חיים יצחק בונין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־11:26, 28 באפריל 2017

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. הסיבה היא: ויקיזציה, תיקון שמות שגויים.

חיים^[1] יצחק בונין (הומל, ו' בשבט ה'תרל"ה, 12 בינואר 1875 - ה'תש"ג, ינואר 1943, טרבלינקה) היה סופר עברי ויידישאי מחברי תנועת המזרחי.

קורות חיים

בונין נולד בהומל לר' אברהם, למדן וסוחר אמיד מחסידי חב"ד. אבי אמו היה חסיד חב"ד, למד בישיבת מיר בעת כהונתו של הרב חיים לייב טיקוצינסקי, ובגיל 15 התחיל ללמוד חסידות חב"ד, ונסע מדי שנה לרבי שלמה זלמן שניאורסון, האדמו"ר מקאפוסט. אחרי נישואיו ניסה לעבוד במסחר אך לא הצליח. בשנת תרס"ו הוסמך לרבנות אך לא מצא משרה. בגלל הפרעות ביהודי רוסיה הוא ברח ונדד ממקום למקום ונסה להגר לארצות הברית. הוא הגיע לאליס איילנד אך לא התירו לו להיכנס והוא הוחזר לאירופה. באירופה נדד ממקום למקום עד ששב להומל. בהסכמת רבי יוסף יצחק הוא רכש השכלה כללית והתכונן לבחינות בגרות אך לא נבחן כי הבחינה נקבעה לשבת והוא סירב לחלל שבת. הוא שימש כמורה בבתי ספר יהודיים בהומל, קיוב, וילנה, ורשה ולודז'. בשנת תר"ע השתקע בורשה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה התחיל לנסוע לאדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש בעת שהתגורר באוטבוצק, פולין. בשנת תרע"ג התחיל לפרסם מאמרים בכתבי העת של התקופה. סדרת מאמריו הראשונים "על החסידות החבד"ית נדפסה בירחון השלוח, לאחר מכן פרסם מאמרים בכתבי העת העבריים והיידישאים "העולם", "הצפירה", "דאס נייע לעבן", "דאס אידישע פאלק" ועוד. בשנת תרע"ו הוא התקבל למורה בבית ספר תיכון ("גימנסיה") יבנה בלודז', והוא הגביר את כתיבתו העיונית והעיתונאית. הוא כתב בקביעות ביומון "לאדזשער טאגבלאט", בנושאים מגוונים.

בשנת תרע"ז חיבר והוציא לאור "לימודי היהדות" - ספר לימוד לבתי ספר תיכוניים עבריים. בשנים תרפ"א-תרפ"ב ערך והוציא לאור מאסף ספרותי ליהדות בו פרסם מאמרים משל עצמו בשמו ובשמות ספרותיים, והשתתפו בו גם סופרים ורבנים כמו ר' הלל צייטלין, הרב משה אביגדור עמיאל.

בונין היה חבר פעיל בתנועת המזרחי, הוגה דעות והטיף להגשמה. הוא פרסם חוברת מיוחדת "על סף העלייה השלישית", ומאמרים רבים בעתונים "לאדזשער טאגעבלאט" בלודז', "דאס אידישע טאגבלאט" בניו יורק ובפרט בעיתוני המזרחי בעברית וביידיש כמו "התור", "המזרחי" ועוד. פעולות אלו העמידו אותו בניגוד לליובאוויטש ולכן לא מצא מקום בין חסידיה. אך הוא התייחס אל האדמו"ר רבי יוסף יצחק בהערצה רבה והיה מקושר אליו ככל חסיד אם כי לא קיבל את דעתו בעניין בנין הארץ.

בשנת תרפ"ט כאשר נוסד בורשה הסמינריון תחכמוני מטעם מזרחי, בית מדרש לרבנים ולמורים נקרא בונין להיות אחד ממוריו. הוא עזב את לודז' ועבר לווארשה. תחכמוני התנהל על ידי שני אישים שהיו רחוקים ומנוגדים זה מזה. מנהל לימודי קודש היה הרב משה סולובייציק בעוד שמנהל לימודי החול והנציג כלפי חוץ היה ההיסטוריון פרופ' מאיר בלבן. בונין יישר חכוכים וסכסוכים ביניהם. עשר שנים שימש בונין כמורה בתחכמוני עד שבשנת תרצ"ט בהגיעו לגיל 65 פרש מהוראה, עזב את ווארשה וחזר ללודז'.

בלודז' התחיל להתמסר לעבודתו הספרותית לסיום חיבורו "משנה חב"ד" ולחיבור ספרים אחרים שהיו בתוכניתו. אך כעבור חודשים אחדים, בספטמבר 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה כשנכנסו הנאצים ללודז' חששו אנשי הרוח והסופרים שיהיו הקרבנות הראשונים ואמנם גל של מאסרים עבר על אלה כבר בימים הראשונים. בונין ברח עם בנו מלודז' לורשה ושם היה בגיטו. גם בגיטו הוסיף לכתוב עד שבינואר 1940 נלקח לטרבלינקה והומת בתאי הגזים. כתביו ואוסף מכתביו אבד.

משפחתו

בנו: שמואל דוד בונין (י"ט באדר א' תר"ס, 8 בפברואר 1900 - כ"א בתמוז תשל"ח, 26 ביולי 1978) נולד בסנובסק, אוקראינה. בתקופת השואה היה בגיטאות ורשה, לודז' ואושוויץ. עם שחרורו ב-1945 עבר למינכן, שם שהה במחנה פליטים, והיה אחד מעורכי הירחון העברי "ניצוץ" (יחד עם שמואל אפלבוים). עלה ארצה ב-1948 התיישב בחיפה ועבד בבנק הפועלים. שיריו הראשונים נדפסו ב"התקופה" (כרך י"ג) ובתרצ"ה הוציא בווארשה קובץ שירים "מטבע מזל". אחר כך פרסם שירים וסיפורים בעיתונות העברית בפולין ובארץ ("דבר", "גליונות", "העולם" ועוד)^[2]

ספריו

למודי היהדות, 1917
אויפ'ן שוועל פון דער דריטען עליה, 1920

על סף העלייה השלישית, לודז, תרפ"א
די ענטפלעקונג פון דעם גרויסען שאטען, 1928

משנה חב"ד, 1936-1931

כתבים, 1936

חב"דיש: געשטאלטען, בילדער, חזיונות, ערצעהלונגען, שמועסען, 1938

הערות שוליים

^ הערך מבוסס בעיקר על מאמר ב"אישים שהכרתי: הלל זיידמן", מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ל עמודים 174-183.
^ לקסיקון הספרות העברית החדשה: שמואל דוד בונין

[1] הערך מבוסס בעיקר על מאמר ב"אישים שהכרתי: הלל זיידמן", מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ל עמודים 174-183.

[2] לקסיקון הספרות העברית החדשה: שמואל דוד בונין

[1]

[2]

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 == קורות חיים ==
-בונין נולד ב[[הומל]] לר' אברהם, למדן וסוחר אמיד מחסידי [[חב"ד]]. אבי אמו היה חסיד חב"ד, למד ב[[ישיבת מיר]] בעת כהונתו של הרב חיים לייב טיקוצינסקי, ובגיל 15 התחיל ללמוד חסידות חב"ד, ונסע מדי שנה לרבי[[שלמה זלמן שניאורסון| שלמה זלמן שניאורסון, האדמו"ר מקאפוסט]]. אחרי נישואיו ניסה לעבוד במסחר אך לא הצליח. בשנת [[תרס"ו]] הוסמך לרבנות אך לא מצא משרה. בגלל הפרעות ביהודי [[רוסיה]] הוא ברח ונדד ממקום למקום ונסה להגר ל[[ארצות הברית]]. הוא הגיע ל[[אליס איילנד]] אך לא התירו לו להיכנס והוא הוחזר ל[[אירופה]]. באירופה נדד ממקום למקום עד ששב להומל. בהסכמת רבי יוסף יצחק הוא רכש השכלה כללית והתכונן לבחינות בגרות אך לא נבחן כי הבחינה נקבעה לשבת והוא סירב לחלל שבת. הוא שימש כמורה בבתי ספר יהודיים בהומל, קיוב, [[וילנה]], [[ורשה]] ו[[לודז']]. בשנת תר"ע השתקע בורשה.
+בונין נולד ב[[הומל]] לר' אברהם, למדן וסוחר אמיד מחסידי [[חב"ד]]. אבי אמו היה חסיד חב"ד, למד ב[[ישיבת מיר]] בעת כהונתו של הרב חיים לייב טיקוצינסקי, ובגיל 15 התחיל ללמוד חסידות חב"ד, ונסע מדי שנה לרבי[[שלמה זלמן שניאורסון| שלמה זלמן שניאורסון, האדמו"ר מקאפוסט]]. אחרי נישואיו ניסה לעבוד במסחר אך לא הצליח. בשנת [[תרס"ו]] הוסמך לרבנות אך לא מצא משרה. בגלל הפרעות ביהודי [[רוסיה]] הוא ברח ונדד ממקום למקום ונסה להגר ל[[ארצות הברית]]. הוא הגיע ל[[אליס איילנד]] אך לא התירו לו להיכנס והוא הוחזר ל[[אירופה]]. באירופה נדד ממקום למקום עד ששב להומל. בהסכמת רבי יוסף יצחק הוא רכש השכלה כללית והתכונן לבחינות בגרות אך לא נבחן כי הבחינה נקבעה לשבת והוא סירב לחלל [[שבת]]. הוא שימש כמורה בבתי ספר יהודיים בהומל, קיוב, [[וילנה]], [[ורשה]] ו[[לודז']]. בשנת [[תר"ע]] השתקע בורשה.
 אחרי [[מלחמת העולם הראשונה]] התחיל לנסוע לאדמו"ר רבי [[יוסף יצחק שניאורסון]] מליובאוויטש בעת שהתגורר ב[[אוטבוצק]], [[פולין]]. בשנת תרע"ג התחיל לפרסם מאמרים בכתבי העת של התקופה. סדרת מאמריו הראשונים "על החסידות החבד"ית נדפסה בירחון [[השלוח]], לאחר מכן פרסם מאמרים בכתבי העת העבריים והיידישאים "העולם", "[[הצפירה]]", "דאס נייע לעבן", "דאס אידישע פאלק" ועוד. בשנת תרע"ו הוא התקבל למורה בבית ספר תיכון ("גימנסיה") יבנה בלודז', והוא הגביר את כתיבתו העיונית והעיתונאית. הוא כתב בקביעות ביומון "לאדזשער טאגבלאט", בנושאים מגוונים.
@@ שורה 9: / שורה 9: @@
 בשנת [[תרע"ז]] חיבר והוציא לאור "לימודי היהדות" - ספר לימוד לבתי ספר תיכוניים עבריים. בשנים תרפ"א-תרפ"ב ערך והוציא לאור מאסף ספרותי ליהדות בו פרסם מאמרים משל עצמו בשמו ובשמות ספרותיים, והשתתפו בו גם סופרים ורבנים כמו ר' הלל צייטלין, הרב משה אביגדור עמיאל.
-בונין היה חבר פעיל ב[[תנועת המזרחי]], הוגה דעות והטיף להגשמה. הוא פרסם חוברת מיוחדת "על סף העלייה השלישית", ומאמרים רבים בעתונים "לאדזשער טאגעבלאט" בלודז', "דאס אידישע טאגבלאט" בניו יורק ובפרט בעיתוני המזרחי בעברית וביידיש כמו "התור", "המזרחי" ועוד. פעולות אלו העמידו אותו בניגוד לליובאוויטש ולכן לא מצא מקום בין חסידיה. אך הוא התייחס אל האדמו"ר רבי יוסף יצחק בהערצה רבה והיה מקושר אליו ככל חסיד אם כי לא קיבל את דעתו בעניין בנין הארץ.
+בונין היה חבר פעיל ב[[תנועת המזרחי]], הוגה דעות והטיף להגשמה. הוא פרסם חוברת מיוחדת "על סף העלייה השלישית", ומאמרים רבים בעתונים "לאדזשער טאגעבלאט" בלודז', "דאס אידישע טאגבלאט" ב[[ניו יורק]] ובפרט בעיתוני המזרחי בעברית וביידיש כמו "התור", "המזרחי" ועוד. פעולות אלו העמידו אותו בניגוד לליובאוויטש ולכן לא מצא מקום בין חסידיה. אך הוא התייחס אל האדמו"ר רבי יוסף יצחק בהערצה רבה והיה מקושר אליו ככל חסיד אם כי לא קיבל את דעתו בעניין בנין הארץ.
-בשנת תרפ"ט כאשר נוסד בורשה הסמינריון תחכמוני מטעם מזרחי, בית מדרש לרבנים ולמורים נקרא בונין להיות אחד ממוריו. הוא עזב את לודז' ועבר לווארשה. תחכמוני התנהל על ידי שני אישים שהיו רחוקים ומנוגדים זה מזה. מנהל לימודי קודש היה הרב [[משה סולובייצ'יק|משה סולובייציק]] בעוד שמנהל לימודי החול והנציג כלפי חוץ היה ההיסטוריון פרופ' [[מאיר בלבן]]. בונין יישר חכוכים וסכסוכים ביניהם. עשר שנים שימש בונין כמורה בתחכמוני עד שבשנת [[תרצ"ט]] בהגיעו לגיל 65 פרש מהוראה, עזב את ווארשה וחזר ללודז'.
+בשנת [[תרפ"ט]] כאשר נוסד בורשה הסמינריון תחכמוני מטעם מזרחי, בית מדרש לרבנים ולמורים נקרא בונין להיות אחד ממוריו. הוא עזב את לודז' ועבר לווארשה. תחכמוני התנהל על ידי שני אישים שהיו רחוקים ומנוגדים זה מזה. מנהל לימודי קודש היה הרב [[משה סולובייצ'יק|משה סולובייציק]] בעוד שמנהל לימודי החול והנציג כלפי חוץ היה ההיסטוריון פרופ' [[מאיר בלבן]]. בונין יישר חכוכים וסכסוכים ביניהם. עשר שנים שימש בונין כמורה בתחכמוני עד שבשנת [[תרצ"ט]] בהגיעו לגיל 65 פרש מהוראה, עזב את ווארשה וחזר ללודז'.
 ב[[לודז']] התחיל להתמסר לעבודתו הספרותית לסיום חיבורו "משנה חב"ד" ולחיבור ספרים אחרים שהיו בתוכניתו. אך כעבור חודשים אחדים, בספטמבר 1939 עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] כשנכנסו הנאצים ללודז' חששו אנשי הרוח והסופרים שיהיו הקרבנות הראשונים ואמנם גל של מאסרים עבר על אלה כבר בימים הראשונים. בונין ברח עם בנו מלודז' לורשה ושם היה ב[[גיטו]]. גם בגיטו הוסיף לכתוב עד שבינואר 1940 נלקח ל[[טרבלינקה]] והומת ב[[תאי הגזים]]. כתביו ואוסף מכתביו אבד.
 ==משפחתו==
-בנו: [[שמואל דוד בונין]] (י"ט באדר א' תר"ס, 8 בפברואר 1900 - כ"א בתמוז תשל"ח, 26 ביולי 1978) נולד בסנובסק, [[אוקראינה]]. בתקופת השואה היה בגיטאות ורשה, לודז' ואושוויץ. עם שחרורו ב-1945 עבר ל[[מינכן]], שם שהה במחנה פליטים, והיה אחד מעורכי הירחון העברי "ניצוץ" (יחד עם שמואל אפלבוים). עלה ארצה ב-1948 התיישב ב[[חיפה]] ועבד ב[[בנק הפועלים]]. שיריו הראשונים נדפסו ב"התקופה" (כרך י"ג) ובתרצ"ה הוציא בווארשה קובץ שירים "מטבע מזל". אחר כך פרסם שירים וסיפורים בעיתונות העברית בפולין ובארץ ("דבר", "גליונות", "העולם" ועוד){{הערה|לקסיקון הספרות העברית החדשה: [http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/01683.php שמואל דוד בונין]}}
+בנו: [[שמואל דוד בונין]] (י"ט באדר א' תר"ס, 8 בפברואר 1900 - כ"א בתמוז תשל"ח, 26 ביולי 1978) נולד בסנובסק, [[אוקראינה]]. בתקופת השואה היה בגיטאות ורשה, לודז'  ואושוויץ. עם שחרורו ב-1945 עבר ל[[מינכן]], שם שהה במחנה פליטים, והיה אחד מעורכי הירחון העברי "ניצוץ" (יחד עם שמואל אפלבוים). עלה ארצה ב-1948 התיישב ב[[חיפה]] ועבד ב[[בנק הפועלים]]. שיריו הראשונים נדפסו ב"התקופה" (כרך י"ג) ובתרצ"ה הוציא בווארשה קובץ שירים "מטבע מזל". אחר כך פרסם שירים וסיפורים בעיתונות העברית בפולין ובארץ ("דבר", "גליונות", "העולם" ועוד){{הערה|לקסיקון הספרות העברית החדשה: [http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/01683.php שמואל דוד בונין]}}
 ==ספריו==