יצחק רפאל – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תו כיווניות
אין תקציר עריכה
שורה 25: שורה 25:
[[עלייה לארץ ישראל|עלה לארץ ישראל]] ב-[[1935]], נישא לסופרת [[גאולה בת-יהודה]] (בת הרב [[יהודה לייב פישמן מימון]]).
[[עלייה לארץ ישראל|עלה לארץ ישראל]] ב-[[1935]], נישא לסופרת [[גאולה בת-יהודה]] (בת הרב [[יהודה לייב פישמן מימון]]).
בתקופת לימודיו בחוגים למקצועות היהדות והיסטוריה כללית היה פעיל ב"[[ההגנה|הגנה]]", שימש כ[[מורה]] בבית-הספר "מעלה" בירושלים, מנהל "[[מוסד הרב קוק]]" אשר ייסד חותנו ועורך [[כתב עת|כתב העת]] שלו, [[סיני (כתב עת)|סיני]], ממותו של הרב מימון ב-[[1962]] ועד מותו שלו ב-1999. מנהל "המחלקה למלאכה ולמסחר זעיר" ב[[הסוכנות היהודית|סוכנות היהודית]], סיים לימודי [[תואר שני]] ב[[מדעי הרוח]] ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]].
למד באוניברסיטה העברית בחוגים למקצועות היהדות והיסטוריה כללית וקיבל תואר במאי 1940{{הערה|{{הצופה||הר הצופה|1940/05/01|00412}}}}. היה פעיל ב"[[ההגנה|הגנה]]", שימש כ[[מורה]] בבית-הספר "מעלה" בירושלים, מנהל "[[מוסד הרב קוק]]" אשר ייסד חותנו ועורך [[כתב עת|כתב העת]] שלו, [[סיני (כתב עת)|סיני]], ממותו של הרב מימון ב-[[1962]] ועד מותו שלו ב-1999. מנהל "המחלקה למלאכה ולמסחר זעיר" ב[[הסוכנות היהודית|סוכנות היהודית]], סיים לימודי [[תואר שני]] ב[[מדעי הרוח]] ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]].


בשנת [[1942]] היה נציג הפועל המזרחי בהנהלת "[[מגבית ההתגייסות]]", והחל בשנת [[1944]] היה חבר "[[הוועד הלאומי]]".
בשנת [[1942]] היה נציג הפועל המזרחי בהנהלת "[[מגבית ההתגייסות]]", והחל בשנת [[1944]] היה חבר "[[הוועד הלאומי]]".

גרסה מ־16:26, 18 באפריל 2017

תבנית:ח"כ ד"ר יצחק רפאל (וֶרפֶל) (5 ביולי 1914 - 3 באוגוסט 1999) היה ממנהיגי המפד"ל וכיהן מטעמה כחבר הכנסת ושר. חתן פרס ביאליק ופרס הרב קוק.

קורות חייו

נולד בסאסוב אשר בגליציה, לשמואל-צבי ואסתר ורפל. היה חבר תנועת תורה ועבודה הפועל המזרחי, ממייסדי בני עקיבא בפולין וכן ראש מחלקת ”ההכשרה” של ”החלוץ-המזרחי” בפולין.

עלה לארץ ישראל ב-1935, נישא לסופרת גאולה בת-יהודה (בת הרב יהודה לייב פישמן מימון).

למד באוניברסיטה העברית בחוגים למקצועות היהדות והיסטוריה כללית וקיבל תואר במאי 1940[1]. היה פעיל ב"הגנה", שימש כמורה בבית-הספר "מעלה" בירושלים, מנהל "מוסד הרב קוק" אשר ייסד חותנו ועורך כתב העת שלו, סיני, ממותו של הרב מימון ב-1962 ועד מותו שלו ב-1999. מנהל "המחלקה למלאכה ולמסחר זעיר" בסוכנות היהודית, סיים לימודי תואר שני במדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1942 היה נציג הפועל המזרחי בהנהלת "מגבית ההתגייסות", והחל בשנת 1944 היה חבר "הוועד הלאומי".

בתקופת מלחמת העצמאות כיהן הן כחבר "ועדת המוסדות לענייני ירושלים", הן כמנהל "המשרד לנפגעי המלחמה" והן כחבר הנהלת הסוכנות היהודית וראש מחלקת העלייה, תפקיד אותו מילא עד 1953.

כיהן ברציפות בכנסת מהכנסת השנייה - 30 ביולי 1951 ועד הכנסת השמינית 17 במאי 1977. במשך כל תקופת כהונתו היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, בכנסת השלישית והשמינית שימש יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט.

היה סגן שר-הבריאות (1961 - 1965), תקופה בה התחוללה פרשת תל גיבורים. סערה ציבורית שהתחוללה בעקבות הפרשה הביאה את ראש הממשלה למנות, ב-25 באוקטובר 1964, ועדת חקירה בראשות שופט בית המשפט המחוזי משה גולן. בדו"ח שהגישה הוועדה נקבע שנמצא דופי בהתנהגותו רפאל,[2] ובעקבות זאת התפטר רפאל מתפקידו כסגן שר הבריאות.[3] לאחר שהופעל עליו לחץ ציבורי ויתר רפאל על חסינותו כחבר הכנסת,[4] והוגש נגדו כתב אישום בחשד שלקח שוחד בדמות תרומות למוסד הרב קוק, שבראשו עמד. הוא זוכה, משום שהעד המרכזי יהודה שפיגל, שהורשע לפניו, סירב להעיד נגדו.[5]

בעקבות הפרשה סרבה גולדה מאיר כי יכהן בממשלתה[6], והוא חזר לתפקיד ממשלתי רק בממשלת יצחק רבין בה כיהן כשר-הדתות בשנים 1974 - 1976. הוא פוטר על ידי רבין בדצמבר 1976 עקב הימנעות סיעת המפד"ל בהצבעת אי אמון שהגישה אגודת ישראל (במסגרת מה שנקרא התרגיל המבריק).

בשנים 1957-1956 עשה עבודת מחקר באוניברסיטת לונדון וב-Jew's College. קיבל תואר דוקטור בספרות מבית המדרש לרבנים באמריקה בניו יורק בהדרכתו של הרב פרופסור שאול ליברמן. על עבודת הדוקטורט בנושא "ספר המנהיג" לרבי אברהם הירחי זכה בפרס ביאליק לחוכמת ישראל. בשנת תשמ"ו זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.

בנוסף, שימש כחבר הנהלת המפד"ל וחבר "המרכז העולמי של המזרחי - הפועל המזרחי", יו"ר הנהלת "מוסד הרב קוק" ו"יד הרב מימון".

רפאל הגיש נגד העיתונאית סילבי קשת קובלנה פלילית לפי חוק לשון הרע, משום שטענה שביקר במועדונים מפוקפקים וכי יש לו קשרים עם אנשי העולם התחתון.[7] קשת הגישה נגדו תביעה אזרחית, על שטען כי בכתבתה "הגדישה את הסאה, גם לפי דרכה, במידת השקרים ובהיקף העלבונות".[8] השניים התפשרו מחוץ לבית המשפט והבהירו כי לא התכוונו לפגוע זה בזה. קשת הצהירה כי לא היה יסוד לדברים ולמשמעויות שפורסמו בכתבתה.[9]

בנו היחיד (שנפטר עוד בחייו של רפאל) היה הרב שילה רפאל, חבר בית הדין הרבני בירושלים, ורב שכונת קריית משה בירושלים.

מספריו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

תבנית:שרי הדתות