סקנדל עיתונאי – הבדלי גרסאות
מ הסבת תבנית TheMarker1 לתבנית TheMarker (דיון) |
|||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
==ראו גם== |
==ראו גם== |
||
* [[ברווז עיתונאי]] |
* [[ברווז עיתונאי]] |
||
* [[חדשות מזויפות]] |
|||
* [[עץ ספגטי]] |
* [[עץ ספגטי]] |
||
גרסה מ־00:06, 12 באוגוסט 2017
בדיה עיתונאית היא פרסום בעיתון על אירוע או על דמות בדויים תוך הצגתם כאמיתיים. לעומת דיווחים כוזבים ומסולפים בכלי התקשורת, המכונים "ברווז עיתונאי" ומשמשים לרוב למטרות של ספינים תקשורתיים, בדיה עיתונאית היא סיפור מפוברק שמקורו במעשה רמייה והונאה. הדבר יכול לקרות כאשר העיתונאי נופל קורבן למעשה הונאה או התחזות, או כאשר העיתונאי בודה את הסיפור מעצמו, לרוב מתוך רצון להתקדם בקריירה העיתונאית על ידי צבירת מוניטין. יש מקרים שבהם הבדיה יזומה על ידי מערכת העיתון כמתיחה ומהתלה, למשל לרגל אחד באפריל.
מקרה מפורסם של בדיה עיתונאית הוא המיתוס של אנשי פאנפילוב. הוא פורסם לראשונה בעיתון הסובייטי "הכוכב האדום", ובו תיאור על סיפור גבורה של לוחמים סובייטיים שהתרחש כביכול במהלך קרב מוסקבה בנובמבר 1941. החיילים שנטלו חלק בקרב זכו לעיטורי גיבור ברית המועצות לאחר מותם ולהנצחה בכל רחבי ברית המועצות. המיתוס שימש השראה לספר אנשי פאנפילוב, שתורגם לעברית ושימש כהשראה ללוחמי הפלמ"ח.
בארצות הברית
העיתונאי סטיבן גלאס פרסם ב"ניו רפובליק" סיפורי בדיה בכמה מכתבותיו. בשנת 2003 יצא הסרט "החשיפה" שסיפר את סיפורו של גלאס, שאותו מגלם היידן כריסטנסן.
בספטמבר 1980 פרסמה ג'נט קוק כתבה ב"וושינגטון פוסט" שכותרתה "עולמו של ג'ימי", ובה סיפרה על קורותיו של ילד בן 8 המכור לסמים קשים, שאליהם התדרדר על ידי חבר של אמו, בשכונת עוני בלב עיר הבירה וושינגטון[1]. באפריל 1981 זכתה קוק בפרס פוליצר על הכתבה. מיד לאחר מכן הודתה קוק כי בדתה את הסיפור. יומיים לאחר הזכייה בפרס כינס המו"ל והבעלים של העיתון, דונלד גרהאם, מסיבת עיתונאים ובה חשף את ההונאה. קוק פוטרה מהעיתון והחזירה את הפרס. בריאיון בטלוויזיה טענה כי לחצים בעבודה הביאו לשיפוט לקוי בשיקול דעתה. לימים מכרה קוק את זכויות הסיפור ב-1.6 מיליון דולר לחברת סרטים, אך עד היום טרם יצא הסרט לאקרנים.
בישראל
בשנת 2000 הקדיש העיתון ידיעות אחרונות כתבת שער במוסף "7 ימים" לסיפורו של זמר מזרחי אלמוני שהציג עצמו כ"השרוף", לאחר שנכווה בכל חלקי גופו כתוצאה מפיצוץ של בלון גז בביתו. מספר ימים לאחר מכן התראיין חיים צינוביץ בתוכניתו של יאיר לפיד וחשף את ההתחזות בשידור חי.
ב-17 בינואר 2007 נפל אתר ynet קורבן למתיחה. בעקבות אישור מחלה מזויף שהגיע אליו, פרסם האתר כי רופאה בשירותי בריאות כללית רשמה באישור מחלה: "סתם בלבל ת'מוח, בריא כמו שור, נתתי לו סתם כדורים, שאני מקבלת עליהם עמלות". לפי הידיעה, תגובת שירותי בריאות כללית הייתה "הרופאה זומנה לשימוע ויינקטו נגדה הצעדים הראויים". הידיעה הופיעה גם בשידורי "חדשות 10". לאחר הפרסום התברר שמדובר במתיחה חסרת שחר[2]. בעקבות זאת מחק אתר ynet את הידיעה, ופרסם את ההכחשה של שירותי בריאות כללית[3].
במאי 2012 שידרה סיון כהן כתבה בחדשות ערוץ 10 על ניסיון חטיפה של ילדה בפארק דיסניוורלד בחופשת הפסח. לאחר השידור התברר כי מדובר באגדה אורבנית שנשמעה כבר עשור. בעקבות השידור הושעתה כהן מעבודתה, ולאחר מכן יצאה לחופשה ללא תשלום[4].
בפברואר 2013 פרסמה הדס שטייף בדף הפייסבוק שלה ובגלי צה"ל מקרה אונס של ילדה בת חמש ממודיעין עילית[5][6]. כעבור זמן התברר שהמקרה לא אירע, אך שטייף סירבה להתנצל על הפרסום[7].
ביולי 2013 פרסם ידיעות אחרונות כתבה נרחבת במוסף "7 ימים" על "פאטמה וורדי, הסטנדאפיסטית הבדואית הראשונה". אולם לאחר מכן התברר שמדובר בבדרנית גילה צימרמן מרמת גן[8].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אורן מאיירס, פאטמה מורגנה, העין השביעית
הערות שוליים
- ^ עולמו של ג'ימי
- ^ רוני לינדר-גנץ, הכללית לא עצרה לבדוק לפני שהשעתה את הרופאה, באתר הארץ, 23 בינואר 2007
- ^ ynet, הכללית: האישור המזלזל בחולה – מזויף, באתר ynet, 23 בינואר 2007
- ^ נתי טוקר, פרשת האגדה האורבנית: סיון כהן תעזוב את חדשות 10, באתר TheMarker, 10 במאי 2012
- ^ http://www.facebook.com/hadasshtaif100/posts/433886313348083
- ^ אילן קפרוב, איומים על חייה של הדס שטייף: "אחשוף סיפורים נוספים", באתר מאקו, 7 בפברואר 2013
- ^ האונס במודיעין עלית: הפרשה שהסעירה את המדינה לא הייתה
- ^ "השרוף" דור ב': "ידיעות אחרונות" נמתח על ידי מתחזה, וואלה