יחזקאל רחמים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
שורה 45: שורה 45:


==יצירות זמינות ברשת==
==יצירות זמינות ברשת==
* [http://www.shortstoryproject.com/he/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%A0%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%9D/ איך נזכור את כולם?] פרויקט הסיפור הקצר באתר [http://www.shortstoryproject.com/he/ מעבורת - סיפורים שחוצים את הגבול] , יוני 2017
* [http://www.shortstoryproject.com/he/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%A0%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%9D/ איך נזכור את כולם?] פרויקט הסיפור הקצר באתר [http://www.shortstoryproject.com/he/ מעבורת - סיפורים שחוצים את הגבול], יוני 2017
* [http://www.haptiliya.com/#!yehezkel-rahamim/c1rb9 שלושה שירים], אתר "הפתיליה", 14 יוני 2016
* [http://www.haptiliya.com/#!yehezkel-rahamim/c1rb9 שלושה שירים], אתר "הפתיליה", 14 יוני 2016
* [http://www.haokets.org/2016/07/01/%D7%90%D7%A9%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%95%D7%97/ "אשרֵי התפוח" (שיר)], אתר "העוקץ", 1 יולי 2016
* [http://www.haokets.org/2016/07/01/%D7%90%D7%A9%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%95%D7%97/ "אשרֵי התפוח" (שיר)], אתר "העוקץ", 1 יולי 2016

גרסה מ־00:13, 2 באוגוסט 2017

יחזקאל רחמים

יחזקאל רחמים הוא סופר, משורר ועורך ישראלי. חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשע"ג (2012) ופרס שרת התרבות למשוררים (2016).

ביוגרפיה

רחמים הוא יליד יפו. בוגר הפנימייה ובית הספר התיכון ע"ש מיי בויאר שבירושלים. לקראת סיום לימודיו בתיכון נהרג אביו, וכבן בכור במשפחה ברוכת ילדים נשא בעול המשפחה. מות אביו ותקופות עבודתו כפועל בניין חרתו רישומים עמוקים בתודעתו ובכתיבתו. שירת בצה"ל כקצין כושר-קרבי בקבע ביחידת הקומנדו "שלדג". למד בתוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן ובעל תואר שני מהחוג לסוציולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב. בשנים 2009-2007 למד בפריז לתואר השלישי בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה. לימודי הדוקטורט שלו בתחום "הסוציולוגיה של הספרות" נקטעו בהיעדר מלגת המשך מספקת לסיום הדוקטורט, ובשל החלטתו להקדיש את חייו ליצירה ספרותית. בשנים 2011-2010 שימש עורכה הראשי של "אגם" הוצאה לאור וייסד בה את סדרת הפרוזה "הנמל" (בה ראו אור הספרים "ספארי" מאת ג'וליה פרמנטו, "הפקרוּת" מאת רבקה קרן ואחרים). בשנת 2014 זכה על ספרו "פיגומים" במלגת ”פרדס”[1] של הספרייה הלאומית והקדיש את תקופת השתתפותו בתוכנית להכנת ספר שיריו "עכשיו הנסיעה".

את דרכו הספרותית החל לאחר סיום שירותו הצבאי. במהלך מסע בן שנתיים באמריקה הלטינית החל בכתיבת פרוזה ושירה, כתיבה שבחלקה משלבת אלמנטים ביוגרפים מחייו, כדוגמת השיר "והדבש עודו אוחז"[2] והסיפור "האשכנזי שלנו"[3], ובחלקה האחר מטפלת באלמנטים פנטסטיים, כדוגמת הסיפורים "האוזן"[4] ו"מש"ק כנפיים"[5].

יצירה ראשונה מפרי עטו נתפרסמה בכתב העת "עמדה" 10 (2002) - פרק בשם "פוטו סניור" מרומן בכתובים. סיפוריו נבחרו פעמיים ברציפות (בשנים 2003 ו-2004) כמומלצים בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ". שני סיפורים אלו, "האשכנזי שלנו" ו"העוד של דוד והדרשה של יונתן"[6], יחד עם רשימה בשם "משא האדם החוּם"[7] מבטאים פן נוסף ביצירתו שנוגע בזהות מזרחית. בחטיבה זו ניתן לכלול שיר חברתי בשם "אשרי התפוח"[8], שמתכתב עם שירה המפורסם של חנה סנש "אשרי הגפרור" ושיר בולט נוסף "פועל בניין סיני וזונה אוקראינית"[9] שהתפרסם כשיר מחאה העוסק במצבם של מהגרי העבודה וזכה במקום השלישי בתחרות "שירה על הדרך" לשנת 2007. במשך מספר שנים פרסם רחמים יצירות פרוזה, שירה ומסה בשורה ארוכה של כתבי עת, עיתונים ואנתולוגיות בעברית ובתרגום. ב-2009 איגד רחמים את מרבית סיפוריו הראשונים בקובץ הסיפורים "פיגומים" שראה אור בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" בסדרת "הכבשה השחורה" בעריכת פרופ' חנן חבר.

יצירות שירה ופרוזה של רחמים תורגמו לאיטלקית, לספרדית, לאנגלית ולפולנית ופורסמו בכתבי עת רבים, ביניהם: עמדה, הו!, קשת-החדשה, מאזנים, שבו, מטען, הכיוון מזרח, הליקון, פסיפס, מראה, אתגר, אלמנך, עתון77 וכן באנתולוגיות: "האדומה - שירה מעמדית בישראל", "הקשב!" (סיפורי צבא), "אחד אלוהנו" (אמונה בספרות העברית), "תהוּדות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית", El pueblo del libro (סיפורים קצרים מתורגמים לספרדית, הוצאת ליברסה אקוודור), "חדשה: אנתולוגיה לשירה צעירה", Un solo Dios (הוצאת פראיסו).

ספרים

ביקורות

על "עכשיו הנסיעה":

על "פיגומים":

על ספרו "פיגומים" נכתב בעיתונות: "הזדמנות נדירה בספרות הישראלית לקבל עדות מכלי ראשון על חיי הפרולטריון הישראלי" (אריק גלסנר, מעריב); "רחמים מציג את משפחתו על עליבותה הכלכלית, אך גם על גדולתה האנושית" (יובל פז, הארץ); "רחמים הוא אחד שלמד להריח את החיים מלמטה" (ירון אביטוב, זמן ירושלים); "ראוי מאוד, רציני ובעל עוצמה... הקורא נאלץ להודות בחוזקו, בפתיחותו ובכנותו של הספר" (אורין מוריס, מקור ראשון); "מתמודד עם חומרי נפץ חברתיים" (דפנה שחורי, ישראל היום).

פרופ' אריאל הירשפלד כתב: "קובץ של סיפורים קצרים משובחים, הארוגים מגוון של רבדים לשוניים, המגוללים חוויות המצויות בשולי התודעה התרבותית. המחשבה המשוקעת בסיפורים על אודות מושג הדמות ואופני עיצובה הספרותיים היא מחשבה חדשה, רעננה ומיוחדת במינה. במובן הזה – רחמים הוא חדשן המאתגר את ביקורת הסיפור העכשווית. מצד אחר – העוצמות הרגשיות שהוא מצליח להביא בפני הקורא, באמצעים עדינים ומתוחכמים – הן הישג בפני עצמו."

על "לוי הלויתן הקטן":

יצירות זמינות ברשת

עריכה

  • יחזקאל רחמים (עורך), "אין עם מי לדבר" - מבט ביקורתי על הקשר פוליטיקה-תקשורת, מכון הרצוג לתקשורת חברה ופוליטיקה, אוניברסיטת תל אביב, 2005.
  • יחזקאל רחמים ודניאל בר-טל (עורכים), "רק על הסכסוך לדבר ידעתי" - סוציאליזציה לסכסוך בחברה הישראלית-יהודית. מכון וולטר לבך לחינוך לדו-קיום, אוניברסיטת תל אביב, 2006.
  • יחזקאל רחמים (עורך), "קשה אך יציב" - התקשורת, הרופאים ומחלות מנהיגים, מכון הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה, אוניברסיטת תל אביב, 2006.
  • אופיר פרומוביץ, מעוף הטוקן, אגם, 2010.
  • שרית דרשן, יונת של הדואר, אגם, 2010.
  • ורד שלאוזר-אידה, שלג הוא טופי, אגם, 2010.
  • בוב דילן (בתרגום יהונתן גפן), תמיד צעיר, אגם, 2010.
  • אפרים סידון, איתמר טל, בבה כבשת המסעות, אגם, 2011.
  • איילת בר-מאיר, ימי הכלולות של ג'ואנה, אגם, 2011 (עורך אחראי, סדרת "הנמל" לסיפורת).
  • ג'וליה פרמנטו, ספארי, אגם, 2011 (עורך אחראי, סדרת "הנמל" לסיפורת).
  • מיכל גליק, "סבתלולה", אגם, 2011.
  • שרי פרם באבא, "מן הסבל אל האושר", הוצאת פראג, 2014

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "פרדס"
  2. ^ עמדה 14, 2005
  3. ^ יחזקאל רחמים, האשכנזי שלנו, באתר הארץ, תרבות וספרות, 11.4.2004
  4. ^ קשת החדשה 7, 2004
  5. ^ מאזנים, 2005
  6. ^ יחזקאל רחמים, העוד של דוד והדרשה של יונתן, באתר הארץ, 5 במאי 2003
  7. ^ משא האדם החום (בתוך: "תהוּדות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית", הוצאת "עם-עובד" ו"אמנות לעם", 2007)
  8. ^ הכיוון מזרח, 12, 2006
  9. ^ יחזקאל רחמים, "פועל בניין סיני וזונה אוקראינית"