ג'רג' לוקאץ' – הבדלי גרסאות
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
ויקישיתוף בשורה |
||
שורה 30: | שורה 30: | ||
*[[אנטוניו גראמשי]] |
*[[אנטוניו גראמשי]] |
||
*[[לואי אלתוסר]] |
*[[לואי אלתוסר]] |
||
==קישורים חיצוניים== |
|||
{{ויקישיתוף בשורה}} |
|||
{{בקרת זהויות}} |
{{בקרת זהויות}} |
גרסה מ־20:36, 1 ביולי 2017
לידה |
13 באפריל 1885 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
---|---|
פטירה |
4 ביוני 1971 (בגיל 86) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
שם לידה | Löwinger György Bernát |
מקום קבורה | בית הקברות קרפשי |
מקום לימודים | אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת אטווש לוראנד |
מוסדות | ניוגט |
מונחה לדוקטורט | Mikhail Ovsyannikov |
זרם | מרקסיזם |
תחומי עניין | אסתטיקה, פילוסופיה מדינית, ביקורת ספרות |
עיסוק | פילוסוף, סוציולוג, מבקר ספרות, מרצה באוניברסיטה, פוליטיקאי, סופר, היסטוריון אמנות |
הושפע מ | קאנט, הגל, קרל מרקס, לנין, רוזה לוקסמבורג, סרן קירקגור |
השפיע על | קרל מאנהיים רודי דוצ'קה פרדריק ג'יימסון, אסכולת פרנקפורט, ולטר בנימין |
מדינה | הונגריה |
פרסים והוקרה |
פרס קושוט (1948) עיטור הדגל האדום (מרץ 1969) פרס קושוט (1955) פרס גתה (1970) מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין |
צאצאים | Ferenc Jánossy, Lajos Jánossy |
גֶ'רג' לוקאץ' או גיירג' לוקאץ' (בהונגרית: Lukács György; 13 באפריל 1885 - 4 ביוני 1971) היה פילוסוף מרקסיסטי ומבקר ספרות יהודי-הונגרי. נחשב למייסד אסכולת המרקסיזם המערבי.
לוקאץ' נולד ב-13 באפריל 1885 בבודפשט, שהייתה אז באימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר השלמת לימודיו לתואר דוקטור באוניברסיטת ברלין בשנת 1906, ערך מספר מסעות לאיטליה, ולאחר מכן שהה ארבע שנים בהיידלברג, שם למד אצל הפילוסוף היינריך ריקרט והסוציולוג מקס ובר. בגרמניה גם הושפע מתפיסות קומוניסטיות-מרקסיסטיות.
ב-1919 היה קומיסר לענייני תרבות וחינוך בממשלת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית קצרת החיים של הקומוניסט (ממוצא יהודי) בלה קון. ב-1923 לאחר חזרתו להונגריה, פרסם את ספרו החשוב ביותר, "היסטוריה ותודעה מעמדית", שסתר מספר עקרונות מהתפיסה המרקסיסטית הלניניסטית, ולכן הוחרם על ידי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.
לוקאץ' תרם את רעיונות החפצון (ראיפיקציה) והתודעה המעמדית לפילוסופיה המרקסיסטית. בחיבורו "חזיון הראיפיקציה" (1923), הוא מבקר את הפטישיזם הנעוץ בקפיטליזם המודרני, ההופך את העובד לחפץ ולסחורה.
בתחום ביקורת הספרות פרסם לוקאץ' את הספרים "הריאליזם בספרות" (1951) ו"הרומן ההיסטורי" (1955), שהשפיעו על המחשבה הריאליסטית בספרות.
בזמן המרד ההונגרי ב-1956 היה לוקאץ' תקופה קצרה כשר התרבות בממשלתו האנטי סובייטית של אימרה נאגי. עם פלישת הרוסים ודיכוי המרד הוא הוגלה, זמנית, כשאר חברי הצמרת המהפכנית לסנגוב, ברומניה. ב-1957 הוא חזר להונגריה, הצליח לשרוד את הטיהורים של יאנוש קאדאר, ונפטר בשיבה טובה בבודפשט ב-1971.