שמחה קוגוט – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''שמחה קוֹגוּט''' (נולד ב-[[1937]] ב[[תל אביב-יפו|תל אביב]]) הוא [[פרופסור אמריטוס]] בחוגים ל[[לשון עברית|לשון העברית]] ול[[מקרא]] ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]].
'''שמחה קוֹגוּט''' (נולד ב-[[1937]] ב[[תל אביב-יפו|תל אביב]]) הוא [[פרופסור אמריטוס]] בחוגים ל[[לשון עברית|לשון העברית]] ול[[מקרא]] ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]].


==ביוגרפיה==
קוגוט הוא בוגר בית המדרש למורים ליפשיץ ([[1956]]). למד באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון בחוגים ללשון העברית ול[[ספרות עברית]], ולתואר שני בחוגים בחוגים ללשון העברית ולמקרא. הגיש את עבודת ה[[דוקטור]] שלו בנושא "המשפט המורכב ב'[[ספר חסידים]]'" בשנת [[1975]].
קוגוט הוא בוגר בית המדרש למורים ליפשיץ ([[1956]]). למד באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון בחוגים ללשון העברית ול[[ספרות עברית]], ולתואר שני בחוגים בחוגים ללשון העברית ולמקרא. הגיש את עבודת ה[[דוקטור]] שלו בנושא "המשפט המורכב ב'[[ספר חסידים]]'" בשנת [[1975]].



גרסה מ־18:49, 2 ביולי 2017

שמחה קוֹגוּט (נולד ב-1937 בתל אביב) הוא פרופסור אמריטוס בחוגים ללשון העברית ולמקרא באוניברסיטה העברית בירושלים.

ביוגרפיה

קוגוט הוא בוגר בית המדרש למורים ליפשיץ (1956). למד באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון בחוגים ללשון העברית ולספרות עברית, ולתואר שני בחוגים בחוגים ללשון העברית ולמקרא. הגיש את עבודת הדוקטור שלו בנושא "המשפט המורכב ב'ספר חסידים'" בשנת 1975.

כיהן כמרצה בחוגים ללשון העברית ולמקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, והיה ראש החוג למקרא וראש היחידה להוראת עברית בבית הספר לתלמידים מחו"ל. שימש מרצה אורח באוניברסיטת בן־גוריון, באוניברסיטת בר־אילן, במכון שכטר, במכון לנדר ובמכללת ליפשיץ, והיה פרופסור אורח באוניברסיטת הרווארד.

תחומי מחקרו העיקריים הם אלה: העברית של אשכנז בימי הביניים; תחביר העברית לתקופותיה; עברית מקראית ועברית חדשה – קווי שיתוף ובידול; פרשנות המקרא ותרגומי המקרא הארמיים והיסוד הלשוני שבבסיסם; טעמי המקרא – ההיבט התחבירי והפרשני.

מבחר מפרסומיו

  • פסוקי התוכן – טיבם ומבניהם, האוניברסיטה העברית בירושלים – המכון למדעי היהדות, סדרת מחקרים א, ירושלים תשמ"ד
  • המקרא בין טעמים לפרשנות – בחינה לשונית ועניינית של זיקות ומחלוקות בין פרשנות הטעמים לפרשנות המסורתית, מאגנס, ירושלים תשנ"ד; מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת, ירושלים תשנ"ו
  • המקרא בין תחביר לפרשנות – סוגיות בתחביר המקרא באספקלריה של הפרשנות היהודית הקלאסית, מאגנס, ירושלים תשס"ב
  • "הכינוי היתר בלשון המקרא", לשוננו מו (תשמ"ב), עמ' 9–26, 97–123
  • "'מקרא נדרש לפניו ולאחריו' – בחינה לשונית של מדרשי קריאה כפולה, וזיקתם לפיסוק הטעמים", ספר היובל לרב מרדכי ברויאר – אסופת מאמרים במדעי היהדות (בעריכת מ' בר־אשר), ירושלים תשנ"ב, עמ' 697–706
  • "שימושים חליפיים בכינויים פרודים ובכינויים חבורים להבעת קניין בעברית המקראית", עיוני מקרא ופרשנות, ג, ספר זיכרון למשה גושן־גוטשטיין (בעריכת מ' בר־אשר ואחרים), רמת־גן תשנ"ג, עמ' 401–411
  • "למעמדם של שמות־התואר ותוארי־הפועל בלשון המקרא: עיונים מורפולוגיים ותחביריים והשלכות פרשניות", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום יג (תשס"ב), עמ' 111–137
  • "לדרכי ההבעה של ציוויים ושליחויות בלשון המקרא: עיון במבנים התחביריים ובפיסוק הטעמים", עיוני מקרא ופרשנות, ז, מנחות ידידות והוקרה למנחם כהן (בעריכת ש' ורגון ואחרים), רמת־גן תשס"ה, עמ' 211–230
  • "מילות יחס שקיומן תלוי בפרשנות: ספקות בזיהוין במקרא על רקע דו־משמעות מורפולוגית", מחקרים בלשון י (בעריכת א' ממן וש' פסברג), ירושלים תשס"ו, עמ' 159–170.
  • "פיסוק טעמים המשתבש בקריאה המנוגנת הרווחת: דיסהרמוניה בין הכוונה לבין הביצוע והשלכות פרשניות", ישראל: מחקרים בלשון לזכרו של ישראל ייבין (בעריכת ר"י זר וי' עופר), ירושלים תשע"א, עמ' 205–233
  • "הצירוף המקראי 'מי יתן (ו)': עיונים סמנטיים ותחביריים בהתפתחות שימושו כביטוי משאלה", לשוננו עד (תשע"ב), עמ' 49–68

משפחתו

נשוי ללאה, אב לחמישה ילדים וסב לשמונה נכדים.

קישורים חיצוניים