שיטת ספירה – הבדלי גרסאות
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
|||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
{{ספרות}} |
{{ספרות}} |
||
==קישורים חיצוניים== |
|||
{{ויקישיתוף בשורה}} |
|||
{{קצרמר|מתמטיקה}} |
{{קצרמר|מתמטיקה}} |
||
גרסה מ־23:09, 25 ביולי 2017
שיטת ספירה היא שיטה להצגתם של מספרים באמצעות קבוצה נתונה של סימנים, הקרויים ספרות. שיטת הספירה המקובלת ביותר בימינו היא השיטה העשרונית המשתמשת בספרות הודיות-ערביות, אך בעבר היו מקובלות שיטות ספירה אחרות. מחשבים משתמשים בשיטת ספירה בינארית, המתאימה יותר למערכות האלקטרוניות שלהם.
המספר המוכר לנו 12, למשל, מוצג בספרות רומיות כ-XII, בספרות עבריות בתור י"ב, בספרות בינאריות הוא 1100, ובספרות הקסדצימליות הוא C. צורות ההצגה השונות אינן משנות את מהותו של המספר, ומבחינה מתמטית אין משמעות לבחירת הסימון.
השיטות המודרניות משתמשות במספר קטן מאד של ספרות, אולי בתוספת מעט סימנים נוספים, על מנת להציג תחום רחב מאד של מספרים. עיקרן בהצגה שבה למיקום היחסי של כל ספרה במספר יש חשיבות לקביעת הערך המוצג. בחלק מהשיטות הקדומות יותר יש ערבוב, או אף חוסר שימוש, במיקום של הספרה כדי לקבוע את ערכו של המספר. יתרונן של השיטות המודרניות הוא בתמציתיות, באחידות, וביכולת ההרחבה בהן ניתן להציג את המספרים. אך שיטת מיקום כזו דורשת לימוד, כי היא פחות טבעית. שיטת המיקום היא יתרונה העיקרי של מערכת ספרות הודיות-ערביות על מערכות אחרות.
ראו גם
| בסיסי ספירה | |
|---|---|
|
