יונתן בן אביתר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 7: שורה 7:


תפקידו כמודיע ממשיך גם בזמן מלכות [[שלמה]]. יונתן הוא זה שמודיע ל[[אדניה]] על המלכתו של שלמה.
תפקידו כמודיע ממשיך גם בזמן מלכות [[שלמה]]. יונתן הוא זה שמודיע ל[[אדניה]] על המלכתו של שלמה.
לדעת [[שמאי גלנדר]] ואחרים יונתן היה חלק ממחנה אדניה שאביו נמנה עליהם. לשיטתו אם היה הבן יוצא כנגד אביו ואדניה היה המחבר המקראי מספר על כך. לטענתו אין לדעת מהסיפור מה היו מניעיו של יונתן.{{הערה|שמאי גלנדר, '''אמנות ורעיון הסיפורת המקראית''', תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1997, ע"מ 98.}}
לדעת [[שמאי גלנדר]] ואחרים יונתן היה חלק ממחנה אדניה שאביו נמנה עליהם. לשיטתו אם היה הבן יוצא כנגד אביו ואדניה, היה המחבר המקראי מספר על כך. לטענתו אין לדעת מהסיפור מה היו מניעיו של יונתן.{{הערה|שמאי גלנדר, '''אמנות ורעיון הסיפורת המקראית''', תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1997, ע"מ 98.}}
כאשר בא אל אדניה, מקדם אותו אדוניה במילים {{ציטוטון|בֹּא כִּי אִישׁ חַיִל אַתָּה וְטוֹב תְּבַשֵּׂר.}}{{הערה|מלכים א', א', מ"ג.}} [[המצודות|מצודת דוד]] מפרש את התיבה {{ציטוטון|אבל}} המופיע בפסוק כ"ג: {{ציטוטון|אבל - רצה לומר, לא כמו שתחשוב שאבשר טוב, אבל הוא בהיפך, כי המלך דוד וגו', ורעה היא}}. כלומר אדניה חיכה לבשורות טובות וההיפך בשורה מרה הגיעה.
כאשר בא אל אדניה, מקדם אותו אדוניה במילים {{ציטוטון|בֹּא כִּי אִישׁ חַיִל אַתָּה וְטוֹב תְּבַשֵּׂר.}}{{הערה|מלכים א', א', מ"ג.}} [[המצודות|מצודת דוד]] מפרש את התיבה {{ציטוטון|אבל}} המופיעה בפסוק כ"ג: {{ציטוטון|אבל - רצה לומר, לא כמו שתחשוב שאבשר טוב, אבל הוא בהיפך, כי המלך דוד וגו', ורעה היא}}. כלומר אדניה חיכה לבשורות טובות, וההיפך בשורה מרה הגיעה.
יונתן מספר באריכות לאדניה את השתלשלות העניינים עד להמלכת שלמה. חוקר המקרא [[פרנק פולק (חוקר המקרא)|פרנק פולק]], טוען כי בדבריו הארוכים אל אדוניה מאלץ אותנו יונתן בתפקיד המבשר לראות את ריבוי פניו של אותו תהליך, של עליית שלמה למלוכה.{{הערה|פרנק פולק, '''הסיפור במקרא''', ירושלים, מוסד ביאליק, 1999, ע"מ 152.}}
יונתן מספר באריכות לאדניה את השתלשלות העניינים עד להמלכת שלמה. חוקר המקרא [[פרנק פולק (חוקר המקרא)|פרנק פולק]], טוען כי בדבריו הארוכים אל אדוניה מאלץ אותנו יונתן בתפקיד המבשר לראות את ריבוי פניו של אותו תהליך, של עליית שלמה למלוכה.{{הערה|פרנק פולק, '''הסיפור במקרא''', ירושלים, מוסד ביאליק, 1999, ע"מ 152.}}



גרסה מ־13:43, 30 במאי 2017

(יח) וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם מְהֵרָה וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּית-אִישׁ בְּבַחוּרִים, וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ--וַיֵּרְדוּ שָׁם. (יט) וַתִּקַּח הָאִשָּׁה, וַתִּפְרֹשׂ אֶת-הַמָּסָךְ עַל-פְּנֵי הַבְּאֵר, וַתִּשְׁטַח עָלָיו, הָרִפוֹת; וְלֹא נוֹדַע, דָּבָר. (כ) וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל-הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה, וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן, וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה, עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם; וַיְבַקְשׁוּ וְלֹא מָצָאוּ, וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם.
יהונתן ואחימעץ מתחבאים מפני אבשלום. חריטה על עץ מעשה ידי כריסטוף וויגל משנת 1695

יוֹנָתָן בֶּן-אֶבְיָתָר, דמות מקראית, בנו של אביתר, שמו נזכר בסיפור מרד אבשלום[1] ובסיפור עליית שלמה למלוכה.[2]

בזמן מרד אבשלום כאשר דוד בורח מירושלים, הוא מפעיל רשת מרגלים במחנה אבשלום המורכבת מיונתן בן אביתר, אביתר אביו, אחימעץ, ואביו צדוק. עליהם הוטל להעביר לדוד ידיעות על הנעשה במחנה אבשלום.

כאשר שימש מרגל עבור דוד המלך בתקופה בה מרד בו בנו אבשלום, יחד עם אחימעץ בן צדוק, התחבאו בתוך באר מפני עבדי אבשלום[3].

תפקידו כמודיע ממשיך גם בזמן מלכות שלמה. יונתן הוא זה שמודיע לאדניה על המלכתו של שלמה. לדעת שמאי גלנדר ואחרים יונתן היה חלק ממחנה אדניה שאביו נמנה עליהם. לשיטתו אם היה הבן יוצא כנגד אביו ואדניה, היה המחבר המקראי מספר על כך. לטענתו אין לדעת מהסיפור מה היו מניעיו של יונתן.[4] כאשר בא אל אדניה, מקדם אותו אדוניה במילים ”בֹּא כִּי אִישׁ חַיִל אַתָּה וְטוֹב תְּבַשֵּׂר.”[5] מצודת דוד מפרש את התיבה ”אבל” המופיעה בפסוק כ"ג: ”אבל - רצה לומר, לא כמו שתחשוב שאבשר טוב, אבל הוא בהיפך, כי המלך דוד וגו', ורעה היא”. כלומר אדניה חיכה לבשורות טובות, וההיפך בשורה מרה הגיעה. יונתן מספר באריכות לאדניה את השתלשלות העניינים עד להמלכת שלמה. חוקר המקרא פרנק פולק, טוען כי בדבריו הארוכים אל אדוניה מאלץ אותנו יונתן בתפקיד המבשר לראות את ריבוי פניו של אותו תהליך, של עליית שלמה למלוכה.[6]

הערות שוליים

  1. ^ שמואל ב', ט"ו, כ"ז, ל"ו: י"ז, י"ז
  2. ^ מלכים א', א', מ"ב.
  3. ^ לדברי חז"ל במדרש שמואל הייתה זאת אשתו של שמעי בן גרא שהחביאתם בבאר.
  4. ^ שמאי גלנדר, אמנות ורעיון הסיפורת המקראית, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1997, ע"מ 98.
  5. ^ מלכים א', א', מ"ג.
  6. ^ פרנק פולק, הסיפור במקרא, ירושלים, מוסד ביאליק, 1999, ע"מ 152.