ציונות דתית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־13:05, 23 באוגוסט 2017

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא חוסר בהירות אל מול הערך הסוציולוגי 'דתיים לאומיים', התייחסות מועטת לתקופה שלאחר קום המדינה.

ערך זה עוסק בזרמים הדתיים בתנועה הציונית. אם התכוונתם לקבוצה בחברה הישראלית, ראו דתיים לאומיים.

הציונות הדתית היא זרם אידאולוגי בתנועה הציונית המבסס את התמיכה בלאומיות היהודית ובהקמת מדינה ליהודים כחובה הנובעת מתורת ישראל.^[1] בניגוד להשקפה החרדית שלפיה גאולת העם והארץ יתקיימו רק עם ביאת המשיח, תומכת הציונות הדתית במעשה אנושי להשגת ריבונות יהודית. רבים בציונות הדתית מדברים על שילוב שלושת הערכים של תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל.

הציונות הדתית רואה את שורשיה ההיסטוריים במקורותיו של עם ישראל החל מתקופת המקרא ואילך.^[2]

האידאולוגיה של הציונות הדתית

ההגות הציונית-דתית משלבת בין ההשקפה היהודית הדתית ובין זו המדינית, כפי העמדה שביטא הרב בן ציון חי עוזיאל:

תורה והמדינה היו ויהיו בישראל גוף אחד ומאוחר שאין בו פירוד, כי כל אחד מהם מותנה הוא בקיומו של חברו...

— הרב בן ציון חי עוזיאל. מקור

תורתנו אינה מפרידה בין שתי השקפות אלו היונקות שתיהן מתחום אחד, תחום של קיום האומה. תורת אלוהים חיים שהיא גם תורת חיים מדברת על יעודים חומריים, מדיניים, כשם שהיא מדברת על יעודים רוחניים דתיים

— הרב יהודה לייב מימון^[3]

לפי תפיסה זו, הציונות היא תנועה דתית במהותה, גם אם חלק גדול מחבריה אינם דתיים. רעיון זה הצריך את הציונות הדתית להתמודד עם שתי שאלות עקרוניות^[4]:

שאלה בהיבט הרעיוני, מהי ההצדקה הדתית לפעולה אנושית בתחום הגאולה הלאומית, אל מול תפיסות אורתודוקסיות, שראו בגאולה מהלך אלוהי? וכיצד להסביר את העובדה שהמהלך מונהג על ידי מי שאינם שומרי תורה ומצוות?
שאלה בהיבט המעשי, מהי ההצדקה הדתית לשיתוף פעולה עם עוברי עבירה וכיצד ליישב את הסתירות בין ההלכה ובין הדרישות הלאומיות שהללו ביטאו?

גישה אחת, שהייתה נפוצה אצל מבשרי הציונות הדתיים (הרבנים צבי קלישר ויהודה אלקלעי) ראתה בהתעוררות הלאומית בעם ישראל - חלק מתהליך הגאולה, וכשלב אנושי שבו שאמור הקדים את השלב הגאולי האלוהי. גישה זו הייתה מרכיב מרכזי בהגותו של הראי"ה קוק.^[5] גם הרב יוסף דב סולוביצ'יק ראה בציונות החילונית שלוחתו של אלוהים.^[6]

גישה אחרת, מעט יותר פרגמטית, ננקטה על ידי הרב יצחק יעקב ריינס. על פי גישתו יש להפקיע את המימד האידאולוגי מן הציונות המודרנית, ולראות בתנועה כמיועדת לטפל בצדדים החומריים של האומה.^[7]

עם הזמן נטתה הציונות הדתית לכיוון הגישה הראשונה, הרוחנית יותר, הן בהשפעת חוגי מרכז הרב, ממשיכי דרכו של הרב קוק והן בעקבות הוגים אחרים.

אבות הציונות הדתית

הרעיון של שיבת היהודים לארץ ישראל והתעוררות לאומית דתית הופיעו עוד לפני התנועה הציונית, באמצע המאה ה-19, בכתביהם של הרבנים יהודה בן שלמה חי אלקלעי, אליהו גוטמכר וצבי הירש קלישר. בניגוד לגישה של רוב הרבנים החרדים בגולה, הם הדגישו כי אין לצפות לגאולה פסיבית של העם היהודי, אלא יש לזרזה בעזרת פעולות אנושיות של עלייה, שיבה לארץ ישראל, עבודת אדמה ושימוש בעברית כשפה יומיומית. הם טענו שמעשים אלו יובילו בסופו של דבר להגשמת חזון הנביאים ובעתיד לבוא אף להביא לביאת המשיח. הם ראו בשיפור שחל במעמדם של יהודי מערב אירופה בעקבות האמנציפציה, צעד ראשון לגאולה העתידית.

אגודות חיבת ציון התארגנו על רקע רעיונות אלו ברחבי האימפריה הרוסית, ורבים מהרבנים ראו בעין יפה את התנועה ליישוב הארץ. עם מנהיגי הציונות הדתית בתקופות מאוחרות יותר נמנה הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (1993-1903), שהיה הבולט מבין רבני האורתודקסיה המודרנית בארצות הברית.

עם זאת, היו רבנים רבים, גם כאלה שזוהו כמודרניים יחסית, דוגמת הרב שמשון רפאל הירש, אשר התנגדו לתנועת חיבת ציון וראו בה בריחה מההתמודדות האמיתית עם שמירת מצוות התורה וייעוד היהודים בזמן הגלות אשר צריך להתקיים בכל ארצות הפזורה של היהודים.^[8] אחת הטענות המרכזיות שהופנתה נגד תומכי הציונות הייתה כי הם מביאים ל"דחיקת הקץ" ועוברים על שלוש השבועות.

הראי"ה קוק

ערך מורחב – אברהם יצחק הכהן קוק

אחד מהאישים שלהגותם נודעה השפעה מכרעת על הציונות הדתית הוא הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שכיהן כרב העיר יפו והמושבות ולאחר מכן כרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ ישראל. תלמידיו ותלמידי תלמידיו הפכו לכוח מרכזי בציונות הדתית והובילוה לאקטביזם ולמעורבות בחברה הישראלית.

הרב קוק פיתח טיעון תאולוגי שראה את החיובי מבחינה דתית בציונות, וטען שההתיישבות היהודית בארץ ישראל היא "אתחלתא דגאולה" - תחילתה של הגאולה. עליה לארץ הייתה בעיניו בגדר חובה דתית לכל יהודי. לבו של טיעונו היה שהציונות היא למעשה חלק מ"תוכנית אלוהית" המכוונת מלמעלה, ולכן אינה מהווה כפירה, על אף שהיא מונהגת בידי חילונים.

הרב קוק הוצרך להשיב על הטענה שהועלתה בקרב החרדים המתנגדים לציונות, שאי אפשר לייחס לציונות כל משמעות דתית מפני שהיא מונהגת בידי חילונים, שמניעיהם מבוססים על לאומיות, ורצון להקים חברה סוציאליסטית חלוצית - ולא על רגשות דתיים ואמונה באלוהים. כתגובה לכך טען הרב קוק כי אף שהציונים החילוניים מכחישים כל זיקה דתית במעשיהם, הם מהווים למעשה כלי בידיו של אלוהים וממלאים את רצונו - חידוש היישוב בארץ ישראל, אף שאינם מודעים לכך. בכך הם גורמים לקירוב הגאולה ולביאת המשיח. ואכן עתידים החילונים, לדברי הרב קוק, לגלות ביום מן הימים שמעשיהם הונחו על ידי אלוהים ולחזור בתשובה.

פרופ' שלמה אבינרי בספרו "הרעיון הציוני לגווניו", סיכם את הטיעון של הרב קוק בנוגע לציונות החילונית: "וסופם של חלוצים אלה, המגששים בעוורון החילוניות, אך האור הגנוז שבהם מוליכם אל דרך הגאולה - סופם שמ'לא-לשמו' יגיעו 'לשמו'". ד"ר אבינועם רוזנק בספרו "הרב קוק" טען אף יותר מכך. לטענתו, יש פן במשנת הרב קוק, שראה בחילוניות ממד של קדושה הגבוה יותר מהקודש הנגלה (שמצוי ומבוטא לכאורה, בציבור הדתי). נמצא אפוא, שמצד תורת הסוד, החול נמצא ברמת קדושה גבוהה יותר מהקודש המצוי. בד בבד, הרב קוק האמין שניתן וצריך להביא חול זה להזדהות עמוקה עם תורה ומצוות שצריכים להכיל את הכל.

בנוסף לדבריו בנוגע להתיישבות בארץ וליחס לחילונים, התווה הרב קוק בתחומים רבים את השקפתה של הציונות הדתית. הוא הדגיש את הצורך לשלב את התורה בחיי המעשה וסבר כי הציונות הדתית אינה צריכה להסתגר בד' אמותיה אלא חובתה להיות חלק אינטגרלי מהחברה הכללית. הוא ראה בחיוב שילוב של לימודי חול בחינוך הדתי.

גם בנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק, שלאחר פטירתו מונה לתפקיד ראש ישיבת מרכז הרב, היה מנהיג רוחני בולט של הציונות הדתית ומורם של רבנים רבים. תלמידיו ייסדו את גוש אמונים.

הצטרפות לתנועה הציונית והקמת 'המזרחי'

ערך מורחב – תנועת המזרחי

עם ארגון הקונגרס הציוני הראשון על ידי תיאודור הרצל, הצטרפו דתיים רבים לתנועה הציונית. הרבנים בתנועה הציונית נטו לרוב אחרי הציונות המדינית,^[9] בה ראו יכולת שיתוף פעולה בין דתיים לחילוניים ודרך למנוע משבר סביב פעולות חינוך (קולטורה). בוועידת ציוני רוסיה בשנת 1898 דווח על 14 רבנים מתוך 140 צירים.

בשנת 1902 (תרס"ב) התאחדו הדתיים בתנועה הציונית בהנהגת הרב יצחק יעקב ריינס לסיעת המזרחי (ראשי תיבות של 'המרכז הרוחני'), על רקע חילוקי הדעות בעניין העיסוק של ההסתדרות הציונית בחינוך. השם שימר תנועה קודמת שהקים הרב שמואל מוהליבר. הרב ריינס הנהיג את התנועה עד למותו בשנת 1915. עם מנהיגיה של התנועה נמנו הרבנים חיים הירשנזון, יצחק ניסנבוים, מאיר בר-אילן, זאב יעבץ, יהודה לייב פישמן מימון. מהמזרחי פרשו קבוצה של ציונים-דתיים שדגלו גם בחלוציות ועבודת-אדמה, מעבר לציונות פשוטה, שנקראו "הפועל המזרחי".

תנועת המזרחי הדגישה את הקשר החזק בין ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל, וחלקים בתנועת המזרחי ראו בהתעוררות הלאומית סימן דתי מובהק. רעיון זה פותח במיוחד על ידי הרב קוק.

השפעה חשובה על הציונות הדתית הייתה להקמתה של תנועת הנוער הדתית "בני עקיבא", אשר נוסדה כבר בשנת 1929, אך תפסה תאוצה בעיקר לאחר קום המדינה. התנועה חרתה על דגלה שילוב תורה ועבודה מתוך אידאל והשתלבות במערכות המדינה.

הציונות הדתית אחרי קום המדינה

כיפות סרוגות, אחד מסממני הלבוש המרכזיים של הציונות הדתית לאחר קום המדינה.

בשנים שאחרי קום המדינה מעמדה של הציונות הדתית היה בשפל, שכן רבים הרגישו כנחותים הן כלפי החרדים בדתיותם, והן כלפי החילוניים, בשל חלקם המועט יחסית בעמדות השפעה בצה"ל ובשירות הציבורי. ברבים ממוסדות הציונות הדתית לימדו רבנים חרדיים, מכיוון שלא היו מספיק רבנים ציוניים.

עם קום המדינה הייתה מפלגת המזרחי שותפה ל'חזית הדתית המאוחדת' ויוצגה בממשלה. ב-1955 התאחדה עם "הפועל המזרחי" למפלגה חדשה בשם מפד"ל - מפלגה דתית לאומית. מפלגה זו הייתה נוכחת מאז בכל מושבי הכנסת, ועד לשנות ה-70 של המאה ה-20 קיבלה את הקו המדיני של מפא"י, תוך התמקדות בחקיקה דתית. ראשיה הבולטים בשנותיה הראשונות היו ד"ר יוסף בורג וזרח ורהפטיג.

לאחר מלחמת ששת הימים שינו חלקים נרחבים בציונות הדתית כיוון ופעלו בעוז, בהשפעת הרב צבי יהודה קוק, ישיבת מרכז הרב ותנועת גוש אמונים להיאחזות ברמת הגולן והקמת התנחלויות בחלקי יהודה שומרון ועזה. מגורם שהיווה מעין מפלגת לוויין של מפלגת העבודה, הפכה הציונות הדתית לגורם מוביל, שגרר אחריו ראשי ממשלות מכל המפלגות ליישום הרעיון של התיישבות בארץ ישראל השלמה.

תלמידיו של הרב צבי יהודה קוק הפכו לגורם מוביל בחינוך ובהובלת הציבור הציוני-דתי. הם הצטרפו כרבנים וכמורים במוסדות החינוך של הציונות הדתית, הקימו ישיבות ואף תפסו את מקומם כרבני ערים, לעתים קרובות על חשבונם של בוגרי המוסדות החרדים. הקמת ישיבות תיכוניות ואולפנות, ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות השפיעה מאוד על התנועה וחיזקה את רמתה הדתית.

במהלך השנים חלו מספר פיצולים במפד"ל והתפצלו ממנה מספר מפלגות, כגון מפלגת תקומה. כיום, מיוצגות המפד"ל ותקומה בכנסת על ידי סיעת הבית היהודי.

הציונות הדתית וצה"ל

לאחר מלחמת יום הכיפורים החל זרם מוגבר של דתיים לאומיים להתגייס ליחידות קרביות בצה"ל. לצורך עידוד ההתנדבות וגיבוש המתגייסים לצבא הקימו ראשי הציונות הדתית ורבניה מספר מכינות קדם-צבאיות תורניות המכשירות דתיים לאומיים לתפקידים שונים בצה"ל. במקביל, נפתחו ישיבות הסדר רבות, המשלבות שירות קרבי מקוצר עם לימוד תורני. עקב צעדים אלה, גדל אחוז החיילים הדתיים לאומיים המשרתים ביחידות הקרביות של צה"ל. השירות הצבאי הפך לרכיב מכונן בדמותו הרוחנית והחברתית של הצעיר הציוני הדתי.^[10]

כיום, הכיפות הסרוגות מהווים חלק ניכר בשדרת הפיקוד הזוטרה והבינונית של היחידות הקרביות בצה"ל, ויש להם נוכחות מוגברת ביחידות המובחרות של הצבא. ב-2007 פורסם כי כ-40 אחוזים מבוגרי קורס קצינים הם דתיים לאומיים.^[11]^[12]

בציונות הדתית ראו בכך תופעה מבורכת המעידה על כך שהכיפות הסרוגות נטלו את מקומם של בני הקיבוצים בתפקיד המסורתי של "החלוץ שלפני המחנה" והעלית האכותית של המחנה הציוני, המוביל בהנהגה ובתרומה למדינה ולחברה.^[13] הם מקווים שדרך הקצונה והפיקוד בצה"ל הם יגיעו לתפקידים בכירים וישתלבו בהנהגת העתיד של מדינת ישראל.

בשמאל החילוני היו שהביעו חשש ממגמה זאת, בטענה שהשתלטותם של הדתיים לאומיים על תפקידי מפתח בצבא, יכולה להוביל לסכנה עתידית למדינה במקרה של התנגשות אידיאולגית בין פסיקות הלכה של רבנים לפקודות צבאיות, בפרט על רקע הוראתם של רבנים דתיים לאומיים בולטים כי על החיילים הדתיים לסרב פקודה לפנות יהודים מבתיהם בתוכנית ההתנתקות ובמקרים של פינוי מאחזים. הסוציולוג הצבאי-פוליטי ד"ר יגיל לוי אף התבטא בבטאון "במחנה" כי "זהו מסלול מסוכן, כי המשימה מקבלת את הכותרת של קידוש השם, דבר שמאפיין ארגוני טרור".^[14]

ראו גם

לקריאה נוספת

מקורות

יהודה לייב מימון, ישראל, תורה, ציון, הוצאת מוסד הרב קוק, תשמ"ט-1989.

מחקרים

שלמה אבינרי, הרעיון הציוני לגוניו, פרק 17: הרב קוק -הדיאלקטיקה של הגאולה, תל אביב : הוצאת עם עובד, עמ' 183–226.
אשר כהן וישראל הראל (עורכים), הציונות הדתית - עידן התמורות, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, 2004.
יעקב צור, בין אורתודוקסיה לציונות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2001.
שמחה רז (עורך), קובץ הציונות הדתית, הוצאת הסתדרות המזרחי-הפועל המזרחי העולמי, תשנ"ט.
אבי שגיא, על המשבר של הציונות הדתית, בתוך: דבורה הכהן ומשה ליסק (עורכים), צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל, מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010.
דב שוורץ, הציונות הדתית ורעיון האדם החדש, ישראל (כתב עת) 16, 2009, עמודים 143–164.
אבי שגיא ודב שוורץ (עורכים), מאה שנות ציונות דתית, א-ג, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשס"ג-2004.^[15]
דב שוורץ, הציונות הדתית בין היגיון למשיחויות, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשנ"ט-1999.
דב שוורץ, אמונה על פרשת דרכים: בין רעיון למעשה בציונות הדתית, תל אביב, הוצאת עם עובד, 1996.^[16]
דב שוורץ, הציונות הדתית על פרשת דרכים: מהרחבת אופקים לפינוי יישובים, בתוך: דבורה הכהן ומשה ליסק (עורכים), צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל, מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010.
גדעון שמעוני, האידאולוגיה הציונית, פרק 4: הציונות הדתית-לאומית, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס וההסתדרות הציונית, תשס"א, עמ' 118–154.
יוסף תירוש (עורך), הציונות הדתית - קובץ מאמרים, הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה, תשל"ד-1974.
יוסף תירוש, אברהם תירוש (עורכים), הציונות הדתית והמדינה - קובץ מאמרים, ירושלים: הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה, תשל"ח-1978.
שלמה פישר, הציונות הדתית על סף האלף השלישי, אקדמות, כ"ב ניסן תשס"ט

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ציונות דתית בוויקישיתוף

המכון לחקר הציונות הדתית באונ' בר-אילן
מאמרים בנושא ציונות דתית מתוך כתב העת אקדמות באתר בית מורשה
מאמרים על הציונות הדתית מכתבי עת של בית המדרש הדתי לאומי, מאתר אסיף.
חכמי צפון אפריקה ומדינת ישראל והציונות באתר תורת אמ"ת של הרב זכריה זרמתי
יעקב אריאל, הציונות הדתית בת מאה, באתר "דעת", מתוך: שנה בשנה, תשס"ב
אבינועם רוזנק, ציונות דתית בין הרב קוק לתלמידיו: מהצהרת בלפור ועד להתנתקות, באתר הקיבוצים
משה מאיר מדגל לטלית -- ציונות ולאומיות בעת קהילתית ואינדיבידואלית דעות 41, יולי 2009 באתר נאמני תורה ועבודה
תבנית:עיונים בתקומת ישראל
סטיוארט כהן, אשר כהן, מה אתם רוצים מהציונות הדתית, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2005
קובי נחשוני, "הציונות הדתית נשאבת לחור השחור החרדי", באתר ynet, 25 בפברואר 2008
ההשקפה הדתית-לאומית ומדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו, אשכול בפורום "חרדים ברשת"
הרב חגי לונדין, מושגים ביהדות - שיבת ציון, אתר "ערוץ מאיר"
בנימין בראון, 'להשכיל את רצון ה' מן המציאות': הוויכוח על מקומה של ההיסטוריה בקביעת דרכה של היהדות.

הערות שוליים

^ יהודה לייב מימון, ישראל, תורה, ציון, עמ' 19. ישעיהו אביעד, תעודת המזרחי, בתוך: יוסף תירוש (עורך), הציונות הדתית – קובץ מאמרים, עמ' 134.
^ ישראל, תורה, ציון, עמ' 21.
^ הרב מימון, ישראל, תורה, ציון, עמ' 92.
^ על פי א' פישמן, מובא אצל: אשר כהן, הטלית והדגל, ירושלים תשנ"ח, עמ' 15.
^ עיינו: המספד בירושלים שבו חילק הרב קוק בין משיח בן יוסף, ברומזו להרצל, ובין משיח בן דוד
^ יוסף דב סולוביצ'יק, קול דודי דופק', ירושלים תשל"ד, עמ' 25.
^ על פי אשר כהן, הטלית והדגל, עמ' 16.
^ הרב שמשון רפאל הירש, אגרות צפון, ט, טו.
^ גאולה בת יהודה, הרב מימון בדורותיו, עמ' 52.
^ דב שוורץ, הציונות הדתית ורעיון האדם החדש, ישראל (כתב עת) 16, 2009, עמוד 154.
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית מאת רועי שרון ופליקס פריש, בלי כיפות על מגרש המסדרים, באתר nrg‏, 31 באוגוסט 2007
^ עמוס הראל, 13% מהמ"פים בצה"ל - מתנחלים; פי חמישה מחלקם באוכלוסייה, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2010
^ * פרופ' הלל וייס, החיל הדתי החדש בספרות העכשווית ובהקשר ספרות המלחמה העברית, ייעודי
^ קובי נחשוני, "יש פאניקה מריבוי הקצינים הדתיים בצה"ל", באתר ynet, 1 בפברואר 2009
^ ביקורת: מרדכי זלקין, ‏האב, הבן והציונות הדתית, קתדרה 119, מרץ 2006, עמ' 148-143.
^ ביקורת: בנימין איש-שלום, ‏ציונות דתית בין אפולוגיה להתמודדות, קתדרה 90, דצמבר 1998, עמ' 149-145.

[1] יהודה לייב מימון, ישראל, תורה, ציון, עמ' 19. ישעיהו אביעד, תעודת המזרחי, בתוך: יוסף תירוש (עורך), הציונות הדתית – קובץ מאמרים, עמ' 134.

[2] ישראל, תורה, ציון, עמ' 21.

[3] הרב מימון, ישראל, תורה, ציון, עמ' 92.

[4] על פי א' פישמן, מובא אצל: אשר כהן, הטלית והדגל, ירושלים תשנ"ח, עמ' 15.

[5] עיינו: המספד בירושלים שבו חילק הרב קוק בין משיח בן יוסף, ברומזו להרצל, ובין משיח בן דוד

[6] יוסף דב סולוביצ'יק, קול דודי דופק', ירושלים תשל"ד, עמ' 25.

[7] על פי אשר כהן, הטלית והדגל, עמ' 16.

[8] הרב שמשון רפאל הירש, אגרות צפון, ט, טו.

[9] גאולה בת יהודה, הרב מימון בדורותיו, עמ' 52.

[10] דב שוורץ, הציונות הדתית ורעיון האדם החדש, ישראל (כתב עת) 16, 2009, עמוד 154.

[11] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית מאת רועי שרון ופליקס פריש, בלי כיפות על מגרש המסדרים, באתר nrg‏, 31 באוגוסט 2007

[12] עמוס הראל, 13% מהמ"פים בצה"ל - מתנחלים; פי חמישה מחלקם באוכלוסייה, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2010

[13] * פרופ' הלל וייס, החיל הדתי החדש בספרות העכשווית ובהקשר ספרות המלחמה העברית, ייעודי

[14] קובי נחשוני, "יש פאניקה מריבוי הקצינים הדתיים בצה"ל", באתר ynet, 1 בפברואר 2009

[15] ביקורת: מרדכי זלקין, ‏האב, הבן והציונות הדתית, קתדרה 119, מרץ 2006, עמ' 148-143.

[16] ביקורת: בנימין איש-שלום, ‏ציונות דתית בין אפולוגיה להתמודדות, קתדרה 90, דצמבר 1998, עמ' 149-145.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

@@ שורה 4: / שורה 4: @@
 [[קובץ:Jom Jeruschalajim-01.jpg|ממוזער|300px|[[ריקוד דגלים]] בו צועדים בני ובנות הציונות הדתית עם [[דגל ישראל|דגלי ישראל]] ב[[ירושלים]].]]
-'''הציונות הדתית''' היא זרם אידאולוגי ב[[התנועה הציונית|תנועה הציונית]] המבסס את התמיכה ב[[לאומיות]] היהודית ובהקמת מדינה ליהודים כחובה הנובעת מתורת ישראל{{הערה|1=[[יהודה לייב מימון]], '''ישראל, תורה, ציון''', עמ' 19. ישעיהו אביעד, ''תעודת המזרחי'', בתוך: יוסף תירוש (עורך), '''הציונות הדתית – קובץ מאמרים''', עמ' 134.}}. בניגוד להשקפה ה[[חרדים|חרדית]] שלפיה גאולת העם והארץ יתקיימו רק עם [[ביאת המשיח]], תומכת הציונות הדתית במעשה אנושי להשגת ריבונות יהודית. רבים בציונות הדתית מדברים על שילוב שלושת הערכים של תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל.
+'''הציונות הדתית''' היא זרם אידאולוגי ב[[התנועה הציונית|תנועה הציונית]] המבסס את התמיכה ב[[לאומיות]] היהודית ובהקמת מדינה ליהודים כחובה הנובעת מתורת ישראל.{{הערה|1=[[יהודה לייב מימון]], '''ישראל, תורה, ציון''', עמ' 19. ישעיהו אביעד, ''תעודת המזרחי'', בתוך: יוסף תירוש (עורך), '''הציונות הדתית – קובץ מאמרים''', עמ' 134.}} בניגוד להשקפה ה[[חרדים|חרדית]] שלפיה גאולת העם והארץ יתקיימו רק עם [[ביאת המשיח]], תומכת הציונות הדתית במעשה אנושי להשגת ריבונות יהודית. רבים בציונות הדתית מדברים על שילוב שלושת הערכים של תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל.
-הציונות הדתית רואה את שורשיה ההיסטוריים במקורותיו של [[עם ישראל]] החל מתקופת המקרא ואילך{{הערה|1='''ישראל, תורה, ציון''', עמ' 21.}}.
+הציונות הדתית רואה את שורשיה ההיסטוריים במקורותיו של [[עם ישראל]] החל מתקופת המקרא ואילך.{{הערה|1='''ישראל, תורה, ציון''', עמ' 21.}}
 ==האידאולוגיה של הציונות הדתית==
@@ שורה 20: / שורה 20: @@
 # שאלה בהיבט המעשי, מהי ההצדקה הדתית לשיתוף פעולה עם עוברי [[עבירה]] וכיצד ליישב את הסתירות בין ההלכה ובין הדרישות הלאומיות שהללו ביטאו?
-גישה אחת, שהייתה נפוצה אצל מבשרי הציונות הדתיים (הרבנים [[צבי קלישר]] ו[[יהודה אלקלעי]]) ראתה בהתעוררות ה[[לאומיות|לאומית]] בעם ישראל - חלק מתהליך הגאולה, וכשלב אנושי שבו שאמור הקדים את השלב הגאולי האלוהי. גישה זו הייתה מרכיב מרכזי בהגותו של [[הרב קוק|הראי"ה קוק]]{{הערה|1=עיינו: [[S:מאמרי_הראיה_-_המספד_בירושלים|המספד בירושלים]] שבו חילק הרב קוק בין משיח בן יוסף, ברומזו להרצל, ובין משיח בן דוד}}. גם הרב [[יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בוסטון)|יוסף דב סולוביצ'יק]] ראה בציונות ה[[חילוניות|חילונית]] שלוחתו של אלוהים{{הערה|1=יוסף דב סולוביצ'יק, '''קול דודי דופק'''', ירושלים תשל"ד, עמ' 25.}}.
+גישה אחת, שהייתה נפוצה אצל מבשרי הציונות הדתיים (הרבנים [[צבי קלישר]] ו[[יהודה אלקלעי]]) ראתה בהתעוררות ה[[לאומיות|לאומית]] בעם ישראל - חלק מתהליך הגאולה, וכשלב אנושי שבו שאמור הקדים את השלב הגאולי האלוהי. גישה זו הייתה מרכיב מרכזי בהגותו של [[הרב קוק|הראי"ה קוק]].{{הערה|1=עיינו: [[S:מאמרי_הראיה_-_המספד_בירושלים|המספד בירושלים]] שבו חילק הרב קוק בין משיח בן יוסף, ברומזו להרצל, ובין משיח בן דוד}} גם הרב [[יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בוסטון)|יוסף דב סולוביצ'יק]] ראה בציונות ה[[חילוניות|חילונית]] שלוחתו של אלוהים.{{הערה|1=יוסף דב סולוביצ'יק, '''קול דודי דופק'''', ירושלים תשל"ד, עמ' 25.}}
-גישה אחרת, מעט יותר פרגמטית, ננקטה על ידי הרב [[יצחק יעקב ריינס]]. על פי גישתו יש להפקיע את המימד האידאולוגי מן הציונות המודרנית, ולראות בתנועה כמיועדת לטפל בצדדים החומריים של האומה{{הערה|1=על פי אשר כהן, '''הטלית והדגל''', עמ' 16.}}.
+גישה אחרת, מעט יותר פרגמטית, ננקטה על ידי הרב [[יצחק יעקב ריינס]]. על פי גישתו יש להפקיע את המימד האידאולוגי מן הציונות המודרנית, ולראות בתנועה כמיועדת לטפל בצדדים החומריים של האומה.{{הערה|1=על פי אשר כהן, '''הטלית והדגל''', עמ' 16.}}
 עם הזמן נטתה הציונות הדתית לכיוון הגישה הראשונה, הרוחנית יותר, הן בהשפעת חוגי [[מרכז הרב]], ממשיכי דרכו של הרב קוק והן בעקבות הוגים אחרים.
@@ שורה 31: / שורה 31: @@
 אגודות [[חיבת ציון]] התארגנו על רקע רעיונות אלו ברחבי [[האימפריה הרוסית]], ורבים מהרבנים ראו בעין יפה את התנועה ליישוב הארץ. עם מנהיגי הציונות הדתית בתקופות מאוחרות יותר נמנה הרב [[יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בוסטון)|יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק]] (1993-1903), שהיה הבולט מבין רבני ה[[אורתודוקסיה מודרנית|אורתודקסיה המודרנית]] ב[[ארצות הברית]].
-עם זאת, היו רבנים רבים, גם כאלה שזוהו כמודרניים יחסית, דוגמת הרב [[שמשון רפאל הירש]], אשר התנגדו לתנועת חיבת ציון וראו בה בריחה מההתמודדות האמיתית עם שמירת מצוות התורה וייעוד היהודים בזמן הגלות אשר צריך להתקיים בכל ארצות הפזורה של היהודים{{הערה|1=הרב שמשון רפאל הירש, '''אגרות צפון''', ט, טו.}}. אחת הטענות המרכזיות שהופנתה נגד תומכי הציונות הייתה כי הם מביאים ל"[[דחיקת הקץ]]" ועוברים על [[שלוש השבועות]].
+עם זאת, היו רבנים רבים, גם כאלה שזוהו כמודרניים יחסית, דוגמת הרב [[שמשון רפאל הירש]], אשר התנגדו לתנועת חיבת ציון וראו בה בריחה מההתמודדות האמיתית עם שמירת מצוות התורה וייעוד היהודים בזמן הגלות אשר צריך להתקיים בכל ארצות הפזורה של היהודים.{{הערה|1=הרב שמשון רפאל הירש, '''אגרות צפון''', ט, טו.}} אחת הטענות המרכזיות שהופנתה נגד תומכי הציונות הייתה כי הם מביאים ל"[[דחיקת הקץ]]" ועוברים על [[שלוש השבועות]].
 ===הראי"ה קוק===
@@ שורה 51: / שורה 51: @@
 {{הפניה לערך מורחב|תנועת המזרחי}}
-עם ארגון הקונגרס הציוני הראשון על ידי [[תיאודור הרצל]], הצטרפו דתיים רבים לתנועה הציונית. הרבנים בתנועה הציונית נטו לרוב אחרי [[ציונות מדינית|הציונות המדינית]]{{הערה|1=גאולה בת יהודה, '''הרב מימון בדורותיו''', עמ' 52.}}, בה ראו יכולת שיתוף פעולה בין דתיים לחילוניים ודרך למנוע משבר סביב פעולות חינוך (קולטורה). בוועידת ציוני רוסיה בשנת 1898 דווח על 14 רבנים מתוך 140 צירים.
+עם ארגון הקונגרס הציוני הראשון על ידי [[תיאודור הרצל]], הצטרפו דתיים רבים לתנועה הציונית. הרבנים בתנועה הציונית נטו לרוב אחרי [[ציונות מדינית|הציונות המדינית]],{{הערה|1=גאולה בת יהודה, '''הרב מימון בדורותיו''', עמ' 52.}} בה ראו יכולת שיתוף פעולה בין דתיים לחילוניים ודרך למנוע משבר סביב פעולות חינוך (קולטורה). בוועידת ציוני רוסיה בשנת 1898 דווח על 14 רבנים מתוך 140 צירים.
 בשנת [[1902]] (תרס"ב) התאחדו הדתיים בתנועה הציונית בהנהגת הרב [[יצחק יעקב ריינס]] לסיעת [[המזרחי]] (ראשי תיבות של 'המרכז הרוחני'), על רקע חילוקי הדעות בעניין העיסוק של [[ההסתדרות הציונית]] בחינוך. השם שימר תנועה קודמת שהקים הרב [[שמואל מוהליבר]]. הרב ריינס הנהיג את התנועה עד למותו בשנת [[1915]]. עם מנהיגיה של התנועה נמנו הרבנים [[חיים הירשנזון]], [[יצחק ניסנבוים]], [[מאיר בר-אילן]], [[זאב יעבץ]], [[יהודה לייב פישמן מימון]]. מהמזרחי פרשו קבוצה של ציונים-דתיים שדגלו גם בחלוציות ועבודת-אדמה, מעבר לציונות פשוטה, שנקראו "[[הפועל המזרחי]]".
@@ שורה 74: / שורה 74: @@
 === הציונות הדתית וצה"ל ===
 [[קובץ:IDF soldier put on tefillin.jpg|ממוזער|180px|[[מן המדבר והלבנון|עשהאל לובוצקי]], מפקד ב[[חטיבת גולני]] בזמן [[מלחמת לבנון השנייה]], [[תפילה|מתפלל]] ומניח [[תפילין]]. בעשורים האחרונים עולה מספרם של הדתיים הלאומיים ב[[לוחם|יחידות הקרביות]] וה[[קצין|קצונה]] של [[צה"ל]].]]
-לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]] החל זרם מוגבר של דתיים לאומיים להתגייס ליחידות קרביות ב[[צה"ל]]. לצורך עידוד ההתנדבות וגיבוש המתגייסים לצבא הקימו ראשי הציונות הדתית ורבניה מספר [[מכינה קדם-צבאית|מכינות קדם-צבאיות תורניות]] המכשירות דתיים לאומיים לתפקידים שונים בצה"ל. במקביל, נפתחו [[ישיבת הסדר|ישיבות הסדר]] רבות, המשלבות שירות קרבי מקוצר עם לימוד תורני. עקב צעדים אלה, גדל אחוז החיילים הדתיים לאומיים המשרתים ביחידות הקרביות של צה"ל. השירות הצבאי הפך לרכיב מכונן בדמותו הרוחנית והחברתית של הצעיר הציוני הדתי{{הערה|1=[[דב שוורץ]], [http://humanities1.tau.ac.il/zionism/templates/ol_similu/files/israel16/Israel16_schwartz.pdf '''הציונות הדתית ורעיון האדם החדש'''], [[ישראל (כתב עת)]] 16, [[2009]], עמוד 154. }}.
+לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]] החל זרם מוגבר של דתיים לאומיים להתגייס ליחידות קרביות ב[[צה"ל]]. לצורך עידוד ההתנדבות וגיבוש המתגייסים לצבא הקימו ראשי הציונות הדתית ורבניה מספר [[מכינה קדם-צבאית|מכינות קדם-צבאיות תורניות]] המכשירות דתיים לאומיים לתפקידים שונים בצה"ל. במקביל, נפתחו [[ישיבת הסדר|ישיבות הסדר]] רבות, המשלבות שירות קרבי מקוצר עם לימוד תורני. עקב צעדים אלה, גדל אחוז החיילים הדתיים לאומיים המשרתים ביחידות הקרביות של צה"ל. השירות הצבאי הפך לרכיב מכונן בדמותו הרוחנית והחברתית של הצעיר הציוני הדתי.{{הערה|1=[[דב שוורץ]], [http://humanities1.tau.ac.il/zionism/templates/ol_similu/files/israel16/Israel16_schwartz.pdf '''הציונות הדתית ורעיון האדם החדש'''], [[ישראל (כתב עת)]] 16, [[2009]], עמוד 154. }}
-כיום, הכיפות הסרוגות מהווים חלק ניכר בשדרת הפיקוד הזוטרה והבינונית של היחידות הקרביות בצה"ל, ויש להם נוכחות מוגברת ביחידות המובחרות של הצבא. ב-[[2007]] פורסם כי כ-40 אחוזים מבוגרי [[קורס קצינים בצה"ל|קורס קצינים]] הם דתיים לאומיים{{הערה|{{nrg|מאת רועי שרון ופליקס פריש|בלי כיפות על מגרש המסדרים|630/543|31 באוגוסט 2007||1|1}}}}{{הערה|{{הארץ|עמוס הראל|13% מהמ"פים בצה"ל - מתנחלים; פי חמישה מחלקם באוכלוסייה|1.1223129|29 בספטמבר 2010}}}}.
+כיום, הכיפות הסרוגות מהווים חלק ניכר בשדרת הפיקוד הזוטרה והבינונית של היחידות הקרביות בצה"ל, ויש להם נוכחות מוגברת ביחידות המובחרות של הצבא. ב-[[2007]] פורסם כי כ-40 אחוזים מבוגרי [[קורס קצינים בצה"ל|קורס קצינים]] הם דתיים לאומיים.{{הערה|{{nrg|מאת רועי שרון ופליקס פריש|בלי כיפות על מגרש המסדרים|630/543|31 באוגוסט 2007||1|1}}}}{{הערה|{{הארץ|עמוס הראל|13% מהמ"פים בצה"ל - מתנחלים; פי חמישה מחלקם באוכלוסייה|1.1223129|29 בספטמבר 2010}}}}
-בציונות הדתית ראו בכך תופעה מבורכת המעידה על כך שהכיפות הסרוגות נטלו את מקומם של בני ה[[קיבוץ|קיבוצים]] בתפקיד המסורתי של "החלוץ שלפני המחנה" והעלית האכותית של [[ציונות|המחנה הציוני]], המוביל בהנהגה ובתרומה למדינה ולחברה{{הערה|1=* פרופ' [[הלל וייס]], [http://www.eudi.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=16440 החיל הדתי החדש בספרות העכשווית ובהקשר ספרות המלחמה העברית], ייעודי}}. הם מקווים שדרך הקצונה והפיקוד בצה"ל הם יגיעו לתפקידים בכירים וישתלבו בהנהגת העתיד של מדינת ישראל.
+בציונות הדתית ראו בכך תופעה מבורכת המעידה על כך שהכיפות הסרוגות נטלו את מקומם של בני ה[[קיבוץ|קיבוצים]] בתפקיד המסורתי של "החלוץ שלפני המחנה" והעלית האכותית של [[ציונות|המחנה הציוני]], המוביל בהנהגה ובתרומה למדינה ולחברה.{{הערה|1=* פרופ' [[הלל וייס]], [http://www.eudi.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=16440 החיל הדתי החדש בספרות העכשווית ובהקשר ספרות המלחמה העברית], ייעודי}} הם מקווים שדרך הקצונה והפיקוד בצה"ל הם יגיעו לתפקידים בכירים וישתלבו בהנהגת העתיד של מדינת ישראל.
-ב[[פוליטיקה של ישראל|שמאל החילוני]] היו שהביעו חשש ממגמה זאת, בטענה שהשתלטותם של הדתיים לאומיים על תפקידי מפתח בצבא, יכולה להוביל לסכנה עתידית למדינה במקרה של התנגשות אידיאולגית בין פסיקות הלכה של רבנים לפקודות צבאיות, בפרט על רקע הוראתם של [[רב]]נים דתיים לאומיים בולטים כי על החיילים הדתיים [[סרבנות בישראל|לסרב פקודה]] לפנות יהודים מבתיהם ב[[תוכנית ההתנתקות]] ובמקרים של פינוי [[מאחז]]ים. הסוציולוג הצבאי-פוליטי ד"ר יגיל לוי אף התבטא בבטאון "[[במחנה]]" כי "זהו מסלול מסוכן, כי המשימה מקבלת את הכותרת של קידוש השם, דבר שמאפיין ארגוני טרור"{{הערה|{{ynet|קובי נחשוני|"יש פאניקה מריבוי הקצינים הדתיים בצה"ל"|3664976|1 בפברואר 2009}}}}.
+ב[[פוליטיקה של ישראל|שמאל החילוני]] היו שהביעו חשש ממגמה זאת, בטענה שהשתלטותם של הדתיים לאומיים על תפקידי מפתח בצבא, יכולה להוביל לסכנה עתידית למדינה במקרה של התנגשות אידיאולגית בין פסיקות הלכה של רבנים לפקודות צבאיות, בפרט על רקע הוראתם של [[רב]]נים דתיים לאומיים בולטים כי על החיילים הדתיים [[סרבנות בישראל|לסרב פקודה]] לפנות יהודים מבתיהם ב[[תוכנית ההתנתקות]] ובמקרים של פינוי [[מאחז]]ים. הסוציולוג הצבאי-פוליטי ד"ר יגיל לוי אף התבטא בבטאון "[[במחנה]]" כי "זהו מסלול מסוכן, כי המשימה מקבלת את הכותרת של קידוש השם, דבר שמאפיין ארגוני טרור".{{הערה|{{ynet|קובי נחשוני|"יש פאניקה מריבוי הקצינים הדתיים בצה"ל"|3664976|1 בפברואר 2009}}}}
 ==ראו גם==
@@ שורה 97: / שורה 97: @@
 * [[אבי שגיא]], על המשבר של הציונות הדתית, בתוך: דבורה הכהן ו[[משה ליסק]] (עורכים), '''צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל''', מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010.
 *[[דב שוורץ]], [http://humanities1.tau.ac.il/zionism/templates/ol_similu/files/israel16/Israel16_schwartz.pdf '''הציונות הדתית ורעיון האדם החדש'''], [[ישראל (כתב עת)]] 16, [[2009]], עמודים 143–164.
-* אבי שגיא ו[[דב שוורץ]] (עורכים), '''מאה שנות ציונות דתית''', א-ג, [[הוצאת אוניברסיטת בר-אילן]], רמת גן, תשס"ג-2004{{הערה|1=ביקורת: {{קתדרה|[[מרדכי זלקין]]|האב, הבן והציונות הדתית|119.7|119, מרץ 2006, עמ' 148-143}}.}}.
+* אבי שגיא ו[[דב שוורץ]] (עורכים), '''מאה שנות ציונות דתית''', א-ג, [[הוצאת אוניברסיטת בר-אילן]], רמת גן, תשס"ג-2004.{{הערה|1=ביקורת: {{קתדרה|[[מרדכי זלקין]]|האב, הבן והציונות הדתית|119.7|119, מרץ 2006, עמ' 148-143}}.}}
 * דב שוורץ, '''הציונות הדתית בין היגיון למשיחויות''', תל אביב: הוצאת עם עובד, תשנ"ט-1999.
-* דב שוורץ, '''אמונה על פרשת דרכים: בין רעיון למעשה בציונות הדתית''', תל אביב, [[הוצאת עם עובד]], 1996{{הערה|1=ביקורת: {{קתדרה|[[בנימין איש-שלום]]|ציונות דתית בין אפולוגיה להתמודדות|90.6|90, דצמבר 1998, עמ' 149-145.}}}}.
+* דב שוורץ, '''אמונה על פרשת דרכים: בין רעיון למעשה בציונות הדתית''', תל אביב, [[הוצאת עם עובד]], 1996.{{הערה|1=ביקורת: {{קתדרה|[[בנימין איש-שלום]]|ציונות דתית בין אפולוגיה להתמודדות|90.6|90, דצמבר 1998, עמ' 149-145.}}}}
 * דב שוורץ, הציונות הדתית על פרשת דרכים: מהרחבת אופקים לפינוי יישובים, בתוך: [[דבורה הכהן]] ו[[משה ליסק]] (עורכים), '''צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל''', מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010.
 * [[גדעון שמעוני]], '''האידאולוגיה הציונית''', פרק 4: הציונות הדתית-לאומית, [[הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס]] ו[[ההסתדרות הציונית]], תשס"א, עמ' 118–154.

יהדות אורתודוקסית
זרמים	חרדים (חסידים • ליטאים • חרדים ספרדים) • דתיים לאומיים (חרדים לאומיים) • אורתודוקסיה מודרנית • נאו-אורתודוקסיה
ארגונים רבניים	ק"ק כנסת ישראל • OU‏ • אגודת הרבנים • מועצת גדולי התורה • הרבנות הראשית לישראל • אגודת הרבנים בפולין • העדה החרדית • התאחדות קהלות החרדים • התאחדות הרבנים • ועידת רבני אירופה • מועצת חכמי התורה • מרכז רבני אירופה
הגות	עיקרי האמונה היהודית • תורה מן השמים • נצחיות התורה • אמונת חכמים • דעת תורה • טיעון העד (יהדות)

ציונות ישראל
נושאים ומושגים מרכזיים	התנועה הציונית • התקווה • ארץ ישראל • אוטואמנציפציה • תוכנית בזל • תוכנית אוגנדה • תוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבות • תחיית הלשון העברית • עבודה עברית וכיבוש העבודה • חלוציות • קיבוץ • מחתרות עבריות בארץ ישראל • כוח המגן העברי • כרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשה • אנטישמיות • טריטוריאליזם יהודי • הצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקה • הכרזת העצמאות ומלחמת העצמאות • דגל ישראל • הסכסוך הישראלי-פלסטיני • פוסט-ציונות ואנטי-ציונות • החלטת האו"ם 3379 • החלטת האו"ם 4686
זרמים בציונות	ציונות מדינית • ציונות מעשית • ציונות סינתטית • ציונות רוחנית • הציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטית • ציונות רוויזיוניסטית • ציונות דתית • ארץ ישראל השלמה • ציונות נוצרית • ניטשה והציונות
ארגונים ציוניים	קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה • ההסתדרות הציונית העולמית • הקונגרס הציוני העולמי • הוועד הפועל הציוני וההנהלה הציונית • הסוכנות היהודית • קרן קיימת לישראל • קרן היסוד • מינהל מקרקעי ישראל • המשרד הארצישראלי • המוסדות הלאומיים • הכשרת הישוב • אוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינה • פיק"א • הגדודים העבריים • ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל • הסתדרות העובדים הכללית החדשה • סולל בונה • הארכיון הציוני המרכזי • ארכיון התצלומים של קק"ל
תנועות ציוניות	ביל"ו • חובבי ציון • ציוני ציון • פועלי ציון • ההתיישבות העובדת • התנועה הקיבוצית • עליית הנוער • תנועת המזרחי • ברית הציונים הרוויזיוניסטים • ציונות ברוסיה • ציונות בלוב
מחתרות עבריות	בר-גיורא • השומר • הרועה • הגדעונים • ארגון המגן • ניל"י • הקיבוץ • ההגנה • פלמ"ח • אצ"ל • לח"י • תנועת המרי העברי
ראשוני הציונות	מבשרי הציונות • יהודה לייב פינסקר • בנימין זאב הרצל • נתן בירנבוים • מקס נורדאו • אחד העם • ליאו מוצקין • דב בר בורוכוב • משה הס • נפתלי הרץ אימבר • דוד וולפסון • חיים ויצמן • משה לייב ליליינבלום • נחום סוקולוב • נחמן סירקין • יוסף לוריא • מקס בודנהיימר • אדמונד ג'יימס דה רוטשילד • יצחק יעקב ריינס • אוטו ורבורג • נחום גולדמן • יחיאל צ'לנוב • אבא הלל סילבר • צבי הירש קלישר • שמואל מוהליבר
אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב	אהרן דוד גורדון • מרטין בובר • רחל המשוררת • שמואל הוגו ברגמן • הנרייטה סאלד • זאב ז'בוטינסקי • מאיר בר-אילן • חיים ארלוזורוב • זלמן שזר • אברהם יצחק הכהן קוק • ארתור רופין • דוד בן-גוריון • מנחם אוסישקין • אב"א אחימאיר • חיים בוגר (בוגרשוב) • ברל כצנלסון • אלכסנדר זייד • יוסף שפרינצק • ישראל שוחט • שמריהו לוין • יוסף טרומפלדור • מיכאל הלפרן • גרשם שלום • יהודה לייב מאגנס • יצחק טבנקין • יצחק בן-צבי • מנחם בגין • אברהם שטרן (יאיר) • ציונים לא יהודים
ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראל • היסטוריה של ארץ ישראל

הרב אברהם יצחק הכהן קוק
כתביו	אגרות הראי"ה • אורות • אורות הקודש • אורות התורה • אורות התשובה • עולת ראיה • עין איה • מאמרי הראי"ה • שמועות ראי"ה • חדריו דעת כהן • משפט כהן • אורח משפט • עזרת כהן • שבת הארץ • כתבים נוספים
ממשנתו	למהלך האידיאות בישראל • הרצאת הרב • חזון הצמחונות והשלום • מאמר הדור • יסוד כסא השם בעולם • המספד בירושלים
משיריו	שיר האמונה • ישמח לבי • לחשי ההוויה • כנפי רוח
תלמידיו	הרב צבי יהודה הכהן קוק (בנו) • הרב יעקב משה חרל"פ • הרב הנזיר • הרב שלום נתן רענן (חתנו) • הרב יצחק אריאלי • הרב אריה לוין • הרב שאול ישראלי • האדמו"ר החלוץ • הרב משה צבי נריה • הרב יצחק הוטנר • תלמידים נוספים
מוסדותיו	הרבנות הראשית לישראל • ישיבת מרכז הרב • מכון הלכה ברורה ובירור הלכה • תנועת דגל ירושלים
כהונות ברבנות	זיימל • בויסק • יפו • מחזיקי הדת (לונדון) • ירושלים • ארץ ישראל
הנצחתו	בית הרב קוק • כפר הרא"ה • מוסד הרב קוק • פרס הרב קוק לספרות תורנית • פרס ירושלים לספרות תורנית • קבוצת אברהם
ציונות דתית • תורת ארץ ישראל • מועדי הראי"ה • משפחתו • תלמידי הרצי"ה • עוד