יחסים בילטרליים – הבדלי גרסאות
מ דוד שי העביר את הדף יחסי בילטרלים לשם יחסים בילטרליים |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ב[[דיפלומטיה]], |
ב[[דיפלומטיה]], '''יחסים בילטרלים''' הם ניהול יחסים פוליטיים, כלכליים, או תרבותיים בין שתי מדינות ריבוניות. זאת, בשונה מפעילות אונילטראלית (פעילות חד צדדית הנעשית על ידי מדינה אחת) או מולטילאטרלית (פעילות רב-צדדית הנעשית על ידי מספר מדינות יחד). |
||
יחסים בילטרלים מתקיימים כאשר מדינות מכירות אחת בשנייה כמדינות ריבוניות ומסכימות על כינון יחסים דיפלומטיים ביניהן. בפועל, הן מחליפות בניהן [[דיפלומט|נציגים דיפלומטיים]], כגון שגרירים, או מקיימות הסכמים ביטרליים שנוגעים או מחייבים את שני הצדדים באופן הדדי. הסכמים כלכליים כמו הסכמי סחר חופשי או הסכמים להגנה על משקיעים נחתמים על ידי שתי מדינות, |
יחסים בילטרלים מתקיימים כאשר מדינות מכירות אחת בשנייה כמדינות ריבוניות ומסכימות על כינון יחסים דיפלומטיים ביניהן. בפועל, הן מחליפות בניהן [[דיפלומט|נציגים דיפלומטיים]], כגון שגרירים, או מקיימות הסכמים ביטרליים שנוגעים או מחייבים את שני הצדדים באופן הדדי. הסכמים כלכליים כמו הסכמי סחר חופשי או הסכמים להגנה על משקיעים נחתמים על ידי שתי מדינות, הם דוגמה שכיחה לבילטרליות. כיוון שרוב ההסכמים הכלכליים נבנים בהתאם למאפייניהם הייחודיים של 2 המדינות המתקשרות בהסכם, במטרה לאפשר למדינות אלו להעניק יחס מועדף אחת לשנייה בכניסה לשווקים הכלכליים של שתי המדינות, נדרשים כללים ספציפיים ולא כללי אצבע כלליים. |
||
המסלול הבילאטרלי מאפשר למדינות לגבש הסכמים ההולמים באופן |
המסלול הבילאטרלי מאפשר למדינות לגבש הסכמים ההולמים באופן מדויק יותר את צרכיהן. בתחום הכלכלי, התקשרות עם מדינות בהסכמים בילאטרליים עשויה להגדיל את עלויות העסקה, שכן כל מדינה תצטרך לנהל מו"מ מיוחד על הסכמי סחר במקום להצטרף להסכם שכבר גובש. למצב זה יתרון מובהק כאשר מדובר במדינה גדולה החותמת על הסכמים עם מדינות קטנות ובהתחשב בפערי המיקוח ביניהן במו"מ על ההסכמים הבילאטרליים באפשרותה לקנות השפעה רבה במדינות אלו, לעומת מו"מ מוליטלאטרלי המתאפיין בריבוי שחקנים ואינטרסים. |
||
[[קטגוריה:יחסים בינלאומיים]] |
|||
גרסה מ־20:25, 15 ביוני 2017
בדיפלומטיה, יחסים בילטרלים הם ניהול יחסים פוליטיים, כלכליים, או תרבותיים בין שתי מדינות ריבוניות. זאת, בשונה מפעילות אונילטראלית (פעילות חד צדדית הנעשית על ידי מדינה אחת) או מולטילאטרלית (פעילות רב-צדדית הנעשית על ידי מספר מדינות יחד).
יחסים בילטרלים מתקיימים כאשר מדינות מכירות אחת בשנייה כמדינות ריבוניות ומסכימות על כינון יחסים דיפלומטיים ביניהן. בפועל, הן מחליפות בניהן נציגים דיפלומטיים, כגון שגרירים, או מקיימות הסכמים ביטרליים שנוגעים או מחייבים את שני הצדדים באופן הדדי. הסכמים כלכליים כמו הסכמי סחר חופשי או הסכמים להגנה על משקיעים נחתמים על ידי שתי מדינות, הם דוגמה שכיחה לבילטרליות. כיוון שרוב ההסכמים הכלכליים נבנים בהתאם למאפייניהם הייחודיים של 2 המדינות המתקשרות בהסכם, במטרה לאפשר למדינות אלו להעניק יחס מועדף אחת לשנייה בכניסה לשווקים הכלכליים של שתי המדינות, נדרשים כללים ספציפיים ולא כללי אצבע כלליים.
המסלול הבילאטרלי מאפשר למדינות לגבש הסכמים ההולמים באופן מדויק יותר את צרכיהן. בתחום הכלכלי, התקשרות עם מדינות בהסכמים בילאטרליים עשויה להגדיל את עלויות העסקה, שכן כל מדינה תצטרך לנהל מו"מ מיוחד על הסכמי סחר במקום להצטרף להסכם שכבר גובש. למצב זה יתרון מובהק כאשר מדובר במדינה גדולה החותמת על הסכמים עם מדינות קטנות ובהתחשב בפערי המיקוח ביניהן במו"מ על ההסכמים הבילאטרליים באפשרותה לקנות השפעה רבה במדינות אלו, לעומת מו"מ מוליטלאטרלי המתאפיין בריבוי שחקנים ואינטרסים.