מסטיקא

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

גרגירי מסטיקא המופקים מתוך שרף עץ אלת המסטיק

שרף המסטיקא הנוטף מעץ אלת המסטיק לפני הפקתו

מסטיקא (ביוונית נקראת "מסטיכה", Μαστιχα וגם בפיניקית ומשמעו "לעיסה" או "ללעוס". באנגלית "Mastic" או "Mastix"), תבלין המופק מתוך שרף עצי האלה ובעיקר מהמין הנקרא אלת המסטיק (Pistacia lentiscus), שממנו מפיקים בעיקר את תבלין המסטיקא הנמכר בחנויות ובשווקים, ונקרא גם בשמות נוספים כגון "מסטיק תימני" או "מסטיק ערבי". ביוון הוא מכונה "הדמעות של כיוס" בגלל מראהו הדומה לדמעות המופק באי יווני בשם זה.

בתנ"ך מתוארים עצי האלה בשם "בכאים" (מלשון "בכי") בגלל השרף הדומה לדמעות הבוכה וגם בגלל הדימוי שהיה לחקלאים של האי כיוס שעבדו בפרך כדי להפיק את השרף בחודשי הקיץ החמים. בימי השלטון הטורקי באי כיוס היה שווה משקלו של תבלין המסטיקא לזהב וכל מי שהיה גונב את התבלין היה מוצא להורג בפקודת הסולטאן.

משמש גם חומר קשירה או חומר מייצב להכנת ממתקים או קינוחים מזרחיים כגון רחת לוקום, נוגט, או גלידה מסטיק ומתאים להכנת פודינג, מלבי, וסחלב (משקה), וגם להסמכה של ריבה ועוגה ומשמש גם בתור תחליף ל"קורנפלור" ו"ג'לטין". ויכול להחליף את החומר הנקרא "אבקת C.M.C" המשמש לייצוב גלידה במקום אבקת חלב. חיקוי סינתטי של החומר ללעיסה משמש כמרכיב מרכזי בייצור מסטיק כבר 2400 שנה. לשרף המסטיקא ישנם שימושים נוספים לקוסמטיקה ותעשייה.

ניתן להפיק שרף מסטיקא גם מסוגים אחרים של עצי אלה כגון "אלה ארצישראלית" (Pistacia palaestina) הידועה בספרות חז"ל במדרשים ובתלמוד. ישנו שרף נוסף הנקרא "לבונה" המופק מעץ הלבונה (Boswellia) ונקרא אף הוא בחנויות תבלינים, בתי מרקחת, ובתי טבע בשם "מסטיק ערבי" או "מסטיק תימני" בגלל הדמיון לשרף עץ האלה ובפי יהודי תימן נקרא גם בשם "לובן".

ישנם גם הרבה חיקויים למסטיקא. מסטיקא נחשבת תבלין יקר ולכן ניתן להשיגה רק בחנויות תבלינים בכמות קטנה בצורת גרגירים או בצורת אבקה לאחר שהגרגירים נטחנו, בנוסף ישנו גם "שמן מסטיקא" המיוצר בעיקר במקומות בהם מפיקים את התבלין. ישנם מוכרי גלידה מסטיק הנוהגים להחליף את המסטיקא בגלוקוזה או בחומר קשירה אחר בגלל מחירו הגבוה של התבלין.

כיום מגדלים את עצי אלת המסטיק בלבנון, סוריה, טורקיה, ובדרום-מערב האי "כיוס" (ביוונית "חיוס") באזור הנקרא ״מסטיקוחוריה״ (״כפרי המסטיק״ ביוונית). האי כיוס נמצא בים האגאי ליד חופי טורקיה וממנו מייצאים את גרגירי המסטיקא לכל העולם ובמיוחד לארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה. המסטיקא בצורתה הגבישית הקשה יכולה להתאים גם להפקת קטורת בדיוק כמו שרף הלבונה. הפקת השרף והפיכתו לתבלין נעשית בתקופת הקיץ בחודשים שבין יוני לספטמבר כאשר השמש החזקה מייבשת את הנוזל לכדי חומר קשה שנחתך לכדי חתיכות קטנות. גידולים נוספים של עצי אלת המסטיק לצורכי הפקה של מסטיקא ישנם כיום גם בטורקיה וסוריה מהם מכינים גלידות. בכפר "פירגי" באזור מסטיקוחוריה מצוי גם מוזיאון המוקדש לנושא המסטיקא וגידולו.

בתקופת הכיבוש הע'ותמני באי כיוס נצלו תושבי אזור מסטיקוחוריה הודות לגידולי לגידולי אלת המסטיק מהם הפיקו את המסטיקא שהייתה חומר יקר עבור הסולטאן הטורקי ועבור נשותיו בהרמון ושימשה בתור חומר ליצוא של האימפריה העות'מאנית.

שימוש ברפואה

השימוש במסטיקא ידוע עוד מימי קדם ואף במקורות בתור סם ריפוי ובעל חשיבות רבה ברפואה העממית והמסורתית של המזרח התיכון ושל יוון העתיקה כאשר שימש בתור תרופה נגד ארס של נחשים. בהודו ופרס העתיקה שימש בתור חומר לסתימת חורים בשיניים. במאה הראשונה לספירה חי רופא בוטנאי יווני בשם דיוסקורידס שכתב ספר בשם "אודות רפואי חומרים" על תכונות הריפוי של המסטיקא.

מסטיקא טובה בעיקר לבעיות של נשים, לחיזוק הרחם בזמן ההריון, לשיכוך כאבי המחזור ועצירת דימום הווסת. וטובה לעצירת הצטננות בחורף. מטפלת בבעיות דלקת חניכיים, עצירת דימומים כללים, מטפלת בזיהום מעיים. בעת לעיסת גרגירי מסטיקא משתחררות בתוך הפה תרכובות לקטילת חיידקים, מניעת עששת והכנת משחות להרגעת דימומים בחניכיים.

ברפואה העממית הערבית ישנו שימוש רב בשרף עץ האלה לטיפול בכאבי בטן, למניעת שילשולים, להפגת ריח רע מהפה, לטיפול בצרבות, לטיפול בכיב קיבה (אולקוס), כאבי שיניים, אקזמה, להמרצת העיכול ולעצירת שטפי דם מן הרחם, ולהכנת שיקוי להגברת חלב מניקות. במחקר שנערך בטכניון הוכח שהשרף מכיל כמויות של נוגדי חימצון המגינים על הכבד, המחקרים מראים שיש בשרף חומר שמחזק את רירית הרחם ומסייע להגברת הביוץ בשל התכונה של הורדת תכולת הפרולקטין. צריכה מרובה של מסטיקא עוזרת לקליטת הכולסטרול בגוף ובכך להקל על לחץ דם גבוהה והורדת הסיכון של התקף לב.

"שמן מסטיקא" עוזר לבעיות עור ולייצור פלסטרים.

בשנים האחרונות נערכים מחקרים על מאפייני הריפוי של המסטיקא:

• במחקר שנעשה בשנת 1985 על ידי אוניברסיטת סלוניקי ואוניברסיטת מייקאי גילה כי על ידי מסטיקא ניתן להפחית את פלאק החיידקים בשיניים ב-41.5%.
• מחקר שנעשה בשנת 1998 באוניברסיטת אתונה גילה לשמן המסטיקא ישנם תכונות אנטי-בקטריאליות לשיניים ואנטי-פטרייתיות לרגליים.
• מחקר נוסף של אוניברסיטת נוטינגהאם שפורסם במגזין "New England Journal of Medicine" טוען כי מסטיקא יכולה לרפא כיב פפטי (אולקוס) על ידי הרג חיידקי Helicobacter pylori הגורמים לכיב פפטי. מחקרים נוספים הראו שאין השפעה של מסטיקא על החיידקים לתקופת זמן קצרה, אולם באחרונה הראו מחקרים חדשים כי המסטיקא משחררת פולימר מסיס ודביק (Poly-β-myrcene) היורד מהגוף לאחר זמן רב. ניתוח נוסף של המחקר הראה כי רק חלק קטן של החומצה הוא פעיל באופן בקטריאלי. ואילו החלק הפעיל ביותר היה חומצה הנקראת isomasticadienolic.

שימוש במאכלים

שימושו הראשון של התבלין היה בתור חומר לעיסה אשר שימש בעיקר לייצור "מסטיק" ומכאן שמו. במאכלים משתמשים במסטיקא בעיקר להסמכה של גלידות, בלבנון לתיבול רטבים. במצרים משתמשים במסטיקא להסמכה של ריבות המיוצרות מירקות שונים ויצירת ריבות בעלות מרקם נמתח הדומה לגומי לעיסה ובתור תוספת למאכלים רבים כגון בשרים ומרקים. במרוקו משמש לעישון מאכלים והסמכה של נוגט. בטורקיה משתמשים במסטיקא לקינוחים כגון "מלבי", "רחת לוקום", "גלידה מסטיק", "פודינג" כגון "סוטלץ'" (פודינג אורז טורקי), "סחלב (משקה)" ומשקאות מוגזים. בארצות המגרב משתמשים במסטיקא בעיקר לעוגות, ממתקים ודברי מאפה. ביוון משמש להכנת משקה ליקר ערק אלכוהולי בתוספת מסטיקא, משקאות, מסטיקים, עוגות, מאפים, ממתקים, קינוחים, לחמים, ואף לייצור גבינה

שימושים נוספים

גרגירי המסטיקא משמשים גם בתור ציפוי לחומרים שקופים כגון זכוכית, ופלסטיק ולייצור של ציפוי ורנית, ובתור ייצור לדבק אפוקסי, וציפוי מגן מפני שמש על סרטי צילום. כמו כן משמשת המסטיקא גם לתעשיית הקוסמטיקה לייצור בשמים, לייצור סבונים, שמנים לגוף, או קרם גוף, כמו גם לחומרים לחיטוי פצעים בגלל השרף הקוטל חיידקים, לחניטה של מתים, לייצור משחות שיניים וסתימת חורים זמנית בשיניים ובתור תחליף לשעווה של נרות.

במקורות היהודיים

לשרף הנוטף מעץ האלה קראו היהודים בשם "הומה". את ההומה כינו "עסיסי הנבואה", ומי ששתה מעסיס זה עברה בו רוח נבואה מלאכותית, רוח תרדמה הייתה נופלת עליו והיה חוזה בעיני רוחו דברים שלא חזה בעיני בשר. אבותינו לעסו את שרף עץ האלה כדי להפיג ריח פה, וחז"ל כתבו משנה שלמה בתלמוד העוסקת בסוגיה אם מותר ללעוס את שרף המסטיקא ביום שבת.

...אין לועסין מוסתכין (מסטיקא) בשבת אימתי בזמן שמתכוין לרפואה אם מפני ריח הפה ה"ז (הרי זה) מותר.

— מסכת שבת פרק י"ג, משנה ז'

לדעת אשתורי הפרחי ורבי יצחק אברבנאל בושם "הצרי" (מור) שהיה אחד מסממני הקטורת בבית המקדש הראשון הוא שרף אלת המסטיק. אסף הרופא מציין שריחו של השרף הוא ערב והוא טוב להילוך המעיים, הרמב"ם טוען בספריו ששרף האלה מחזק את הקיבה, ואילו הרב אוחנה כותב בספר "מראה הילדים" מצוין שהשרף "מנקה את הגוף מכל חלאה וזוהמה". השימוש בשרף המסטיקא היה בעיקר בעדות המזרח:

• יהודי מרוקו היו קונים גושי שרף עץ האלה אצל מוכר התבלינים (העטאר) וקוראים לו "מסטכה", הם נהגו ללעוס אותם כדי למנוע הפרשה יתרה של מיץ קיבה.
• יהודי טוניס היו מוהלים כפית של שרף מסטיקא בכוס מים ושותים כדי לעודד תיאבון.
• יהודי לוב היו נוהגים לעתים להכין משקה שקדים הנקרא "רוזטה" בתוספת של מסטיקא כתושה.
• יהודי תימן השתמשו בשרף עץ האלה לריפוי פצעים, מחלות כבד, צרבת, ושטפי דם מן הרחם.

ראו גם

• שרף
• מור
• כיוס
• ענבר
• לבונה
• גומי ערבי
• אלת המסטיק
• מסטיקוחוריה

לקריאה נוספת

• ספר רפואות לפי יהדות, הוצאת אסטרולוג
• דן פלביץ, זוהרה יניב, איריס אפרת, זאב שפר, צמחי המרפא של ארץ ישראל, הוצאת תמוז-מודן

קישורים חיצוניים

• מסטיקא באתר encyclopedia of spice
• מסטיקא באתר Masticulture.com
• אלת המסטיק - מאמר מדעי באתר Botanical.com