בוסתנאי בן חנינאי – הבדלי גרסאות
מ הוספת קטגוריה קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-7 לכל הערכים שבוויקינתונים נמצאים בקטגוריה מתאימה (דיון) |
מ הוספת קישור לשפחה |
||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
==אשתו הנסיכה וצאצאיה== |
==אשתו הנסיכה וצאצאיה== |
||
כשראה הח'ליף [[עלי אבן אבו טאלב]] שבוסתנאי בן 35 ועדיין לא התחתן נתן לו את בתו השבויה של המלך ה[[האימפריה הסאסאנית|סאסאני]] [[כוסרו השני]], [[איזדדואר]], שהייתה שבויה בידי המוסלמים. (לפי מקורות אחרים היא הייתה בתו של [[יזדגרד השלישי]] ושמה היה דארא.) נולדו לו שני ילדים מנשים יהודיות ושלושה בנים מהנסיכה הנוכרית, שהייתה |
כשראה הח'ליף [[עלי אבן אבו טאלב]] שבוסתנאי בן 35 ועדיין לא התחתן נתן לו את בתו השבויה של המלך ה[[האימפריה הסאסאנית|סאסאני]] [[כוסרו השני]], [[איזדדואר]], שהייתה שבויה בידי המוסלמים. (לפי מקורות אחרים היא הייתה בתו של [[יזדגרד השלישי]] ושמה היה דארא.) נולדו לו שני ילדים מנשים יהודיות ושלושה בנים מהנסיכה הנוכרית, שהייתה ל[[שפחה]]. |
||
משמת בוסתנאי התפרסם הסכסוך על הירושה ועל מעמד הילדים בני הנוכרית. בני איזדדואר טענו שהם יורשים שוים לאחיהם, ואילו בני היהודיות טענו שבניה של איזדדואר הם עבדים בני שפחה - חלק מהרכוש שבני היהודיות יורשים מאביהם בוסתנאי. בסופו של דבר קיבלו האחרונים [[שוויון]] זכויות גמור, ויש מקורות הטוענים שאחד מהם, רב חסדאי, אף מונה למשרת [[גאון]] [[ישיבת סורא]] לאחר פטירת אחיו, [[רב חנניה הכהן מנהר פקוד]]. |
משמת בוסתנאי התפרסם הסכסוך על הירושה ועל מעמד הילדים בני הנוכרית. בני איזדדואר טענו שהם יורשים שוים לאחיהם, ואילו בני היהודיות טענו שבניה של איזדדואר הם עבדים בני שפחה - חלק מהרכוש שבני היהודיות יורשים מאביהם בוסתנאי. בסופו של דבר קיבלו האחרונים [[שוויון]] זכויות גמור, ויש מקורות הטוענים שאחד מהם, רב חסדאי, אף מונה למשרת [[גאון]] [[ישיבת סורא]] לאחר פטירת אחיו, [[רב חנניה הכהן מנהר פקוד]]. |
||
גרסה מ־14:34, 1 ביוני 2017
בוסתנאי בן חנינאי (618–670), היה ראש הגולה בבבל, ולפי מקורות מסוימים אף שימש כגאון ישיבת פומבדיתא, אשר קורות חייו עטופים באגדה.
נסיבות לידתו
מסופר שמלך פרס קוזרוי השני (כוסרו פרוויז) השמיד את כל צאצאי בית דוד, ובהם חנינאי, אביו של בוסתנאי.
לילה אחד ראה המלך את עצמו מהלך בבוסתן וכורת את העצים בו. כאשר הניף את הגרזן על העץ האחרון, הופיע זקן "אדמוני יפה עיניים", חטף ממנו את הגרזן והשתמש בו להכות במצחו של המלך ולפצוע אותו.
המלך התעורר מבועת מהחלום ונבהל עוד יותר כשמצא עצמו בשלולית של דם. הוא ביקש לשמוע פתרון לחזיון הלילה המבעית.
את ההסבר סיפק לו בסופו של דבר חכם יהודי, חמיו של חנינאי.
לפי פתרונו, הזקן היה דוד המלך אשר הזהיר את מלך פרס מפני מה שיקרה לו אם ינסה להשמיד את כל משפחתו.
המלך התרשם ושלח את היהודי לבדוק האם אחת מנשות צאצאי בית דוד בהיריון, והאם אפשר שייוותר משהו מזרעו ובכך יתפייס דוד. ואכן התברר שאשתו של חנינאי, בתו של היהודי פותר החלום, הרתה. המלך קיים הבטחתו והותיר לפליטה את הילד, צאצא אחרון לבית דוד. שמו נקרא בוסתנאי, על שם הבוסתן שראה השליט בחלומו.
| תקופת חייו של הרב בוסתנאי בן חנינאי על ציר הזמן |
|---|
 |
חוכמתו
עוד כילד ניכר בוסתנאי בחוכמתו ומונה רשמית לראש הגולה, אך את מקומו בפועל מילא עד התבגרותו חכם יהודי אחר. הנסיבות שבהן הרשים בוסתנאי את המלך מתוארות ב"אוצר מדרשים" של אייזנשטיין:
"ויגמל בוסתנאי ויגדל וילמד תורה ומשנה ותלמוד, הלכה וחכמה ותבונה, ויוגד למלך ויתאב לראותו ויצו להביאו אליו... ויעמוד לפני המלך מאז עד עת ערב ולא נענע ראשו ולא הסיע רגלו, ויבא זבוב ויעמוד על רקתו ויך אותו וינשכהו ולא הבריחו ויטף דמו לפני המלך... ויאמר לו המלך: למה לא הברחתו מעל פניך? וישיבהו: מוסר זה ירשנו מאבותינו כי מעת הורדנו מכתר מלכותנו וחויבנו לעמוד בהיכלי מלך, לא לדבר ולא לצחוק ולא להרים יד בפניהם".
כשהגיע לגיל 16 כבשו הערבים את בגדד. בוסתנאי התייצב לפני הח'ליף עומר, וזה אישר את עלייתו לכס ראש הגולה.
אשתו הנסיכה וצאצאיה
כשראה הח'ליף עלי אבן אבו טאלב שבוסתנאי בן 35 ועדיין לא התחתן נתן לו את בתו השבויה של המלך הסאסאני כוסרו השני, איזדדואר, שהייתה שבויה בידי המוסלמים. (לפי מקורות אחרים היא הייתה בתו של יזדגרד השלישי ושמה היה דארא.) נולדו לו שני ילדים מנשים יהודיות ושלושה בנים מהנסיכה הנוכרית, שהייתה לשפחה.
משמת בוסתנאי התפרסם הסכסוך על הירושה ועל מעמד הילדים בני הנוכרית. בני איזדדואר טענו שהם יורשים שוים לאחיהם, ואילו בני היהודיות טענו שבניה של איזדדואר הם עבדים בני שפחה - חלק מהרכוש שבני היהודיות יורשים מאביהם בוסתנאי. בסופו של דבר קיבלו האחרונים שוויון זכויות גמור, ויש מקורות הטוענים שאחד מהם, רב חסדאי, אף מונה למשרת גאון ישיבת סורא לאחר פטירת אחיו, רב חנניה הכהן מנהר פקוד.
בדורות הבאים, באו מיוצאי חלציהם ראש גולה בספרד (רבי שמואל הנגיד), ואף למעלה מעשרה גאונים שונים במקומות שונים בתפוצה היהודית (סורא, פומבדיתא, ספרד, ורומא העתיקה), וכן כמה מחכמי ישראל בדורות המאוחרים יותר, כגון מהר"ל מפראג, רבי שמשון מאוסטרופולי, רבי פנחס מקוריץ (מגדולי תלמידי הבעל שם טוב), ותלמידו רבי יעקב שמשון משיפיטובקה.
שילוב זה התאפשר עקב כך שהגאונים, וביניהם רב פלטוי בן אביי ורב נטרונאי בן הילאי, בתשובתם אל רב אלעזר אלוף דמן אספמיה, הניחו שאדם כבוסתנאי לא היה בא על שפחה מבלי לשחררה קודם לכן, ולשאת אותה בהיתר. מקרה זה הפך לתקדים הלכתי שנעשה בו שימוש בדיון על הכלל: "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות", ולמסקנות יש חשיבות הלכתית עד ימינו בעניין משמעותם של נישואים אזרחיים.
נוסח שונה
בספר הכרונולוגי סדר עולם זוטא (פרק י') שחובר באמצע תקופת הגאונים וזמן חיבורו קודם לכל הנוסחאות של הסיפור על בוסתנאי, סיפור זה מובא לא על בוסתנאי, כי אם על מר זוטרא, ראש הגולה. ולא מלך פרס היה זה שרצה להשמיד את זרע בית ריש גלותא, כי אם סבו של הילד - רב חנינא ריש מתיבתא (ראש הישיבה), שנקלע לסכסוך עם חתנו מר הונא ריש גלותא. מר הונא שהיה בעל סמכויות שלטוניות, פקד להעניש קשות את חמיו, כאשר הוא הובא לפניו, הושיבו כל הלילה כלוא בשערי העיר, ולמחרת גילחו את כל שערות זקנו ולא נתנו לו אכסניה ללינה. ריש המתיבתא הלך לבית הכנסת הגדול שבעיר, בכה כל הלילה, מילא ספל בדמעותיו ושתה אותו. אז נפל מוות בבית ריש גלותא וכולם מתו בזה אחר זה עד שרב חנינא חלם את אותו החלום בדבר הבוסתן שהוא עוקר את עציו, ודוד המלך מציל ממנו את העץ האחרון על ידי הכאת גרזן. מאותה הכאה נעקמו פני רב חנינא לאחור ולא יכל ליישרם. בבוקר הוא בירר מי נשאר מבית ריש גלותא, נודע לו כי רק בתו אשת ריש גלותא נושאת אצלה את הילד העתידי, הלך ושמר עליה עד שבלילות ישן בפתח הבית בגשם ובחום. וכשנולד בנו של הריש גלותא רק אז התיישרו פניו, הוא גדלו וחינכו עד שגדל להיות ריש גלותא הבא. לגרסה זו יש הסבר שונה מדוע חותמים בית דוד זבוב בחותמם. לפני שמר זוטרא גדל ויכול היה לקחת על עצמו את המשרה, ניצל אחד מחתני ריש גלותא את המצב ושילם שוחד למלך כדי להתמנות הריש גלותא, סופו היה שנכנס לו זבוב בחוטמו וקרקר שם עד שמת (בדומה ליתושו של טיטוס). כך ניצלה משרת ריש גלותא מנפילה בידי זרים שאינם מגזע דוד המלך.
יצוגיו בספרות
בוסתנאי הוא הגיבור המרכזי ברומן היסטורי הנושא את שמו ונכתב על ידי הרב הסופר הרב מאיר להמן במאה ה-19.[1]
יצוגיו בתרבות הישראלית
-
רחוב על שמו בירושלים -
על שמו נקראו רחובות בערי ישראל, וכתב העת העברי בוסתנאי.
קישורים חיצוניים
- יהודה דוד אייזנשטיין, מעשה בוסתנאי, באתר "דעת" (מתוך ספרו "אוצר מדרשים")
- בוסתנאי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- בוסתנאי, מתוך סדרת פינות על חכמי ישראל עם הרב אורי שרקי, באתר ערוץ מאיר.