רובה

מגוון רובים: FAMAS (רוס"ר בולפפ), Vz.52 (רובה מיטען), M4 (רוס"ר קרבין), M24 SWS (רובה צלפים) ,SVD דרגונוב (רובה קלעים/צלפים), Valmet M76 (רובה סער), AKMS (רובה סער).

רובה הוא סוג של כלי ירייה חם ממשפחת הנשק הקל. הרובה הוא כלי ירייה בעל קנה ארוך (יותר מ-30 ס"מ). לרוב משתמשים במילה "רובה" כתרגום למילה האנגלית rifle, שמשמעותה היא רובה בעל קנה מחורק (שחרוטים בפני השטח הפנימיים שלו חריצים בצורה סלילית) אך כולל בו גם כלי-ירי בעלי קנה ארוך שהם חלקי קדח, כגון רובה שוטגאן.

היסטוריה

ערך מורחב – התפתחות כלי הירי

רובה מוסקט

רובה לי אנפילד משנת 1939

רובה M-16 (למעלה) ורובה AK-47 (למטה). שני רובים אלה, על שלל דגמיהם וגרסאותיהם, הם רובי הסער הנפוצים ביותר בעולם.

ראשית התפתחות הרובים הוא בסין, עם המצאת אבק השרפה. הסינים בנו רקטות, שהשתמשו בהן בחגיגות בדרך כלל. במאה ה־10 המציאו הסינים את הרומח אש, תקופה שבה אבק השרפה נכנס לשימוש צבאי בסין. השימוש הפך לנפוץ לקראת אמצע המאה ה-13. אבק השרפה הגיע לאירופה במאה ה-13 ובעזרתו יכלו לייצר את כלי הירי הראשונים. הכלי הראשון שיוצר באירופה היה תותח מצור. תותחים אלו היו גדולים למדי ויכלו לירות פגזי אבן או מתכת על חומות הערים. חוסר הדיוק היה משווע, אך יחד עם זאת לא היה קשה כל־כך לפגוע בחומות.

הרובים הראשונים היו גם הם בלתי מדויקים, ועד המצאת בריח הפתיל במאה ה-16 לא השתמשו בהם בכמויות גדולות בקרבות. בריח הפתיל נתן את התנופה לשימוש בארקבוז ולאחר מכן במוסקט. החיילים סודרו בגושים גדולים ובדרך כלל ירו במטחים.

התפתחות נוספת הביאה לכניסת בריח צור, שהשתמש בניצוץ הנגרם מחיכוך אבן צור כנגד לוחית פלדה להצתת התחמיש. רובים אלו הופיעו בסוף המאה ה-17, היו בשימוש עד אמצע המאה ה-19.

שיפור חשוב ביותר בתולדות הרובה הוא הופעת הקנה מחורק: קנה שלאורכו חרוטים סלילים המקנים תנע זוויתי לקליע ובכך מגבירים את יציבותו. שיפור זה תרם באופן משמעותי ביותר לדיוק הרובה ואפשר את פיתוח הקליעה והצליפה לרחוק.

שיפור נוסף היה רובים שנטענו דרך הבריח, במקום דרך הלוע. למרות שיש לטעון ידנית כל כדור מחדש ולבצע דריכה ידנית של הבריח דבר זה הגדיל את קצב הירי באופן ניכר. רובים כאלה הם מסוג רובה בריחי, והם רובים פשוטים, אמינים ודי מדויקים. עד היום יש שימוש ברובים בריחיים, בעיקר בתור רובים לקליעה, ספורט וציד. בהמשך התפתחו רובי הצלפים על בסיס רובים בריחיים מדויקים במיוחד.

התפתחויות נוספות הביאו לשימוש במחסנית. תחילה, ברובים בעלי מנגנון מכני, כאשר היורה היה צריך לדרוך את הרובה מחדש בכל פעם שרצה לירות. אחר כך, במאה ה-20, עברו לשימוש באנרגיית השרפה, שנפלטת כתוצאה מבעירת אבקת השרפה. אנרגיה זו דרכה את הרובה באופן אוטומטי. ראו רובה חצי-אוטומטי ורובה אוטומטי.

במאה ה-20 התפתחו מספר סוגי רובים: הרובים הבריחיים שוכללו ושופרו, הומצאו רובים מיטענים, בהם טעינת ודריכה הכדור נעשית באופן ידני על ידי ניצול האנרגיה שנוצרת בתהליך הירייה. דוגמה לרובים אלה הם ה-M1 גאראנד וה-M1 קרבין ששירתו בכוחות המזוינים של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. בסוף מלחמת העולם השנייה פותחו רובי הסער הראשונים: מדובר ברובים בעלי נצרה-בוררת המסוגלים הן לירי חצי-אוטומטי ("בודדות") והן לירי אוטומטי מלא ("צרורות"), ובנוסף היו בעלי טווח ועוצמת אש של רובה ולא של תת-מקלע שהיה מוגבל לטווחים של עד 200 מטר.

בשנות המלחמה הקרה פותחו שניים מרובי הסער הנפוצים ביותר בעולם: הקלשניקוב AK-47 הסובייטי, שהופץ בקרב מדינות הגוש המזרחי וארגוני גרילה וטרור רבים, ורובה ה-M-16, שחולק למדינות העולם המערבי וברית נאט"ו. רובים אלה נמצאים בשירות פעיל עד היום, הן בדגמים המקוריים והן בדגמים משופרים.

מנגנון הפעולה של רובה

חלקי הרובה - לחצו על התמונה להגדלה

צלף מתפעל רובה צלפים בריחי M40A3 הנמצא בשירות חיל הנחתים האמריקני.

מנגנון הפעולה של רובה, הנקרא בעברית "מכלול" ובאנגלית "Action" (מילולית: "פעולה") הוא המנגנון המכני ברובה האחראי על ירי הכדור, וכולל ביו השאר את הבריח ואת הנוקר.

באופן סכמתי מאוד, מנגנון הירי פועל באופן הבא:

1. הבריח גורף כדור מהמחסנית ודוחף אותו לתוך בית הבליעה.
2. לחיצה על ההדק משחררת את הפטיש שמכה על הנוקר.
3. הנוקר מכה בפיקה שעל הכדור וגורם לפיצוץ החנ"ה (חומר נפץ הודף) הנמצא בתרמיל.
4. הגזים שנפלטים מהפיצוץ מאיצים את הקליע במורד הקנה.
5. הסלילים שעל הקנה גורמים לקליע להסתובב סביב צירו ולפתח מומנט התמד סיבובי המגביר את יציבותו ואת דיוקו.
6. רובים חצי־אוטומטיים ואוטומטיים מנצלים את הרתע או הגזים שנוצרים בירי בשביל לדרוך כדור נוסף אל בית הבליעה ולבצע עוד מחזור ירי.

ניתן לסווג רובים לפי מנגנון הפעולה שלהם, הסיווג הגס אך המקובל ביותר הוא:

• רובה בריחי: יש לדרוך לפני כל ירייה, לחיצה על הדק רק יורה את הקליע.
• רובה חצי־אוטומטי: לחיצה על ההדק יורה את הקליע ומבצעת דריכה, כלומר: גורפת כדור מהמחסנית אל תוך בית הבליעה.
• רובה אוטומטי: כל עוד ההדק לחוץ, מתבצע מחזור ירי מלא. אז נורה כדור וכדור חדש נגרף אל בית הבליעה ואז נורה בשנית.

סוגי רובים

תבור TAR-21, רובה סער בולפפ ישראלי.

רובה צלפים רמינגטון M24 - רובה בריחי מודרני בקליבר 7.62 מ"מ נאט"ו.

• קרבין: רובה בעל קנה וקת מקוצרים. במקור נועד לצנחנים, פרשים וחילות תומכי לחימה.
• רובה Bullpup: רובה שהמחסנית והמנגנון שבו ממוקמים מאחורי ההדק, וכך ניתן לקצר את הרובה מבלי לקצר את הקנה.
• רובי סער: רובים אוטומטיים בעלי נצרה בוררת של ירי בבודדת, צרור או באוטומט - המשמשים כנשק האישי העיקרי של חיל הרגלים.
• Shotgun: רובים חלקי קדח שיורים תרמיל עם עשרות כדוריות עופרת ולא קליע מוצק. תרגום מקובל בעברית למונח "Shotgun" הוא רובה ציד, אם כי תרגום זה שגוי מאחר שאין חפיפה מוחלטת בין שתי הקבוצות.
• רובי צלפים: רובים המשמשים לירי מדויק לטווחים רחוקים.
• רובים נגד חומרים/רובה נגד ציוד: רובים כבדים בעלי קליבר של 0.5 אינץ' ומעלה, כגון כגון 0.5 BMG, המיועדים לחדור דרך שריון ולגרום נזק למבנים, רכבים ומטעני נפץ. הרובה הנפוץ ביותר בעולם מסוג זה הוא הבארט M82A1.
• רובי איירסופט: רפליקה (העתק) של רובים אמתיים. משמשת למשחק של מיומנות בין קבוצות הדומה למשחק הפיינטבול. יש המסבירים כי רובי האיירסופט יוצרו, על מנת לתת חוויה מציאותית יותר למְשחקים במשחק. רובי האיירסופט יורים כדורי קרמיקה בקוטר 6 מ"מ ויכולים לפצוע במידה ולא משתמשים באמצעי מיגון. רובי איירסופט קימים מזה 30 שנה בצורתם הנוכחית, ונפוצים בעולם כולו כספורט בעל ערכים ייחודיים לו. רובי האיירסופט נמצאים בשימוש באימונים של כוחות הביטחון בישראל.

התקנים נוספים

רובה קרבין M4A1 שניתן להתקין עליו מגוון עזרים טקטיים, לרבות מסילת פיקטיני, ידית הסתערות, כוונות טלסקופיות ומטול רימונים M203.

קובץ:M82A1 barrett.jpeg

רובה צלפים כבד נגד חומרים, מדגם בארט M82A1.

• כוונת טלסקופית – כוונת בעלת אופטיקה משוכללת, המגדילה את המטרה ומאפשרת ירי מדויק לטווחים ארוכים.
• סתרשף – עיצוב מיוחד לקצה הקנה של הרובה, שמטרתו פיזור רשף הירייה, במטרה למנוע זיהוי של מקור הירי. המילה היא הלחם של המילים "סתר" (מהמילה לסתור, כלומר לפזר) ו"רשף". תפקיד נוסף של הסתרשף הוא הפניית חלק מהגזים הנוצרים בזמן הירי, בכיוון ניצב לקנה (במקום שיפלטו קדימה דרך הלוע). כך קטן הרתע כתוצאה מהירי וקטנה תזוזת הכוונת מהמטרה, מה שמקל על ירי מהיר של כדור נוסף לאותה המטרה.
• תושבת לכידון – מאפשרת התקנת כידון בקצה הרובה.
• דורגל – חצובה דו-רגלית המאפשרת להשעין את הרובה על משטח מוצק ועוזרת בייצובו בעת הירי.
• רומה רימונים – התקן המולבש בקצה הקנה של הרובה, ומאפשר ירי רימונים באמצעות הרובה עצמו על ידי לחיצה על ההדק.
• מטול רימונים – התקן המולבש מתחת לקנה ויורה רימונים.
• ציין לייזר – כלי עזר לכיוון הרובה, הלייזר מציין את נקודת הפגיעה המשוערת של הכדור שיירה הרובה.
• ידית הסתערות

ראו גם

• התפתחות כלי הירי
• מקלע
• אקדח
• רובה צלפים