מאכלים אסורים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 31: שורה 31:


==מאכלות אסורים בנצרות==
==מאכלות אסורים בנצרות==
דיני הכשרות בוטלו בנצרות בשלב מוקדם; לפי המסופר ב{{ה|ברית החדשה}}, אלוהים התגלה ל[[שמעון בר יונה]] והראה לו מטפחת גדולה שירדה מן השמים ובה היו כל חיית הארץ ונאמר לו: {{ציטוטון|קוּם פֶּטְרוֹס טְבַח וֶאֱכֹל׃ וָאֹמַר חָלִילָה לִּי אֲדֹנִי כִּי כָּל־פִּגּוּל וְטָמֵא לֹא־בָא בְּפִי־מֵעוֹלָם׃ וַיַּעֲנֵנִי הַקּוֹל שֵׁנִית מִן־הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמַר אֶת־אֲשֶׁר טִהַר הָאֱלֹהִים אַתָּה אַל־תְּטַמְּאֶנּוּ.}} בעקבות כן סעדו השליחים עם הגויים, ו[[פאולוס]] אף התלונן לאחר מכן כי בר יונה נרתע מלאכול שוב עם הגויים לאחר שהגיעו שליחים מ[[יעקב הצדיק]] בירושלים, שתבעו כי המאמינים הנכרים ימולו ויקבלו את התורה. לבסוף החליט יעקב {{ציטוטון|שֶׁלּא לְהַחֲמִיר עַל־הַשָּׁבִים מִן־הַגּוֹיִם לֵאלֹהִים}} ולדרוש מהם בתחום זה להימנע רק {{ציטוטון|מִבְּשַׂר הַנֶּחֱנָק וּמִן־הַדָּם}}. הפרשנות הרווחת בנצרות היא שמדובר היה בתקנה זמנית כדי למנוע מתיחות בין היהודים לגויים בקהילות. צו זה איננו נשמר כמעט כיום.

על אף שבנצרות אין דיני מאכלות אסורים, כאמור, הרי שה[[נצרות קתולית|דת הקתולית]] אוסרת על אכילת בשר (למעט בשר דג) במהלך 40 הימים שלפני חג ה[[פסחא]] ([[התענית|לנט]]). על חריגה מוזרה מכלל זה ראו בערך [[קפיבארה]] (יונק הולך על ארבע שסווג כדג).
על אף שבנצרות אין דיני מאכלות אסורים, כאמור, הרי שה[[נצרות קתולית|דת הקתולית]] אוסרת על אכילת בשר (למעט בשר דג) במהלך 40 הימים שלפני חג ה[[פסחא]] ([[התענית|לנט]]). על חריגה מוזרה מכלל זה ראו בערך [[קפיבארה]] (יונק הולך על ארבע שסווג כדג).



גרסה מ־23:09, 5 ביוני 2017

החזיר ביהדות הפך לסמל של מאכל אסור. בישראל אף קיים חוק האוסר לגדל חזיר.

מאכלות אסורים הם מאכלים שיש איסור או הגבלה על אכילתם, בהתאם לכללים של דת או תרבות. בולטים בהקשר זה כללי הכשרות של היהדות שהם מרובים וענפים ואוסרים סוגים רבים של מאכלים בשל מוצאם ודרכי הכנתם. הנצרות ביטלה איסורים אלה בטענה ש"לֹא הַנִּכְנָס אֶל־הַפֶּה יְטַמֵּא אֶת־הָאָדָם כִּי אִם־הַיּוֹצֵא מִן־הַפֶּה הוּא מְטַמֵּא אֶת־הָאָדָם", ואילו האסלאם נטל מעט מתוך מערכת האיסורים היהודית, והוסיף לה גם משלו. בהינדואיזם הפרה נחשבת למקודשת ולכן אסור לאכול אותה.

בדתות שונות קיימים איסורים לאכול בעלי חיים מסוימים או מיני מזונות יחדיו באותה עת. מיון המזון באמונות העתיקות נעשה לפי מזון צמחוני, מזון חלבי ומזון בשרי.

מאכלות אסורים ביהדות

ערך מורחב – כשרות

קטגוריות למאכלות אסורים ביהדות

  • בעלי חיים ממינים שונים שאסורים באכילה (בנושא זה יש מספר קטגוריות שיפורטו בהמשך).
  • בעלי חיים ממינים שמותרים באכילה אך לא נשחטו כדין (נבלה), או שהיו טרפה בשעת השחיטה (היה קיים סיכון מסוים לחייהם).
  • חלקים מסוימים מגוף בעלי החיים (חֵלֶב, דם, גיד הנשה).
  • אבר מבעל חיים חי.
  • בשר עם חלב.
  • פירות של ערלה - פירות של עצים שטרם מלאו להם שלוש שנים.
  • פירות וירקות לא מעושרים.
  • פירות, ירקות שהבכירו ונאספו בארץ בשנת שמיטה וכל מוצרים מעיבודם כגון פירות יבשים ושמני מאכל כגון שמן תירס ושמן זית ועוד.
  • בעלי חיים, או מאכלים מסוימים מהצומח שהוקדשו לקרבן.
  • קרבנות שלא בוצע בהם ההליך המתיר באכילה.
  • חלקי קרבנות שאסורים באכילה.
  • מאכלים שהוקדשו לעבודה זרה (ובכללם יין נסך).
  • כלאי הכרם (גפן ותבואה שצומחים יחדיו).
  • תבואה חדשה (תבואה לפני יום ט"ז בניסן, יום הנפת העומר).
  • חמץ בפסח.
  • מאכלים מסוימים שנעשו על ידי גוים כגון יין, לחם ודברים מסוימים שנתבשלו על ידם.

פירוט בעלי חיים האסורים באכילה

כל בעלי החיים אסורים באכילה מלבד אלו שהוגדרו בתורה:

  • בהמות וחיות: מותרים אלו שמפריסים פרסה שיש בה שסע ומעלים גרה.
  • עופות: ישנה בתורה רשימה של העופות האסורים, ומלבדם מותרים כל העופות. חז"ל נתנו ארבעה סימנים לעוף טהור וסימנם צפו"ר: אצבע יתירה, זפק, לא דורס, קרקבן נקלף. אך למרות זאת סייגו חז"ל את הכלל וקבעו שאסור לאכול כל עוף שאין עליו מסורת שהוא כשר.
  • דגים: בעלי סנפיר וקשקשת מותרים באכילה, יתר בעלי החיים הימיים אסורים.
  • חגבים: יש מינים מסוימים המותרים באכילה, שהוזכרו בתורה. לרוב העדות בישראל אין היום מסורת על כך.

מאכלות אסורים בנצרות

דיני הכשרות בוטלו בנצרות בשלב מוקדם; לפי המסופר בברית החדשה, אלוהים התגלה לשמעון בר יונה והראה לו מטפחת גדולה שירדה מן השמים ובה היו כל חיית הארץ ונאמר לו: ”קוּם פֶּטְרוֹס טְבַח וֶאֱכֹל׃ וָאֹמַר חָלִילָה לִּי אֲדֹנִי כִּי כָּל־פִּגּוּל וְטָמֵא לֹא־בָא בְּפִי־מֵעוֹלָם׃ וַיַּעֲנֵנִי הַקּוֹל שֵׁנִית מִן־הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמַר אֶת־אֲשֶׁר טִהַר הָאֱלֹהִים אַתָּה אַל־תְּטַמְּאֶנּוּ.” בעקבות כן סעדו השליחים עם הגויים, ופאולוס אף התלונן לאחר מכן כי בר יונה נרתע מלאכול שוב עם הגויים לאחר שהגיעו שליחים מיעקב הצדיק בירושלים, שתבעו כי המאמינים הנכרים ימולו ויקבלו את התורה. לבסוף החליט יעקב ”שֶׁלּא לְהַחֲמִיר עַל־הַשָּׁבִים מִן־הַגּוֹיִם לֵאלֹהִים” ולדרוש מהם בתחום זה להימנע רק ”מִבְּשַׂר הַנֶּחֱנָק וּמִן־הַדָּם”. הפרשנות הרווחת בנצרות היא שמדובר היה בתקנה זמנית כדי למנוע מתיחות בין היהודים לגויים בקהילות. צו זה איננו נשמר כמעט כיום.

על אף שבנצרות אין דיני מאכלות אסורים, כאמור, הרי שהדת הקתולית אוסרת על אכילת בשר (למעט בשר דג) במהלך 40 הימים שלפני חג הפסחא (לנט). על חריגה מוזרה מכלל זה ראו בערך קפיבארה (יונק הולך על ארבע שסווג כדג).

מאכלות אסורים באסלאם

המונח המוסלמי "חלאל" מקביל ל"כשר"/"סוג הכשרות" היהודי ואף מתחלק לרמות כמו ביהדות- בנותן סוג ההכשר למזון (במקביל ל"משגיח כשרות" ביהדות); לדוגמה - בהשגחת בד"ץ/ רב זה או אחר {בערבית -صارم Mehadri}, ומציין מאכלות המותרים למוסלמי ואף מופיע כחותמת "הכשר" על המזון בדומה ליהדות. בארצות מסוימות כדוגמת ארצות הברית, שבהן בשר חזיר נפוץ למאכל, ניתן למצוא במסעדות מסמך המעיד כי במסעדה מסוימת מוגש מזון שהוא "חלאל" (בדומה לתעודת הכשרות בישראל) ואף מסמך זה מוענק על ידי אנשי דת אשר מקבילים ל"משגיחי כשרות" ביהדות. על המוסלמי המאמין נאסר לשתות משקאות חריפים, אכילה או שתייה של דם ומוצריו ואכילת בשר חיות טורפות או שלא נשחטו על פי דיני האסלאם, או חיות אוכלות-כל כחזירים, קופים, כלבים או חתולים.

על מנת שבשר חיה ייחשב כחלאל, עליה להישחט באופן מוגדר היטב על ידי אדם המאמין באל אחד תוך קריאת שמו בזמן השחיטה וניקוז הדם מהגופה. ישנן פתוות מאוחרות הגורסות כי רק חיה שנשחטה על ידי מוסלמי תחשב כחלאל, אך לפי פשט הקוראן גם יהודי יצלח למלאכה, ולכן יש מוסלמים מאמינים אשר אוכלים בשר הכשר ע"פ ההלכה היהודית.

ראו גם