יוליוס ברנשטיין – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים
שורה 1: שורה 1:
'''יוליוס ברנשטיין''' (18 בדצמבר 1839 – 6 בפברואר 1917) היה [[פיזיולוגיה|פיזיולוג]] גרמני, יליד [[ברלין]]. אביו היה אהרון ברנשטיין (1812&#x2014;1884), מייסד הרפורמה ביהדות הקהילה בברלין 1845; הבן שלו היה מתמטיקאי [[פליקס ברנשטיין]] (1878&#x2014;1956).<ref>{{MacTutor Biography|id=Bernstein_Felix}}</ref>
'''יוליוס ברנשטיין''' (18 בדצמבר 1839 – 6 בפברואר 1917) היה [[פיזיולוגיה|פיזיולוג]] גרמני, יליד [[ברלין]]. אביו היה אהרון ברנשטיין (1812&#x2014;1884), מייסד הרפורמה ביהדות הקהילה בברלין [[1845]]; הבן שלו היה מתמטיקאי [[פליקס ברנשטיין]] (1878&#x2014;1956).<ref>{{MacTutor Biography|id=Bernstein_Felix}}</ref>


== הקריירה האקדמית ==
== הקריירה האקדמית ==
הוא למד רפואה באוניברסיטת ברסלאו ,ובהמשך ב[[אוניברסיטת הומבולדט|אוניברסיטה של ברלין]] עם הפיזיולוג הגרמני  (Emil Du Bois-Reymond (1818-1896. הוא קיבל תואר רופא בברלין בשנת 1862, ושנתיים לאחר מכן החל לעבוד במכון הפיזיולוגי ב [[אוניברסיטת היידלברג]] כעוזר של [[הרמן פון הלמהולץ]] (1821-1894). בשנת 1872 קבל את משרתו של פרידריך גולץ  (1834-1902) בתור פרופסור לפיזיולוגיה ב [[אוניברסיטת האלה-ויטנברג|אוניברסיטת האל]], שם בשנת 1881 הוא ייסד את המכון לפיזיולוגיה.<ref name="MP">[http://vlp.mpiwg-berlin.mpg.de/references?id=per51 Short biography, bibliography, and links on digitized sources] in the [//en.wikipedia.org/wiki/Virtual_Laboratory Virtual Laboratory] of the [//en.wikipedia.org/wiki/Max_Planck_Institute_for_the_History_of_Science Max Planck Institute for the History of Science]</ref>
הוא למד [[רפואה]] באוניברסיטת ברסלאו ,ובהמשך ב[[אוניברסיטת הומבולדט|אוניברסיטה של ברלין]] עם הפיזיולוג הגרמני  (Emil Du Bois-Reymond (1818-1896. הוא קיבל תואר רופא בברלין בשנת 1862, ושנתיים לאחר מכן החל לעבוד במכון הפיזיולוגי ב [[אוניברסיטת היידלברג]] כעוזר של [[הרמן פון הלמהולץ]] (1821-1894). בשנת [[1872]] קבל את משרתו של פרידריך גולץ  (1834-1902) בתור פרופסור לפיזיולוגיה ב [[אוניברסיטת האלה-ויטנברג|אוניברסיטת האל]], שם בשנת [[1881]] הוא ייסד את המכון לפיזיולוגיה.<ref name="MP">[http://vlp.mpiwg-berlin.mpg.de/references?id=per51 Short biography, bibliography, and links on digitized sources] in the [//en.wikipedia.org/wiki/Virtual_Laboratory Virtual Laboratory] of the [//en.wikipedia.org/wiki/Max_Planck_Institute_for_the_History_of_Science Max Planck Institute for the History of Science]</ref>
[[קובץ:Bernstein_rheotome.jpg|שמאל|ממוזער|180x180 פיקסלים|ראוטום (rheotome) דיפרנציאלי, בשימוש על ידי ברנשטיין למדוד פוטנציאל פעולה.]]
[[קובץ:Bernstein_rheotome.jpg|שמאל|ממוזער|180x180 פיקסלים|ראוטום (rheotome) דיפרנציאלי, בשימוש על ידי ברנשטיין למדוד פוטנציאל פעולה.]]



גרסה מ־10:39, 6 במאי 2017

יוליוס ברנשטיין (18 בדצמבר 1839 – 6 בפברואר 1917) היה פיזיולוג גרמני, יליד ברלין. אביו היה אהרון ברנשטיין (1812—1884), מייסד הרפורמה ביהדות הקהילה בברלין 1845; הבן שלו היה מתמטיקאי פליקס ברנשטיין (1878—1956).[1]

הקריירה האקדמית

הוא למד רפואה באוניברסיטת ברסלאו ,ובהמשך באוניברסיטה של ברלין עם הפיזיולוג הגרמני  (Emil Du Bois-Reymond (1818-1896. הוא קיבל תואר רופא בברלין בשנת 1862, ושנתיים לאחר מכן החל לעבוד במכון הפיזיולוגי ב אוניברסיטת היידלברג כעוזר של הרמן פון הלמהולץ (1821-1894). בשנת 1872 קבל את משרתו של פרידריך גולץ  (1834-1902) בתור פרופסור לפיזיולוגיה ב אוניברסיטת האל, שם בשנת 1881 הוא ייסד את המכון לפיזיולוגיה.[2]

ראוטום (rheotome) דיפרנציאלי, בשימוש על ידי ברנשטיין למדוד פוטנציאל פעולה.

התרומה

המחקר של ברנשטיין התמקד בתחומי הנוירוביולוגיה והביופיסיקה. הוא מוכר כיום בעיקר בשל "תיאוריית קרום התא" העוסקת במקור של "מתח המנוחה"  ו"פוטנציאל הפעולה" בתאי העצב.[3] ברנשטיין הציע (1902, 1912) שתאים הניתנים לעירור כמו תאי עצב מוקפים קרום החדיר באופן סלקטיבי ליוני אשלגן במצב מנוחה, וכי במהלך עירור עולה חדירות הקרום גם ליונים אחרים. תיאוריית קרום התא אכן מסבירה את מתח המנוחה של עצבים ושרירים, שכן מתח הדיפוזיה של האשלגן נגרם על ידי הנטייה של יוני אשלגן בעלי המטען החיובי לנוע מאיזור הריכוז הגבוה שלהם בציטופלסמה אל הריכוז נמוך מחוץ לתא, בעוד שאר היונים אינם יכולים לנוע. החלק השני של התיאוריה (שנשלל בהמשך ע"י הודג'קין והאקסלי) טען כי במהלך עירור, המתח השלילי יחסית בתוך התא נעלם באופן זמני כאשר מתפתחת תנועה של יונים אחרים דרך קרום התא, תנועה ה'מקצרת' את מתח הדיפוזיה של האשלגן. בספרות האנגלית, המילים "התמוטטות הקרום" (membrane breakdown) היו בשימוש כדי לתאר את המבט של ברנשטיין על עירור. (מתוך תעלות יונים של ממברנות אקסיטביליות, מהדורה שלישית, על ידי ברטיל Hille).

המחקר החלוצי של ברנשטיין הניח את היסודות לניסויים על הולכה של הדחף העצבי, ובסופו של דבר העברת המידע במערכת העצבים. הוא נחשב לממציא של  ה"ראוטום הדיפרנציאלי " rheotome ", מכשיר המשמש כדי למדוד את מהירות ההתפשטות של זרמים ביו-חשמליים.[4] כיום, יוזמות למחקר בחישוביות עצבית בגרמניה קרויות של שמו.[5]


הערות שוליים