מוצב החרמון

מוצב החרמון הוא מוצב מבוצר של צה"ל הממוקם במפלס העליון של ההר - בכתף הר החרמון, בגובה של כ־2,200 מטרים, ומכונה המוצב הישראלי (או בקיצור 'ישראלי'). במוצב קיימים מכשירים אלקטרוניים לאיסוף מודיעין אותות עבור יחידה 8200 באמ"ן. בנוסף קיים במוצב ציוד תצפית שנועד לספק מידע לחיל האוויר, בגללו זכה המוצב לכינוי "העיניים של המדינה".

לאחר מלחמת יום הכיפורים, הוקמו לצד מוצב זה, מספר מוצבים נוספים במפלס העליון, כגון 'מצפה שלגים', 'דובדבן' 'העליון' (ע"ש ההרכבל העליון) ועוד.

היסטוריה

מלחמת ששת הימים

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הר החרמון נכבש מסוריה על ידי כוח של צה"ל, שהונחת ממסוקים בתום מלחמת ששת הימים.

מלחמת יום הכיפורים

ערב מלחמת יום הכיפורים, ב־6 באוקטובר 1973 שהו במוצב 57 חיילים. 14 מהם לוחמים מחטיבת גולני שאבטחו את המוצב והיתר אנשי יחידה 848 של חיל המודיעין, וכן אנשי מודיעין חיל האוויר וחיילים מחיל הקשר. תגבור הכוחות הסורים והיערכותם למלחמה היו גלויים לחיילי המוצב והם העבירו את המידע לגורמי הפיקוד. ב־6 באוקטובר, כשהסתבר כי אין מנוס ממלחמה, תוגבר המוצב בצוות תצפית ארטילרי, ובכך עלה מספר אנשי המוצב ל־60.

בשתיים בצהריים, עם תחילת המלחמה, הופגז המוצב באש תותחים וזמן קצר לאחר מכן הופצץ המוצב מן האוויר. בסביבות השעה 15:00 נחתו בקרבת המוצב ארבעה מסוקים סורים, שנשאו כל אחד 20 חיילי קומנדו (מסוק אחד התרסק על צלע ההר). חיילי הקומנדו הסורים הצליחו לכבוש את המוצב לאחר לחימה נואשת של חיילי צה"ל. 13 מחיילי צה"ל נהרגו, 31 חיילים נפלו בשבי הסורי ו־10 נחלצו. עם השבויים נמנה עמוס לוינברג, קצין בינה רשתית במודיעין אשר כונה בפי הסורים "הפרופסור היהודי" בשל הידיעות הרבות שמסר בשבי. כמו-כן הצליחו הסורים להבריח מהמוצב לסוריה ציוד התראה סודי, וזאת למרות הפצצות בלתי פוסקות של חיל האוויר הישראלי על המקום.

ב־8 באוקטובר ניסה כוח של חטיבת גולני לכבוש מחדש את המוצב, אך נכשל בכך. ב־21 באוקטובר הצליחה חטיבת גולני לכבוש שוב את המוצב, אך במחיר כבד של 80 הרוגים ומאות פצועים בשתי הפעולות. במקביל לפעולה זאת כבש כוח משולב של חטיבת הצנחנים וחיל ההנדסה את ה"חרמון הסורי" אשר לימים הועבר לשליטת האו"ם.

ראו גם

• הר החרמון