ברכת המינים

ברכת המינים היא הברכה ה-12 בתפילת שמונה עשרה, והיא מופיעה בין ברכת המשפט לבין ברכת על הצדיקים. ברכה זו היא אחת מ-13 ברכות הבקשה של תפילת שמונה עשרה. הברכה מבקשת את הכרתתם של אויבי ישראל, המלשינים והמינים.

הביטוי "מינים" מופנה גם כלפי הנוצרים, ותיקונה של הברכה מסמן את היפרדות הנצרות והיהדות.

ברכה זו תוקנה בתקופה מאוחרת יותר משאר הברכות בתפילת שמונה עשרה, והייתה לברכה ה-19 בה, אך למרות זאת לא שונה שם התפילה.

תיקון הברכה

על פי המסופר במסכת ברכות שבתלמוד הבבלי (דף כ"ח ע"ב), ברכת המינים לא תוקנה יחד עם שמונה עשרה ברכות תפילת העמידה, אלא נוספה בתקופה מאוחרת יותר כברכה התשע עשרה במספר. ברכת המינים תוקנה ביבנה, בתקופתו של רבן גמליאל הזקן. באותה תקופה, מיד לאחר חורבן בית שני השתרר משבר עמוק בשאלת המשכיותה של היהדות ולאיזה כיוון יתפתח; שרידי כיתות בית שני, כגון הצדוקים, וקבוצות חדשות, כמו הנוצרים ואף בעלי השקפה גנוסטית-יהודית, נאבקו על השפעה.

הסנהדרין החדשה שהוקמה ביבנה וייצגה את הרבנים יורשי הפרושים, שאפה שהנהגתה תתקבל ללא עוררין וניסתה ליצור קהילה אחידה תחת שלטונה. כדי להרחיק את החולקים עליהם מתוך הקהל ביקש רבן גמליאל לתקן את ברכת המינים, ושמואל הקטן נבחר לתקן את הברכה. הברכה גרמה לכך שהמינים בבתי הכנסת יימנעו בשעה שישמשו כשליחי ציבור מלומר את ברכת המינים, וכך ייחשפו ויתבקשו לחזור בתשובה או יגורשו, או שבכלל ימנעו מלבוא לבתי הכנסת וכך ייווצר חיץ ברור בין עם המינים.

בתלמוד מובאת ברייתא, שמספרת על סידור 18 הברכות שבתפילה ועל התוספת של הברכה הנוספת:

שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים? עמד שמואל הקטן ותיקנה. לשנה אחרת שכחה, והשקיף בה שתיים ושלוש שעות, ולא העלוהו

— תלמוד בבלי, ברכות כח ע"ב

הרמב"ם מסביר את הצורך שהיה בתוספת הברכה:

בימי רבן גמליאל רבו המינים בישראל, והיו מצֵירין לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי ה'. וכיון שראה שזו גדולה מכל צורכי בני אדם, עמד הוא ובית דינו, והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאילה מלפני ה' לאבד המינים, וקבע אותה בתפילה, כדי שתהיה ערוכה בפי הכול. נמצאו הברכות שבתפילה, תשע עשרה ברכות

— משנה תורה, ספר אהבה, הלכות תפילה, פרק ב', הלכה א'

ברכה זו סימלה בין היתר את הנתק בין היהדות לנצרות בדורות הראשונים להופעת הנצרות, יחד עם עוד תקנות שנועדו לכך, כמו ביטול אמירת "עשרת הדברים" יחד עם קריאת שמע: "רבי שמואל בר נחמן אמר... בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום; ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענת המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדם ניתנו לו למשה בסיני".

דיני הברכה

בגמרא נאמר ששליח ציבור הטועה בתפילתו ימשיך בתפילתו, אך אם הוא נמנע מלהתחיל את ברכת המינים מונעים ממנו להמשיך להיות שליח ציבור, היות שחושדים בו שהוא מין. (אך אם התחיל וטעה, אין מונעים ממנו להמשיך להיות שליח ציבור.)

הברייתא מספרת, ששמואל הקטן שימש פעם אחת כשליח ציבור, וכשהגיע לברכת המינים שכח את הנוסח והתעכב מעט כדי להיזכר בו. הציבור המתין בינתיים, ולא סילקו. התלמוד דן במעשה זה, שהרי ישנה הלכה ששליח ציבור שטעה בברכת המינים מסולק מן התיבה לאלתר, מחשש שהוא מין. התירוץ המובא הוא שרק טעה בנוסח ולא נמנע מלומר; דעה שנייה היא שכיון שהוא עצמו תיקן הברכה, אין לחשוש שחזר בו.

נוסח הברכה

בשל רגישותה של הברכה, עבר נוסחה גלגולים רבים ושונים יותר מכל תפילה וברכה אחרת, הן מפני חשש ממשי מתגובת הסביבה הלא-יהודית, והן מפני צנזורה של השלטונות.

בגניזה הקהירית התגלו נוסחי תפילה שלא עברו צנזור. בין נוסחאות אלו נמצא נוסח ארץ ישראל בו נכתב: "למשומדים אל תהי תקוה, ומלכות זדון מהרה תעקר בימינו, והנוצרים והמינים כרגע יאבדו, ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו. ברוך אתה ה' מכניע זדים".[1]

הנוסחאות המקובלות כיום הן:

• נוסח הספרדים:

לַמִּינִים וְלַמַּלְשִׁינִים (נ"א: לַמַּלְשִׁינִים וְלַמִּינִים, נ"א: לַמַּלְשִׁינִים) אַל תְּהִי תִקְוָה, (יש מוסיפים: וְכָל הַמִּינִים) וְכָל הַזֵּדִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל אוֹיְבֶיךָ וְכָל שׂוֹנְאֶיךָ מְהֵרָה יִכַּרֵתוּ, וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה (נ"א: וְכָל עוֹשֵׂי רִשְׁעָה), מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר, וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.(נ"א: מִינִים).

• נוסח ספרד:

וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַמִּינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל אוֹיְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכַּרֵתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וּתְכַלֵּם וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.

• נוסח אשכנז:

וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הָרִשְׁעָה כְּרֶגַע תֹּאבֵד (נ"א: וְכָל עוֹשֵׂי רִשְׁעָה כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ), וְכָל אוֹיְבֶיךָ (נ"א: וְכֻלָּם) מְהֵרָה יִכַּרֵתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַכְנִיע בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.

• הנוסח התימני הבלדי:

לַמְּשֻׁמָּדִים אַל תְּהִי תִקְוָה, כָּל הַמִּינִים וְהַמּוֹסְרִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ. וּמַלְכוּת זָדוֹן, תַּעֲקוֹר וְתִשְׁבּוֹר מְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.

• נוסח איטליה:

וְלַמַּלְשִׁינִים (וְלַמִּינִים) בַּל תְּהִי תִקְוָה, וְכֻלָּם כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל אוֹיְבֶיךָ מְהֵרָה יִכַּרֵתוּ, וְתַכְנִיע אוֹתָם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.

• נוסח האר"י:

למְּשֻׁמָּדִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַמִּינִים וְכָל הַמַּלְשִׁינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל אוֹיְבֵינוּ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ, וּמַלְכוּת זָדוֹן מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְכַלֵּה וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.

ראו גם

• תפילת שמונה עשרה
• שמואל הקטן
• רבן גמליאל הזקן

לקריאה נוספת

• "ברכת המינים", בתוך: הנצרות הקדומה: שלוש המאות הראשונות, מאת רבקה ניר, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. (באתר גוגל ספרים)
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:תזה
  פרמטרים [ מוגבל ] לא מופיעים בהגדרת התבנית יעקב טפלר, ברכת המינים, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה" (בהנחיית אהרן אופנהיימר ויהושע אפרון), אוניברסיטת תל־אביב, [[]], תשס״ג 2003. (375 עמודים) (גישה אלקטרונית לבעלי הרשאה בספריית אוניברסיטת תל־אביב)

• Yaakov Y. Teppler, Birkat haMinim: Jews and Christians in conflict in the ancient world, translated by Susan Weingarten, Tübingen : Mohr Siebeck, c2007

קישורים חיצוניים

• הרב ד"ר אלכסנדר קרליבך, ברכת המינים, על נוסח הברכה והשינויים לאורך ההיסטוריה, מתוך "שנה בשנה" תשמ"א, באתר "דעת".