חסידות רוז'ין

בית הכנסת בעיירה סדיגורה

ארמונו של האדמו"ר מסדיגורה

בית הכנסת בעיירה צ'ורטקוב

ביתו של האדמו"ר מצ'ורטקוב

ארמונו של האדמו"ר מווסלוי

חסידות רוז'ין היא שושלת חסידית שראשה היה רבי ישראל פרידמן מרוז'ין. השושלת פעלה בעיקר בחבלי הארץ פודוליה, בוקובינה, גליציה המזרחית וכן בווינה שהיו אז ברחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית, וכן ברומניה במולדובה ובמחוז בקאו. כיום השושלת פעילה בעיקר בישראל.

תולדות השושלת

רבי ישראל פרידמן, היה בנו של רבי שלום שכנא מפראהביטש, בנו של רבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממזריטש תלמידו וממלא מקומו של הבעל שם טוב, מקים תנועת החסידות.

רבי ישראל כיהן בהתחלה בפראהביטש שבחבל פודוליה, לאחר מכן כיהן תקופה בסקווירא שבאזור קייב, אך עיקר פועלו ופרסומו היה ברוז'ין שבווהלין (פלך ז'יטומיר). באותה תקופה שלטה האימפריה הרוסית בערים אלו (כיום כולן במדינת אוקראינה).

רבי ישראל נחשב לאחד מגדולי הצדיקים בדורו, והיה נערץ על ידי כל אדמו"רי דורו. החסידים האמינו בו שאינו מסיח דעת מדבקות בה' ובכל פעולה שלו נעשים ייחודים עליונים. רבי ישראל התנהג בגינוני מלכות, בנה לו ארמון והיה מתלבש בפאר. בשנת תקצ"ח (1838) נאסר על ידי הרוסים עקב הלשנה על כך שהורה להרוג שני מוסרים. הצאר ניקולאי שהיה מרוגז על הנהגתו המלכותית של רבי ישראל, מיהר לאוסרו. לאחר 22 חודשים שישב בכלא שוחרר בערבות בהשתדלות הגרף ביברקוב (גוברנטור קייב) שהיה אחראי על מאסרו, והוקסם מאישיותו של רבי ישראל. פסק הדין שיחרר את רבי ישראל מאשמת הרצח אך האשימו במרידה במלכות בגין הנהגות המלכות. רבי ישראל נמלט לקישינב ומשם לגבול המולדבי-רומני ליאס. הגוברנטור של קישינב ביקש מהקונסול הרוסי ביאס להסגירו אך רבי ישראל הספיק להמלט לגבול האוסטרי והגיע לקומפלינג עיירה על גבול אוסטריה-רומניה. הממשלה הרוסית ביקשה מהאוסטרים להשיבו לרוסיה על פי הסכמי הסגרה שנקבעו בקונגרס וינה בשנת 1815, אך החסידים פעלו והפעילו לחצים על השלטון שלא להיכנע, ולבסוף איתרו אשה מהעיירה סדיגורה (מחוז צ'רנוביץ) שנעלם לה ילד 40 שנה לפני כן והיא הגיע להעיד שרבי ישראל הוא בנה האבוד וכך הונפקה לו אזרחות אוסטרית. לאחר זאת עדיין הממשלה הרוסית ניסתה להחזירו ושלחה הוכחות שרבי ישראל הוא יליד האימפריה הרוסית, אך ממשלת אוסטריה התנערה מההסכמים בכך שהוא נמלט דרך רומניה והסכמי ההסדרה לא מחייבים אותם, וכן בכך שאשמתו לא ברורה וכן בכך ששהותו במדינתם היא אינטרס וכבוד לאומי להם. הממשלה האוסטרית הציעה לרבי ישראל לקבל אזרחות של כבוד בתנאי שיקנה אחוזה בארצם. חסידיו קנו לו את אחוזת "זלוטי פוטוק" ("פוטיק") הסמוכה לסדיגורה אך הוא סירב לקבל אזרחות אוסטרית ובחר באזרחות טורקית ובתעודתו נכתב שהוא תושב ירושלים. אחוזתו הייתה מפוארת יותר מאחוזתו הישנה ברוז'ין, ואף שולחנו היה עשוי זהב. לאחר 11 שנה בסדיגורה, נפטר בג' בחשוון תרי"א.

את מקומו בהנהגת החצר ירש בנו הגדול, רבי שלום יוסף פרידמן. רבי שלום יוסף כיהן 10 חודשים באדמו"רות ונפטר בי"א באלול. לאחר פטירתו ירש את מקומו אחיו, רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה. שאר האחים התגוררו יחד באחוזת אביהם ועם הזמן עזבו את העיירה ופתחו חצרות משלהם.

לחצרות השונות הייתה השפעה רחבה באזורם, מבוקובינה וגליציה ועד רומניה. כל האדמו"רים התנהגו בפאר והדר כאביהם, ובנו ארמונות למגורם. התנהגות זו עוררה את התנגדותו של רבי חיים הלברשטאם מצאנז, שטען שהנהגות אלו היו ראויות לאביהם שהיה אדם שמיימי אך אין מקום לחקות אותן. בנוסף, לאחר תקופה, בשנת תרכ"ט (1829) החל רבי דב בער פרידמן שהתגורר אז בלאובה (לעווע) לנטות אחרי ההשכלה מה שהוסיף התנגדות מצד חסידי צאנז בטענה שזו הוכחה ששיטת רוז'ין פסולה. בהמשך חזר רבי דב בער לחצר אחיו בסדיגורה וחזר לכהן באדמו"רות בדרך אחיו.

מאפייני השושלת

אדמו"רי רוז'ין היו מאופיינים בידידותם ההדדית, וחסידיהם היו נוהגים לבקר גם אצל אדמו"רים אחרים מהשושלת, וכן לאחר פטירת אדמו"ר, לא הלכו בהכרח לשושלתו אלא לשושלת אחרות בבית רוז'ין. כך למשל הפכה חסידות צ'ורטקוב לחצר הגדולה בשושלת רוז'ין, ולאחת החצרות המשפיעות ביותר בגליציה, לאחר שרבי דוד משה פרידמן היה בסוף ימיו היחיד מבין בני רבי ישראל שנשאר חי. בבית רוז'ין היו מקובלים נישואים בתוך המשפחה, ומרבית האדמו"רים מהדור השלישי והלאה נישאו לבנות דודיהם, ולעתים נוצר מצב שבני הזוג היו קרובי משפחה מספר פעמים. גם כיום מצויים שידוכים פנימיים בבית רוז'ין אך על פי רוב בקירבה רחוקה יותר.

כך גם האדמו"רים נהגו להזכיר בדברי תורתם את דברי כל אדמו"רי השושלת וכן לעלות את זכרם בסעודות או בשעת אמירת לחיים לעילוי נשמתם. גם בין החסידים נלמדים ספרי כל אדמו"רי השושלת, וחסידי רוז'ין עסקו בהדפסת ספרי אדמו"רי השושלת. באופן כללי שררה הערצה לאדמו"רי בית רוז'ין, וחסידים רבים, אף אלו שלא השתייכו לחצרותיהם, האמינו שהם אנשים מורמים מעם, שמעשיהם כולם נעשים לשם שמיים ושהם בדרגת דבקות בה'.

כדרכו של רבי ישראל, המשיכו צאצאיו להתנהג בהנהגות פאר, ובנו בתים ובתי כנסיות מפוארים. לבושם של האדמו"רים אף היה שונה משאר האדמו"רים בזמנם. אדמו"רי רוז'ין חבשו שטריימל ייחודי, עם כיפה מחודדת בולטת למעלה, כעין כתר. לבושם היה נחשב מודרני, והם לבשו מכנסיים ארוכים ועניבה, שלא כמקובל בחסידויות אחרות, בפרט בגליציה שהייתה מקום שמרני ואדוק. גם בני האדמו"רים נהגו בגינוני כבוד, ובחיי אביהם היו להם גבאים שהיו כותבים בשמם הסכמות.

אדמו"רי רוז'ין נוהגים להתפלל בחדר מיוחד הבנוי סמוך לבית הכנסת ("דאוונען צימער", חדר תפילה), ממנו הם שומעים את הקדיש וחזרת הש"ץ אך מתפללים לבדם ללא רואה. הנהגת המלכותיות אינה רק בסממנים חיצוניים אלא בעיקר בהתנהגות ודרך עבודת ה'. האדמו"רים נוהגים להתפלל, לדבר או לערוך טיש באיפוק וברצינות, ללא תנועות חיצוניות של התלהבות.

עם התעוררות תנועת הציונות, חלק גדול מאדמו"רי בית רוז'ין תמכו ברעיון הציוני, וחלקם אף היו חברים בתנועת המזרחי. גם החברים באגודת ישראל באופן כללי היו בעלי דעות חיוביות כלפי הקמת המדינה ויישוב ארץ ישראל. יוצא דופן היה רבי שלום הלפרין, האדמו"ר מוואסלוי שהיה קנאי ומתנגד חריף לציונות. בזמן מלחמת העולם הראשונה ברחו רוב אדמו"רי רוז'ין לווינה עקב פחדם מהשלטון הרוסי שעדיין נטר טינה לבית רוז'ין. בווינה הקימו את חצרותיהם וקירבו את יהודי העיר שהיו מודרניים יחסית לחסידיהם.

חצרות בית רוזי'ן

• חסידות סדיגורה - למעשה נוסדה על ידי רבי ישראל שהתגורר בסדיגורה. לאחר פטירתו ירשו בנו רבי שלום יוסף ובהמשך בנו השני רבי אברהם יעקב. בהמשך כיהנו אדמו"רי סדיגורה בווינה, פשמישל, תל אביב וכיום בבני ברק.
  • חסידות בויאן - נוסדה על ידי רבי יצחק פרידמן בנו של רבי אברהם יעקב מסדיגורה. במסגרת חלוקת ירושת החצר, זכה אחיו הצעיר רבי ישראל בחצר ורבי יצחק פתח את חצרו בבויאן הסמוכה לסדיגורה. אדמו"רי בויאן כיהנו בהמשך בווינה, צ'רנוביץ, לבוב, לייפציג, קראקוב, ניו יורק, תל אביב וירושלים.
  • חסידות גוואדז'יץ - נוסדה על ידי רבי יצחק מרדכי שפירא, נכדו של רבי אברהם יעקב מסדיגורה. בהמשך כיהן בווינה, ובנו רבי דוד משה כיהן אחריו בווינה ובבורו פארק.
• חסידות ליאובה - נוסדה על ידי רבי דב בער פרידמן, בנו השלישי של רבי ישראל. נוסדה בחוש הרומנית, בהמשך בסקולן ולבסוף בליואבה. לאחר חזרתו של רבי דב בער לאדמו"רות התגורר בסדיגורה. עם פטירתו נסגרה החסידות.
• חסידות שטפנשט - נוסדה בשטפנשט הרומנית, על ידי רבי מנחם נחום פרידמן בנו הרביעי של רבי ישראל. החסידות נפסקה עם פטירת אדמו"רה השני בשנת תרצ"ג (1933).
• חסידות צ'ורטקוב - נוסדה בפוטיק על ידי רבי דוד משה פרידמן בנו החמישי של רבי ישראל. לאחר ארבע שנים, בשנת תרט"ו (1855) עברה לצ'ורטקוב. במלחמת העולם הראשונה עברה החסידות לווינה ובהמשך בתל אביב ובלונדון.
• חסידות הוסיאטין - נוסדה במיקלניץ על ידי רבי מרדכי שרגא (פייבוש) פרידמן, בנו הצעיר של רבי ישראל. לאחר שלוש שנים, בשנת תרי"ד עברה חצר לסטריסוב ומשנת תרכ"ה בהוסיאטין. בהמשך הייתה החצר בווינה ובתל אביב.
• חסידות בוהוש - נוסדה בפוטיק על ידי רבי יצחק פרידמן, בנו של רבי שלום יוסף מסדיגורה. משנת תרכ"ד (1864) באיזמאיל שבדרום בסרביה ומשנת תרכ"ו בבוחוש. בהמשך כיהנו אדמו"רי השושלת גם בשפיקוב שבפודוליה (כיום מחוז ויניצה, אוקראינה), בפלוישט הרומנית, בבוקרשט, בתל אביב ובבני ברק.
  • חסידות אדז'וד - רבי אברהם יהושע השיל פרידמן, בנו השלישי של רבי יצחק כיהן באדז'וד הרומנית.
  • חסידות פאשקאן - רבי משה יהודה לייב פרידמן, בנו הרביעי של רבי יצחק כיהן בפאשקאן, דורוהוי ובוקרשט. בנו רבי יעקב דוד פרידמן כיהן ביפו. אחריו כיהן אחיינו הרב ישראל פרידמן בן שלום שכונה "האדמו"ר הציוני". בנו תא"ל הושע פרידמן בן שלום הוא האדמו"ר הנוכחי.
• חסידות וואסלוי - נוסדה בשנת תרנ"ה (1895) ברדוקנן הרומנית, על ידי רבי שלום הלפרין בן רבי דוד ולאה בתו של רבי ישראל מרוז'ין. בשנת תרס"ט (1909) הקים את חצרו בווסלוי. אדמו"רי השושלת כיהנו בהמשך גם בבוקרשט, חיפה, נהריה, תל אביב ובני ברק.
• חסידות דרוהוביץ' - נוסדה בשנת תרמ"ו (1886) בדרוהוביץ' שבגליציה המזרחית, (אז תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום אוקראינה), על ידי רבי חיים מאיר יחיאל שפירא, בנם של רבי אבי-עזרא זעליג והדסה פייגא בתו של רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה. על אף שמצד אביו השתייך רבי חיים מאיר יחיאל לשושלת קוז'ניץ-מוגלניצא, חצרו התנהלה בסגנון רוז'ין. בהמשך עברה החצר לווינה, כפר חסידים וירושלים.
• חסידות קופיטשניץ - נוסדה בשנת תרנ"ד (1894) בקופיטשניץ הסמוכה להוסיאטין על ידי רבי יצחק מאיר השיל, חתנו של רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין. בהמשך כיהנו אדמו"רי השושלת בווינה, ניו יורק וירושלים.
• חסידות אוז'יראן - נוסדה בשנת תרמ"ג (1883) באוז'ירן שבמחוז טרנופול (גליציה המזרחית), על ידי רבי לוי יצחק מנזון, בן רבי יוסף וגיטל בתו של רבי ישראל מרוז'ין. בהמשך כיהן בווינה.
• חסידות ברודי - נוסדה בשנת תרמ"ג (1883) בברודי שבמחוז לבוב (גליציה המזרחית) על ידי רבי חיים דוד מנזון, בן רבי יוסף וגיטל בתו של רבי ישראל מרוז'ין. אחד מבניו כיהן בקאליש ובניו יורק.
• חסידות מז'יבוז' - נוסדה על ידי הבעש"ט במאה ה-18  ותלמידיו המשיכו את החסידות אחריו, רבי אברהם יהושע השיל מאפטא אב"ד העיר אפטא שהיה מגדולי תנועת החסידות בדורו הגיע לגור בעיר מזיבוז ובנה בה בית מדרש שקיים עד היום, ובניו אחריו המשיכו את שושלת החסידות בעיר. והסתעפו ממנו חסידויות מזיבוז,  אפטא-ז'ינקוב, קופיטשניץ וטורנופול. האדמו"ר האחרון לחסידות היה האדמו"ר יצחק מאיר העשיל זצ"ל שכיהן בברונקס ולאחר מכן בעיר חיפה.

חצרות נוספות שהושפעו מבית רוז'ין הן חצרו של רבי חיים זנוויל אברהמוביץ, "הריבניצער", שהיה חסיד שטפנשט, וחסידות סקולן שאדמו"ריה היו חסידי סדיגורה ובוהוש, ואף היום האדמו"ר מסקולן נוהג לנסוע לאדמו"רים אלו.

בארץ ישראל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

החצרות כיום

החסידויות מבית רוז'ין הפעילות כיום הן:

• חסידות בויאן בראשות רבי נחום דב ברייאר, שמרכזה בירושלים.
• חסידות סדיגורה בראשות רבי ישראל משה פרידמן שמרכזה בבני ברק.
• חסידות פשקאן בראשות רבי ישראל פרידמן בן-שלום שמרכזה בירושלים.
• חסידות בוהוש בראשות רבי יעקב מנדל פרידמן שמרכזה בבני ברק.
• חסידות ווסלוי בראשות רבי אברהם שמשון הלפרין, שמרכזה בבני ברק ובתל אביב.
• חסידות קופיטשניץ בראשות רבי יצחק מאיר פלינטשטיין, שמרכזה בירושלים.

כמו כן, לחסידות צ'ורטקוב שני צאצאים, רבי ישראל פרידמן ואחיו רבי דב בר פרידמן המכהנים כראשי קהילות ישנות במנצ'סטר ובאנטוורפן, וצאצא, רבי חיים מיכאל ביברפלד אשר מכהן כראש קהילה בלונדון. לחסידות גם בתי כנסת בשכונת מאה שערים בירושלים ובצפת.

לחסידות דרוהוביץ' בית כנסת פעיל בשכונת גאולה בירושלים, בראשות הרב אביעזר שפירא.

לחסידות שטפנשט הייתה עדנה משנות ה-90 של המאה ה-20, כשעסקן צעיר בשם אברהם יעקב סלומון החל להקים את זכרה ולערוך הילולות על קברו של רבי אברהם מתתיהו פרידמן וכן לבנות מרכזים תורניים על שם החסידות בבני ברק ובאלעד.

לקריאה נוספת

• נר ישראל, אוסף דברי תורתם של אדמו"רי בית רוז'ין. יצאו מספר כרכים, הראשון שבהם בבני ברק תשל"ח. ערך: הרב חיים דב שטרן.