ג'ים גאריסון – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לעדות שקר
שורה 21: שורה 21:
ב-[[1 במרץ]] 1969 ניתן פסק הדין. לאחר שהתייעצו במשך פחות משעה זיכו המושבעים את שאו מכל אשמה.
ב-[[1 במרץ]] 1969 ניתן פסק הדין. לאחר שהתייעצו במשך פחות משעה זיכו המושבעים את שאו מכל אשמה.


גאריסון לא ויתר, ומספר ימים לאחר הזיכוי עצר שוב את שאו באשמת עדות שקר, בטענה כי שיקר כשהעיד במשפטו כי לא הכיר את אוסוואלד או את פרי. רק ב-[[7 ביוני]] [[1971]] נתן בית משפט צו האוסר על גאריסון להמשיך ולתבוע את שאו.
גאריסון לא ויתר, ומספר ימים לאחר הזיכוי עצר שוב את שאו באשמת [[עדות שקר]], בטענה כי שיקר כשהעיד במשפטו כי לא הכיר את אוסוואלד או את פרי. רק ב-[[7 ביוני]] [[1971]] נתן בית משפט צו האוסר על גאריסון להמשיך ולתבוע את שאו.


ארבע שנות המשפט רוששו את קליי שאו. מאדם אמיד, ומרכז בחיי האומנות והתרבות בניו אורלינס הפך שאו לאדם נרדף. הוצאותיו המשפטיות רוששו אותו, ושמו הטוב היה למרמס.
ארבע שנות המשפט רוששו את קליי שאו. מאדם אמיד, ומרכז בחיי האומנות והתרבות בניו אורלינס הפך שאו לאדם נרדף. הוצאותיו המשפטיות רוששו אותו, ושמו הטוב היה למרמס.

גרסה מ־10:40, 8 באוגוסט 2017

ג'ים גאריסוןאנגלית: Jim Garrison;‏ 20 בנובמבר 1921 - 21 באוקטובר 1992), משפטן אמריקאי ששימש כתובע מחוזי בניו אורלינס, לואיזיאנה, והעמיד לדין את נשיא לשכת המסחר בעיר, קליי שאו, באשמת מעורבות ברצח קנדי.

קריירה מוקדמת

גאריסון נולד כ"ארלינג קרות'רס גאריסון" בעיר נוקסוויל במדינת איווה, אך גדל בניו אורלינס. בשנת 1941 הצטרף לצי, ושירת את מולדתו במלחמת העולם השנייה כקצין תצפית ארטילרי מוטס. לאחר שחרורו למד משפטים באוניברסיטת טוליין, ולאחר מכן הצטרף לארגון ה-FBI בו שירת שנתיים כסוכן. לאחר שחרורו מן הארגון עבר לניו אורלינס ושירת כשנה וחצי במשמר הלאומי. עם תום שירותו, בשנת 1958 הצטרף למשרד התובע המחוזי, ובשנת 1961 התמודד על התפקיד, אל מול מועמד בעל תמיכה פוליטית חזקה. הוא נכנס לתפקיד התובע המחוזי במאי 1962.

החקירה בעניין רצח קנדי

ככל אמריקני זועזע גאריסון עמוקות מרצח קנדי, ב-22 בנובמבר 1963, בדאלאס, טקסס. עד מהרה הסתבר כי החשוד העיקרי ברצח, לי הארווי אוסוואלד הוא יליד ניו אורלינס, ואף שהה מספר חודשים לפני הרצח בניו אורלינס, כשהוא יוצר פרובוקציות, ומחלק כרוזים בעד משטרו של פידל קסטרו. מידע שזרם אל משרד התובע המחוזי קישר בין אוסוואלד ובין כמה דמויות ידועות בניו אורלינס - חוקר פרטי בשם גיא בניסטר, טייס בשם דייוויד פרי, ואיש מסתורין בשם "קליי ברטרנד". כעבור זמן מה מצא עצמו גאריסון חוקר את העניין במלוא המרץ, ומקדיש לכך עוד ועוד משאבים של משרדו.

בתחילת שנת 1967, הכריז גאריסון כי איתר את הקושרים לרצח קנדי בניו אורלינס, וכי "קליי ברטרנד" הוא נשיא לשכת המסחר בניו אורלינס, מאנשי החברה הגבוהה ונכבדי העיר, אדם בשם קליי שאו. שאו הכחיש כל קשר לרצח, או ל"קליי ברטרנד". הקשר שיצר גאריסון באמצעות עדים, היה כי קליי שאו, דייוויד פרי ואוסוואלד קשרו לרצוח את הנשיא קנדי, והיו אף חלק מקשר רחב בהרבה. חלק מן החקירה נסב על קשריו ההומוסקסואלים של שאו, שהיה, אכן, הומוסקסואל גלוי.

ב-22 בפברואר 1967 נמצא דייוויד פרי מת בביתו. גאריסון טען כי זו התאבדות (כיום נראה, על פי ממצאי נתיחה שנערכה בפרי, כי היה זה מוות טבעי). גאריסון ראה במותו של פרי משום אישור כי הוא אכן על הנתיב הנכון. לאחר מותו של פרי איתר גאריסון עד בשם רוסו אשר העיד על כך שבמסיבה בביתו של שאו, בנוכחותו, זממו שאו, אוסוואלד ופרי לרצוח את קנדי, ואף זיהה את שאו כ"ברטרנד". על סמך עדות זו הכריז ב-19 במרץ בית משפט בניו אורלינס כי יש עילה מספקת להעמיד את שאו לדין.

משפטו של קליי שאו

שאו היה האדם היחיד שהועמד אי פעם לדין כנאשם בקשר לרצח קנדי. ב-21 בינואר 1969 נפתח משפטו של שאו. מספר עדים (ובהם רוסו) העידו כי ראו את אוסוואלד, פרי ושאו זוממים לרצוח את הנשיא קנדי. על עדויות אלו נמתחה לאחר מכן ביקורת רבה, והן תוארו כבלתי מהימנות מסיבות שונות. כן הביא גאריסון עדים מהעיירה קלינטון במדינת לואיזיאנה, שהעידו כי ראו את שאו, אוסוואלד ופרי נוסעים יחדיו במכונית.

גאריסון לא הסתפק בעדויות הקושרות את שאו אל הרצח. על אף ששאו הוא שעמד למשפט, הנאשם האמיתי היה דו"ח ועדת וורן. גאריסון הביא עדים לרצח, שאינם קשורים ל"מזימת ניו אורלינס". מרינה אוסוואלד, אשתו של אוסוואלד, הובאה על מנת להעיד. עדי ראיה לרצח הובאו מדאלאס והסרט שצילם אברהם זפרודר הוצג בפני המושבעים. נראה כי היה לגאריסון חשוב להוכיח כי שאו היה חלק מקשר רחב לרצח הנשיא, וכי הגרסה הרשמית לרצח אינה אמת.

ב-1 במרץ 1969 ניתן פסק הדין. לאחר שהתייעצו במשך פחות משעה זיכו המושבעים את שאו מכל אשמה.

גאריסון לא ויתר, ומספר ימים לאחר הזיכוי עצר שוב את שאו באשמת עדות שקר, בטענה כי שיקר כשהעיד במשפטו כי לא הכיר את אוסוואלד או את פרי. רק ב-7 ביוני 1971 נתן בית משפט צו האוסר על גאריסון להמשיך ולתבוע את שאו.

ארבע שנות המשפט רוששו את קליי שאו. מאדם אמיד, ומרכז בחיי האומנות והתרבות בניו אורלינס הפך שאו לאדם נרדף. הוצאותיו המשפטיות רוששו אותו, ושמו הטוב היה למרמס.

לאחר המשפט

גאריסון הפסיד את תפקידו בבחירות (בארצות הברית תפקיד התובע המחוזי הוא תפקיד של נבחר ציבור) בשנת 1973 אך מונה לכהונת שופט ושימש כשופט בבית המשפט לערעורים של מדינת לואיזיאנה בין 1978 ועד מותו בשנת 1992.

גאריסון כתב שלושה ספרים על רצח קנדי "מורשת של אבן", "החוזה זרוע הכוכבים", ו"בעקבות המתנקשים". ספרים אלו היו רבי מכר.

בשנת 1991 יצא לאקרנים סרטו של אוליבר סטון, "ג'י. אף. קיי - תיק פתוח", המתאר את רצח קנדי מנקודת המבט של גאריסון. בתפקיד גאריסון שיחק השחקן קווין קוסטנר, ובתפקיד קליי שאו שיחק טומי לי ג'ונס. גאריסון שיחק בסרט את השופט ארל וורן.

הערכת פועלו של גאריסון

הדעות באשר לגאריסון חלוקות. חוקרים רבים סבורים כי המדובר באדם רודף פרסום, אשר קודם ירה את החץ ורק לאחר מכן סימן את המטרה, והשתמש ברצח לצורכי קידום אישי, תוך שהוא רומס את זכויות האזרח של שאו ופרי. חוקרים אלו סבורים כי גאריסון "חיפש את המטבע מתחת לפנס" וכי חשף את הקשר לרציחת קנדי בניו אורלינס, רק משום שהוא עצמו היה תושב ניו אורלינס.

לעומת זאת ישנם אחרים הסבורים כי אכן עלה גאריסון על עקבות אמיתיים, וכי רק קשר השתקה של הממשל מנע ממנו מלנצח במשפט ולהרשיע את שאו. אנשים אלו מייחסים חשיבות לעדותם של העדים שהביא גאריסון למשפט ואשר מסרו על קשר בין אוסוואלד, שאו ופרי.

דעה נוספת אומרת כי על אף שאין בראיות דבר הקושר את שאו לרצח וכי זיכויו היה מוצדק, הרי שגאריסון תרם רבות לקידום האמת בשני מישורים - הוא הציג את קשריו החברתיים של אוסוואלד בניו אורלינס עם חוגי הימין דווקא (אוסוואלד היה ידוע כקומוניסט, ואף שהה זמן מה בברית המועצות), וזאת כאישור לכך שאוסוואלד לא היה מטורף בודד. למעלה מכך, תרומתו העיקרית של גאריסון לחקר האמת היא כי הוא הראה בראיות חזקות במשפט כי אכן הייתה מזימה לרצח קנדי, אם כי לא הצליח להוכיח ששאו היה מעורב בה.

קישורים חיצוניים