סעיף 80 פרק 12 למגילת האומות המאוחדות – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
האנצקלופדיסט הסיר בקשת מקור מבלי לספק מקור או להסביר מדוע הסיר
הערת שוליים מספר 2 הייתה המקור ועודנה
שורה 2: שורה 2:
'''סעיף 80 פרק 12 למגילת האומות המאוחדות''' (1945), נזכר ב[[דו"ח אדמונד לוי]] (2012) ככזה הקובע את "העיקרון של ההכרה בהמשך תוקפן של זכויות קיימות של מדינות ועמים שנרכשו מכוח המנדטים למיניהם, כולל אותן הזכויות של היהודים מכוח המסמכים המפורטים לעיל ([[הצהרת בלפור]] ו[[כתב המנדט]]) להתיישב בשטחי ארץ ישראל"{{הערה|ראו [http://www.pmo.gov.il/Documents/doch090712.pdf '''מעמד שטחי יהודה ושומרון מנקודת ההשקפה של המשפט הבינלאומי'''] עמ' 11, מתוך דו"ח על מעמד הבנייה ביהודה ושומרון (דו"ח לוי)}}.
'''סעיף 80 פרק 12 למגילת האומות המאוחדות''' (1945), נזכר ב[[דו"ח אדמונד לוי]] (2012) ככזה הקובע את "העיקרון של ההכרה בהמשך תוקפן של זכויות קיימות של מדינות ועמים שנרכשו מכוח המנדטים למיניהם, כולל אותן הזכויות של היהודים מכוח המסמכים המפורטים לעיל ([[הצהרת בלפור]] ו[[כתב המנדט]]) להתיישב בשטחי ארץ ישראל"{{הערה|ראו [http://www.pmo.gov.il/Documents/doch090712.pdf '''מעמד שטחי יהודה ושומרון מנקודת ההשקפה של המשפט הבינלאומי'''] עמ' 11, מתוך דו"ח על מעמד הבנייה ביהודה ושומרון (דו"ח לוי)}}.


אסכולה של מומחים{{מקור}} ב[[משפט בינלאומי פומבי|משפט בין לאומי]] רואה בסעיף 80 המתקף את החלטות [[ועידת סן רמו]] (1920) של [[חבר הלאומים]] כלגיטימציה, מבחינת משפט העמים, לכינונה של מדינת ישראל{{הערה|1=[https://www.youtube.com/watch?v=oVsjNzXojCM&feature&t=6m15s לא החלטה 181] היא הבסיס ללגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל אלא ההחלטה בועידת סן רמו ותיקופה ב[[מגילת האומות המאוחדות]], פרק 12, סעיף 80}} ולאו דווקא [[החלטה 181]], [[הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון#מעמד שטחי יהודה ושומרון על פי המשפט הבינלאומי|שלא הגיעה לידי מימוש, ועל כן פקעה]] ולא קנתה אחיזה במשפט הבינלאומי. באופן דומה, [[יהודה ושומרון ומזרח ירושלים תחת שלטון ירדן|הסיפוח הירדני של יהודה ושומרון]] ב־[[1950]] לא הוכר על ידי מדינות העולם, ועל כן פקע גם הוא{{הערה|ביחוד על רקע הכרזתה של ירדן מ־[[1988]] כי היא מסתלקת מתביעת בעלות על שטחי יהודה ושומרון}}, ועל כן עדיין עומדת בתוקפה הצהרת בלפור מ־1917 שיעדה את שטחי יהודה ושומרון למדינה יהודית{{הערה|דוקטרינה זו ידועה כ-"אוטי פוסידטיס יוריס" – uti possidetis iuri – כלומר, "אתה מחזיק על-פי חוק", אלא אם קרה משהו ששינה את הגבול באופן חוקי הגבול שהיה הוא הגבול שיהיה - מדינת ישראל היא היורשת של הגבולות המנדטוריים. מתוך, יוג'ין קנטרוביץ', [http://mida.org.il/2014/06/16/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99-%D7%95%D7%94%D7%92%D7%93%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA/ '''קרים, החוק הבינלאומי והגדה המערבית'''], אתר מידה, 16.6.2014}}.
אסכולה של מומחים ב[[משפט בינלאומי פומבי|משפט בין לאומי]] רואה בסעיף 80 המתקף את החלטות [[ועידת סן רמו]] (1920) של [[חבר הלאומים]] כלגיטימציה, מבחינת משפט העמים, לכינונה של מדינת ישראל{{הערה|1=[https://www.youtube.com/watch?v=oVsjNzXojCM&feature&t=6m15s לא החלטה 181] היא הבסיס ללגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל אלא ההחלטה בועידת סן רמו ותיקופה ב[[מגילת האומות המאוחדות]], פרק 12, סעיף 80}} ולאו דווקא [[החלטה 181]], [[הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון#מעמד שטחי יהודה ושומרון על פי המשפט הבינלאומי|שלא הגיעה לידי מימוש, ועל כן פקעה]] ולא קנתה אחיזה במשפט הבינלאומי. באופן דומה, [[יהודה ושומרון ומזרח ירושלים תחת שלטון ירדן|הסיפוח הירדני של יהודה ושומרון]] ב־[[1950]] לא הוכר על ידי מדינות העולם, ועל כן פקע גם הוא{{הערה|ביחוד על רקע הכרזתה של ירדן מ־[[1988]] כי היא מסתלקת מתביעת בעלות על שטחי יהודה ושומרון}}, ועל כן עדיין עומדת בתוקפה הצהרת בלפור מ־1917 שיעדה את שטחי יהודה ושומרון למדינה יהודית{{הערה|דוקטרינה זו ידועה כ-"אוטי פוסידטיס יוריס" – uti possidetis iuri – כלומר, "אתה מחזיק על-פי חוק", אלא אם קרה משהו ששינה את הגבול באופן חוקי הגבול שהיה הוא הגבול שיהיה - מדינת ישראל היא היורשת של הגבולות המנדטוריים. מתוך, יוג'ין קנטרוביץ', [http://mida.org.il/2014/06/16/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99-%D7%95%D7%94%D7%92%D7%93%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA/ '''קרים, החוק הבינלאומי והגדה המערבית'''], אתר מידה, 16.6.2014}}.


==נוסח==
==נוסח==

גרסה מ־13:18, 19 באפריל 2017

אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
הדיון אורך שבוע, וניתנת בו הזדמנות להביע תמיכה מנומקת בהשארת הערך. הערך יימחק בתום שבוע ימים, אלא אם כן הובעה תמיכה שכזו בידי עורך או עורכת בעלי זכות הצבעה מלבד יוצר או יוצרת הערך. (התבנית הוצבה בתאריך 16.04.2017).
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
הדיון אורך שבוע, וניתנת בו הזדמנות להביע תמיכה מנומקת בהשארת הערך. הערך יימחק בתום שבוע ימים, אלא אם כן הובעה תמיכה שכזו בידי עורך או עורכת בעלי זכות הצבעה מלבד יוצר או יוצרת הערך. (התבנית הוצבה בתאריך 16.04.2017).

סעיף 80 פרק 12 למגילת האומות המאוחדות (1945), נזכר בדו"ח אדמונד לוי (2012) ככזה הקובע את "העיקרון של ההכרה בהמשך תוקפן של זכויות קיימות של מדינות ועמים שנרכשו מכוח המנדטים למיניהם, כולל אותן הזכויות של היהודים מכוח המסמכים המפורטים לעיל (הצהרת בלפור וכתב המנדט) להתיישב בשטחי ארץ ישראל"[1].

אסכולה של מומחים במשפט בין לאומי רואה בסעיף 80 המתקף את החלטות ועידת סן רמו (1920) של חבר הלאומים כלגיטימציה, מבחינת משפט העמים, לכינונה של מדינת ישראל[2] ולאו דווקא החלטה 181, שלא הגיעה לידי מימוש, ועל כן פקעה ולא קנתה אחיזה במשפט הבינלאומי. באופן דומה, הסיפוח הירדני של יהודה ושומרון ב־1950 לא הוכר על ידי מדינות העולם, ועל כן פקע גם הוא[3], ועל כן עדיין עומדת בתוקפה הצהרת בלפור מ־1917 שיעדה את שטחי יהודה ושומרון למדינה יהודית[4].

נוסח

1. Except as may be agreed upon in individual trusteeship agreements, made under Articles 77, 79, and 81, placing each territory under the trusteeship system, and until such agreements have been concluded, nothing in this Chapter shall be construed in or of itself to alter in any manner the rights whatsoever of any states or any peoples or the terms of existing international instruments to which Members of the United Nations may respectively be parties.
2. Paragraph 1 of this Article shall not be interpreted as giving grounds for delay or postponement of the negotiation and conclusion of agreements for placing mandated and other territories under the trusteeship system as provided for in Article 77.

[5]

רקע

ועידת סן פרנסיסקו 1945 התכנסה לקראת כניסת האו"ם לנעליו של חבר הלאומים ששבק בתחילת מלחמת העולם השנייה, לשם ניסוח מגילת האומות המאוחדות - המסמך המכונן אשר מהווה את חוקת הארגון.

המאבק הדיפלומטי סביב סעיף 80 פרק 12 למגילה, בין המשלחות הציוניות והמשלחות הערביות, מסמל את תחילת המאבק הציוני, במסגרת מוסדות האו"ם, "בהגנה על זכויות העם היהודי והבית הלאומי, שהיו כלולות במנדט שבידי בריטניה על ארץ ישראל"[6], אל מול הסכנות למפעל הציוני שהציבו האינטרסים שיוצגו על ידי המשלחות הערביות לוועידה.

הנוסח המוסכם של מגילת האומות המאוחדות, המסמך החוקתי המחייב את ארגון האו"ם, כולל סעיף 80 לפרק 12, נחתם ב-26 ליוני 1945 על ידי כל החברות בארגון.

מטרת היהודים

יעדה הסופי של התנועה הציונית נוסח כבר בתוכנית בילטמור (1942) בהשראת דוד בן-גוריון יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית דאז - הקמת מדינה יהודית ריבונית בארץ ישראל לאלתר שתשתלב במערך הדמוקרטי שיכון בעולם עם תום המלחמה.

בדיוני המעצמות הגדולות ב-1944 לקראת הקמתו של האו"ם הוערך כי בוועדה הייסוד של הארגון יצקו את דפוסי המנגנון שינהל ויעביר את פלשתינה-א"י - מנדט חבר הלאומים האחרון מסוג A לאחר שסוריה ולבנון זכו בעצמאות, משיטת המנדטים לשיטת משטר הנאמנות.

משהתברר שבעיית ארץ ישראל לא תעלה בוועדה ושפתרון הסוגיה יידחה לאחר סיום המלחמה, לדרישת הבריטים[7], האתגר שניצב בפני הצד היהודי היה לשמור בשלמותם על העיקרון ההיסטורי והזכויות שמקנה המנדט לעם היהודי בארץ ישראל אם כדרישה מממשלת בריטניה למלא התחייבויותיה כפי שהוגדרו במנדט ואם במסגרת כל הסדר עתידי כפי שינוסח במגילת האו"ם, אם משטר נאמנות או הסדר אחר, כשלב במערכה לכיבוש היעד הסופי. ברוח זו הגישה הסוכנות היהודית לכל המשלחות בוועידה תזכיר בחתימתו של חיים ויצמן.

מטרת הערבים

מטרת העולם הערבי הוצהרה בכינוס היסוד של הליגה הערבית במרץ 1945 בקהיר, בה הוכרז על זכותה של פלסטין לעצמאות מדינית, ונתאמתה בדיונים המוקדמים של ועדת הנאמנות בוועידת סן פרנסיסקו בה הובררה המטרה לרוקן את המנדט הארץ-ישראלי מתוכנו היהודי והציוני ולקבוע הלכה חדשה לפיה תכיר מגילת האו"ם בזכותו של עם אחד בלבד - עמו של הרוב הערבי, להחליט על צורת המשטר המדיני בארץ ועתידה הלאומי בשטח משטר הנאמנות, או כל הסדר אחר, שיכון בארץ ישראל המערבית ויחליף את משטר המנדט ביום מן הימים. תחבולת הערבים ותכסיסם נועדה לצבוע את המהלך כנובע מתוך דאגה ונימוקים עקרוניים מתקדמים ודמוקרטיים למשטר הנאמנות בכללותו[6].

הרכב המשלחות

התקבצו ובאו לוועידת סן פרנסיסקו נציגים של לא פחות מ-20 מוסדות וארגונים יהודיים מארצות הברית ומחוצה לה, ובהם הסוכנות היהודית, הקונגרס היהודי האמריקאי, ועד שליחי הקהילות של בריטניה, הקונגרס היהודי הקנדי ונציגי מוסדות יהודיים מאמריקה הלטינית, שהפיצו תוכן עם הצעות ודרישות בעניינים בעלי ערך כללי ויהודי. לאף אחד מהארגונים היהודיים לא היה מעמד רשמי ומוכר בוועידה. במסגרת המשלחת האמריקאית היו נציגים של ארגונים יהודיים, כיועצים, והם ידעו לנצל מעמדם לפעולה בקרב משלחות אחרות בוועידה. למרות התהוות גוש מרכזי של ארגונים יהודיים סביב התביעה הציונית לראות בארץ ישראל את הפתרון לשאלת הלאום היהודי תוך התחשבות בזכויותיו ההיסטוריות בארץ אבותיו הרי הייתה גם דעת מיעוט שהקשתה על תומכי הציונות מקרב האומות לתמוך בתביעה ואף סייעו לעוינים את העניין הציוני כמו מחלקת המדינה לנסות ולקעקע אותה.

את מדינות ערב יצגו בוועידה כחברות בעלות זכויות מלאות מצרים, עיראק, ערב הסעודית, סוריה ולבנון שהיו מאוחדות במסגרת הליגה הערבית זה מקרוב קמה. מלבד מטרת הערבים כהגדרתה בפרק הקודם לא שררה אחדות בקרב חברות הליגה[8].

אחרית דבר

ב-17 באפריל 1946 חוקק חבר הלאומים את החלטתו האחרונה[9] לפיה יש להמשיך לדאוג ולפעול למען זכויות המדינות החדשות שטרם קיבלו את עצמאותן.

חוות דעת מייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק מ-21 ביוני 1971 קובעת: "החלטתה האחרונה של אספת חבר–הלאומים וסעיף 80, פסקה 1, בכתב ההקמה של האומות המאוחדות שימרו את מחויבויותיהם של המנדטורים. בית הדין הבינלאומי לצדק הכיר בעקביות בכך שהמנדט שרד גם לאחר קצו של חבר–הלאומים" [10].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו מעמד שטחי יהודה ושומרון מנקודת ההשקפה של המשפט הבינלאומי עמ' 11, מתוך דו"ח על מעמד הבנייה ביהודה ושומרון (דו"ח לוי)
  2. ^ לא החלטה 181 היא הבסיס ללגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל אלא ההחלטה בועידת סן רמו ותיקופה במגילת האומות המאוחדות, פרק 12, סעיף 80
  3. ^ ביחוד על רקע הכרזתה של ירדן מ־1988 כי היא מסתלקת מתביעת בעלות על שטחי יהודה ושומרון
  4. ^ דוקטרינה זו ידועה כ-"אוטי פוסידטיס יוריס" – uti possidetis iuri – כלומר, "אתה מחזיק על-פי חוק", אלא אם קרה משהו ששינה את הגבול באופן חוקי הגבול שהיה הוא הגבול שיהיה - מדינת ישראל היא היורשת של הגבולות המנדטוריים. מתוך, יוג'ין קנטרוביץ', קרים, החוק הבינלאומי והגדה המערבית, אתר מידה, 16.6.2014
  5. ^ סעיף 80 פרק 12 למגילת האומות המאוחדות
  6. ^ 1 2 אליהו אילת, יומן סן פרנסיסקו, הוצאת דביר, 1971, עמ' 9-12
  7. ^ וינסטון צ'רצ'יל בהודעה לפרלמנט הבריטי ב-27 לפברואר 1945
  8. ^ אליהו אילת, יומן סן פרנסיסקו, הוצאת דביר, 1971, עמ' 33-39
  9. ^ החלטתו האחרונה של חבר הלאומים מתאריך 17 באפריל 1946
  10. ^ מתוך האתר הרשמי של בית הדין הבינלאומי לצדק