחות המזוינים של עיראק וארגונים שתמכו בשלטון של סדאם חוסין, הצטרף הארגון ללחימה בכוחות הקואליציה.

בשנת 2004 הארגון נשבע אמונים לאל-קאעידה ושינה את שמו ל"תנט'ים קאעידת אל-ג'יהאד פי בלאד א-ראפדין" (تنظيم قاعدة الجهاد في بلاد الرافدين)[10]. הוא נודע בשם "אל-קאעידה בעיראק". בתחילת חודש ינואר 2006, לאחר התאחדות הארגון עם ארגונים נוספים, שונה שמו למג'לס שורא אל-מג'אהדין פי אל-עראק (مجلس شورى المجاهدين في العراق). ב-15 באוקטובר 2006 שוב שונה שמו של הארגון למדינה האסלאמית בעיראק (دولة العراق الإسلامية).

בתחילת דרכו נטל הארגון חלק בפעילות טרור בעיקר בעיראק ולעתים גם באזורים סמוכים לעיראק נגד כוחות הקואליציה. בהמשך ביצע הארגון פיגועי טרור ביבשות אחרות נגד כוחות הקואליציה. עם השנים הוא החריף את מאבקו והחל לבצע גם פיגועים נגד אזרחים מערביים באותן מדינות. מאז החל אבו בכר אל-בגדאדי להנהיג את הארגון, הארגון הרחיב את פעילותו במזרח התיכון ובפיגועי טרור עולמיים. הוא הצטרף ללחימה בסוריה. הרחבת הפעילות הובילה לניתוק הקשרים של הארגון עם אל-קאעידה בעיראק בשנת 2014 לאחר שאל-בגדאדי סירב להפסיק את פעילותו של הארגון בסוריה[11] ושם הארגון שונה ל"המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם" או "המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט" (الدولة الاسلامية في العراق والشام). כדי לממש מטרה זו הארגון מבצע פעולות טרור עולמיות ומעודד צעירים להצטרף אליו.

ב-29 ביוני 2014 שינה ארגון דאעש את שמו ל"המדינה האסלאמית" והכריז על "ח'ליפות עולמית" (الدولة الاسلامية)[12][13].

פעולות טרור נגד כוחות הקואליציה (2003–2006)

בעת המלחמה בעיראק הארגון ביצע ומימן פיגועים רבים בעיראק אך נטל אחריות רשמית רק על מעטים מהם בשל הכעס הרב בציבור העיראקי על הפגיעות הרבות באזרחים. רוב הפיגועים בעיראק בוצעו נגד כוחות הקואליציה.

כבר בתחילת המלחמה, בשנת 2003, ביצע הארגון מספר פיגועים נגד כוחות הקואליציה. ב-7 באוגוסט 2003 התבצע פיצוץ של מכונית תופת ליד שגרירות ירדן בבגדאד בירת עיראק. בפיגוע נהרגו 17 בני אדם ונפצעו לפחות 40. על פי הערכות, הפיגוע בוצע בגלל תמיכת ירדן במלחמה בעיראק[14]. 12 ימים לאחר מכן, ב-19 באוגוסט, התבצע פיצוץ נוסף, הפעם של משאית תופת ליד בניין מטה האו"ם בעיראק שנהרס לחלוטין. בפיגוע נהרגו הדיפלומט הברזילאי סרג'יו ויירה דה מלו ו- 23 בני אדם נוספים. מעל 100 בני אדם נפצעו[15]. באותו יום התרחש גם פיגוע במסגד האימאם עלי בעיר נג'ף שבעיראק. בפיגוע נהרגו מעל 85 בני אדם ובהם האייתוללה מוחמד באקר אל-חכים. מעל 500 בני אדם נפצעו. ב-12 בנובמבר 2003 שוב התפוצצה משאית תופת. הפעם, בעיר נאסריה שבעיראק. בפיגוע נהרגו 27 בני אדם, בהם 10 שוטרים צבאיים איטלקים. מעל 100 בני אדם נפצעו.

תנט'ים קאעידת אל-ג'יהאד פי בלאד א-ראפדין

בשנת 2004 נשבע הארגון לאל-קאעידה ושינה את שמו ל"תנט'ים קאעידת אל-ג'יהאד פי בלאד א-ראפדין" (تنظيم قاعدة الجهاد في بلاد الرافدين)[10]. הארגון המשיך לקחת חלק בניסיון לפגוע בכוחות הקואליציה, בעיקר בעיראק אך גם מחוץ לה.

ב-2 במרץ 2004 התבצעה שורת פיגועים על ידי הארגון בערים בגדאד וכרבלה במהלך יום העשורא. בפיגועים נהרגו 178 בני אדם ונפצעו מעל 500. ב-18 במאי 2004 בוצעה התנקשות באמצעות מכונית תופת במנהל המועצה העיראקי עז א-דין סלים בבגדאד. ב-19 באפריל 2004 סוכל ניסיון פיגוע בעמאן, בירת ירדן, באמצעות פצצה כימית. ניסיון הפיגוע מומן בידי הארגון[16][17]. ב-18 ביוני 2004 התרחש פיגוע התאבדות באמצעות מכונית תופת בבגדאד, נהרגו 35 בני אדם ונפצעו כ-145. ב-14 בספטמבר 2004, התפוצצה מכונית תופת ברחוב חיפה בבגדאד, נהרגו 47 בני אדם ונפצעו כ-100, בהם גם שוטרים טירונים.

ב-2 ביולי 2005 נחטף איהאב א-שריף שהיה מיועד להתמנות לשגריר מצרים בעיראק. הוא נרצח ב־7 ביולי 2005 לאחר שהואשם בייצוג ממשל של כופרים שתומך בנוצרים וביהודים לאור רקע עבודתו עם ישראל[18]. ב-9 בנובמבר 2005 ביצע הארגון פיגועי התאבדות בשלושה בתי מלון אמריקאיים בעמאן בהם נהרגו כ-60 בני אדם ונפצעו מעל 100.

מג'לס שורא אל-מג'אהדין בעיראק

הארגון ביצע פעולות טרור עולמיות כזה שהתרחש ב-24 באפריל 2006. האירוע כלל שלושה פיגועי התאבדות בשתי מסעדות וסופרמרקט בעיירה דהב שבסיני. בפיגועים האלו נהרגו כ-20 בני אדם ונפצעו מעל 70[19][20]. בזמנו הלגיטימציה לפעילות טרור עולמי פורסמה יממה קודם לכן בקלטת וידאו של אוסמה בין לאדן לפיה אזרחים מערביים משתפים פעולה ותומכים בממשל שלהם בין היתר באמצעות שליחת בניהם[21].

ב-8 ביוני 2006 הצליח חיל האוויר של ארצות הברית בהפצצה על עיראק להרוג את מנהיג הארגון, א-זרקאווי לאחר מספר ניסיונות התנקשויות קודמות שנכשלו. במקומו עלה אבו איוב אל-מסרי (אבו חמזה אל-מוהאג'ר).

המדינה האסלאמית בעיראק (2006–2013)

בהנהגת איוב אל-מסרי

בשנת 2006 הארגון החריף את פעילויותיו בעיראק והחל בפעולות ממשיות לכינונה של מדינה בעיראק. הוא ביצע מספר פעולות טרור:

  • 3 בפברואר 2007: משאית תופת נהוגה בידי מחבל מתאבד התפוצצה בשוק השיעי בבגדאד בירת עיראק, בפיגוע נהרגו 121 אזרחים עיראקים ממוצא שיעי ונפצעו יותר מ-200.
  • ב-17 בספטמבר 2008 הארגון ביצע פיגוע בשגרירות ארצות הברית בצנעא בירת תימן. שתי מכוניות תופת פוצצו את שער השגרירות, ירי צלפים ומחבלים חמושים ברובים אוטומטיים ורקטות RPG אשר פתחו באש לעבר שומרי השגרירות. בפיגוע נהרגו 19 בני אדם ובהם שישה חיילים, שישה מחבלים ואזרחית אמריקנית ששהתה במקום. פיגוע זה בוצע בשיתוף עם ארגון אל-קאעידה בתימן[22][23].
  • 26 בדצמבר 2008: תקיפת תחנת משטרה בעיר רמאדי שבעיראק, הנמצאת כמאה קילומטרים מערבית לבירה בגדאד. בפיגוע נהרגו כ-13 אנשים (מתוכם שישה שוטרים עיראקים ושבעה אנשי אל-קאעידה)[24].
  • 8 במרץ 2009: הפצצת אקדמיית משטרה במרכז העיר בגדאד בירת עיראק. לפחות 30 בני אדם נהרגו ו-57 בני אדם נפצעו, הנפגעים הם בעיקר שוטרים ומגויסים טריים[25][26].
  • 8 בדצמבר 2009: הפצצת משרדי ממשלה בבגדאד בירת עיראק באמצעות שלוש משאיות תופת. לפחות 127 בני אדם נהרגו וכ-261 נוספים נפצעו.
  • 25 בינואר 2010: הפצצת מלונות פאר שבהם נוהגים לבקר זרים בבגדאד בירת עיראק באמצעות שלוש מכוניות תופת. לפחות 41 בני אדם נהרגו וכ-70 נוספים נפצעו[27][28].

ב-18 באפריל 2010 חוסל איוב אל-מסרי בפעילות אמריקאית-עיראקית[29]. אבו בכר אל-בגדאדי התמנה כמפקד הארגון.

בהנהגת אבו בכר אל-בגדאדי

אבו בכר אל-בגדאדי, המנהיג הנוכחי של ארגון הטרור

הארגון המשיך להוציא פיגועים בעיראק:

  • ב-10 במאי 2010, ביצע הארגון מספר פיגועים נגד יעדים שיעים ונגד כוחות הביטחון העיראקיים בערים שונות בעיראק, בהם נרצחו מעל מאה בני אדם ונפצעו מעל שלוש מאות[30].
  • 19 בספטמבר 2010: פיגוע במרכז בגדאד באמצעות פיצוץ של שתי מכוניות תופת כמעט בו-זמנית. לפחות 31 בני אדם נהרגו[31][32].
  • 1 בנובמבר 2010: חמושי הארגון החזיקו כ-120 בני ערובה במשך כארבע שעות בכנסייה הסורית בבגדאד בירת עיראק. בניסיון החילוץ נהרגו כ-52 בני אדם בהם כומר ו-10 קצינים עיראקים ונפצעו כ-67 בני אדם[33][34].
  • באוגוסט 2012 הפיץ הארגון לאמצעי התקשורת סרטון באורך כ-49 דקות, שבו מוצגת מתקפת טרור שהוא ביצע בעיר חדית'ה שבמחוז אנבאר שבעיראק, ב-5 במרץ 2012. בסרטון נראים, בין היתר, עשרות הטרוריסטים לבושים במדים של יחידת ההסתערות המיוחדת של המשטרה העיראקית הלאומית, כשהם פורצים עם טנדרים, עליהם מורכבים מקלעים, לתחנות משטרה ויעדים נוספים בעיר, תופסים את השוטרים ומפקדיהם, כובלים אותם ורוצחים אותם ביריות[35].

מאז החלה הנהגת אבו בכר אל-בגדאדי הארגון הצטרף ללחימה בסוריה. ב-2013 דווח כי איימן א-זוואהירי, מנהיג אל-קאעידה, דרש מהארגון להתמקד בעיראק ולהותיר את הפעילות בסוריה לארגון ג'בהת א-נוסרה, שלוחת אל-קאעידה בסוריה[11]. לאחר שאל-בגדאדי סירב להפסיק את פעילותו של הארגון בסוריה, הודיע ארגון אל-קאעידה ב-2014 על ניתוק קשריו עם אל-קאעידה בעיראק, והארגון שינה את שמו ל"דאעש", ראשי תיבות של "המדינה האסלאמית מעיראק ואל לבנט".

המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם (2013–2016)

ערכים מורחבים – המתקפה בצפון עיראק (2014), הרס נכסי תרבות על ידי המדינה האסלאמית

2014:

  • בקיץ ארגון המדינה האסלאמית, בשיתוף כוחות מקומיים המתנגדים למשטר בלבנון, כבשו את העיר ערסאל, לקחו בשבי 19 שוטרים והרגו 18 חיילים לבנונים[36]. צבא לבנון בשיתוף החזבאללה ניסו לכבוש את העיר. עשרות אלפי פליטים ברחו מהמקום[37].
  • בראשית יוני זכה הארגון להישג בולט כשכבש את רוב שטחה של מוסול - העיר הגדולה והחשובה ביותר בצפון עיראק, והביא למנוסתם של מאות אלפי פליטים מאזור הלחימה[38][39]. כמו כן השיג הארגון שליטה בעיר תכרית[40]. ב-15 ביוני דווח כי ארגון המדינה האסלאמית כבש גם את העיר תל עפר[41] והוציא להורג כ-1,700 חיילים מצבא עיראק שנשבו על ידו[42]. ב-29 ביוני הודיע הארגון על הקמת ח'ליפות אסלאמית, בהנהגתו של אבו בכר אל-בגדאדי, שכונה "אמיר המאמינים".
  • ביוני מנה הארגון כ-6,000 לוחמים בשטח עיראק וכ-4,000 לוחמים בשטח סוריה. מתוכם, כ-3,000 הם כנראה לוחמים זרים: כ-1,000 מצ'צ'ניה וכ-500 ממדינות אירופה[43] על פי מקור אחר מדובר ב-15,000 לוחמים, כולל 1,000 טורקים[44].
  • ביולי הרס הארגון את נבי יונס, אחד משלושת מקומות הקבורה המיוחסים ליונה הנביא[45][46] בזרמים השונים באסלאם (השניים האחרים נמצאים בישראל, במשהד ובאשדוד) וכן את קבר דניאל הנביא[47].
  • בראשית אוגוסט פלשו כוחות הארגון בסוריה ללבנון והחלו בקרבות מול צבא לבנון ומול ארגון חזבאללה. במקרה זה הצליחו כוחות המדינה האסלאמית להשתלט על עמדות חזבאללה וצבא לבנון בגבול סוריה-לבנון, ובכך רשמו הישג גדול יחסית. לאחר מכן השתלט חזבאללה חזרה על העמדות והוציא להורג את שבויי המדינה האסלאמית שהיו בידם. בתקיפה השתתף גם ג'בהת א-נוסרה, וגם לוחמיו שנתפסו הוצאו להורג על ידי חזבאללה. לאחר תקיפה זאת ביצעו תקיפות משותפות שני הארגונים, למשל, באוקטובר באותה שנה תקפו שני הארגונים את מוצבי חזבאללה וצבא לבנון בעיר ערסאל הלבנונית הקרובה גם היא לגבול סוריה-לבנון, תקיפה זו נחשבה לכישלון מבחינת התוקפים, 28 מאנשי שני הארגונים נהרגו ו-4 נשבו, נוסף על כך לא השתלטו על עמדות חשובות. (ע"פ רשת אל ג'זירה)
  • ב-10 באוגוסט תקפו אנשי המדינה האסלאמית בצפון עיראק את העיר סינג'ר, והותירו לתושביה את הברירה להתאסלם או למות. לאחר שהיזידים סירבו, הוציאו אנשי הארגון להורג כ-500 גברים יזידים, אנסו נשים רבות וחטפו כ-300 בנות למכירה. אלפי יזידים ברחו מהאזור והיו נצורים בהר סינג'ר בחוסר כל[48]. אנשי "המדינה האסלאמית" הצליחו להשתלט על סכר מוסול.

2015:

2016:

הקמת הח'ליפות בעיראק

המדינה האסלאמית הקימה במהירות רבה תשתיות בעיראק להקמת הח'ליפות האסלאמית. אחד מהקצינים הבכירים אמר ”הם רוצים להגיע למשטר דתי שאין בלתו וכל מה שהוא מודרני וליברלי הם נגדו...דאעש כבר הקימו משרד פנים, משרד אוצר, סעד, רווחה, בתי ספר, מאפיות ואפילו משטרה.” (ynet) המדינה הנפיקה מעין דרכון רשמי עבור תושביה[8], דוחות פנימים הדנים בהתממשות יעדיה[66] ובמוסול יצאה תוכנית לימודים המותאמת למדיניות הח'ליפה. התוכנית אינה כוללת מקצועות הומניים אך כן תכלול לימודים מדעיים (לא כולל תאוריות כשל דרווין ואחרות)[67].

ברחובות שמות בתי ספר נוצריים הוחלפו[67], ובנוסף קבוצת נשים לוקחות תפקיד בבריגדות בסוריה ובודקות כי חוקי השריעה מתנהלים כשורה. שכרן החודשי בגובה 25 אלף לירות סוריות (כ-585 שקלים)[68]. בנובמבר 2014 הודיעה המדינה האסלמית על הנפקת מטבעות שיקראו דינר אסלאמי[69]. ב-29 ביוני 2014 שינה ארגון דאעש את שמו ל"המדינה האסלאמית" והכריז על ח'ליפות עולמית[12].

תוצאות מתקפה אמריקאית על בתי זיקוק סוריים בשליטת המדינה האסלאמית. ספטמבר 2014.

מבצע נחישות טבועה

ערך מורחב – מבצע נחישות טבועה

ב-16 באוגוסט 2014 החלה ארצות הברית לתקוף מהאוויר את לוחמי "המדינה האסלאמית" בעיראק[70] וביחד עם לוחמים כורדים הצליחו להסיג את אנשי הארגון מסכר מוסול. אנשי הארגון, שחטפו מספר עיתונאים מערביים, רצחו בתגובה את העיתונאי האמריקאי ג'יימס פולי, לאחר שנשיא ארצות הברית ברק אובמה סירב לשלם כופר בסך 132 מיליון דולר[71]. הסרטון שתיעד את הרצח באמצעות עריפה פורסם בציבור ועורר תרעומת רבה ברחבי העולם, בין היתר בשל העובדה כי הרוצח בסרטון היה ממוצא בריטי. בתגובה גינה הנשיא אובמה בחריפות את המדינה האסלאמית וכינה אותם "סרטן בגוף המזרח התיכון"[72], והכוחות האמריקניים הגבירו את התקיפות האוויריות על המדינה האסלאמית. ב-2 בספטמבר פרסם ארגון המדינה האסלאמית סרטון נוסף שבו מוצג הרצח של העיתונאי הישראלי אמריקאי, היהודי סטיבן סוטלוף. הרציחות העלו לדיון הציבורי באירופה את נושא "תיירות הטרור", שבה קיצונים ממוצא אירופאי שמים את פעמיהם לאזור המזרח התיכון על מנת להילחם במלחמת ג'יהאד.

ב-19 באוגוסט 2014 הצהיר בריאד המופתי העליון של סעודיה, מבכירי העולם הסוני, שייח' עבד אל-עזיז א-שייח', כי המדינה האסלאמית (וכן אל-קאעידה) הוא ה"אויב מספר 1" של האסלאם[73].

ב-5 בספטמבר 2014 הודה הנשיא ברק אובמה כי לארצות הברית לא הייתה אסטרטגיה בנוגע למדינה האסלאמית[74]. בספטמבר 2014 בשולי ועידת נאטו גיבשו המעצמות אסטרטגיה של תקיפות אוויריות על מטרות הארגון ללא כניסת חיילים לשטח שכינוייה "No Boots on the Ground". ב-15 בספטמבר 2014 החלו רשמית ההפגזות מן האוויר על יעדי הארגון. ארצות הברית הכריזה כי לראשונה תתקיף מטרות של הארגון גם בסוריה ללא תיאום עם ממשל אסד. בתגובה החלו פעילי הארגון להימלט מהעיר א-ראקה לכיוון הגבול עם עיראק. התקיפות מתבצעות מנושאות המטוסים ג'ורג' בוש במפרץ הפרסי ודווייט אייזנהאור בים התיכון. לראשונה הופעלו מטוסי F-22 והפכו למבצעיים. זאת בנוסף למטוסי F-18 המשתתפים במערכה. בסוף דצמבר 2014 העידו תושבים בעיראק כי למרות הצהרת הנשיא ברק אובמה השתתפו חיילי צבא ארצות הברית בלחימה קרקעית בארגון[75].

ב-10 בספטמבר 2014 הודיע הנשיא אובמה על האסטרטגיה האמריקנית למלחמה במדינה האסלאמית ובה גיבוש קואליציה רחבה של מדינות שיסייעו למערכה, כאשר ארצות הברית בעיקר תסייע בכסף ונשק, ייעוץ ואימון, ותיתן מטרייה אווירית ללוחמים עיראקים וכורדים שילחמו על הקרקע. אובמה הבהיר שארצות הברית לא תכניס חיילים קרקעית, אם כי מספר החיילים האמריקניים בעיראק בתפקידי מודיעין, ייעוץ וסיוע אמור להגיע לכ-1,500. למחרת מזכיר המדינה ג'ון קרי הודיע בסעודיה כי הצליח להרחיב את הקואליציה נגד המדינה האסלאמית ולצרף אליה עשר ממדינות ערב, (מצרים, עיראק, ירדן, לבנון ושש מדינות המפרץ). מדינות אלו התחייבו לדאוג לעצירת העברת הכספים לארגון ולסיוע לשיקום הקהילות שנפגעו מהארגון. חלק נוסף בתוכנית הוא לאמן מורדים סורים על אדמתה של סעודיה בכסף אמריקני[76]. בספטמבר 2014 הכריז שר הביטחון משה יעלון על ארגון זה כהתאחדות בלתי מותרת בישראל[77], ובאוקטובר 2015 הכריזה ממשלת ישראל על הארגון כארגון טרור[78].

לאחר שאובמה הכריז מלחמת חורמה על המדינה האסלאמית, הראשונה להצטרף לקואליציה הייתה בריטניה, בעקבות רצח אזרחיה בעריפות ראש מול המצלמה לצד אמריקאים. שתי המדינות גייסו לקואליציה מדינות נוספות מהעולם המערבי לצד מדינות העולם הערבי. הקואליציה, מלבד העברת נשק למורדים המתונים בסוריה וללוחמים הכורדים בעיראק, מבצעת גם תקיפות אוויריות נגד יעדים של הארגון. בתחילה ארצות הברית תקפה לבדה, אך עד מהרה הצטרפו לתקיפות ירדן, סעודיה, בריטניה, צרפת, ובלגיה, ומדינות נוספות, כמו הולנד ואוסטרליה ששלחו את מטוסי הקרב שלהן לצורכי איסוף מודיעין בסוריה ובעיראק. איראן, גם היא תקפה את כוחות המדינה האסלאמית מהאוויר, וכוחות משמרות המהפכה אף מעורבים בלחימה הקרקעית. שיתוף הפעולה של ירדן בהתקפות הקואליציה התהדק, לאחר שפרסם הארגון כי שרף למוות טייס ירדני שנפל בשבי במהלך גיחה מבצעית נגד מטרות של הארגון בעיראק.

ב-מאי 2015 דווח כי מנהיג המדינה האסלאמית אבו בכר אל-בגדאדי נפצע בתקיפה מן האוויר, נפגע בחוט השדרה, והפך לנכה. על פי דווחים מסוימים, מאז מנהיג את הארגון בפועל סגנו אבו עלאא אל-עפרי[1][79] על פי דיווחים אחרים בטלוויזיה העיראקית ב-13 במאי 2015, אבו עלאא אל-עפרי חוסל בתקיפת כוחות הקואליציה[80].

ב-23 באוגוסט טורקיה הצטרפה לקואליציה נגד הארגון[81] וב-24 באוגוסט כבר תקפה את הארגון בעצמה[82].

ב-25 בספטמבר צרפת תקפה בפעם הראשונה את הארגון[83].

ב-1 באוקטובר רוסיה תקפה בפעם הראשונה את הארגון כחלק מהמעורבות הרוסית במלחמת האזרחים הסורית ומיחסי סוריה - רוסיה. התקיפה התרחשה בעיר א-רקה, בירת הארגון[84][85], מאז רוסיה המשיכה והרחיבה תקיפותיה ואת יחסי הכוחות שלה בצורה משמעותית במזרח התיכון ובעיקר בשטחי סוריה ועיראק[86][87].

ב-מרץ 2016-חוסל אבו עומר א-שישאני(בכיר בארגון שלחם והיה אחראי על גיוס לוחמים), הוא חוסל בתקיפה אווירית של חיל האוויר האמריקאי מלבד אבו עומר א-שישאני נהרגו בהתקפה עוד 12 פעילי הארגון.[58]

ב-25 במרץ הודיע הפנטגון כי עבד א-רחמן אל-קדוואלי "מספר שתיים של הארגון" חוסל בפעילות של כוח מיוחד של צבא ארצות הברית, הפעילות הייתה מתוכננת כדי להביא אותו בחיים אך בעקבות תקלה לא ידועה הלוחמים נאלצו להרוג אותו.[88]

ב-30 ביוני 2016 חוסלו 250 לוחמי הארגון כתוצאה מתקיפה אווירית מסיבית של כוחות הקואליציה על בסיסי הארגון בעיר פלוג'ה בעיראק.[89]

ב-30 באוגוסט דיווחה סוכנות הידיעות של ארגון הטרור כי סגן מפקד הארגון ודובר הארגון אבו מוחמד אל-עדנאני נהרג בתקיפה אווירית של צבא ארצות הברית[90][91].

ב-7 בספטמבר חוסל וואיל עאדל חסן סלמאן אל-פיאד שר ההסברה של הארגון בתקיפה של כוחות הקואליציה מחוץ לביתו בעיר א -רקה[92][93].

שלוחות הארגון

הארגון מונה באופן רשמי 35 מחוזות - 19 מתוכם בתחומי עיראק וסוריה ו-16 האחרים מחוץ להם. בנוסף למחוזות, ישנם ארגוני טרור שנשבעו אמונים למדינה האסלאמית ושואבים ממנה השראה אך אינם מוגדרים כמחוזות המדינה האסלאמית.

מחוזות הארגון מחוץ לעיראק ולסוריה

מחוז סיני

ערך מורחב – מחוז סיני של המדינה האסלאמית

מחוז סיני (בערבית: ولاية سيناء) של המדינה האסלאמית הוקם על בסיס ארגון הטרור אנצאר בית אל-מקדס (בערבית: أنصار بيت المقدس, תרגום: "נאמני ירושלים"; הגיית השם בעברית: "אנסאר בית אל-מקדיס"), הפועל בחצי האי סיני מאז 2011, לאחר שחברי הארגון נשבעו אמונים ל"מדינה האסלאמית" בנובמבר 2014. מחוז סיני מתרכז בפגיעה בצבא מצרים ובמטרות צבא ומשטר בצפון סיני, אך לעתים פעל גם נגד ישראל, אותה הגדיר כאויב רשמי. הארגון פוצץ את צינור הגז שבין ישראל למצרים[94], חדר לשטח ישראל ב-2012[95] וירה רקטות מספר פעמים לעבר ישראל מסיני ומרצועת עזה. מנהיג המחוז הוא שאדי אל-מניעי שעל ראשו הציעה ממשלת מצרים מיליון לירות מצריות. הלוחמים נמצאים במחנה צבאי שהקימו באזור שיח' זוויד סמוך למחנה נמצאים גם מחנות של ארגוני טרור סלפים נוספים. אחד ממייסדי הארגון איברהים מוחמד פריג' נהרג בתקיפה אווירית ואילו מייסד נוסף של הארגון ואליד אל עמר נשבה על ידי צבא מצרים ומצבו לא ידוע. הארגון הצהיר כי עמדתו היא שמפלגת האחים המוסלמים צריכה להנהיג את מצרים[דרוש מקור] ואת עבד אל-פתאח א-סיסי יש להוציא להורג.

ב-1 ביולי 2015 ביצע מחוז סיני פיגוע טרור בסיני שבו נהרגו 64 חיילים מצרים[96]. המתיחות בין מצרים לארגון החל עוד מספטמבר 2014, לאחר הצטרפות מצרים לכוחות הלוחמים[97] וכן בשל המאבק המתמשך באחים המוסלמים בעקבות עלית עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון. שני ארגונים אלו ביצעו מספרים ימים קודמים שלוש התנקשויות בשופטים מצרים והוציאו להורג את התובע הכללי המצרי[98]. בעקבות הפיגוע קשרים בין המצרים ואנשי חמאס ברצועת עזה התהדקו[99].

ב-31 באוקטובר 2015 התרסקה טיסה 9268 של מטרוג'ט מעל סיני. מחוז סיני של המדינה האסלאמית לקח אחריות על ההתרסקות וטען שהפיל את המטוס באמצעות פצצה. בפיגוע נרצחו 224 בני אדם. הארגון אף הפיץ תמונה של ה"פצצה" שהפילה את המטוס[100][101].

נכון לחודש יולי 2016 יש במחוז סיני כ-400 פעילים[102].

מחוזות לוב

ערך מורחב – המדינה האסלאמית בלוב
סמל מחוזות לוב

מחוזות המדינה האסלאמית בלוב (בערבית: ولايات الدولة الاسلامية في ليبيا) הוקמו בהצהרה רשמית של אבו בכר אל-בגדאדי ב-13 בנובמבר 2014. המחוזות שהוקמו הם מחוז פזאן (ولاية فزان), מחוז קירנאיקה (ولاية برقة) ומחוז טריפוליטניה (ولاية طرابلس). הארגון הוקם בעיר דרנה שבמזרח לוב בידי "מועצת השורא של הנוער האסלאמי", שנשבעו אמונים למדינה האסלאמית.

סניף המדינה האסלאמית בלוב מונה בין 6,000 ל-10,000 פעילים ומנהיגו הוא עבד אל-קדר א-נג'די. המדינה האסלאמית משתתפת במלחמת האזרחים השנייה בלוב ושולטת בעיקר ברצועת החוף המרכזית של המדינה ובה העיר סירת.

המדינה האסלאמית בלוב ידועה בפיגועי תופת ובהוצאות להורג המוניות, ביניהן עריפות ראשיהם של 21 נוצרים קופטים מצרים.

מחוז אלג'יריה

ארגון חיילי הח'ליפות באדמת אלג'יריה (בערבית: جند الخلافة في أرض الجزائر) התפצל מאל-קאעידה במגרב האסלאמי ב-14 בספטמבר 2014 כאשר מנהיג הארגון, ח'אליד אבו סולימאן (שכונה גם "גורי עבד אל-מלק"), הפר את שבועתו לאל-קאעידה ונשבע אמונים למנהיג המדינה האסלאמית, אבו בכר אל-בגדאדי. מאז מהווה הארגון את "מחוז אלג'יריה (בערבית: ولاية الجزائر) של המדינה האסלאמית".

ב-21 בספטמבר 2014 חטפו פעילי המדינה האסלאמית באלג'יריה תייר צרפתי בשם הרווה גורדל בתגובה להשתתפות צרפת בקואליציה הבינלאומית הנלחמת נגד המדינה האסלאמית. ב-24 בספטמבר 2014 פרסמו פעילי מחוז אלג'יריה סרטון המתעד את עריפת ראשו של הרווה גורדל.

ב-22 בדצמבר 2014 חיסל צבא אלג'יריה את מנהיג המחוז, אבו סולימאן, ושני חמושים נוספים.

כיום יש באלג'יריה עשרות בודדות של פעילים המשתייכים למדינה האסלאמית ומנהלים לוחמת גרילה נגד כוחות צבא אלג'יריה.

מחוז מערב אפריקה

ערך מורחב – בוקו חראם

מחוז מערב אפריקה (בערבית: ولاية غرب أفريقيا) של המדינה האסלאמית הוקם ב-7 במרץ 2015, לאחר שארגון בּוֹקוֹ חַרַאם (בערבית: بوكو حرام; תרגום: "זיוף אסור" או "חינוך אסור") נשבע אמונים למדינה האסלאמית[103]. בוקו חראם הוקם ב-2002 בידי ג'יהאדיסטים קיצוניים מבני שבט האוסה ובראשם מוחמד יוסוף. בשנת 2009 החל הארגון במרד מזוין נגד ממשלת ניגריה. מרד זה התרחב בהמשך גם לקמרון, צ'אד וניז'ר.

מנהיג הארגון כיום הוא אבו מוסעב אל-ברנוואי.

הארגון מחזיק בשטח של לפחות 50,000 קמ"ר (כשטחה של בלגיה).

מחוז ח'וראסאן

סמל מחוז ח'וראסאן

מחוז חֻ'ראסאן (בערבית: ولاية خراسان) הוקם באופן רשמי ב-26 בינואר 2015 בהכרזה רשמית של דובר המדינה האסלאמית לשעבר, אבו מוחמד אל-עדנאני. המחוז הוקם בידי חאפז סעיד ח'אן, שהיה מפקד בתחריק א-טליבאן הפקיסטני, ומולא עבד א-ראוף, שהיה מפקד בכיר בטליבאן האפגני, אחרי ששניהם נשבעו אמונים לאבו בכר אל-בגדאדי.

מחוז ח'וראסאן מגייס אליו פעילים אפגנים, פקיסטנים ואוזבקים - רבים מהם עריקים מהטליבאן.

המדינה האסלאמית באפגניסטן ובפקיסטן נלחמת נגד כוחות נאט"ו, טליבאן, אל-קאעידה, צבאות פקיסטן ואפגניסטן.

מולא עבד א-ראוף, שמונה לסגן מנהיג המחוז, נהרג בתקיפת כטב"ם אמריקאי ב-9 בפברואר 2015. ב-18 במרץ 2015 חיסלו כוחות של צבא אפגניסטן את חאפיז ואחידי, סגן מפקד מחוז ח'וראסאן באפגניסטן, ו-9 חמושים נוספים שהשתייכו למחוז ח'וראסאן.

ב-10 ביולי 2015 התקבלו דיווחים על חיסולו של חאפז סעיד ח'אן, מנהיג המחוז, בתקיפת כטב"ם אמריקאי במזרח אפגניסטן. ב-13 ביולי 2015 פרסמו פעילי המדינה האסלאמית קלטת שמע ובה נשמע, לדבריהם, קולו של חאפז סעיד ח'אן כשהוא מכחיש את חיסולו.

ב-23 ביולי 2016 פוצצו את עצמם שני מחבלים מתאבדים, שהשתייכו למדינה האסלאמית, בהפגנה של בני הזארה בקאבול, בירת אפגניסטן, ורצחו 80 אנשים.

ב-12 באוגוסט 2016 הודיעה ארצות הברית כי חיסלה בתקיפה אווירית את חאפז סעיד ח'אן. ב- 13 באפריל 2017 הטילה ארצות הברית לראשונה פצצת gbu 43/b על מנהרות של הארגון באפגניסטן.

מחוז הקווקז

מחוז הקווקז (בערבית: ولاية القوقاز) הוקם באופן רשמי ב-23 ביוני 2015 בהכרזה של דובר המדינה האסלאמית, אבו מוחמד אל-עדנאני. המחוז הוקם בידי מפקדים מארגון הג'יהאד הסלפי "אמירות הקווקז", שנשבעו אמונים לאבו בכר אל-בגדאדי.

מנהיג מחוז הקווקז הוא רוסטם אסילדרוב.

לוחמי המדינה האסלאמית בקווקז נלחמים נגד רוסיה ומבצעים נגדה פיגועים. ב-15 בפברואר 2016 פוצצו מחבלי המדינה האסלאמית רכב תופת בעיר דרבנט שבדאגסטן. בפיגוע נהרגו 2 ונפצעו 17.

מנהיג מחוז הקווקז היה רוסטם אסילדרוב. ב-3 בדצמבר 2016 דיווח שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה כי אסילדרוב חוסל בפשיטה ליד מחצ'קלה שבדאגסטן.

מחוזות ערב הסעודית

סמל מחוז נג'ד

ב-13 בנובמבר 2014 אל-בגדאדי הכריז על הקמת סניף של המדינה האסלאמית בערב הסעודית. סניף זה נקרא מחוז אל-חרמין (בערבית: ولاية الحرمين) על שם שני המקומות הקדושים ביותר לאסלאם הנמצאים באזור זה. קבוצה זו ביצעה שורה של פיגועים בערב הסעודית.

כיום יש בערב הסעודית שני מחוזות רשמיים של המדינה האסלאמית: מחוז נג'ד (ولاية نجد) במרכז המדינה ומחוז אל-חג'אז (ولاية الحجاز) במערבה.

מחוזות תימן

סניף המדינה האסלאמית בתימן הוקם באופן רשמי ב-13 בנובמבר 2014, לאחר שמיליציה חמושה במדינה נשבעה אמונים לארגון. הארגון משתתף במלחמת האזרחים במדינה ונלחם נגד ממשלת תימן, הקואליציה הערבית הנלחמת בתימן בהובלת ערב הסעודית, החות'ים ואל-קאעידה בחצי האי ערב.

סניף המדינה האסלאמית בתימן אחראי למתקפת הטרור במסגדי צנעא ב-20 במרץ 2015, בו נרצחו 142 בני אדם ונפצעו 351. הוא גם אחראי להתנקשות בחייו של מושל מחוז עדן והעיר עדן, ג'עפר מוחמד סעאד, ב-6 בדצמבר 2015.

בתימן יש שישה מחוזות רשמיים של המדינה האסלאמית: מחוז עדן אבין (ولاية عدن أبين), מחוז שבוה (ولاية شبوة), מחוז חצ׳רמוות (ولاية حضرموت), מחוז צנעא (ولاية صنعاء), מחוז אל-ביידא (ولاية البيضا) ומחוז אל-לווא אל-אח'צ'ר (ولاية اللواء الاخضر).

ארגונים נוספים המזוהים עם המדינה האסלאמית

צבא ח'אלד בן אל-וליד

ערך מורחב – צבא ח'אלד בן אל-וליד

צבא ח'אלד בן אל-וליד (בערבית: جيش خالد بن الوليد) נחשב לשלוחת המדינה האסלאמית בדרום סוריה. מרחב פעילותו ברמת הגולן הסורית.

הארגון הוקם ב-21 במאי 2016 לאחר ששלושה ארגוני מורדים ברמת הגולן, המזוהים עם המדינה האסלאמית, התאחדו.

ב-27 בנובמבר 2016 תקפה חוליית מחבלים של הארגון כוח מחטיבת גולני בגבול סוריה בדרום רמת הגולן. החולייה חוסלה על ידי טיל שנורה מכלי טיס של חיל האוויר הישראלי.

נכון לחודש אפריל 2017, מנהיג הארגון הוא אבו מוחמד אל-מקדיסי.

אבו סיאף

ערך מורחב – אבו סיאף

אַבּוּ סַיַּאף (בערבית: جماعة أبو سياف; בפיליפינית: Grupong Abu Sayyaf) הוא ארגון טרור אסלאמי סוני הפועל בפיליפינים ובמלזיה.

מייסד הארגון הוא עבד א-רג'יק אבו בכר ג'נג'לאני.

הארגון מונה כ-400 פעילים ונחשב לאחד האלימים והמסוכנים ביותר בפיליפינים. הוא אחראי לחטיפות ולפיגועים רבים, שמכוונים לא פעם נגד תיירים.

ב-23 ביולי 2014 מנהיג הארגון, איסנילון טוטוני הפילון, נשבע אמונים למדינה האסלאמית.

מועצת השורא של לוחמי הג'יהאד בסביבות ירושלים

ערך מורחב – מועצת השורא של לוחמי הג'יהאד בסביבות ירושלים

מועצת השורא של לוחמי הג'יהאד בסביבות ירושלים (בערבית: مجلس شورى المجاهدين في أكناف بيت المقدس) הוא ארגון טרור פלסטיני ג'יהאדיסטי סלפי, הפועל בחצי האי סיני וברצועת עזה. אחראי לשיגור רקטות וטילים לעבר ישראל. ב-11 בפברואר 2014 נשבעו חברי הארגון אמונים ל"מדינה האסלאמית בעיראק ובשאם".

אנצאר אל-ח'ילפה ברזיל

ארגון אנצאר אל-ח'ילפה ברזיל (בערבית: أنصار الخلافة البرازيل) נשבע אמונים למדינה האסלאמית ולאבו בכר אל-בגדאדי ב-19 ביולי 2016. זהו הארגון הראשון באמריקה הלטינית המכריז נאמנות למדינה האסלאמית. הארגון איים לפגוע בספורטאים ובתיירים במהלך אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016).

ב-21 ביולי 2016 נעצרו 10 חשודים בחברות בארגון.

טרור עולמי והמדינה האסלאמית

מוקד פעילותו של הארגון בסוריה ובעיראק. לצד זאת, שלוחות של הארגון ותנועות השואבות ממנו השראה פועלות ברחבי העולם. הבולטות שבהן נמצאות בלוב, בסיני (אנסאר בית אלמקדס) ובתימן[104]. ב-7 במרץ 2015, הכריז ארגון בוקו חראם, באמצעות סרט שפורסם באינטרנט, כי הוא נשבע אמונים לארגון המדינה האסלאמית, ובכך הפך להיות השלוחה של הארגון בניגריה[105].

ברצועת עזה קמו מספר ארגונים קטנים השואבים השראה אידאולוגית מהמדינה האסלאמית, הנמצאים בחיכוך עם החמאס ששולט ברצועה.

מאז 29 ביוני 2014 חותר הארגון להנהיג ח'ליפות אסלאמית עולמית (الدولة الاسلامية)[13].

בעימותים האלימים בהם נוטל הארגון חלק ברחבי העולם, נהרגו, נכון לפברואר 2017, כ-50,000 מאנשיו[106][107].

ראשית הטרור עולמי

אבו איוב אל-מסרי הודיע ב-24 באוקטובר 2008 כי הארגון יתמקד גם בתקיפות מחוץ לעיראק. בהודעתו רמז אל-מסרי כי ארגונו אחראי לפיגוע הכושל בנמל התעופה הבינלאומי בגלאזגו שבסקוטלנד ביוני 2007[108]. בנוסף לפעילותו בעיראק, הארגון ושלוחותיו ביצעו פיגועים גם במצרים, ירדן, לבנון, תימן, קנדה, אוסטרליה, צרפת ובלגיה.

החשש של מדינות העולם

החשש הכבד של מדינות אירופה היא שצעירים, אשר נלחמו תחת ארגון המדינה האסלאמית יחזרו לאירופה וימשיכו לתפקד בה כאזרחים רגילים אשר בהמשך יוציאו פיגועים בתוך המדינה עצמה[109]. בשל כך אזרחים השמיעו קולות בבריטניה לשלול אזרחות מג'יהאדיסטים[110]. גם ארצות הברית ביקשה ממדינות להחמיר עם אזרחים שיצאו להילחם בשורות הארגון[111][112]. בקרדיף, מוסלמים רבים דאגו מהטפות במסגדים ומחו על כך. הבעיה העיקרית היא שמנהלי המסגדים עצמם עלולים להיות קיצונים[113].

טרור במדינות שלא בגבולות המדינה האסלאמית

ארגון המדינה האסלאמית ותומכיו ביצעו מספר רב של פעולות טרור מחוץ לשטחי שליטת הארגון. בין פעולות הטרור הבולטות שבוצעו בהכוונת הארגון או בהשראתו נמנים הפיגועים הבאים:

התייחסות לישראל

נכון לשנת 2014, הארגון הודיע שלחימה בישראל אינה על סדר היום הנוכחי שלו, אך הארגון טוען שהשטח ששייך לו כולל את מדינת ישראל. על פי האידאולוגיה של הארגון ופרשנותו לקוראן, המלחמה במוסלמים שהפכו לכופרים חשובה הרבה יותר מאשר המלחמה בכאלו שהם כופרים מלכתחילה ולכן במיוחד מרכז הארגון את תקיפותיו נגד מנהיגי מדינות ערב. להשקפתו, רק לאחר נפילתם, יש טעם "לפעול לשחרור ירושלים"[123]. עם זאת, טענו אנשי הארגון לא פעם שהוציאו להורג כאלו ש"שיתפו פעולה עם מדינת היהודים" וכאלו ש"ריגלו" למענה[124].

במסגרת העימות עם חמאס במסגרת מבצע צוק איתן, השתתפה שלוחה של הארגון בסיני, בירי לכיוון ישראל[125] מסיני ומרצועת עזה. ב-3 ביוני 2015 ירה הארגון 3 רקטות לעבר שטח ישראל לאחר שפג אולטימטום בן 48 שעות שהציב הארגון לחמאס לשחרור פעילי הארגון, לאחר ירי הרקטות הציב שוב אולטימטום של 24 שעות. כמו גם, מאחר שפעולות טרור עולמיות בוצעו לא פעם נגד ארגונים פרו-ישראלים או יהודים המשיכה מדינת ישראל באזהרת תושביה מחופשות בחו"ל[126].

ב-30 ביוני 2015 פרסם הארגון סרטון רשמי ובו הכריז בין היתר: "נעקור את מדינת היהודים משורשיה"[127].

לאור הפיגוע במצרים שנעשה על ידי מחוז סיני של המדינה האסלאמית, שבו על פי הדיווחים נהרגו לפחות 17 חיילי צבא מצרים ביולי 2015, תוגברו הכוחות בגבול מצרים - ישראל. מחשש שאנשי הארגון ינצלו את ההזדמנות ויתקפו את מדינת ישראל לאחר שהשיגו נגמ"שים גבר החשש ש"ישכיבו" את הגדר ויכנסו לשטח ישראל[128].

ביולי 2015, בתקופת הרמדאן, פוזרו בירושלים כרוזים של אנצאר בית אל-מקדס נגד האוכלוסייה הנוצרית בעיר, ובהם איומים שהם "יישחטו כמו כבשים"[129].

פלוגות השייח' עומר חדיד, שלוחת הארגון ברצועת עזה שיגר רקטות לעבר ישראל פעמים רבות מסיני ומרצועת עזה[130][131].

ב-23 באוקטובר 2015 פרסם הארגון הפועל בעיראק ובסוריה, לראשונה בתולדותיו, הכרזה כלפי ישראל, דוברת עברית. במהלכה, הדובר מאיים בהשמדת ישראל, לועג לכך שמספר קטן של פיגועי דקירה הכניסו את היהודים לחרדות, ומעודד את הפלסטינים להמשיך באלימות שלהם - ה"אינתיפאדה" כלשונם - ולהרג כמה שיותר יהודים, עד שלא ייוותר יהודי אחד בארץ ישראל. ההכרזה הופצה בידי הארגון ברשתות החברתיות.

ב-27 בנובמבר 2016 תקפה חוליית טרור של המדינה האסלאמית בגבול סוריה כוח של גולני. צה"ל פגע והרג את ארבעת חברי החולייה.

ארגון המדינה האסלאמית זוכה לשיתוף פעולה וסיוע מצד חמאס, דבר המתבטא בהעברת כספים, בהכשרת ואימון מחבלים, בסיוע בקשר ותקשורת ובטיפול בפצועים. הקשר עם שלוחת המדינה האסלאמית בחצי האי סיני מתבצע דרך מנהרות ההברחה של רצועת עזה מתחת לציר פילדלפי.[132]

אידאולוגיה ומדיניות

במהלך השנים הארגון שם לו במטרה להקים מדינה אסלאמית תחילה בעיראק, אחר כך מעיראק ועד ל"שאם" המובטחת ובהמשך בעולם כולו... הארגון הצליח לבסס בעיראק מדינה שכביכול מתנהל על פי חוקי ההלכה האסלאמית, השריעה. הארגון מנסה לממש את אורחות החיים שאפיינו את התנהלות החברה המוסלמית של המאה השביעית עם עליית האסלאם, ומכאן יחסו אל נשים ולבושן. שיטות ענישה קדומות כדוגמת עריפת ראשים, קטיעת ידיים בשל גניבה, סקילה לנואפים ומלקות למקיימים יחסי מין מחוץ לנישואים כצו הקוראן, שריפה[133], צליבה והשחתת פנים בחומצה הפכו להיות מסמלי הארגון[134].

שמה הנוסף של המדינה, "מדינת הח'ליפות האסלאמית". ח'ליפה הוא יורש, יורשו של הנביא מוחמד, מי שנחשב למנהיגה הרוחני של המדינה האסלאמית. מוסד הח'ליפות התקיים במהלך כאלף שנים. לאחר הפלישה המונגולית אשר בה נרצח אחרון הח'ליפים בבגדד, ראו עצמם הסולטנים העות'מאנים כיורשי הח'ליפה והמשיכו את קיומו של המוסד. לאחר התפרקותה של האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה, הודיע מוסטפא כמאל אטאטורק על ביטולו של המוסד אותו מנסה הארגון להחזיר. הארגון הכריז כי אבו בכר אל-בגדאדי הוא הח'ליף החדש. המדינות הערביות לעגו למהלך זה וטענו כי הח'ליף החדש לא קיבל את הסכמת ה"שורא" (מועצת הנבחרים), לא זכה ל"אג'מאע" (אנשי הדת המוסלמית העולמית) ואינו צאצא של שבט קורייש (שבטו של מוחמד)[135].

דגל הארגון

ערך מורחב – דגל המדינה האסלאמית

דגל הארגון הוא בעל רקע שחור ועליו כתובה השהאדה. בחלק העליון של הדגל כתוב בלבן על גבי שחור "לא אלה אלא אללה" ומתחתיו עיגול לבן בו כתוב בשחור "אללה רסול מחמד" (כך במקור, כדי שהמילה "אללה" תהיה למעלה). פירוש הכתוב הוא "אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא שליח אללה".

המנון המדינה האסלאמית

השיר 'אומתי, השחר הפציע' (أمتي قد لاح فجر; תעתיק מדויק: אֻמַתִי קַד לַאחַ פַגְ'רוּן) הוא שיר בן ארבע דקות שליווה את סרטון הכרזת המדינה האסלאמית ב-29 ביוני 2014. השיר כולל בתמצית את ה"אני מאמין" של המדינה. לשיר ארבעה בתים בין שורותיו נשזר מסר המפתח: "מדינת האסלאם קמה בג'יהאד יראי השמיים - מדינת האסלאם זורחת במלוא תפארתה, הסתיים עידן השקיעה - הניצחון לא יושג, אלא רק בדם השהידים - הם אנשי ההקרבה והנתינה. הם אנשים גאים ונדיבים. - אומתי, התבשרי: כבר זורחת שמש העמידה האיתנה. ואנחנו צועדים כהמון להשיב את תהילת העבר."[136][137]

מימון

על פי תחקיר מיוחד שפרסם המגזין "פורבס ישראל", ארגון המדינה האסלאמית נחשב כיום לארגון הטרור העשיר בעולם והעשיר ביותר בהיסטוריה של הטרור המודרני. בראשית דרכה היו תהיות בנוגע לאם הארגון אשר מממנת אותו. סוריה האשימה את סעודיה, קטאר וטורקיה. אכן ידוע כי סעודיה תמכה בקבוצות סוניות בשטחה ואילו קטאר ידועה כתומכת של רוב הארגונים הג'יהאדיסטיים[138]. פעילי האופוזיציה הסורית טוענים כי מדובר במזימה איראנית שמטרת לפגוע בסונים[139].

על פי התחקיר, מלבד לתורמים פרטיים מרחבי העולם[140] בעיקר מיליונרים במפרץ הפרסי[115], מממן הארגון את פעילותו בעיקר על ידי סחר בנפט, חטיפות ודמי כופר, גביית דמי חסות ומסים, שוד בנקים וביזה, כשעל פי ההערכות נאמדות ההכנסות השנתיות של הארגון בכ-2 מיליארד דולר[141].

על פי הערכות מודיעין של ממשלת צרפת הוזרמו לארגון מיליארדי דולרים ונשק רב מידי אזרחים תושבי קטר[142][143]. קטאר דחתה טענות אלה[144][143] אך חשדות אלה נגדה נותרו על כנם[145]. התנועה האסלאמית בישראל האשימה את ישראל וארצות הברית במימון המדינה האסלאמית כדי לפלג את העולם הערבי[146].

הארגון מחזיק בכ-60 שדות נפט בעיראק מתוכם מופקות כ-110 אלף חביות ביום אשר מכניסות רווחים של בין שלושה לשישה מיליון דולר. אחד מהלקוחות של ייצוא הנפט הוא משטר בשאר אסד שנלחם בו. בנוסף הארגון מחזיק בכ-45% מעתודות הגז הסוריות, אך ללא יכולת להפיק מהן גז בשלב זה[147]. הארגון שולט גם בארבע תחנות כוח בסוריה, עם תפוקה פוטנציאלית של 2,310 מגה וואט סך הכול.

הארגון מחרים כספים מאזורים נכבשים, כולל בנקים. על פי הערכות, הוא החרים מהבנקים במוסול לבדה כחצי מיליארד דולר[148].

הארגון מממן את עצמו גם באמצעות חטיפות למטרות סחיטת כופר ועל אף התנגדותן של ארצות הברית ובריטניה למתן הכופר, מדינות אירופה ממשיכות לשלם[149]. צרפת שילמה כופר עבור 4 עיתונאים[149] וכך עשתה גם גרמניה[150]. על פי הערכות צרפת שילמה כופר של לא פחות מ-43 מיליון דולר מאז 2008 דרך חברות צרפתיות וחברות אחרות[149]. עם זאת, על פי הערכות, פיטר תיאו קרטיס שוחרר באמצעות גורמים אמריקאים[151]. כופר הוצע עבור החטוף ג'יימס פולי[152] משפחת פולי אף אוימה בידי הממשל האמריקאי שלא לנסות לממן את הכופר[153]. משפחתו של סטיבן סוטלוף ניסתה לממן בעצמה את הכופר[דרוש מקור]. תוך 8 שנים 120 מיליון דולר הועברו לארגון בידי ממשלות זרות וגורמים פרטיים[154].

ישנם סיפורים רבים אחרים של דרישות לכופר[155]. בלב המלחמה, כורדים רבים ניסו לקנות נשים וילדות כורדיות לפני שימכרו כשפחות מין[156]. עם ביסוס הח'ליפה בעיראק נגבו מסים כמו מס גולגולת[157] ומסים אחרים[158].

הארגון מרוויח גם מאות מיליוני דולרים מהברחת עתיקות מעיראק לטורקיה[159]. בנוסף לכך מוכר הארגון גופות של מתים[160].

בעזרת כל אלו הוא מתפקד כמדינה בפועל: הוא משלם משכורת ללוחמיו כ-400 דולר בחודש לרווק ועוד 100 דולר נוספים לכל אישה. בנוסף, משפחות זוכות למגורים ולדלק בחינם ברחבי המדינה האסלמית. לוחמי הארגון בעלי אזרחות זרה זוכים לכל התנאים וכן לתוספת הגירה מיוחדת בגובה של 400 דולר בחודש[160]. הוא תומך ב"קרנות צדקה" לעניים, מנפיק דרכונים, מנפיק מטבעות ועוד[161].

גיוס

גיוס נשים ולוחמות

מאחר שרבים מהלוחמים הם רווקים ורוצים להתחתן, יזם הארגון לשכת נישואים בה יכולות נשים שמעוניינות לתת את פרטיהן כדי להינשא לאחד מאנשי הארגון. לאחר מכן ”ולוחמי דאעש יקישו על דלתן ויציעו רשמית נישואים” (ynet), כדי לעודד את הגעתן של הנשים הארגון הציע לממן את ירח הדבש של הזוג, סיור פעמיים בשבוע מראקה שבסוריה עד לאנבאר שבעיראק[162].

בתחילה הארגון מנע מנשים להצטרף אליו, בהמשך הוא הראה עניין ברופאות, מהנדסות ומאבטחות[163]. פורסם כי נערה בת 14 בעלת אזרחות ספרדית ניסתה לחצות את הגבול אל מרוקו יחד עם נערה בת 19, ומשם להצטרף לאחת מזרועות ארגון הטרור[164]. חדייה דר נחשפה לתקשורת, סיפרה על החלטתה לעזוב את בריטניה לטובת סוריה ושודכה לבעלה בידי אמו. היא החלה להתחזק במהלך גיל 18 כשהתחברה עם גורמים קיצוניים במסגד באזור מגוריה. כך היא לבשה בורקה בעת שהותה בבריטניה. עתה היא מצהירה כי ברצונה להיות ”המחסלת ה-1 של דאעש”[165] לא ברור איך הצהרה זו עומדת עם גישת הארגון שלא להעמיד נשים בשורות הקרב[163]. הנשים בעיקר פעילות ברשתות החברתיות, גיוס כספים ונשים וניהול משק הבית. הן ממליצות למצטרפות מה להביא עמן ומזכירות כי ”התפקיד המרכזי של המוהג'ירה (הנשים המהגרות) הוא תמיכה בבעל ובג'יהאד ובהגדלת קהילת האסלאם”. על פי הערכות כשלושים נשים הצטרפו למדינה האסלאמית מהמערב[163] אך הנתונים גדלים. לפי הערכות בצרפת במהלך חודש אוקטובר גויסו מעל 100 נשים צרפתיות אל הארגון[166]. בנוסף, ב-9 בספטמבר 2014 פורסם כי חלק מהנשים לוקחות תפקיד בבריגדות בסוריה ובודקות כי חוקי השריעה מתנהלים בהתאם. תחילה, הקבוצה הוקמה בכוונה לחשוף גורמים עוינים שניסו להסתנן לשורותיה על ידי התחפשות לנשים. שכרן החודשי בגובה 25 אלף לירות סוריות (כ-585 שקל)[167]

גיוס זרים

גיוס זרים מתבצע ממגוון מדינות זרות ברחבי העולם. על פי בדיקת עיתון הניו יורק טיימס טורקיה היא מייצאת מספר אחת של מתגיסים[168][169]. שר התקשורת לשעבר של כוויית פרסם בפורטל "אל-שרק", ”דאעש לא נחת מכוכב אחר. אנשיו גם לא צמחו במערב. הם למדו בבתי ספרינו, התפללו במסגדינו, האזינו לתקשורת שלנו, קראו את ספרינו והושפעו מפתוות (פסקי הלכה) של השייח'ים שלנו” (ynet).

בתחילת דרכו של הארגון, קיצוני הארגון הטיפו לנערים במסגדים (כמו מסגד אל-מנאר בקארדיף), תחנות טלוויזיה, בתי כלא ובמסגרת לימודי אסלאם כדי לגייס זרים[170]. הגיוס של זרים מתבצע כיום בעיקר באמצעות רשתות האינטרנט; טוויטר ויוטיוב הם רק חלק ממערך האינטרנט בו נעזר הארגון[171]. אומנם חשבונות נסגרים באופן תדיר, אולם לרוב הם נפתחים מחדש לעתים באותו היום[171][172]. לדעתן רשויות האכיפה במערב, טוויטר ופייסבוק אינן מנסות להילחם בתופעה[173].

הארגון משחרר אסירים מבתי כלא ומשחד קבוצות כמו בדואים כדי לזכות לנאמנותם[174]. עזפל אשרף, אישר כי יש מספר גבוה מאוד של פושעים, גנגסטרים וקצינים מהכלא[175].

על פי הערכות של צבא הגנה לישראל, ארגון המדינה האסלאמית מונה כ-30 אלף פעילים שפועלים בסוריה ובעיראק[147]. כוח זה ממשיך הן באופן וולונטרי והן בכפייה[176]. על פי עדות של אחד הלוחמים, חור ג'אפר, סוריה מלאה בזרים ”יש כאן מכל המדינות בעולם. בריטים, אסיאתים, אירופאים ואמריקנים. מכל מקום”, עם זאת הם מצליחים לתקשר זה עם זה[177]. על פי Syrian Observatory for Human Rights,במהלך חודש יולי 2014, הצליחה המדינה האסלאמית לגייס כ-6000 לוחמים מתוכם מעל לאלף לוחמים זרים. לפני הגיוס הארגון מנה כ-15 אלף איש[178]. ה-CIA מעריך כי לארגון יש בין 20,000 ל-31,500 לוחמים זרים בשתי המדינות[179], נתונים הזהים להערכות של צה"ל. הארגון מעודד בעלי השכלה, הן נשים[163] והן גברים להגיע ולפעול בו[180].

ישראלים בשירות הארגון

על פי נתוני גורמי הביטחון בישראל, נכון לחודש ינואר 2016 התנדבו לשורות הארגון למעלה מ-60 אזרחים ערבים ישראלים - אחד מהם שירת כחייל בחטיבת גבעתי[181]. חלקם נפצעו ונהרגו[182], עם חלקם אבד הקשר וחלקם הוצאו להורג באשמת ריגול[124]. חלקם חזרו לארץ ונשפטו למאסר[183].

בין 2014 ל־2016 עצר השב"כ מעל 100 ערבים ישראלים בחשד שתכננו להצטרף לארגון ולעבור לשטחי פעילותו, ובחשד לתכנון פיגועים בישראל על בסיס אידאולגיית הארגון, כאשר זוהתה עלייה בתמיכה ובהזדהות עם הארגון בקרב צעירים מקרב ערביי ישראל במהלך שנים אלו. חשש משמעותי קיים מערבים-ישראלים חברי הארגון שישובו לארץ וינסו לבצע פעילות טרור על בסיס הכשרה צבאית שעברו בידי הארגון. בחקירה של אחד מפעילי הארגון שחזר לארץ, עלה שמפקדיו הורו לו להתארגן לפעילות טרור בתוך ישראל, ולחלופין לבצע עבירות שונות של פשיעה חקלאית וגרימת נזק לרכוש כדרך התנגדות למדינת ישראל[184].

שימוש במדיה החברתית

כאמור אחד מאמצעי גיוס צעירים הן הרשתות החברתיות[185]. ראשית, הארגון נעזר באינטרנט כדי להדריך מצטרפים חדשים ולחשוף אותם בפני המלצות של מצטרפים ישנים. בנוסף באתרים שונים כמו באתר Ask.fm מצטרפים ישנים עונים לשאלותיהם של מתעניינים[186].

באוגוסט 2014, בעקבות מותו של רובין ויליאמס יצא ציוץ ”תישרף, רובין ויליאמס (אבל תודה על ג'ומנג'י)”. ציוצים כאלו יוצרים אהדה בקרב הקהל העולמי ואלו גורמים לחשש בקרב מומחים בנוגע ל"מתקפת הקסם" שמקרין הארגון. ”אני ממש דואג מהאפשרות שאנשים יתחילו לעקוב אחריי בטוויטר כי הם רוצים לשמוע על הסרטים האהובים עליי במקום לשמוע דיווחים על הג'יהאד. אני כאן כדי למסור חדשות, לא כדי לדרג קומדיות רומנטיות” [דרוש מקור]

במקביל לפעילות ברשתות החברתיות, בוצעו תקיפות סייבר[187] והופץ עיתון לג'יהאדיסטים תחת השם דאביק[188]

טרור באינטרנט

המדיה החברתית משמשת ככלי נוסף לטרור, האדרת שם הארגון ועידוד גיוס צעירים. עוד בראשית דרכו, הארגון נודע לשמצה בעולם בעקבות פרסום ברשתות האינטרנט. הוא הציג סרטונים בהם עורפים את ראשיהם של חטופים. אחד המקרים היה פרשת חטיפתו ורציחתו של איש העסקים האמריקני-יהודי ניק ברג[189]. לאחר שסגנו של אוסאמה בן לאדן, איימן א-זוואהירי, מתח ביקורת על אבו מוסעב א-זרקאווי, בטענה שפרסומים אלה גרמו לירידה בתמיכה בארגון בקרב המוסלמים, הופסקו הפרסומים לאלתר [דרוש מקור]. הכוחות המזוינים של ארצות הברית מצאו[דרוש מקור] קלטות וידאו (שלא פורסמו באינטרנט) שבהן צילומים של כ-80 כריתות ראשים של אנשים שנחטפו ונרצחו בעיראק. איימן א-זוואהירי אף מתח [דרוש מקור] ביקורת על הפגיעות הקשות באזרחים שביצע הארגון, אך ביקורת זו לא הביאה לשינוי במדיניות הפגיעה באזרחים. במהלך השנים חזר הארגון לנצל את הרשתות האינטרנט עבור חשיפה ועידוד צעירים להתגייס אל שורות הארגון. מסיבה זו, לכאורה, העדיפה ארצות הברית לפגוע אווירית בעיראק ולהימנע מתמונות מזעזעות של הלחימה[190].

קצת לפני המתקפה בצפון עיראק, ארגון המדינה האסלאמית פרסם מספר סרטונים של עריפות ראשים בידי ג'ון הג'יהאדיסט. בסרטון הראשון פורסם עריפת ראשו של ג'יימס פולי[191] אשר הוחזק ועונה בידי הארגון[192]. בעקבות הפצת התיעוד של רצח ג'יימס פולי נפתחו קמפיינים כמו #ISISmediablackout שמעודד את הקהל העולמי שלא להפיץ את סרטוני הארגון ובכך למנוע את התרחבותו[171]. בסוף אוגוסט, החלו משתמשים שונים לכתוב דברי נאצה ולעג לארגון[193] במקביל ניסו ארגוני ביון בכל העולם לזהות במי מדובר[194]. בתחילה סברו כי מדובר בראפר בריטי בשם "עבד אל-מאג'ד עבד אל-בארי"[195], אך מאוחר יותר דווח ב BBC כי מדובר במוחמד אמוואזי, אזרח בריטי אשר היה מוכר לשירותי הביטחון הבריטים[196]. ביולי 2015, פורסמו הערכות כי ג'ון הג'יהאדיסט, חדל מלהיות חבר בארגון המדינה האסלאמית, ואף נרדף על ידה. זאת לאחר שתקופה ארוכה נעדר מהופעות פומביות כלשהן[197].

ב-2 בספטמבר הארגון הוציא להורג את סטיבן סוטלוף[198], לאחר שתי עריפות ראשים של שבויי מלחמה - ב-29 באוגוסט, חייל כורדי[192] וב-30 באוגוסט, חייל לבנוני ויתר חבריו המתחננים לחוס על חייהם[199], אשר לא משכו את דעת הקהל העולמי[192]. ב-13 בספטמבר הוצא להורג אמריקאי נוסף דיוויד היינס[200].

ב-18 בספטמבר הועלה סרטון של השבוי הבא (ככל הנראה), העיתונאי הבריטי ג'ון קנטלי שהבטיח לחשוף פרטים אמיתיים בנוגע למדינה האסלאמית[201], על סמך התנהלות הארגון[202], קנטלי נכפה לומר את דבריו. ב-20 ביולי אושר בידי מקורות ביטחוניים בבריטניה כי קנטלי עבר התעללויות יחד עם פולי בכלא פרט לכך שהם הוזקו בתנאי רעב ובחשכה[203]. בוצע בהם ווטר בורדינג ולאחר מכן חושמלו באמצעות אקדחי טייזר. בנוסף הם אולצו להתאגרף זה נגד זה, כשהמפסיד עבר עינויים. עינויים נוספים שעברו בידי הארגון כללו שאבח (קשירת הידיים מאחורי הגב ותליתן באוויר עד לפירוק ידיהם מכתפים)[204], שיטת הצמיג (סביב הרגלים והידיים מכניסים צמיגים, האיש מגולגל ולאחר מכן מוכה), תליה הפוכה[205], שטיח המעופף (הקורבן נקשר ללוח תלוי ולאחר מכן קצוות הלוח מקומרות זו אל זו כדי לכופף את הגב)[206]. כל העינויים, וכן פעולות אחרות שנוקט הארגון כמו שריפת אנשים, נהוג גם בידי שלטון אסד[207].

בינתיים ממשלת איטליה שילמה 2.5 מיליון לירות שטרלינג עבור השבוי פדריקו מוטקה[208]. הוא פרסם מספר סרטונים נוספים[209].

לבד מסרטוני עריפת הראש, ב-17 בספטמבר הוצא סרטון נוסף, המזכיר קדימון לסרט מלחמה הוליוודי, כסרטון אזהרה למשטר אובמה. [1][210]ב-16 בנובמבר, פטר קאסיג הוצא להורג[211][212].בספטמבר הוצא להורג צרפתי באלג'יריה. באוקטובר הוצא להורג אלן הנינג[213]. באוקטובר 2014 פורסם סרטון של בת הכורעת רגליה לפני אביה ומוצאת בידיו להורג בשל ניאוף[214].

סרטונים נוספים שהופצו היו כריית קברים בידי שבוים[215], והטבעת שבוים[216].

בינואר 2015 הוציא הארגון להורג בשריפה את מועאז אל-כסאסבה, טייס ירדני שנשבה על ידיו לאחר שמטוסו הופל במהלך גיחת התקפה בסוריה[217].הריגתו של הטייס פורסמה רק בפברואר. החטופים היפנים בידי המדינה האסלאמית הוצאו להורג בסמוך למקרה (שאף הוא הוצא להורג)[218][219], בשני נידונים למוות האסורים בירדן ומקורבים לארגון. ירדן הגיבה לפרסום בהוצאתם המיידית להורג ובהגברת התקיפות האוויריות על מטרות ומתקנים של המדינה האסלאמית.

גיוס ילדים

תשומת לב רבה אל ילדי הארגון עלתה בעקבות פרסום כתבה בבלגיה. בכתבה דווח על נער בן 13, הנחשב לצעיר ביותר מבין לוחמי הארגון ובמקביל פורסמה תמונה של ילד האוחז בובה כרותת ראש משחזר את רצח האמריקאי[220]. תמונה אחרת שזעזעה את העולם פורסמה בטוויטר ומראה ילד בן 7 מניף את ראשו הכרות של חייל סורי[221]. אולם לא כל הילדים מגיעים ברצון אל המדינה האסלאמית. רוב הילדים מגיעים למדינה האסלאמית בידי לפחות אחד מהוריהם. לא תמיד זוג ההורים תומך ברעיון, למשל אם סעודית אשר גילתה כי בעלה לקח את שני ילדיה למלחמה ללא ידיעתה לאחר שטען כי הוא לוקח אותם לטיול[221].

הארגון ככל הנראה משתמש בילדים בחזיתות השונות. באחד הסרטונים שהועלו לרשת נראים קבוצה של ילדים על משאיות אוחזים בנשק[222]. בהמשך העלו תמונות של אימוני ילדים וחשיפתם אל הוצאות להורג כחלק מהכנתם לקרב.

מבנה הארגון

בשנת 2014, בעקבות הצלחותיו של הארגון וחיסולו של הבכיר אבו עבדול רחמן אל-בילאווי נחשפו פרטים על המבנה של הארגון[223]. הארגון הצליח בתוך שנה להקים מיני ממשלה בגבולות עיראק סוריה על השטחים שכבש. פעיל פוליטי מ א-רקה אמר, ”בוא נהיה כנים, הם עושים עבודה ארגונית מאסיבית. זה מרשים”. באזורים הנדונים הארגון דכא את האוכלוסייה ולאחר מכאן בסס את שלטונו. בנית התשתית התבצע באמצעות מומחים שונים בעולם אשר מסייעים לארגון[140].

עד כה, לבד מהח'ליף שעומד עתה כביכול בראש מוסד הח'ליפות, אבו בכר אל-בגדאדי, לא היו מוכרים מנהיגי הארגון. TRAC חשף שלצד אבו בכר אל-בגדאדי עומדים שני סגנים, אבו מוסלם א-תורכמאני (פאדל אחמד עבדאללה אל-הייאלי) ואבו עלי אל-אנבארי, מפקדים בשטח בעיראק ובסוריה, בהתאמה. מתחת לגופים אלו נמצא הקבינט ומועצת מלחמה. על אף ניסיון הארגון ליצור חליפות מאוחדת, הארגון נאלץ לחלק את מפקדתו לשתי זרועות מקבילות, האחת בעיראק והשנייה בסוריה. ארצות הברית מזכה ב-5 מיליון דולר עבור מידע שיביא ללכידת רוצחי אזרחיה, ג'יימס פולי וסטיבן סוטלוף במסגרת חוק למאבק בטרור[224].

מבנה ארגוני משוער (עדכני לנובמבר 2014)[225]: מבנה ארגוני משוער (עדכני לנובמבר 2014):[226]

מנהיג הארגון
 
 
מועצות הנהגה
 
 
מטה
 
סגן לענייני המחוזות
של אמירות עיראק
(6 מחוזות)
 
סגן לענייני המחוזות
של אמירות סוריה
(6 מחוזות)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
המועצה המייעצת
 
 
הממונה על העניינים הצבאיים
 
 
מושלים
 
 
 
 
 
 
 
 
המועצה הצבאית
 
 
האחראי על ביטחון הפנים והמודיעין במחוזות השונים
 
 
אמירים
 
 
 
 
 
 
מועצת ההלכה
 
 
האחראי על ייצור אמצעי הלחימה
 
 
 
 
 
 
האחראי על הכספים
 
 
 
 
 
האחראי על התקשורת
 
 
 
 
 
האחראי על בתי ההארחה למתנדבים הזרים המגיעים מהמדינות השונות
 
 
 
 
 
האחראי על האסירים
 
 
 
 
 
האחראי על ענייני השלל
 
 
 
 
 
מחלקת הסברה ודובר הארגון
 
 
 


תמיכה בקרב האוכלוסייה המוסלמית בעולם

סקר שנערך בסתיו 2015 הראה אחוזי תמיכה נמוכים יחסית במדינה האסלאמית בקרב מוסלמים מרחבי העולם, כאשר אחוזי תמיכה גבוהים יחסית (בין 9% ל־12%) נמצאו בסנגל, ניגריה, מלזיה ופקיסטן. בטורקיה ובבורקינה פאסו נמצאה תמיכה של כ־8% במדינה האסלאמית, ברשות הפלסטינית כ־6.5% (בקרב תושבי יהודה ושומרון נמצאה תמיכה גבוהה יותר מאשר בקרב תושבי רצועת עזה), בקרב ערביי ישראל 4%, בירדן 3%, ובלבנון פחות מאחוז. אחוזי התנגדות גבוהים למדינה האסלאמית (מעל 60%) נמצאו בכל המדינות המוסלמיות, למעט פקיסטן[227]

סקרים שנערכו באירופה בקיץ 2014 הראו תמיכה רחבה יחסית במדינה האסלאמית[228], המיוחסת ברובה לאוכלוסייה המוסלמית החיה ביבשת[229].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המדינה האסלאמית בוויקישיתוף


מדינות עצמאיות "בלתי מוכרות"
אבחזיהאבחזיה אבחזיה • דרום אוסטיהדרום אוסטיה דרום אוסטיה • טאיוואןטאיוואן טאיוואן • טרנסניסטריהטרנסניסטריה טרנסניסטריה • סהרה המערביתסהרה המערבית סהרה המערבית • סומלילנדסומלילנד סומלילנד • הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית פלסטין • קוסובוקוסובו קוסובו • צפון קפריסיןצפון קפריסין צפון קפריסין

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ^ 1 2 מרטין צ'ולוב, Isis leader incapacitated with suspected spinal injuries after air strike, באתר הגרדיאן, 1 במאי 2015.
  2. ^ ג'ק מור, ISIS Replace Injured Leader Baghdadi With Former Physics Teacher, באתר ניוזוויק, 7 במאי 2015.
  3. ^ רועי קייס, אהוד, כריזמטי, אכזר: זה מנהיג דאעש החדש, באתר ynet, ‏2 במאי 2015.
  4. ^ Russian Intel: ISIS Ha25,000 Jihadis in Iraq and Syria באתר breitbart
  5. ^ אתר למנויים בלבד ג'קי חורי, עבאס לביידן: כדי להביס את דאעש, צריך מדינה פלסטינית, באתר הארץ, 9 במרץ 2016
  6. ^ אתר למנויים בלבד ג'קי חורי, השחקן האסלאמיסטי העולה שמדיר שינה מעיני האמריקאים, באתר הארץ, 6 בינואר 2014
  7. ^ Islamic State moves in on al-Qaeda turf, BBC
  8. ^ 1 2 רועי קייס, ראש הג'יהאד מטיף לצנעה, וחושף שעון רולקס, באתר ynet, 7 ביולי 2014
  9. ^ אתר למנויים בלבד ניו יורק טיימס ואי-פי, המורדים הכריזו על ח'ליפות בשטחים שכבשו בעיראק ובסוריה, באתר הארץ, 30 ביוני 2014
  10. ^ 1 2 http://www.jamestown.org/single/?tx_ttnews%5Btt_news%5D=27305#.VZUi7_lVikp
  11. ^ 1 2 Qaeda chief annuls Syrian-Iraqi jihad merger, באתר אלג'זירה, 9 ביוני 2013.
  12. ^ 1 2 Sunni rebels declare new 'Islamic caliphate', באתר אל-ג'זירה האמריקאי
  13. ^ 1 2 http://www.abc.net.au/news/2014-07-02/could-an-isis-caliphate-ever-govern-the-muslim-world/5559806
  14. ^ עיראק: המודיעין האמריקני חושש מהתקפות טרור, באתר ynet
  15. ^ חדשות - בעולם nrg - ..."האו"ם הוא מטרה כי הוא פועל למען, באתר www.nrg.co.il
  16. ^ http://news.bbc.co.uk/2/hi/middle_east/3642847.stm
  17. ^ http://www.wnd.com/2004/04/24234/
  18. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
    פרמטרים ריקים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         סוכנויות הידיעות, "שולחיו הם סוכנים של היהודים", באתר nrg‏, 7 ביולי 2005.
  19. ^ עלי ואקד ורועי נחמיאס, סדרת פיגועים בדהב: עשרות הרוגים - לא ישראלים, באתר ynet, 25 באפריל 2006.
  20. ^ חנן גרינברג ורוני סופר, הערכות: אל-קאעידה אחראי לסדרת הפיגועים, באתר ynet, 24 באפריל 2006
  21. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3242706,00.html
  22. ^ סוכנויות הידיעות, תימן: 16 הרוגים במתקפה על שגרירות ארה"ב, באתר ynet, 17 בספטמבר 2008.
  23. ^ רויטרס, "הג'יהאד האסלאמי בתימן": נמשיך בפיגועים נגד גורמים מערביים, באתר ynet, 18 בספטמבר 2008
  24. ^ AFP, עיראק: 13 הרוגים בהתקפת אל-קאעידה על תחנת משטרה, באתר ynet, 26 בדצמבר 2008.
  25. ^ סוכנויות הידיעות, בגדד: לפחות 30 הרוגים בפיגוע התאבדות, באתר ynet, 8 במרץ 2009.
  26. ^ רויטרס, עיראק: אל-קאעידה קיבל אחריות לפיגוע בביה"ס לשוטרים, באתר ynet, 12 במרץ 2009
  27. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         סוכנויות הידיעות, עשרות נפגעו בפיצוצים ליד 3 מלונות בבגדד, באתר nrg‏, 25 בינואר 2010.
  28. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         סוכנויות הידיעות, אל-קאעידה: אנו ביצענו פיגועי המלונות בבגדד, באתר nrg‏, 27 בינואר 2010
  29. ^ אל-קאעידה מאשר: 2 ראשי הארגון בעיראק חוסלו, באתר ynet
  30. ^ ארגון אלקאעדה בעיראק מינה מחליפים לשני בכיריו, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 23 במאי 2010.
  31. ^ AP, בגדד: 29 נהרגו בפיצוץ שתי מכוניות תופת, באתר ynet, 19 בספטמבר 2010.
  32. ^ AP, עיראק: אל-קאעידה לקח אחריות על הפיגוע בבגדד השבוע, באתר ynet, 24 בספטמבר 2010
  33. ^ סוכנויות הידיעות, עיראק: השתלטו על כנסייה וקראו לשחרור אסירים, באתר ynet, 1 בנובמבר 2010.
  34. ^ AP, החילוץ נכשל: 52 נהרגו בקרב בכנסיה בבגדד, באתר ynet, 1 בנובמבר 2010
  35. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         חיים איסרוביץ', צפו: התקפה נועזת של אל-קאעידה בעיראק, באתר nrg‏, 21 באוגוסט 2012
  36. ^ מיליון תושבים, מאות מיליונים מנפט: כך נראית מדינת דאעש באתר וואלה!
  37. ^ "דיווח בבריטניה: דאע"ש העביר את הלחימה ללבנון", יאסר עוקבי, אתר מעריב השבוע מתאריך 5 באוגוסט 2014
  38. ^ רויטרס, חדשות - עיראק נכבשת: אל-קאעידה השתלט על עיר, באתר ynet, ‏11.6.14
  39. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:וואלה!
    פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         חצי מיליון נמלטו ממוסול: "אין מי שיעזור לנו", באתר וואלה!‏, 11 ביוני 2014.
  40. ^ סואדד אל סלחי וטים אראנגו, Sunni Militants Drive Iraqi Army Out of Mosul, ניו יורק טיימס,‏. 11 ביוני 2014
  41. ^ אל-קאעידה בדרך לבגדד: מי נגד מי בעיראק?, באתר ynet, 17 ביוני 2014,
  42. ^ תמונות מעיראק מראות: מאות חיילים נטבחו, באתר ynet, 16 ביוני 2014.
  43. ^ Two Arab countries fall apart, באתר האקונומיסט,‏. 14 ביוני 2014
  44. ^ "דאע"ש עם שיר" יעקב אילון אתר mako מתאריך 7 באוגוסט 2014
  45. ^ אהוד יערי, ארגון דאעש ממשיך במלחמת הדת: פוצץ את קבר יונה הנביא..., באתר mako
  46. ^ דאעש פוצץ את קבר יונה הנביא בעיראק באתר ynet
  47. ^ ארגון דאעש פוצץ את קברו של הנביא דניאל. - חדשות רוטר, באתר רוטר
  48. ^ דאעש רצח 500 יזידים: "ילדים נקברו בחיים", באתר ynet
  49. ^ רועי קייס וAFP, בלב תדמור: הוצאה המונית להורג של דאעש, באתר ynet
  50. ^ רויטרס, ynet - חדשות - סוריה: לוחמי דאעש חטפו 230 בני אדם, באתר ynet
  51. ^ ynet - חדשות - "דאעש השתמש בנשק כימי בעיראק", באתר ynet
  52. ^ רועי קייס, תיעוד הרס ההיסטוריה: דאעש מחריב מקדש, באתר ynet
  53. ^ דאעש על הגדרות: כובש ומתקרב לטורקיה, באתר ynet
  54. ^ ynet - חדשות - דאעש פוצץ חלק ממקדש בל: "נזק עצום"
  55. ^ רועי קייס, ההוכחה המצולמת: דאעש החריב עד עפר אתר עתיקות חשוב בסוריה, באתר ynet
  56. ^ רויטרס, סוריה: אנשי דאעש פוצצו את "שער הניצחון" בתדמור - וואלה! חדשות, באתר וואלה
  57. ^ רויטרס, ynet - חדשות - דאעש פוצץ את שער הניצחון בתדמור, באתר ynet
  58. ^ 1 2 "ארצות הברית אישרה: "שר המלחמה" של דאעש נהרג במתקפה בסוריה - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות. נבדק ב-2016-11-01.
  59. ^ ""שעת האפס": עיראק פתחה במבצע נרחב לשחרור מעוז דאעש בפלוג'ה - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות. נבדק ב-2016-11-01.
  60. ^ "מכה קשה לדאעש בעיראק: "פלוג'ה שוחררה"". ynet. 2016-06-18. נבדק ב-2016-11-01.
  61. ^ "טבח של דאעש בבגדאד: לפחות 126 נהרגו בפיצוץ מכונית תופת - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות. נבדק ב-2016-11-01.
  62. ^ "הקרב על מוסול: "5 ק"מ מבירת דאעש"". ynet. 2016-10-23. נבדק ב-2016-11-01.
  63. ^ "תיעוד מיוחד: הקרב על מוסול". mako. 2016-10-25. נבדק ב-2016-11-01.
  64. ^ "טבח במוסול: 232 נרצחו על ידי דאע"ש". mako. 2016-10-28. נבדק ב-2016-11-01.
  65. ^ "הקרב על מוסול: "נשיב את היציבות לאזור"". mako. 2016-10-17. נבדק ב-2016-11-01.
  66. ^ ynet, בגרפים ואיורים: אל-קאעידה בדו"ח ביצועים, באתר ynet, 22 ביוני 2014
  67. ^ 1 2 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4571804,00.html
  68. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4568949,00.html
  69. ^ באתר הארץ
  70. ^ אתר למנויים בלבד "הארץ", ארצות הברית תקפה מהאוויר את לוחמי "המדינה האסלאמית" בעיראק, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2014
  71. ^ מייל מדאעש: 132.5 מ' דולר ונשחרר הכתב, באתר ynet
  72. ^ אובמה: "דאע"ש הוא סרטן בגוף המזה"ת, סופו להיכשל", 20/8/2014, באתר גלובס
  73. ^ המופתי הבכיר בסעודיה: דאעש – אויב האסלאם, 19/8/2014, באתר nrg
  74. ^ Obama on ISIS in Syria: 'We don't have a strategy yet' באתר CNN
  75. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         לראשונה: כוחות קרקע אמריקאים נלחמים בדאעש, באתר nrg‏, 20 בדצמבר 2014
  76. ^ יוני הרש, קרי: "מדינות ערב יצטרפו למלחמה בדאעש", באתר ישראל היום, 11.09.2014
  77. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         יעלון הכריז על ארגון "המדינה האסלאמית" כעל התאחדות בלתי מותרת, באתר הארץ
  78. ^ רונן פולק, הממשלה הכריזה על דאע"ש ועל ג'בהת א-נוסרה ארגוני טרור, באתר רשת ב', 25 באוקטובר 2015
  79. ^ מנהיג דאעש הפצוע הפך משותק והוחלף, באתר ynet, ‏1 במאי 2015.
  80. ^ באתר nana10
  81. ^ ג'ון קרי הודיע: "טורקיה הצטרפה לקואליציה נגד דאעש", באתר נענע 10
  82. ^ טורקיה תקפה יעדים של דאעש | מבזקי חדשות, באתר www.xn--5dbegcfl6a4eval.co.il
  83. ^ ynet - חדשות - לראשונה: מטוסים צרפתיים הפציצו בסוריה, באתר ynet
  84. ^ רועי קייס, ynet - חדשות - רוסיה הפציצה בבירת דאעש: צפו בתקיפות, באתר ynet
  85. ^ "רוסיה הפציצה בבירת דאעש: צפו בתקיפות". ynet. 2015-10-02. נבדק ב-2016-11-01.
  86. ^ "כך נראית תקיפה רוסית בסוריה". mako. 2016-08-18. נבדק ב-2016-11-01.
  87. ^ "סוריה: רוסיה תקפה יעדי דאעש באזור עתיקות תדמור, כ-100 חמושים נהרגו". ynet. 2016-03-26. נבדק ב-2016-11-01.
  88. ^ "הפעולה שהשתבשה? "ארצות הברית תכננה ללכוד את מספר 2 בדאעש בחיים" - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות. נבדק ב-2016-11-01.
  89. ^ "מתקפת ענק נגד דאעש: "250 לוחמים נהרגו בהפצצות הקואליציה בפלוג'ה" - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות. נבדק ב-2016-11-01.
  90. ^ "מכה לדאעש: דובר הארגון והסגן של אל-בגדאדי נהרג בחאלב - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות. נבדק ב-2016-11-01.
  91. ^ "מות הסמל: ארצות הברית חיסלה את דובר דאעש". ynet. 2016-08-31. נבדק ב-2016-11-01.
  92. ^ ""הפיק את סרטוני ההוצאות להורג": שר ההסברה של דאעש חוסל בסוריה - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות. נבדק ב-2016-11-01.
  93. ^ "חוסל שר התעמולה של דאעש: "הפיק סרטוני עינויים והוצאות להורג"". ynet. 2016-09-17. נבדק ב-2016-11-01.
  94. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         צינור הגז לישראל פוצץ בסיני בפעם ה-14, באתר כלכליסט.
  95. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         אחיקם משה דוד, אורי בינדר ורימון מרג'ייה, מחבלים פרצו מסיני לישראל במשוריין מצרי וחוסלו, באתר nrg‏, 5 באוגוסט 2012.
  96. ^ רועי קייס וסוכנויות הידיעות, טרור בסיני: הקרבות נמשכים, שוטרים במצור, באתר ynet, 1 ביולי 2015
  97. ^ רויטרס, דאעש ללוחמים בסיני: התקיפו שומרי היהודים, באתר ynet, 22 בספטמבר 2014.
  98. ^ רועי קייס, מצרים: התובע הכללי נהרג בהתנקשות, באתר ynet, 29 ביוני 2015.
  99. ^ רועי קייס, כולם נגד דאעש: האינטרס המשותף לחמאס ומצרים, באתר ynet, 2 ביולי 2015.
  100. ^ סוכנויות הידיעות, פיצוץ? שריפה? רוסיה מאשרת: המטוס התפרק באוויר, באתר ynet, 1 בנובמבר 2015.
  101. ^ רועי קייס, דאעש מציג: זו הפצצה שהפילה המטוס הרוסי, באתר ynet, 18 בנובמבר 2015.
  102. ^ אנשי דאעש. 15 אלף הרוגים ופצועים בעיראק ובסוריה | צילום: אי־פי, מכה לדאעש: איבד מחצית מאנשיו, באתר ynet, 10 ביולי 2016.
  103. ^ AP, בוקו חראם הצטרף לדאעש; הרוגים בפיגועים בניגריה, באתר ynet, 7 במרץ 2015.
  104. ^ ynet, 3 שנים אחרי קדאפי: האיסלאם כובש בלוב, באתר ynet, 25 באוגוסט 2014.
  105. ^ AP, בוקו חראם הצטרף לדאעש; הרוגים בפיגועים בניגריה, באתר ynet, 7 במרץ 2015
  106. ^ בארה"ב מעריכים: בלחימה נגד דאעש נהרגו עד כה כ-50,000 מאנשי הארגון, באתר גל"צ, ‏8 בדצמבר 2016
  107. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:גלובס
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         שחר סמוחה, ‏דאעש מתכווץ: איך ייראה ארגון הטרור ביום שאחרי, באתר גלובס, 18 בפברואר 2017
  108. ^ AP, בכיר באל-קאעידה רמז: אנו אחראים לפיגוע בנמל התעופה בגלזגו, באתר ynet, 24 באוקטובר 2008.
  109. ^ סוכנויות הידיעות‏, "דאעש מתכנן מתקפת טרור בארה"ב או באירופה", באתר וואלה!‏, 17 באוגוסט 2014.
  110. ^ ynet, איך הפכה בריטניה ליצואנית ג'יהאדיסטים?, באתר ynet, 25 באוגוסט 2014.
  111. ^ ynet, מאבק עולמי: איך מונעים גיוס לדאעש?, באתר ynet, 13 בספטמבר 2014.
  112. ^ ynet, בית הזוועות של דאעש: שפחות מין בנות 14, באתר ynet, 29 באוגוסט 2014.
  113. ^ סוכנויות הידיעות ורועי קייס, מטוסי צבא סוריה תקפו מעוז דאעש, 53 נהרגו, באתר ynet, 6 בספטמבר 2014.
  114. ^ ynet, בריסל: שלושה הרוגים מירי במוזיאון היהודי, באתר ynet, 24 במאי 2014.
  115. ^ 1 2 רועי קייס, הכי קיצוני שיש: מכאן הגיע המחבל מבריסל, באתר ynet, 3 ביוני 2014.
  116. ^ סוכנויות הידיעות‏, תומכי דאעש תכננו עריפת ראש פומבית באוסטרליה, באתר וואלה!‏, 18 בספטמבר 2014.
  117. ^ AFP, "תומכי דאעש תכננו פיגועים כמו בבריסל", באתר ynet, 20 בספטמבר 2014.
  118. ^ ynet, דאעש גם באלג'יריה: ערפו ראשו של צרפתי, באתר ynet, 24 בספטמבר 2014.
  119. ^ ynet, פיגוע בקנדה: איש איסלאם קיצוני דרס חיילים, באתר ynet, 21 באוקטובר 2014.
  120. ^ רויטרס, מחבל מחזיק בני ערובה באוסטרליה: הביאו דגל דאעש, באתר ynet, 15 בדצמבר 2014.
  121. ^ רועי קייס, עכשיו באפריקה: דאעש ערף 21 ראשים בחוף, באתר ynet, 16 בפברואר 2015.
  122. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4673139,00.html
  123. ^ ירון שניידר, ‏דאעש: אין בכוונתנו להילחם בישראל, באתר ‏מאקו‏
  124. ^ 1 2 רועי קייס ואליאור לוי, סרטון דאעש: ילד מחסל "מרגל מירושלים", באתר ynet.
  125. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         nrg, גורמים מזוהים עם דעא"ש ירו רקטות לעבר ישראל, באתר nrg‏, 16 ביולי 2014
  126. ^ ynet, לפני החג: אזהרה לישראלים מטרור באירופה, באתר ynet, 15 בספטמבר 2014.
  127. ^ מערכת וואלה! חדשות‏, דאעש בסרטון חדש: "נעקור את מדינת היהודים משורשיה", באתר וואלה!‏, 01 ביולי 2015.
  128. ^ אילנה קוריאל, מתן צורי, יואב זיתון ואיתמר אייכנר, כוננות מוגברת בגבול מצרים: "זה יכול לגלוש לכאן", באתר ynet, 2 ביולי 2015.
  129. ^ מרדכי קידר, דעה: רמדאן והתגברות הטרור, באתר ערוץ 7, 2 ביולי 2015.
  130. ^ אמיר בוחבוט ויניר יגנה‏, 2 רקטות ששוגרו מסיני התפוצצו באשכול; ארגון סלפי קיבל אחריות, באתר וואלה!‏, 03 ביולי 2015.
  131. ^ פלוגות השייח עומר חדיד קיבלו את האחריות לירי הרקטה על אשדוד אמש, באתר ynet, 30 בספטמבר 2015.
  132. ^ ISIS threatens to wipe out Israel – Here’s why we’re taking them seriously, הבלוג הרשמי של צה"ל, מאי 2016.
  133. ^ "ארגון עיראקי לזכויות אדם: דאע"ש שרף למוות 23 בני אדם", באתר רשת ב'
  134. ^ AP, סורית נסקלה למוות ואיש בקהל לא התנגד, באתר ynet, 10 באוגוסט 2014
  135. ^ א' אֶמִיר, ח' זה חַ'לִיף. המילון של דאעש באתר ynet
  136. ^ אדם הופמן ולירן אופק, 'המדינה האסלאמית' ב-4 דקות: הנרטיב המכונן, מאמר כולל תרגום מילות השיר, אתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
  137. ^ להאזנה לשיר
  138. ^ ד"ר ירון פרידמן, בגלל הנפט: ארה"ב מבטיחה סוף טוב לדאעש, באתר ynet, 11 בספטמבר 2014.
  139. ^ ד"ר ירון פרידמן, הפרויקט לפירוק מדינות. "דאעש" קונטרול, באתר ynet, 12 ביוני 2014.
  140. ^ 1 2 רויטרס, כמו מדינה: הממשלה של דאעש בסוריה, באתר ynet, 5 בספטמבר 2014.
  141. ^ איתי זהוראי, "איום עולמי: דאע"ש הוא ארגון הטרור העשיר בכל הזמנים", באתר פורבס-ישראל, 11 בנובמבר 2014
  142. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         "לדאעש יש כיום כמה מיליארדי דולרים שמגיעים מתורמים בקטאר", באתר כלכליסט.
  143. ^ 1 2 לא רק חמאס: האם קטאר מממנת את דאעש?, באתר ynet.
  144. ^ רויטרס, קטאר: לא מסייעים לדאעש, רצח הכתב ברברי, באתר ynet, 23 באוגוסט 2014
  145. ^ רויטרס, קטאר משלמת לדאעש? "איסלאם זה לא טרור", באתר ynet, 2 בנובמבר 2014.
  146. ^ חסן שעלאן, כנס התנועה האיסלאמית: "ישראל עוזרת לדאעש", באתר ynet, 12 בספטמבר 2014.
  147. ^ 1 2 יואב זיתון, בכיר באמ"ן: "רק 8 מחותמי המכתב ב-8200 - היו חשופים לשיחות חסויות", באתר ynet, 17 בספטמבר 2014.
  148. ^ שירות פייננשל טיימס, ‏בנקים מערביים מוציאים עובדים בכירים מעיראק על רקע החשש מהמצב הביטחוני, באתר גלובס, 7 ביולי 2014.
  149. ^ 1 2 3 ynet, אירופה משלמת, ארה"ב נגד. כופר לדאעש, באתר ynet, 5 בספטמבר 2014.
  150. ^ רויטרס, אובמה סירב, גרמניה שילמה לדאעש על חטוף, באתר ynet, 24 באוגוסט 2014.
  151. ^ סוכנויות הידיעות‏, השפלה לפני המוות: דאעש רצח עשרות חיילים עירומים, באתר וואלה!‏, 28 באוגוסט 2014.
  152. ^ ynet, "נרווה צימאוננו עם דמכם". המסר מדאעש, באתר ynet, 22 באוגוסט 2014
  153. ^ סוכנויות הידיעות, אם הנרצח: "הממשל איים - לא לשלם לדאעש", באתר ynet, 13 בספטמבר 2014
  154. ^ ynet, מיליונים לראש: כמה דמי כופר סחט דאעש?, באתר ynet, 25 בנובמבר 2014.
  155. ^ סוכנויות הידיעות‏, דאעש דורש מיליוני דולרים תמורת אמריקנית בת 26, באתר וואלה!‏, 27 באוגוסט 2014.
  156. ^ יפעת גדות, הנשים היזידיות נמכרות לטרוריסטים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 31 באוגוסט 2014
  157. ^ רועי קייס, כיתת יורים, שיסוף גרונות: דאעש חיסל המונים, באתר ynet, 19 באפריל 2015.
  158. ^ AFP, דאעש זה השחור החדש: חיי הטרור בסוריה, באתר ynet, 21 בספטמבר 2014.
  159. ^ רויטרס, אל-קאעידה נחלש: דאעש מנצח בקרב הטרור, באתר ynet, 15 בספטמבר 2014
  160. ^ 1 2 דורון פסקין, תוספת סיכון: כמה מרוויח לוחם דאעש, באתר ynet, 26 באוגוסט 2014
  161. ^ רויטרס, כמו מדינה: הממשלה של דאעש בסוריה, באתר ynet, 5 בספטמבר 2014.
  162. ^ ynet, "הקש בדלת": לשכת הנישואים של דאעש, באתר ynet, 13 באוגוסט 2014
  163. ^ 1 2 3 4 ynet, הטובות לדאעש: כך מגייס הארגון נשים, באתר ynet, 7 בספטמבר 2014.
  164. ^ ynet, ספרד: בת 14 נעצרה לפני שגויסה לדאעש, באתר ynet, 6 באוגוסט 2014
  165. ^ ynet, בת 22 רוצה להיות "המחסלת ה-1 של דאעש", באתר ynet, 22 באוגוסט 2014.
  166. ^ AP ורועי קייס, עוזבות את צרפת: יהודייה ראשונה בדאעש, באתר ynet, 11 באוקטובר 2014.
  167. ^ ynet, משטרת השריעה של דאעש - בניהול בריטיות, באתר ynet, 9 בספטמבר 2014.
  168. ^ יצחק בן חורין, וושינגטון, "טורקיה שולחת הכי הרבה לוחמים לדאעש", באתר ynet, 16 בספטמבר 2014.
  169. ^ AP, נגד הזרם: משפחות עוברות למדינת דאעש, באתר ynet, 25 בספטמבר 2014.
  170. ^ ynet, איך הפכה בריטניה ליצואנית ג'יהאדיסטים?, באתר ynet, 25 באוגוסט 2014.
  171. ^ 1 2 3 ynet, ארגון הטרור "האינטרנטי" ביותר נלחם ברשת, באתר ynet, 22 באוגוסט 2014.
  172. ^ רויטרס, תישרף, רובין וויליאמס (אבל תודה על ג'ומנג'י). דאעש מצייצים, באתר ynet, 16 באוגוסט 2014.
  173. ^ ynet, בכיר בריטי: פייסבוק וטוויטר מסייעות לדאעש, באתר ynet, 4 בנובמבר 2014
  174. ^ ד"ר ירון פרידמן, הפרויקט לפירוק מדינות. "דאעש" קונטרול, באתר ynet, 12 ביוני 2014
  175. ^ ynet, איך הפכה בריטניה ליצואנית ג'יהאדיסטים?, באתר ynet, 25 באוגוסט 2014
  176. ^ סוכנויות הידיעות‏, "דאעש הוציא להורג 100 מלוחמיו הזרים שניסו לברוח", באתר וואלה!‏, 20 בדצמבר 2014.
  177. ^ ynet, "רק ללחוץ על כפתור". מחבל דאעש מדבר, באתר ynet, 2 בספטמבר 2014.
  178. ^ ynet, מנסים לעצור את דאעש: מצור בעיר של סדאם, באתר ynet, 19 באוגוסט 2014
  179. ^ ynet, מאבק עולמי: איך מונעים גיוס לדאעש?, באתר ynet, 13 בספטמבר 2014
  180. ^ רויטרס, כמו מדינה: הממשלה של דאעש בסוריה, באתר ynet, 5 בספטמבר 2014
  181. ^ איתי ורד, ממדינת ישראל למדינה האסלאמית: פרופילו של החייל מפרדיס שערק לדאע"ש, באתר nana10‏, 18 בדצמבר 2015.
  182. ^ חסן שעלאן, צעיר מהצפון ש"שירת בדאעש" נהרג בעיראק, באתר ynet, 11 באוקטובר 2014.
  183. ^ ראו לדוגמה, חסן שעלאן, תושב הצפון הורשע שלחם בשורות דאעש, באתר ynet, 23 בספטמבר 2014
  184. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         יוחאי עופר, זינוק של מאות אחוזים בתמיכה בדאעש בקרב ערביי ישראל, באתר nrg
  185. ^ העיתון הירדני א-רד פרסם כי מעצר של עשרות פעילים סלפים ברחבי הממלכה נועד למניעת הפצת תעמולה באינטרנט של ארגוני טרור לא חוקיים כמו דאעש וג'בהת א-נוסרה. ראה, יצחק בן-חורין, וושינגטון, מהפך בדעת הקהל בארה"ב: אובמה זהיר מדי, באתר ynet, 10 בספטמבר 2014.
  186. ^ ynet, נוטלה ונעלי ספורט: מדריך דאעש לג'יהאדיסט, באתר ynet, 17 באוגוסט 2014.
  187. ^ AP, חוקרים: דאעש החל להשתמש בתקיפות סייבר, באתר ynet, 19 בדצמבר 2014.
  188. ^ AFP, עיתון הג'יהאדיסטים: גם לדאעש יש "במחנה", באתר ynet, 15 ביולי 2014.
  189. ^ חדשות נענע, פורסמה קלטת הוצאתו להורג של אזרח אמריקני בעיראק, באתר nana10‏, 11 במאי 2004.
  190. ^ רון בן ישי, שכח את יוטיוב: אובמה נגד דאעש, באתר ynet, 11 בספטמבר 2014.
  191. ^ יטיב טל, ‏מזעזע: דאעש ערפו את ראשו של עיתונאי אמריקני, באתר ‏מאקו‏, 20 באוגוסט 2014.
  192. ^ 1 2 3 ynet, "מסר שני לארה"ב". סרטון עריפה של דאעש, באתר ynet, 29 באוגוסט 2014.
  193. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4565840,00.html
  194. ^ חדשות 2, ‏ארה"ב: עורף הראשים מדאע"ש, "ג'ון הג'יהאדיסט", זוהה, באתר ‏מאקו‏, 14 בספטמבר 2014
  195. ^ סוכנויות הידיעות‏, זה הבריטי שהצטרף לדאעש והוציא להורג את העיתונאי, באתר וואלה!‏, 24 באוגוסט 2014
  196. ^ YNet, נחשפה זהותו של "ג'ון הג'יהאדיסט" מדאעש, באתר ynet, 26 בפברואר 2015
  197. ^ חדשות 2, ‏סיפור מסתורי: לאן נעלם "עורף הראשים" של דאע"ש?, באתר גלובס, 28 ביולי 2015
  198. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:וואלה!
    פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         רויטרס‏, נמשכת הזוועה: דאעש ערף ראשו של עיתונאי יהודי-אמריקני, באתר וואלה!‏, 3 בספטמבר 2014
  199. ^ ynet, דאעש ערף ראש, לבנונים מתחננים על חייהם, באתר ynet, 30 באוגוסט 2014.
  200. ^ עמית ולדמן, ‏משפחתו של דייוויד היינס שנרצח בידי דאעש: "יצא לסייע בכל מקום בו היה צורך", באתר ‏מאקו‏, 14 בספטמבר 2014.
  201. ^ מיכל קריסטל, דאעש פרסם סרטון של חטוף נוסף: "הממשלה נטשה אותי", באתר nana10‏, 18 בספטמבר 2014.
  202. ^ דיוויד היינס האשים את הממשלה בלונדון על מותו, ראה בנענע10.
  203. ^ ynet, משוחררים משבי דאעש: כך נראה התא שלנו, באתר ynet, 20 בדצמבר 2014.
  204. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4603082,00.html
  205. ^ חדשות 2, ‏אסירים חושפים: שיטות העינויים של הצבא הסורי, באתר ‏מאקו‏, 14 במרץ 2012.
  206. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4603027,00.html
  207. ^ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4627953,00.html
  208. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4573058,00.html
  209. ^ ww.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4579932,00.html
  210. ^ דאעש בטריילר הוליוודי: "המלחמה רק החלה"
  211. ^ http://news.walla.co.il/item/2802076
  212. ^ ww.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4592360,00.htmlw
  213. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4577507,00.html
  214. ^ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4582433,00.html
  215. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4573101,00.html
  216. ^ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4671935,00.html
  217. ^ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4622583,00.html
  218. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4618613,00.html
  219. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4621369,00.html
  220. ^ ynet, בלגי בן 13 עם קלצ'ניקוב: הילד של דאעש, באתר ynet, 24 באוגוסט 2014
  221. ^ 1 2 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4558871,00.html
  222. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4534754,00.html
  223. ^ ynet, הפנים מאחורי האכזריות. צמרת דאעש נחשפת, באתר ynet, 20 בספטמבר 2014
  224. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, 10 מיליון דולר עבור מידע על הרוצחים מדאעש, באתר ynet, 20 בספטמבר 2014
  225. ^ המרכז למורשת המודיעין, דאעש: דיוקנו של ארגון טרור, עמודים 104-108
  226. ^ המרכז למורשת המודיעין, דאעש: דיוקנו של ארגון טרור, עמודים 104-108
  227. ^ In nations with significant Muslim populations, much disdain for ISIS, אתר PewresearchCenter, 17.11.15
  228. ^ Madeline Grant, One in six French citizens sympathises with the Islamist militant group ISIS, אתר Newsweek, 8/26/14
  229. ^ Daniel Greenfield, Do a Majority of Young French Muslims Support ISIS?, 17.11.15
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המדינה_האסלאמית&oldid=20541603"