הקשת הגעשית של האנטילים הקטנים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־06:02, 7 ביוני 2017

הקשת הגעשית של האנטילים הקטנים היא קשת איים המהווה את הגבול המזרחי של הלוח הקריבי, לוח טקטוני השוכן מתחת לים הקריבי. הקשת היא תוצר טיפוסי של אזור הפחתה. הקרום האוקייני של הלוח הדרום-אמריקאי נע מערבה ועובר הפחתה בקצב של 2 ס"מ בשנה מתחת ללוח הקריבי.^[1] ההפחתה יצרה את קשת האיים של האנטילים הקטנים - שרשרת מתפתלת של איים געשיים שאורכה כ-850 קילומטרים, בין פוארטו ריקו לוונצואלה. רדיוס הקשת מוערך ב-450 קילומטרים. בחלקה הדרומי של הקשת, בין מרטיניק לגרנדה, כוללת קשת האיים שני טורים מקבילים קרובים של הרי געש, כשהטור המזרחי נבנה בתקופת האאוקן. ממרטיניק צפונה מתפצלים שני טורים של הרי געש. השלוחה המזרחית היא של הרי געש רדומים שנבנו מהאאוקן ועד אמצע אוליגוקן והיא עוברת דרך האי מארי גאלאנט ועד לאי סומבררו. השלוחה המערבית שעליה נמצא גם האי מונטסראט ממשיכה דרך הרי מצולה עד כ-100 קילומטרים צפונית מערבית לאי סאבא.^[2]

הקשת הגעשית כוללת שבעה עשר הרי געש פעילים. בין הרי הגעש הידועים השוכנים בקשת האיים של האנטילים הקטנים נמצאים: לה סופרייר (La Soufrière) בסנט וינסנט, לה סופרייר (La Soufrière) בגוואדלופ, סופרייר הילס במונטסראט, פלה במרטיניק, והפיטונס בסנט לוסיה. הר הגעש הדרומי ביותר הוא קיק אם ג'ני (Kick-'em-Jenny) הר הגעש תת-ימי כ-8 קילומטרים צפונית לאי גרנדה, הר הגעש הפעיל ביותר באנטילים הקטנים והיחיד שהוא תת-ימי.^[3]

הקרום הימי העובר הפחתה מתחת ללוח הקריבי מחולק לשלושה חלקים עיקריים הנבדלים בכיוונם ובנטייתם. מונטסראט למשל שוכן מעל החלק הצפוני. עובי הלוח הקריבי באזור זה הוא כ-30 קילומטרים ועובי הלוח המופחת הוא כ-130 קילומטרים. המגע ביניהם יוצר אזור בניוף בזווית נטייה שבין 50° ל-60°. האי מונטסראט הוא קצה עליון של מבנה געשי שקוטרו בבסיס בין 25 ל-30 קילומטרים והוא משתרע מעומק של 900-700 מטרים מתחת לפני הים ועד כקילומטר מעל פני הים (פסגת סופרייר הילס). משערים כי הר הגעש החל להיבנות במיוקן, כאשר הציר המרכזי של קשת האיים נדד מערבה, אם כי הסלעים העתיקים ביותר המצויים על פני השטח הם מהפליוקן (לפני כ-2.6 מיליון שנים), ורובם צעירים יותר, מתקופת הפליסטוקן.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

[1] Subduction and Volcanic Arc

[Kokelaar-2] B. Peter Kokelaar, The eruption of Soufrière Hills volcano, Montserrat, from 1995 to 1999

[MountPelee-3] Mount Pelee

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[קובץ:LocationLesserAntilles.png|שמאל|ממוזער|250px|האנטילים הקטנים]]
-'''הקשת הגעשית של האנטילים הקטנים''' היא [[קשת איים]] המהווה את הגבול המזרחי של [[הלוח הקריבי]], [[טקטוניקת הלוחות|לוח טקטוני]] השוכן מתחת ל{{ה|ים הקריבי}}. הקשת היא תוצר טיפוסי של [[אזור הפחתה]]. ה[[קרום אוקייני|קרום האוקייני]] של [[הלוח הדרום-אמריקאי]] נע מערבה ועובר [[הפחתה]] בקצב של 2 ס"מ בשנה מתחת ללוח הקריבי.{{הערה|[http://www.mount-pelee.com/en/volcan/subduction-and-volcanic-arc.html Subduction and Volcanic Arc]}} ההפחתה יצרה את [[קשת איים|קשת האיים]] של [[האנטילים הקטנים]] - שרשרת מתפתלת של איים געשיים שאורכה כ-850 קילומטרים, בין [[פוארטו ריקו]] ל[[ונצואלה|וונצואלה]]. רדיוס הקשת מוערך ב-450 קילומטרים. בחלקה הדרומי של הקשת, בין [[מרטיניק]] ל[[גרנדה]], כוללת קשת האיים שני טורים מקבילים קרובים של [[הר געש|הרי געש]], כשהטור המזרחי נבנה בתקופת ה[[אאוקן]]. ממרטיניק צפונה מתפצלים שני טורים של הרי געש. השלוחה המזרחית היא של הרי געש רדומים שנבנו מהאאוקן ועד אמצע [[אוליגוקן]] והיא עוברת דרך האי [[מארי גאלאנט]] ועד לאי [[סומבררו (אי)|סומבררו]]. השלוחה המערבית שעליה נמצא גם האי [[מונטסראט]] ממשיכה דרך [[הר מצולה|הרי מצולה]] עד כ-100 קילומטרים צפונית מערבית לאי [[סאבא]].{{הערה|שם=Kokelaar|1=[http://books.google.co.uk/books?id=kKAPNBu6V_gC&pg=PA1 B. Peter Kokelaar, '' The eruption of Soufrière Hills volcano, Montserrat, from 1995 to 1999'']}}
+'''הקשת הגעשית של האנטילים הקטנים''' היא [[קשת איים]] המהווה את הגבול המזרחי של [[הלוח הקריבי]], [[טקטוניקת הלוחות|לוח טקטוני]] השוכן מתחת ל[[הים הקריבי|ים הקריבי]]. הקשת היא תוצר טיפוסי של [[אזור הפחתה]]. ה[[קרום אוקייני|קרום האוקייני]] של [[הלוח הדרום-אמריקאי]] נע מערבה ועובר [[הפחתה]] בקצב של 2 ס"מ בשנה מתחת ללוח הקריבי.{{הערה|[http://www.mount-pelee.com/en/volcan/subduction-and-volcanic-arc.html Subduction and Volcanic Arc]}} ההפחתה יצרה את [[קשת איים|קשת האיים]] של [[האנטילים הקטנים]] - שרשרת מתפתלת של איים געשיים שאורכה כ-850 קילומטרים, בין [[פוארטו ריקו]] ל[[ונצואלה|וונצואלה]]. רדיוס הקשת מוערך ב-450 קילומטרים. בחלקה הדרומי של הקשת, בין [[מרטיניק]] ל[[גרנדה]], כוללת קשת האיים שני טורים מקבילים קרובים של [[הר געש|הרי געש]], כשהטור המזרחי נבנה בתקופת ה[[אאוקן]]. ממרטיניק צפונה מתפצלים שני טורים של הרי געש. השלוחה המזרחית היא של הרי געש רדומים שנבנו מהאאוקן ועד אמצע [[אוליגוקן]] והיא עוברת דרך האי [[מארי גאלאנט]] ועד לאי [[סומבררו (אי)|סומבררו]]. השלוחה המערבית שעליה נמצא גם האי [[מונטסראט]] ממשיכה דרך [[הר מצולה|הרי מצולה]] עד כ-100 קילומטרים צפונית מערבית לאי [[סאבא]].{{הערה|שם=Kokelaar|1=[http://books.google.co.uk/books?id=kKAPNBu6V_gC&pg=PA1 B. Peter Kokelaar, '' The eruption of Soufrière Hills volcano, Montserrat, from 1995 to 1999'']}}
 הקשת הגעשית כוללת שבעה עשר הרי געש פעילים. בין הרי הגעש הידועים השוכנים בקשת האיים של האנטילים הקטנים נמצאים: [[לה סופרייר (סנט וינסנט)|לה סופרייר]] (La Soufrière) ב[[סנט וינסנט]], [[לה סופרייר (גוואדלופ)|לה סופרייר]] (La Soufrière) ב[[גוואדלופ]], [[סופרייר הילס]] ב[[מונטסראט]], [[פלה (הר)|פלה]] ב[[מרטיניק]], וה[[פיטונס]] ב[[סנט לוסיה]]. הר הגעש הדרומי ביותר הוא [[קיק אם ג'ני]] (Kick-'em-Jenny) [[הר געש#הרי געש תת-ימיים|הר הגעש תת-ימי]] כ-8 קילומטרים צפונית לאי [[גרנדה]], הר הגעש הפעיל ביותר באנטילים הקטנים והיחיד שהוא תת-ימי.{{הערה|שם=MountPelee|[http://www.mount-pelee.com/en/index.html Mount Pelee]}}