הדלתה של הדנובה – הבדלי גרסאות
מ הסרת קטגוריה:אתרי ראמסאר; הוספת קטגוריה:אתרי רמסר באמצעות HotCat |
|||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
[[קטגוריה:אוקראינה: שמורות ביוספריות|דלתה של הדנובה]] |
[[קטגוריה:אוקראינה: שמורות ביוספריות|דלתה של הדנובה]] |
||
[[קטגוריה:דלתאות נהר|דנובה]] |
[[קטגוריה:דלתאות נהר|דנובה]] |
||
[[קטגוריה:אתרי |
[[קטגוריה:אתרי רמסר]] |
||
גרסה מ־14:12, 4 בספטמבר 2017
 | |
| מראה בדלתת הדנובה | |
| מדינה |
 רומניה |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1991, לפי קריטריונים 7, 10 | |
| שטח האתר |
4,178 קמ"ר  |
| קואורדינטות | 45°20′N 29°30′E / 45.33°N 29.5°E |
  | |
  | |
הדלתה של הדנובה (ברומנית: Delta Dunării) הממוקמת במחוזות דוברוג'ה ברומניה ומחוז אודסקאיה באוקראינה, שעל שפת הים השחור, היא הדלתה הגדולה ביותר (3,446 קמ"ר) והשמורה ביותר באירופה.
גאוגרפיה
הדלתה של הדנובה היא סביבה דינאמית מאד, כך למשל גדלה הדלתה כל שנה בכ-40 מטר לערך כתוצאה מהסחף המגיע מהנהר דנובה . על פי עדות הרודוטוס מלפני כ-2,500 שנה, התחלקה הדנובה לשבע זרועות על מנת ליצור את הדלתה, אך כיום מתחלקת הדנובה בסמוך לעיר טולצ'אה לשתי זרועות, תעלת כיליה (Chilia) ותעלת טולצ'אה (Tulcea). בהמשך מתפצלת תעלת טולצ'אה לשתי זרועות, תעלת סולינה (Sulina) ותעלת גאורגה הקדוש (Sfântu Gheorghe). עוד תעלות משנה רבות נוספות מחלקות את הדלתה לאזורים בהם גדל הקנה, לביצות וליערות, שחלקם מוצפים באביב ובסתיו.
בדלתה של הדנובה, אחרי כל השינוים שחלו בה, נותרו עדיין 670 אגמים עם שטח של כ-300 קילומטרים רבועים[1].
במרחק של 44 ק"מ מהדלתה מצוי אי הנחשים, טריטוריה השייכת לאוקראינה שרומניה טוענת לבעלות עליה.
ב-2004 החלה אוקראינה בחפירת תעלת ביסטרואֶה (Bistroe) שתאפשר קשר ימי בין הים השחור לחלק האוקראיני של הדלתה. האיחוד האירופי תבע מהאוקראינים להפסיק את החפירה משום שהיא תפגע באזורים המוצפים של הדלתה. הרומנים הודיעו על כוונתם לתבוע את אוקראינה בנושא בבית הדין הבינלאומי לצדק.
טבע
בדלתה של הדנובה יש 1,200 מינים של צמחים, 300 מינים של עופות ו-45 מינים של דגי מים מתוקים באגמים הרבים שבה ובביצות. מדי שנה מגיעים מיליוני עופות מאזורים שונים בעולם (אירופה, אסיה, אפריקה והמזרח התיכון) לקנן בדלתה. כ-2,733 קמ"ר משטח הדלתה הוכרז כאזור מוגן ולכן סגור לדיג ולציד. ארגון אונסק"ו הכריז על הדלתה כאתר מורשת עולמית ב-1991 וכעל שמורה ביוספרית ב-1998 (הכולל גם את חלקה האוקראיני של השמורה; החלק הרומני הוכר בידי הארגון כשמורה ביוספרית כבר ב-1979 והורחב ב-1992).
תושבים
כ-15,000 איש מתגוררים בדלתה, רובם חיים מדיג מתוך קיאקים הבנויים מסורתית מעץ. ביניהם קהילת הליפובנים, צאצאים של "חסידי הפולחן הישן" שעזבו את רוסיה ב-1772 כדי להימנע מרדיפות דת. המרכז הראשי של קהילת הליפובנים בחלק האוקראיני של הדלתה של הדנובה היא וילקובו (Vilkovo).
קישורים חיצוניים
- www.deltadunarii.ro (ברומנית ואנגלית)
- הדלתה של הדנובה: אלבום תמונות (ברומנית ואנגלית)
הערות שוליים
