מליטון בלנצ'יוודזה

מליטון בלנצ'יוודזה

מליטון בלנצ'יוודזה באוניברסיטת קייב 1901. שורה שנייה באמצע

מֵליטוֹן בַּלַנצ'יווַדזֵה (בגאורגית: მელიტონ ბალანჩივაძე‏; 5 בינואר 1863 - 21 בדצמבר 1937) היה זמר ומלחין גאורגי.

ביוגרפיה

מליטון בלנצ'יוודזה נולד בשנת 1863 בכפר בנוג'ה שבחבל אימרתי, כאשר גאורגיה הייתה חלק מהאימפריה הרוסית; אביו היה כומר נוצרי אורתודוקסי. בנעוריו, בלנצ'יוודזה התחנך בסמינר הרוחני של כותאיסי ושר במקהלת בית הספר; הוא הצטיין בזִמרה וזכה בתשומת לב מיוחדת מצד המורה המפורסם ולַדימֵר אר'ניאשווילי. תוך זמן קצר, בלנצ'יוודזה הקים מקהלת תלמידים משלו, שבה לימד זמרה ופיוט.

בשנת 1879 עבר לסמינר הרוחני של טביליסי והתקבל כזמר במקהלת האֵגזַרך (הראש הממונה של הכנסייה הגאורגית מטעם הכנסייה הרוסית); מדריך הלהקה, ו' אַאוּשייֵב, לימד את בלנצ'יוודזה תאוריה מוזיקלית ומינה אותו לעוזרו.

בשנת 1880 הוזמן בלנצ'יוודזה למקהלת בית האופרה של טביליסי על ידי הסולן פּילימוֹן כּוֹרידזֵה; תוך זמן קצר, בלנצ'יוודזה החל לבצע קטעי סולו בהצגות האופרה "יבגני אונייגין" (בתפקיד זַרֵצקי - המשנה של לֵנסקי בדו-קרב) ו"פאוסט" (בתפקיד וַלֵנטין - אחיהּ של אהובת פאוסט, גרֵטכֵן).

בשנת 1882 הקים להקת פולקלור לזִמרה, שבשנת 1883 ערכה את הקונצרט הראשון אי-פעם של שירי עם גאורגיים; בשנים 1886-1883 הלהקה ערכה מסע הופעות כלל-ארצי. ללהקתו של בלנצ'יוודזה נלווה הסולן לשעבר, פּילימוֹן כּוֹרידזֵה, שוויתר על הקריירה שלו כדי לאסוף ברחבי גאורגיה פיוטים כנסייתיים (שהשתמרו מימי הביניים); על סמך השירים ששמע מפי התושבים במקומות השונים במהלך המסע, כּוֹרידזה גם החל להעלות על תוים את הזִמרה הפוליפונית העממית הגאורגית (המוזיקאי הגאורגי הראשון שעשה זאת).

בשנת 1886 הצטרף בלנצ'יוודזה למקהלתו של מורו לשעבר - ולַדימֵר אר'ניאשווילי, ובמשך תקופה קצרה גם הנהיג אותה; למקהלה הייתה תזמורת ליווי, שניגנה מחרוזת מנגינות של שירי עם גאורגיים. בשנת 1889 מליטון בלנצ'יוודזה הציג לקהל את יצירותיו כמלחין; היו אלה שלוש רומנסות: "נַנַה", "אוהב אותך לנצח" ו"בעת שאני צופה בך".

בשנים 1895-1889 למד בלנצ'יוודזה בקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג. תחילה למד בפקולטה הווקלית; בהמשך, על פי עצת המנהל אנטון רובינשטיין, עבר לפקולטה להלחנה והפך לתלמידו של ניקולאי רימסקי-קורסקוב.

אחרי סיום הלימודים, מליטון בלנצ'יוודזה נשאר לגור בסנקט פטרבורג (1917-1895); תחילה הוא התפרנס מהופעות כזמר והלחין שירי מקהלה עבור הכנסיות של בירת רוסיה. בלנצ'יוודזה המשיך לעסוק בזִמרה הגאורגית גם ברוסיה; הוא הקים מקהלות גאורגיות בערי רוסיה, ארגן קונצרטים של שירי עם גאורגיים ופרסם מאמרים על המוזיקה הגאורגית.

במקביל להופעותיו ולפעילותו הציבורית למען הפופולריזציה של המוזיקה הגאורגית, מליטון בלנצ'יוודזה החל להלחין את האופרה הגאורגית הראשונה - "תמר הערמומית" על פי הפואמה ההיסטורית מאת אקקי צרתלי (גיבורת העלילה היא אצילה מהמאה ה-17); בשנת 1897 בלנצ'יוודזה סיים לכתוב מוזיקה עבור המערכה הראשונה וקטעים מהמערכה השלישית וב-20 בדצמבר הציג את עבודתו המוזיקלית באולם אספת האצילים של סנקט פטרבורג; המבצעים בהופעה היו זמרים רוסים, הלבריתן של היצירה בשפה הרוסית היה המשורר והמתרגם וסילי וליצ'קו (בשנת 1912 האופרה הוצגה במלואה, ברוסית, באותו מקום).

בשנת 1906 מליטון בלנצ'יוודזה השתתף בהפקה של האופרה "שד" מאת אנטון רובינשטיין בשפה הגאורגית (בסנקט פטרבורג).

באותה תקופה, מליטון בלנצ'יוודזה זכה בסכום כסף גדול בהגרלה כלל-רוסית; בעקבות הזכייה, הוא הציע למוזיקולוג ניקולאי פינדייזן לאסוף את מכתביו של המלחין הרוסי הנודע מיכאיל גלינקה ומימן את הוצאתם לאור; האוסף של 250 מכתבים, שראה אור בשנת 1908 בסנקט פטרבורג, היה הפרסום הראשון של מכתבי גלינקה.

מליטון בלנצ'יוודזה העניק מכספי הזכייה הלוואות לחבריו הרבים, שלא החזירו את החובות; הוא מימן פתיחת מסעדות גאורגיות ברחבי סנקט פטרבורג, אך נאלץ לסגור אותן עקב הפסדים. בלנצ'יוודזה החליט להשקיע את הממון שנותר לו ביוזמה להקמת מפעל ייצור תנורי התכה; הוא אף ייבא מכונות יקרות ממערב אירופה עבור המפעל, אך ההשקעה הכזיבה; בלנצ'יוודזה פשט את הרגל וחזר להתפרנס מהופעות כזמר.

בשנת 1917, עקב המהפכה הבולשביקית ברוסיה, מליטון בלנצ'יודזה שב לגאורגיה; במולדתו, בלנצ'יוודזה היה פעיל מאוד בניהול מוסדות חינוך בתחום התרבות: הוא הקים בכותאיסי את בית הספר למוזיקה (בשנת 1918, כיום נקרא על שמו), נטל חלק פעיל בארגונו מחדש של הקונסרבטוריון של טביליסי, יזם הקמת מקהלות של שירי עם גאורגיים, עמד בראש הוועדה לתיעוד ולחקר המוזיקה העממית הגאורגית, היה יו"ר הנהלת "החברה הגאורגית למוזיקה", ניהל את המחלקה לחינוך מוזיקלי במשרד החינוך של גאורגיה הסובייטית (בשנים 1924-1921) וניהל את בתי הספר למוזיקה של בתומי (1931-1929) ושל כותאיסי (1937-1935) (בלנצ'יוודזה גם נשא בתואר יו"ר הכבוד של "חברת המוזיקאים הגאורגים הצעירים").

בשנת 1926, בבית האופרה של טביליסי הועלתה האופרה "תמר הערמומית" מאת מליטון בלנצ'יוודזה; הלבריתן בשפה הגאורגית היה הזמר והמלחין קוֹנסטַנטינֵה פּוֹצחווֵרַשווילי.

מליטון בלצ'יוודזה המשיך ביצירה המוזיקלית בתקופה הסובייטית; מבין עבודותיו המוזיקליות באותה תקופה, ראויות לציון הקנטטה משנת 1927 "התהילה לְזאהֵ"ס" (ראשי התיבות בגאורגית של תחנת הכוח ההידרואלקטרית של זֵמוֹ אַווצַ'לַה, שנחנכה באותה שנה ואפשרה לראשונה אספקת חשמל לטביליסי), הקנטטה עבור המקהלה הבלתי-מסורתית המעורבת (של גברים ונשים) "שיר הסטודנטים" והיצירה "הצעדה הלאומית הגאורגית" עבור התזמורת הסימפונית הגאורגית משנת 1928.

בשנת 1937, האופרה "תמר הערמומית" מאת מליטון בלנצ'יוודזה הועלתה במוסקבה במסגרת אירועי "עשור [עשרת ימי] התרבות הגאורגית" בבירת ברית המועצות; האופרה הוצגה במוסקבה בשם "דַרֵגַ'ן הערמומית".

מליטון בלנצ'יוודזה היה נשוי פעמיים. מאשתו הראשונה, גאיאנֵה אֵריסתַווי, נולדו לו שני ילדים; אחד מהם, אפולון בלנצ'יוודזה, היה אלוף משנה בצבא הלבן. אשתו השנייה של בלנצ'יוודזה הייתה ילידת סנקט פטרבורג, מַריַה וַסילייֵבַה; הוא התחתן איתה בשנת 1905 או 1906 ונולדו להם ארבעה ילדים, ששלושה מהם היו לאמנים: הבת תַמַרַה הייתה ציירת, שחיה ברוסיה ונספתה בשנת 1943 במצור לנינגרד; הבן גיוֹרגי בלנצ'יוודזה/ג'ורג' בלנשיין, היה כוריאוגרף, שהיגר לארצות הברית והפך בה לאחת הדמויות המובילות בבלט; בן נוסף, אנדריה בלנצ'יוודזה, היה מלחין בגאורגיה הסובייטית.

מליטון בלנצ'יוודזה מת בשנת 1937 בכותאיסי ונקבר בחצר קתדרלת בגרטי שבעיר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מליטון בלנצ'יוודזה בוויקישיתוף