סיקיון

סיקיון או סיקיאון( Σικυων) הוא שמה של פוליס יוונית עתיקה בצפון חצי האי פלופונס, שהייתה ממוקמת בין אכיאיה וקורינתוס של היום.

העיר נבנתה על מישור נמוך דמוי משולש, במרחק שלושה קילומטר ממפרץ קורינתוס, ובינה לבין הנמל השתרע מישור פורה מכוסה בפרדסים וגפנים.

כיום ממוקם באזור שליטתה הקדום של סיקיון הכפר ואסיליקו.

היסטוריה

היסטוריה עתיקה

סביר להניח שיושביה באלף השני לפנה"ס היו שבטים איונים, אולם יכול להיות שהיו בקהילה גם פלאסגים ואיכאים. הפלישה הדורית, שהתרחשה בסוף האלף השני לפנה"ס, ובמהלכה השתלטו הדורים על רובו של חצי האי, לא פסחה על סיקיון ושבטים דורים מארגוס התיישבו בה.

במאות הבאות הייתה סיקיון נתינה של ארגוס, אם כי במרוצת השנים היא השיגה מידה מסוימת של ריבונות. עצמאות ממשית הושגה בין השנים 665-656 לפנה"ס, כאשר שורה של טיראנים השתלטו על העיר ויזמו מדיניות אנטי דורית. הטיראנים, כולם בני משפחת אורתאגוראס, הטיראן הראשון, גירשו את האצולה הדורית, ביטלו את החלוקה השבטית הקדומה, וחיזקו את המעמדות הקדם דורים בעיר. המפורסם בשורת הטיראנים הללו היה קליסתנס, דודו של קליסתנס הרפורמטור מאתונה. בימיו הפכה סיקיון למדינה חזקה, והפולחן הדורי הקדום הוחלף בפולחנו של דיוניסוס. לאחר מכן יזם קליסתנס את מלחמת הקודש הראשונה (590 לפנה"ס) נגד העיר קריסה לאחר שהפרה את ההסכמים הדתיים בקשר לאורקל מדלפי.

באותן שנים התפתחו בסיקיון המסחר והתעשייה שפרסמו אותה. פסלים וציירים סיקיונים העניקו לעיר את הבכורה ביוון בעיצוב עץ ובעבודה על ברונזה. שרידים מעבודות אלה ניתן לראות עוד בימינו בעיר אולימפיה. כלי החרס שלה, שדמו לתוצרת הקורינתית, יוצאו עד לצפון איטליה ולאטרוסקים. ההתפתחות הכלכלית הביאה לצמיחה של שכבה חדשה של מתעשרים מקרב השכבות הפשוטות, שיחד עם התעשרותם החלו לדרוש גם יותר אחריות בניהול העיר.

לאחר נפילת שליטיה הטיראנים, (בערך בסביבות 550 לפנה"ס), כנראה בעידודה של ספרטה, הוחזרה בסוף המאה השישית לפנה"ס העליונות הדורית בעיר. העיר הצטרפה לליגה הפלופונסית, כאשר ספרטה, או שכנתה של סיקיון, קורינתוס קובעים בה לחילופין את המדיניות.

התקופה הקלאסית

במהלך המאה ה-5 לפנה"ס סבלה העיר, יחד עם קורינתוס, מהיריבות המסחרית עם אתונה בימים המערביים. בנוסף לכך היא הוטרדה חזור ושוב על ידי פשיטות של ספינות אתונאיות. במהלך המלחמות הפלופונסיות צידדה העיר בספרטה. מאוחר יותר, לאחר שלום ניקיאס, תמכה סיקיון בספרטה כאשר זו נלחמה עם שכנתה של סיקיון, קורינתוס, ושימשה כבסיסה הקדמי של ספרטה כנגד קורינתוס.

במהלך המאה ה-4 לפנה"ס חזרו הטיראנים לשלוט בסיקיון וב-369 לפנה"ס נכבשה העיר על ידי תבאי במהלך מלחמה של זו בליגה הפלופונסית, ואיושה בחיל מצב תבאיי. במהלך שנים אלו הגיעה סיקיון לשיאה כמרכז תרבותי ביוון, אסכולת הציור סיקיונית הייתה מעוטרת תהילה, ומשכה אליה כמה מטובי הציירים של תקופתה. אמנות הפיסול שלה, כפי שהשתקפה בעבודותיהם של ליסיפוס ותלמידיו, הגיע לרמות הגבוהות ביותר ביוון בתקופה זו.

התקופה ההלניסטית

ב-367/6 לפנה"ס השתלט על העיר הטיראן אפרון. ב-303 לפנה"ס נכבשה על ידי דמטריוס פוליורקטס, ונבנתה מחדש תחת השם דמטריוס. במהלך המאה השלישית לפנה"ס שלטו בה רודנים שנתמכו על ידי מוקדון, עד לשחרורה על ידי אחד מאזרחיה ארטוס ב251 לפנה"ס. ארטוס, שפחד מהשתלטות אנטיגונוס גונטס, מלך מוקדון, על העיר, צירף אותה לליגה האכאית.

ההרס של קורינתוס על ידי הרומים ב-146 לפנה"ס הביאה לסיקיון גידול בשטחה ואת הנשיאות על המשחקים הפן הלנים שנערכו במצר קורינתוס. בזמנו של קיקרו ידוע שהעיר הייתה נתונה בחוב כספי גדול. שגשוגם של הערים פטרס וקורינתוס המחודשת תחת השלטון הרומי הביאה לשקיעת העיר, וב-150 לספירה הנוצרית היא מתוארת כעיר על סף נטישה מוחלטת.

השלטון הביזנטי

תחת השלטון הביזנטי הפכה העיר למקום מושבו של בישוף, ועל פי שמה המאוחר יותר "הלאס" ישנם המסיקים שהיא שימשה כמעוז ומקלט יווני בזמן ההגירה הסלאבית במהלך המאה ה-8 לספירה.

עותקים ממכתב הקונסול הרומי שנגעו בנושא היהודים, נשלחו לסקיון ב-142 לפנה"ס, מה שמראה שהייתה קיימת קהילה יהודית כלשהי בעיר.