בית"ר ירושלים

בית"ר ירושלים

מידע כללי
כינוי	המנורה, האריות מהבירה הדגל של המדינה
תאריך ייסוד	1936
אצטדיון	אצטדיון טדי, ירושלים (תכולה: 31,733)
בעלים	אלי טביב
יו"ר	אלי אוחנה
מאמן	גילי לבנדה
ליגה	ליגת העל
www.beitarfc.co.il
תלבושת
תלבושת בית תלבושת חוץ

בית"ר ירושלים הוא מועדון כדורגל מירושלים, בירת ישראל, המשתייך לאגודת הספורט בית"ר ומתחרה בליגת העל, ליגת הכדורגל הבכירה בישראל. המועדון הוקם ב-1936, ומאז 2013 בבעלות איש העסקים אלי טביב. החל משנות השבעים היא נחשבת לאחת הקבוצות הבכירות בכדורגל הישראלי. לזכות בית"ר ירושלים שש אליפויות ושבעה גביעי מדינה, ובנוסף זכתה פעמיים בגביע הטוטו ופעמיים בתואר אלוף האלופים. כמו כן, בית"ר ירושלים היא הקבוצה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקה במפעל אירופאי, במשותף עם הפועל באר שבע. אצטדיונה הביתי של הקבוצה, החל משנת 1991 הוא אצטדיון טדי שבשכונת מלחה בירושלים, והוא מכיל 31,733 מקומות ישיבה. לפני כן שיחקה הקבוצה באצטדיון ימק"א.

היסטוריה

הקמת הקבוצה - שנות ה-30 וה-40

הקבוצה הראשונה

קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים נוסדה בשנת 1936 על ידי דוד הורן. הורן שהיה ראש סניף אגודת בית"ר בירושלים, אסף צעירים אידאליסטים שחלקם הניכר השתייכו לתנועה הרוויזיוניסטית ולמחתרות האצ"ל והלח"י והקים את קבוצת הכדורגל הראשונה שנקראה בימיה הראשונים קבוצת "המנורה" ועל חבריה נמנו: חיים קורפו (ששימש לימים כשר התחבורה בממשלתו של מנחם בגין), דב מילמן, גרשון אברמוביץ', חיים גרוסברג, יוסף ריפס, דוד אנגל, שלמה כהן, יעקב בק, יצחק טסלר, דוד אילן, משה ויצחק ברוך ואשר בנזימן שהיה החלל הראשון של מחתרת האצ"ל בהתקפה של בנין הבולשת הבריטית בירושלים. מנהל הקבוצה היה גוטמן רבינוביץ' שלימים איבד את רגלו בעת השמירה על הכותל המערבי ולכן פרש מתפקידו בקבוצה. עבור התלבושת הראשונה שעל גביה התנוסס סמל תנועת בית"ר שילם עו"ד אהרון ברוך שאהב כדורגל. קבוצה זו היוותה אטרקציה באותם ימים ומשכה קהל ירושלמי רב למרות גילם הצעיר של השחקנים, שברובם היה 18 שנים. בתחילה הקבוצה, שלא נמנתה עם הקבוצות החברות בהתאחדות לכדורגל, שיחקה משחקי ידידיות לא רשמיים נגד קבוצות אנגליות, יהודיות וערביות מקומיות מהשכונות בירושלים. עוד קודם לכן פעלה קבוצת כדורגל ברובע היהודי שבעיר העתיקה ("המעופף"), שחקניה היו חברי תנועת בית"ר ברובע ששיחקו "בחקורה" ליד "שער ציון".

עקב מעצרו של מרקוביץ' על ידי הבריטים ב-1938 נאלצה בית"ר להפסיק את פעילותה, עד להקמתה מחדש ב-1942 על ידי הורן ושמואל קירשטיין שהצליחו למזג את בית"ר ימין משה ובית"ר ניל"י משכונת יגיע כפיים. כמו כן גייסו שחקנים לקבוצה שרבים מהם היוו את שלדה עד לשנות ה-50 המאוחרות, ביניהם בלטו: הקשר-מתאגרף אשר ברנבלום, החלוצים ישראל יחזקאל ואהרון חסון, שמעון שטרן, שלום ציון והכוכב הראשון של הקבוצה, סימון אלפסי שכיכב בשורותיה בשלהי שנות הארבעים והחמישים ולאחר פרישתו הפך למאמן-שחקן ולמאמן של הקבוצה. בנוסף שיחקו בקבוצה זו: יוסף מיוחס, יצחק מיוחס, אלי מזרחי, שמואל בליכר, ליאון מזרחי, אהרון טוויל, ישעיהו לאריה, שלמה סידס, מושקה תנורי, יוסף שלום ודוד בדהב. קבוצה זו לא הצליחה לשחק נגד קבוצות בכירות מפאת חרם משותף של קבוצות מאגודות הפועל ומכבי, ולכן הסתפקה במשחקים מול קבוצות בריטיות וערביות ביניהם: "ארד ספורט קלאב", "הומנטן" ו"הויצ'מן".

הטורניר הראשון של הקבוצה היה גביע בזק של "קרן תל חי" בו הגיע למשחק הגמר אך נוצחה על ידי בית"ר פתח תקווה, לאחר מכן טורניר על "גביע ירושלים" בו הגיע לגמר פעם נוספת אך הפרעה של המשחקים על ידי פעילים מטעם הפועל ירושלים מנעה מבית"ר את ההתמודדות.

בסוף 1943, לראשונה בית"ר הופיעה למשחק נגד קבוצה בכירה בכדורגל הארצישראלי, הייתה זו בית"ר תל אביב שניצחה 3:0. באותה שנה נפגשה עם קבוצות אחרות שנחשבו לבכירות כמו הפועל ראשון לציון ומכבי נתניה וניצחונות שלה במפגשים אלו תרמו להעלאת התודעה בדבר הקבוצה הירושלמית בישראל.

ההגלייה לאפריקה

לאחר גילוי מעורבותם של רבים משחקני הקבוצה ושחקני קבוצות אחרות בפעילות מחתרתית לא חוקית בשנת 1944, ובעקבות פיצוץ בניין הבולשת הבריטית בירושלים, הוגלו חלק משחקני בית"ר על ידי ממשלת המנדט הבריטי לקניה, אריתריאה וסודאן בשל פעילותם. במחנות במדינות אלו, שהוקמו על ידי הבריטים, הקימו העצירים, 251 במספר, מספר קבוצות כדורגל באדיבות השומרים האנגלים. הקבוצות התבססו על אזורים שבהם שיחקו המוגלים מירושלים, תל אביב ופתח תקווה. במקביל תכננו העצורים בריחה המונית על מנת לחזור לישראל דרך מנהרה שנחפרה מהמחנה עצירים ועד למרכז מגרש הכדורגל. 54 מהם אף הצליחו לברוח אך נתפסו שנית והוחזרו למחנה המעצר. רוב העצורים חזרו לישראל רק עם הקמת המדינה ביוני 1948.

אצטדיון ימק"א אשר שימש את הקבוצה במשחקיה הביתיים עד לתחילת שנות ה-90

הישג השיא באותן שנים והקמת "נורדיה"

בעת הגליית חלק מהשחקנים לאפריקה בשנת 1946, הגיעה הקבוצה האלמונית יחסית לסיבוב השני של גביע ארץ ישראל, הישג השיא של הקבוצה לאותם שנים, ופגשה את מכבי תל אביב עמוסת הכוכבים שכללה את: אלי פוקס, יוס'לה מירמוביץ' ושייע גלזר. באותו טורניר התקיים הגביע במתכונת של מפגש כפול ומכבי הצליחה לנצח רק בשער שנוי במחלוקת בדקה ה-90 בתוצאה 3:2. בדרך חזרה נעצרו שחקני בית"ר ובילו לילה בבית המעצר בלטרון. המשחק השני בימק"א כמעט ונגמר ב3:2 לבית"ר אך לבסוף שער שוויון דרמטי מנע סנסציה היסטורית מבחינת בית"ר, לאחר פציעתו של הכוכב אלפסי, ומכבי העפילה לסיבוב הבא בדרך לזכייה בגביע בשנה זו.

בשנת 1947, הוכרזה אגודת בית"ר שכללה את הקבוצה כבלתי חוקית, אך הקבוצה המשיכה להתקיים בארץ ישראל בשם "נורדיה ירושלים" (על שם מקס נורדאו ממייסדי התנועה הציונית). באותה עונה נרשמה לראשונה בית"ר בליגה ב' של ההתאחדות לכדורגל המקומית. ב-15 בנובמבר 1947 התקיים הדרבי הראשון בין בית"ר להפועל ירושלים (כאשר בית"ר בשם "נורדיה ירושלים"), בו ניצחה בית"ר 3:1. היה זה גם המשחק הרשמי הראשון במסגרת ליגה מאורגנת וגם הדרבי הירושלמי הראשון אי פעם. בשנה זו גם נרשם הניצחון ההיסטורי, 8:1 על קבוצת דגל ציון ת"א, במשחק זה כבש הכוכב אלפסי שישייה מרשימה. עם הכרזת העצמאות בתחילת 1948, חדלה הליגה והקבוצה מלהתקיים זמנית בשל גיוסם של רוב השחקנים למלחמה בצבאות ערב.

לאחר הקמת המדינה - שנות ה-50

כחצי שנה לאחר סיום קרבות מלחמת העצמאות, בדצמבר 1949, חזרה הליגה המקומית לסדרה ובית"ר חזרה לשחק בליגה במחוז ירושלים ועונה לאחר מכן חזרה לליגה ב' (אז ליגת המשנה בישראל). לאחר עונה בינונית במרכז הטבלה, הקבוצה העפילה לראשונה לליגה הבכירה בעונת 1953/1954 (עם אלפסי כשחקן-מאמן על הקווים ותמיכה בארבעת המחזורים האחרונים מלוניה דבורין) לאחר שנצחה בימק"א בתוצאה 1:2 את הפועל רחובות. עונה אחת בלבד הנחיתה את הקבוצה חזרה לליגת המשנה ל-13 שנה, בהן הצליחה פעם אחת בשנת 1957, לסיים במקום הראשון בליגת המשנה, אך ההתאחדות לכדורגל החליטה להקפיא את הירידות והעליות באותה עונה ומנעה מהקבוצה להעפיל ליגה.

שנות ה-60 וה-70

עד אמצע שנות ה-60 נחשבה בית"ר כקבוצה בינונית, המנסה ללא הצלחה להעפיל לליגה הראשונה, כשהיא מסיימת בעונות אלו במקומות במרכז טבלה ומעלה אך נכשלת במשימה לעלות ליגה, בעיקר בעונות 1963 עד 1966 בהם סיימה מקומות 3 ו2 בליגת המשנה (ליגה א' דרום). בעונה הכפולה של 1966/1968, כשבשורותיה מככבים ד"ר ראול גלר, שאול "המלך" מזרחי, אודי רובוביץ' ("אודי חמודי"), שמעון צ'רנוחה, חיים אזולאי ויצחק מונסה, הצליחה לבסוף להעפיל לליגה הראשונה ולהשאר בה, למעט עונות בודדות, עד היום. המאמן היהודי-ארגנטינאי, סמואל רזניק, משחקניה הגדולים של הקבוצה בעבר, הדריך את החבורה הנוצצת של אז. משחק העלייה ההיסטורי התקיים מול מכבי רמת עמידר, ורובוביץ' שכבש את שער הניצחון בדקות הסיום, זכה מהאוהדים בכבוד של מלכים כשנשאוהו על כפיים ברחובות העיר.

בשנות ה-70, עם עלייתו לקבוצה הבוגרת של אורי מלמיליאן, החלה הקבוצה לבסס את מעמדה כקבוצת צמרת בכדורגל הישראלי. בעזרת שחקני בית דוגמת השוער יוסי מזרחי, המגנים יוסי חכם ויצחק ג'אנו ושלישיית הקישור ויקטור לוי, דני נוימן ומלמיליאן, שכונתה "שוקולד-מנטה-מסטיק" (כשם ההרכב המוזיקלי הישראלי שוקולד מנטה מסטיק שהיה פופולרי באותן השנים). בעונת 1972/1973 סיימה סגנית אלופת המדינה לראשונה בתולדותיה כשרק מכבי תל אביב מקדימה אותה ב-4 נקודות בלבד. באותו הזמן נוהלה הקבוצה על ידי חיים קורפו.

כמו כן בעונות 1975/1976 ו1977/1978 הגיעה בית"ר למקום השני בליגה כשנקודות ספורות מפרידות בינה לבין האלופות באותן שנים הפועל באר שבע ומכבי נתניה.

בעונת 1974/1975 העפילה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לגמר גביע המדינה, אולם הפסידה להפועל כפר סבא בתוצאה 3:1.

שנה לאחר מכן, בעונת 1975/1976 העפילה הקבוצה פעם נוספת לגמר הגביע, אולם בניגוד לשנה שעברה, גברה על מכבי תל אביב בתוצאה 2:1 בתום הארכה, משערים של מלמיליאן ונוימן, ובכך זכתה בתואר הראשון בתולדותיה. על הקווים תדרך המאמן ניסים בכר והקפטן דוד ישי היה זה שהניף את הגביע. ככל הנראה היה זה המשחק עם הכי הרבה צופים אי פעם במסגרת ישראלית, כש55 אלף צופים הגיעו לצפות במשחק גמר זה (ע"פ הפרסומים בתקשורת).

בעקבות הצלחתה היחסית בשנת 1976 וזכייתה בגביע המדינה, שיחקה לראשונה בתולדותייה בגביע בינלאומי כלשהו, 6 הופעות בגביע האינטרטוטו של קיץ 1976. משחקה הראשון בהיסטוריה באינטרטוטו התקיים ב 26 ביוני 1976 נגד קבוצת יאנג בויז ברן משווייץ, משחק זה הסתיים בהפסד של בית"ר 3–6 לשווייצרים כשלזכות בית"ר כובשים יואל מסוארי, שלמה ג'רבי והקפטן דוד ישי. בית"ר הייתה הקבוצה הישראלית הראשונה ביחד עם הפועל באר שבע, שמשחקת במפעל ששייך להתאחדות האירופית (אופ"א).

בעונת 1978/1979, תחת שרביטו של שמעון שנהר, זכתה הקבוצה בגביע פעם נוספת. את השערים כבשו הקפטן נוימן ויוסי אברהמי. בנוסף הייתה הקבוצה סגנית האלופה פעם נוספת באותה עונה ושנייה למכבי תל אביב ששוב הצליחה להקדים אותה. סוף שנות ה-70 סימנו את הפיכתה של בית"ר, בהנהגתו של אורי מלמיליאן, לקבוצה המובילה של ירושלים, בעקבות ירידת כוחה של היריבה העירונית, הפועל ירושלים.

שנות ה-80

בעונת 1979/1980 ירדה הקבוצה לליגה השנייה (אז הליגה הארצית). במהלך העונה בליגה הארצית (1980/1981) דגל מאמן בית"ר דאז אריה רדלר בשיתוף שחקני נוער ובנה את התשתית לשנים הבאות של הקבוצה. בסוף העונה עלתה הקבוצה בהדרכתו בחזרה לליגה הבכירה כשבשורותיה מככבים צעירים אלמונים שכללו את: סמי מלכה, משה בן הרוש, אבי כהן, שלומי מלכה וכוכב הקבוצה לימים אלי אוחנה.

בפתיחת העונה שלאחר מכן אירחה מכבי תל אביב את בית"ר בביתה, שם התקיים משחק עם אירוע יוצא דופן בו כבשה בית"ר שער מכדור עונשין, שנפסל בדיעבד על ידי השופט, ובעת חגיגות שחקני בית"ר חודש המשחק במהרה על ידי שחקני מכבי ונמסר למוטי איווניר שכבש שער ניצחון מול שוער בית"ר, יוסי מזרחי. את עונה זו סיימה בית"ר במקום השישי.

בעונת 1983/1984 הייתה בית"ר המועמדת המועדפת לאליפות כאשר הובילה ברוב שלבי העונה בפער גדול, אך לבסוף זכתה מכבי חיפה באליפות, לראשונה בתולדותיה, בהפרש של נקודה בלבד. גם בעונת 1984/1985 סיימה בית"ר כסגניתה של חיפה, הפעם בהפרש של 5 נקודות בלבד. אולם במסגרת הגביע תחת הדרכתו של המאמן דוד שווייצר, זכתה בית"ר ירושלים בגביע המדינה בפעם השלישית בתולדותייה, לאחר שגברה על מכבי חיפה בתוצאה 1:0. בעונת 1985/1986 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע, תחת הדרכתו של דרור קשטן. בעונות אלו ביסס אוחנה את מעמדו ככוכב הקבוצה ביחד עם מלמיליאן כשכבשו שערים רבים בדרך לתארים.

אלי אוחנה - אחד מהשחקנים הבולטים בתולדות המועדון

בעונת 1986/1987 זכתה הקבוצה באליפות המדינה לראשונה בתולדותיה וכל זאת למרות שדווקא בעונה זו החליטה בית"ר לארח את משחקיה באצטדיון בלומפילד. בעונה זו ניצחה הקבוצה 19 משחקים, סיימה 9 בתיקו והפסידה בשני משחקים בלבד. בין השותפים לתואר ההיסטורי היו אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, יוסי מזרחי, חנן אזולאי, יעקב שוורץ, סמי מלכה, גרי ונדרמולן והמגנים התוקפים אבי כהן ושלמה שירזי. בתום העונה עזב אלי אוחנה את הקבוצה לטובת מכלן הבלגית, ואילו דרור קשטן עבר לאמן את מכבי חיפה, מה שגרם להתרסקות הקבוצה בעונה לאחר מכן כשסיימה במקום ה11 בלבד.

בעונת 1988/1989 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע המדינה לאחר ניצחון בבעיטות הכרעה מאחד עשר מטרים על מכבי חיפה. בתום 90 דקות הייתה התוצאה 2:2. בתום ההארכה הייתה התוצאה 3:3. בתום העונה עזב מלמיליאן את הקבוצה לטובת מכבי תל אביב.

שנות ה-90

בעונת 1990/1991 ירדה הקבוצה לליגה השנייה. באותה שנה התבסס סגל הקבוצה על שחקני בית צעירים וחסרי ניסיון. הדבר נבע מחוסר תקציב ואי יכולת לגייס ספונסרים לקבוצה. לקראת העונה בליגה הארצית שב לקבוצה היו"ר משה דדש. צעדו הראשון היה החזרתו של אלי אוחנה מאירופה. הוא גייס את איש הקולנוע יורם גלובוס שתרם 400 אלף דולר לרכישת אוחנה שכרטיסו היה שייך למכלן. אוחנה הסכים לחזור לישראל אף על פי שהיה שחקן מצליח באירופה וזכה עם קבוצתו מכלן בגביע המחזיקות ובתואר הכדורגלן הצעיר הטוב ביותר באירופה על ידי מגזין Guerin' Sportivo האיטלקי, פרס בראבו. את הקבוצה חיזקו גם השוער גיורא אנטמן ושחקן הרכש ממכבי יפו עופר דגמי, ואימן אותה לופא קדוש. בתום העונה העפילה הקבוצה לליגת הלאומית, אז הליגה הראשונה.

בעונה שלאחר מכן, עונת 1992/1993, לאחר שהות של עונה בליגה הארצית, זכתה הקבוצה באליפות שנייה בתולדותיה, תחת הדרכתו של דרור קשטן, בקדנציה השנייה שלו בקבוצה, שבשורתיה שיחקו לצד אוחנה ויעקב שוורץ הוותיקים, רונן חרזי, סרגיי טרטיאק וולדימיר גרשנייב. בנוסף הובאו שחקנים ישראלים כמו השוער יעקב אסייג והבלמים אהוד כחילה ויעקב הלל.

בית"ר ירושלים זכתה לעדנה בעונות 1996/1997 ו-1997/1998, בהן זכתה הקבוצה בשתי אליפויות ברציפות תחת הדרכתם של אלי כהן ודרור קשטן. בעונות אלו שיחקו בבית"ר אלי אוחנה, יוסי אבוקסיס, איציק זוהר, שמוליק לוי, דוד אמסלם והשוער איציק קורנפיין שחוזקו בהונגרים אישטוון שאלוי, אישטוון פישונט, אישטוון האמר ותמאש שנדור. בשנים אלו בית"ר הציגה כדורגל התקפי ואטרקטיבי שהתחבר מאוד לרצון אוהדיה מחד לראות כדורגל התקפי ומאידך כמות נכבדת של שחקני בית שמככבים בהרכב הקבוצה. האליפות השנייה הייתה שנויה במחלוקת, כאשר נטען כי הפועל בית שאן היטתה את תוצאת המשחק בינה לבין בית"ר לטובת בית"ר, מפני שכבר הובטח לה 10 דקות לפני סופו מקומה מעל לקו האדום, מה שהעניק לה מקום בליגה הבכירה לעונה נוספת, ובכך עזרה לבית"ר לזכות באליפות על חשבונה של הפועל תל אביב. ב-2001 הודה אחד מגיבורי הפרשה, שזכתה לכינוי "משחק השרוכים", איתן טייב כי המשחק לא היה כשר, וצוטט כאומר: "נתנו את המשחק לבית"ר".

אחרי שתי עונות אלה נקלעה הקבוצה לחובות כספיים כבדים ונאלצה למכור את רוב כוכביה מאחר שהיו חתומים על חוזים גבוהים ללא כיסוי הבעלים שרצה לעזוב. אלי אוחנה פרש ממשחק פעיל והקבוצה עמדה על סף פירוק.

שנות ה-90 היוו עבור בית"ר שנים תוססות וטובות, אף על פי שכללו ירידה לליגה הארצית (הליגה השנייה דאז), שנות ה-90 כללו מעבר לאצטדיון חדיש ומפואר, 3 אליפויות ואף 2 הופעות בגמר גביע המדינה בעונות 1998/1999 ו1999/2000 בשניהם פגשה את יריבתה המרה הפועל תל אביב והפסידה פעמיים בבעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה לאחר תיקו בהארכה.

תחילת שנות ה-2000

אצטדיון טדי, בו משחקת הקבוצה

בעונת 2000/2001 אז רכש איש העסקים גד זאבי את הקבוצה, כיסה את חובותיה ואף ניהל אותה משך עונה אחת שיחקו בבית"ר שחקנים בכירים רבים כמו ג'ובאני רוסו, אלון מזרחי ויוסי אבוקסיס, וזאת תחת הדרכתו של המאמן אלי גוטמן. במשחקי טרם העונה זכתה הקבוצה בגביע השלום ברומא לאחר ניצחון 0:1 על רומא. הקבוצה הייתה פייבוריטית במאבק על האליפות, אך כשלה במשימתה וסיימה במקום החמישי בלבד. בעונה זו לא הצליחה הקבוצה להתרומם ואף ספגה את הפסדה הגדול ביותר, 7:0 למכבי תל אביב. בסיום העונה עזב זאבי את הקבוצה, שהייתה שוב על סף פירוק ושהתה בנאמנות אצל כונס נכסים. עונת 2001/2002 נחשבת לאחת העונות הקשות של המועדון כאשר הקבוצה פתחה את העונה של אחרי עידן גד זאבי רק במחזור הרביעי ולאחר שמאיר פניג'ל יחד עם ששון שם-טוב ומאיר לוי, אוהדי הקבוצה, קנו אותה מכונס הנכסים. הקבוצה בילתה את רוב עונה זו בתחתית הטבלה ואף הגיע למצב של 6 נקודות מהצד התחתון של הקו האדום. אך שרשרת ניצחונות בסוף העונה הצילו את הקבוצה מירידת ליגה כאשר רק במחזור האחרון בית"ר עלתה מעל הקו האדום בעקבות שער ניצחון בדקה ה87 נגד מכבי קריית גת שהבטיח לבית"ר את המקום העשירי בליגה (מתוך 12 אז) וקבע שהפועל חיפה תרד לליגה הלאומית במקומה. בעונות 2002/2003 ו2003/2004 הפכה בית"ר לקבוצת מרכז טבלה כשסיימה במקום התשיעי בשתי עונות אלו והתבססה על שחקנים צעירים ממחלקות הנוער כגון אבירם ברוכיאן, עמית בן שושן, ברק יצחקי, שלומי ארבייטמן, ומאור מליקסון שהיוו את השלד לשנים הבאות. בנוסף, כוכב מכבי תל אביב אבי נמני הגיע לבית"ר עקב סכסוך עם המאמן ניר קלינגר באותה עונה, שיחק בה כ-2 עונות וכבש שערים רבים יחסית למספר ההופעות שלו בקבוצה.

בעונת 2004/2005 הצליחה בית"ר לסיים במקום הרביעי, עם שחקנה לשעבר אלי אוחנה כמאמן הקבוצה הצעירה והתוססת שנבנתה.

בזירה האירופית מלבד עונת 2000/2001, בה הודחה בסיבוב הראשון בגביע אופ"א, לא הצליחה בית"ר להשתלב עד למכירתה לגיידמאק.

עידן ארקדי גאידמק (2005 - 2013)

מצבה של בית"ר השתנה באוגוסט 2005, עת נרכשה הקבוצה על ידי האוליגרך הרוסי-ישראלי ארקדי גאידמק. הגעת הבעלים החדשים לקבוצה הביאה לגידול משמעותי בתקציבה של הקבוצה, ולהיותה הקבוצה העשירה בליגת העל. המאמן אלי אוחנה עזב את בית"ר, ובמקומו הובאו מספר מאמנים זרים, בהם טון קאנן ולואיס פרננדז בעונת 2005/2006, אך אלו שרדו זמן קצר בלבד בקבוצה והיא סיימה במקום השלישי בלבד בעונה זו. לאחר מכן שחקנים רבים שוחררו ובמקומם נעשה רכש גדול של שחקנים בכירים בליגה הכולל את שמעון גרשון, מיכאל זנדברג, אריק בנאדו וטוטו תמוז שנרכשו כולם תמורת סכומי עתק ביחס לליגה, והוחתמו על חוזים חסרי תקדים לבית"ר ולליגת העל בכלל. בקיץ זה שברה בית"ר את שיא התקציב לקבוצת כדורגל ישראלית: 193 מיליון ש"ח לעונה אחת. שיא שלא נשבר עד היום בליגה המקומית.

ההשקעה הרבה השתלמה ובעונת 2006/2007 זכתה הקבוצה באליפות תחת הדרכתו של המאמן הישראלי יוסי מזרחי, אשר החליף את אוסבלדו ארדילס כבר בתחילת העונה. על אף הזכייה באליפות, לא הוארך חוזהו של מזרחי. בתחילת 2007/2008 מונו יצחק שום כמאמן וגיורא שפיגל כמנג'ר ויועץ מקצועי. בנוסף מונה לתפקיד מנכ"ל המועדון השוער איציק קורנפיין, שפרש ממשחק פעיל. התוצאה הייתה מוצלחת למדי ולראשונה בעידן גאידמק לא הוחלף המאמן במשך כל העונה. אמנם בתחילתה כשלה בית"ר להעפיל מהסיבובים המוקדמים של ליגת האלופות כשהפסידה לפ.צ. קופנהגן בשלב המוקדמות הראשון, אך בהמשך התבססה שליטתה בליגת העל. בסיומה של העונה לאחר משחק גמר גביע דרמטי במיוחד בו ניצחה את היריבה המרה הפועל תל אביב בדו-קרב בעיטות עונשין לאחר 0:0 בסיום 120 דק', הצליחה הקבוצה לזכות בדאבל היסטורי ולבסס את מעמדה בתור הקבוצה החזקה בישראל בשנים אלו.

לקראת עונת המשחקים 2008/2009 נכשלה הקבוצה במוקדמות ליגת האלופות כאשר הובסה על ידי קבוצת ויסלה קרקוב הפולנית בתוצאה 5:0, לאחר ניצחון של בית"ר בטדי, בתוצאה 2:1 מצמד של אבירם ברוכיאן. דבר שערער את השקט בקבוצה וגרם לפיטורי המאמן, יצחק שום, אשר הוחלף על ידי ראובן עטר. כמו כן, הוחלפה הנהלת הקבוצה, ולתפקיד יושב ראש הקבוצה מונה איציק קורנפיין. בסיום אותה עונה, זכתה בית"ר בגביע המדינה, בפעם השנייה ברציפות ופעם שביעית בתולדותיה, לאחר שניצחה במשחק הגמר את מכבי חיפה בתוצאה 2:1, ובכך מנעה ממנה לזכות בדאבל.

מצבה ותקציבה של בית"ר השתנה באופן דרסטי בקיץ 2009 לקראת עונת 2009/2010, כאשר ארקדי גאידמק הפסיק את תמיכתו בקבוצה והעניק ליו"ר איציק קורנפיין את הסמכויות המלאות לנהל את הקבוצה. לאחר שגאידמק לא הזרים כספים לקבוצה כמו בשנים עברו ובית"ר הייתה על סף פירוק, גומא אגייאר, איש עסקים שעשה את הונו בעסקי הגז, התעניין ברכישת הקבוצה ולבסוף הסכים להיות ספונסר הקבוצה והעביר ערבות שמנעה באופן זמני מהקבוצה ללכת לתהליך של פירוק. בניגוד לשנים הקודמות בתקופתו של גאידמק כבעלים, עמד התקציב על כ-36 מיליון ש"ח בלבד. במהלך פגרת הקיץ, יצחק שום חזר לקדנצייה שנייה בקבוצה ודוד אמסלם, אשר פרש ממשחק פעיל, מונה לעוזרו. בהמשך העונה, בעקבות חוסר הצלחתה של הקבוצה, פוטר שום, ודוד אמסלם מונה כמחליפו רק עד תום העונה. באותה עונה זכתה הקבוצה בגביע הטוטו לאחר שניצחה את קבוצת הפועל רעננה בתוצאה 1:0 בגמר המפעל. את העונה סיימה הקבוצה במקום החמישי בליגה.

לקראת עונת 2010/2011, מונה אורי מלמיליאן למאמן הקבוצה. לאחר המחזור ה-18 של הליגה עקב מיעוט בניצחונות ויכולת התפטר מתפקידו ב-17 בינואר 2011. באותו יום מונה רוני לוי למאמן הקבוצה החדש והצליח להשאיר את הקבוצה בליגה. הקבוצה סיימה במקום ה-11 בליגה, הכי נמוך מזה שנים.

בהכנה לעונת 2011/2012 עזב רוני לוי ובמקומו מונה דוד אמסלם למאמן, אך האחרון התפטר מתפקידו מספר ימים לפני פתיחת העונה. ב-17 באוגוסט, מספר ימים לאחר התפטרותו של דוד אמסלם, חתם יובל נעים לעונה כמאמן הקבוצה. עקב יכולת חלשה של הקבוצה ולאחר הדחה מגביע המדינה עוד בסיבוב ח', התפטר נעים מתפקידו כמאמן הקבוצה באמצע העונה. במקומו מונה אלי כהן "השריף" שחזר לקדנציה שלישית במועדון, וסייע לקבוצה להישאר בליגה (סיימה במקום התשיעי).

בקיץ לקראת 2012/2013 הקימו אוהדי הקבוצה עמותה שמטרתה איסוף כספים לשיפור מצבה הכלכלי של הקבוצה, וכן כדי לזכות בייצוג בהנהלת הקבוצה. בחצי העונה הראשונה בית"ר זכתה להצלחה רבה בליגה והציגה כדורגל אטרקטיבי יחסית ששלהב את האוהדים, בנוסף מה שתרם היא העובדה שכמות נכבדת מההרכב הראשון כלל שחקני בית שצמחו במחלקות הנוער של המועדון כגון: אבי ריקן, אריאל הרוש, שי חדד, עמית בן שושן, אלי דסה, טל כחילה ואופיר קריאף. באמצע עונה זו, בית"ר צירפה שני שחקנים צ'צ'נים מוסלמים לשורותיה זאור סדאייב וג'יבריל קדאייב. צירוף השחקנים המוסלמים גרר אחריו מחאה שכללה החרמת משחקים מצד חלק גדול מאוהדי הקבוצה, כאשר במקביל אוהדים אחרים בירכו על המהלך. מהלך זה ו"הרעש התקשורתי" סביב המועדון גרם לירידה חדה ביכולת הקבוצה שסיימה במקום העשירי, כאשר היא נשארת סופית בליגה רק במחזור האחרון.

לאחר עונה זו מאסו אוהדי הקבוצה בהתנהלות הבעלים בפועל, גאידמק, וחיפשו אחר איש עסקים (באמצעות העמותה) במשך פגרת הקיץ שיקח את בית"ר ויוציא אותה לדרך חדשה. אלי טביב שסיים את דרכו דווקא ביריבה הפועל תל אביב בעונה קודם לכן, החליט לקחת את הקבוצה בשיתוף עם האוהדים. תהליך העברת הבעלות לטביב התבצע בזכות סעיף של העמותה בהסכם עם גאידמק (שנחתם בעונת 2012/2013) שבעצם אפשר לעמותה להביא רוכש חיצוני ללא הסכמתו של גאידמק. הליך זה אושר על ידי בית משפט כשבועיים לאחר הודעה של העמותה על ניצול הסעיף. החלטת בית המשפט העבירה סופית את המועדון לידיו של טביב והעמותה (טביב מחזיק ב75 אחוז והעמותה 25 אחוז), בכך הסתיים מעשית עידן גאידמק בבית"ר ירושלים.

לאחר מספר שנים, ב-24 בנובמבר 2015, הורשע ארקדי גאידמק בעבירות מס והלבנת הון בפרשת אנגולה גייט, ונגזרו עליו 3 שנות מאסר בכלא הצרפתי. בפועל הוא שוחרר לאחר שלושה וחצי חודשים בלבד תחת תנאים מגבילים.

המעבר לניהולו של אלי טביב (2013 והלאה)

לקראת עונת 2013/2014 לאחר שהושלמה עסקת העברת הבעלות על הקבוצה מידיו של גאידמק לידיו של אלי טביב, מינה טביב את חיים רביבו לנציג הבעלים בקבוצה. המאמן אלי כהן הוחתם לעונה אחת במקומו של אלי כהן "השריף" שסיים את חוזהו, ודוד אמסלם מונה לעוזר המאמן. ב-13 באוגוסט 2013 פיטר טביב את איציק קורנפיין מתפקיד היושב ראש של הקבוצה, אחרי 6 שנים בתפקיד. בדצמבר 2013 פוטר אלי כהן מאימון בית"ר ירושלים. שלושה ימים לאחר מכן רוני לוי חתם בבית"ר ירושלים לקדנציה שנייה. בבאפריל 2014 מונה עומר עצמוני לתפקיד מנכ"ל הקבוצה אחרי שכיהן בתפקיד המנכ"ל בהפועל תל אביב ובמחלקת הנוער של בית"ר. בתום העונה, סיימה בית"ר במקום הראשון בפלייאוף התחתון.

בתחילת עונת 2014/2015, חתם במועדון המאמן מנחם קורצקי לעונה אחת כשעוזרו הוא אורי אוזן. ב-27 בינואר 2015 הודיע טביב על פיטוריו של קורצקי מאימון הקבוצה, זאת על רקע חילוקי דעות ביניהם, ככל הנראה בסוגיית רכש שחקנים. ב-28 בינואר 2015, מינה טביב את גיא לוי כמחליפו של קורצקי עד לתום העונה. באותה עונה העפילה הקבוצה לפלייאוף העליון לראשונה מזה חמש שנים ובתום העונה סיימה הקבוצה במקום הרביעי בטבלה, והבטיחה את השתתפותה במוקדמות הליגה האירופית, לאחר שבע שנים שלא השתתפה במפעלים האירופים.

בקיץ 2015/2016 סיים גיא לוי את תפקידו במועדון לאחר חצי עונה, וזאת בגלל חילוקי דעות במשא ומתן בין טביב למאמן. במקומו מונה סלובודאן דראפיץ' שהביא עמו את עוזרו מבית"ר תל אביב, שי ברדה. ב-22 ביוני 2015, החלה בית"ר את מסעה האירופי אחרי שבע שנים והוגרלה בסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה האירופית למשחק נגד אורדבסי שימקנט הקזחית. המשחק הראשון בין הקבוצות שהתקיים בקזחסטן הסתיים ב-0:0. משחק הגומלין שהתקיים באצטדיון טדי הסתיים בניצחון 2:1 לזכות בית"ר, שעברה שלב במפעל אירופי לראשונה מזה 15 שנים. בסיבוב המוקדמות השני הוגרלה בית"ר ירושלים מול שרלרואה הבלגית. בטרם החל המשחק הראשון בבלגיה התלהטו הרוחות בין אוהדי הקבוצות, ועם תחילתו התפרעו אוהדי בית"ר ירושלים וזרקו חזיזים ואבוקות אל המגרש. בהמשך פגע בורג שנזרק מיציע האוהדים של הקבוצה בראשו של שוער שרלרואה הצרפתי, ניקולה פנטו וגרם לפציעתו. במהלך המשחק שני שחקני בית"ר ירושלים הורחקו והקבוצה הפסידה 5:1. זמן קצר אחרי המשחק טביב הודיע שהוא מסיים את דרכו בבית״ר ירושלים ובכדורגל הישראלי בעקבות המאורעות. במשחק הגומלין שנערך באצטדיון טדי הפסידה בית"ר 4:1 וסיימה את דרכה במפעל. בשבועות החולפים במסיבת עיתונאים שכינס אלי טביב לקראת פתיחת עונת 2015/16 הודה הבעלים כי אין בכוונתו להזניח את הקבוצה והוא ימשיך להשקיע בה עד שיימצא רוכש מתאים שיהיה מוכן להשקיע בקבוצה ולהעביר לטביב את הכספים אותם השקיע בקבוצה. בית"ר סיימה את עונת 2015/16 במקום השלישי בטבלת ליגת העל המוליך לסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה האירופית כשבמאזנה שלושה ניצחונות ושבעה הפסדים במסגרת הפלייאוף העליון.

לקראת עונת 2016/2017, ב-1 ביוני 2016, הודיעה הנהלת בית"ר כי המאמן סלובודאן דראפיץ' סיים את דרכו במועדון ולא ימשיך בקבוצה בעונה הבאה. ב-8 ביוני 2016, חתם והוצג רן בן שמעון כמאמנה החדש של בית"ר ירושלים כשחתם על חוזה בקבוצה לעונה אחת. באותו היום הציגה בית"ר את סמל הקבוצה המחודש שילווה אותה בעונת 2016/17 לציון שנת ה-80 לייסוד המועדון. ב-10 ביולי 2016, הצטרף משה דמאיו לקבוצה בתפקיד מנכ"ל הקבוצה והחליף את עצמוני שחזר להיות אחראי על מחלקת הנוער בלבד. באוגוסט 2016 העפילה הקבוצה, לראשונה בתולדותיה, לשלב הפלייאוף במסגרת הליגה האירופית לאחר שבשלבי המוקדמות גברה על סלובודה טוזלה הבוסנית, אומוניה ניקוסיה הקפריסאית וילגבה הלטבית. בשלב הפלייאוף הקבוצה הודחה ממהפעל על ידי סנט אטיין הצרפתית, אך בזאת רשמה את הישג השיא שלה במסגרות אירופאיות.

ב-23 באוגוסט, הודיעה ההתאחדות לכדורגל בישראל כי אלי טביב שהורשע בפלילים לא יוכל לנהל בפועל את בית"ר ירושלים למשך שלוש שנים. ב-11 בינואר 2017 החליט בית הדין העליון של ההתאחדות לדחות את ערעורו של טביב בדבר פסק דין זה, אך קיצר את משך העונש לשנתיים שבהם טביב לא יוכל לנהל את בית"ר החל מקיץ 2017. ב-5 בפברואר 2017, פוטר רן בן שמעון מתפקיד מאמן הקבוצה, ומיד לאחר מכן חתם שרון מימר על החוזה כמאמן בית"ר ירושלים החדש עד לתום העונה. במאי 2017 סיימה בית"ר את העונה במקום השלישי בליגה, והבטיחה את הכרטיס למוקדמות הליגה האירופית בפעם השלישית ברצף, ובעקבות זאת חוזהו של מימר הוארך בעונה נוספת, אך הוא פוטר עוד לפני תחילת העונה הבאה.

ב-28 במאי 2017,לאחר סיום העונה, חזר אלי אוחנה למועדון נעוריו וחתם ל-5 שנים בתור יו"ר המועדון, כאשר בשנתיים הראשונות ישמש כמחזיק בזכויות הניהול והחתימה באופן מלא במקומו של טביב.

אצטדיון ומתקנים

תחילת הדרך וימק"א

אצטדיון ימק"א

ערך מורחב – אצטדיון ימק"א

את משחקיה הראשונים כקבוצה לא מקצוענית קיימה בית"ר במגרש ליד רחוב הנביאים בירושלים, שכונה "מגרש הבננות", שהיה מוזנח ומי שטיפל וטיפח אותו היו השחקנים עצמם. בראשית דרכה של בית"ר כקבוצה מקצוענית, החל מ-1942 שימש "מגרש דג'אני" שבשכונת קטמון הישנה כמגרשה הביתי. לאחר חזרתם של גולי אפריקה לארץ בשנת 1948, אירחה הקבוצה את משחקיה לסירוגין במגרש הצמוד לבניין ימק"א בירושלים וב"מגרש הבננות". לאחר סיום מלחמת השחרור והקמת מדינת ישראל, המגרש עליו שיחקה בית"ר בקצה רחוב שמואל הנביא היה נתון בשטח הפקר, ועל כן הועתקה הביתיות של הקבוצה רשמית לאצטדיון ימק"א שהיווה ביתה הקבוע של הקבוצה. ב-15 בנובמבר 1947 נערך הדרבי הראשון בין הפועל לבית"ר בימק"א (שבשלב זה עדיין השתמשה בשם "בית"ר נורדיה") והסתיים בניצחון של בית"ר 3:1. המשחק הרשמי הראשון של הקבוצה באצטדיון ימק"א כאצטדיון הביתי שלה נערך ב-7 בינואר 1950 במסגרת ליגה מיוחדת שהוקמה ב-1949, והסתיים בניצחונה של הפועל רחובות 4:2. עד שנת 1991 בה עברה לאצטדיון טדי, אירחה הקבוצה כל שנותיה בימק"א – למעט עונה בודדת (1986/1987 עת זכתה הקבוצה באליפות הראשונה) בה אירחה את משחקיה באצטדיון בלומפילד בתל אביב.

אצטדיון טדי

אצטדיון טדי במהלך משחק

ערך מורחב – אצטדיון טדי

בשנת 1991 בית"ר עברה ביחד עם יריבתה העירונית לאצטדיון טדי החדיש. טדי מהווה מגרשה הביתי של הקבוצה עד היום (2017), כאשר הוא עבר מספר שיפוצים שכללו הגבהת הדשא, בניית חדרים לעיתונאים, תאי צפייה יוקרתיים, והרחבות בשנים 1999 ו-2013 וכיום מכיל כ-31,733 מושבים. מכיוון שמתקן זה שייך לעיריית ירושלים הקבוצה משלמת דמי שכירות שנתיים על השימוש במתקן. אוהדיה השרופים של הקבוצה יושבים ביציע המזרחי והאורחים ביציע הדרומי. אצטדיון זה נחשב לביתי במיוחד כשהאוהדים קרובים לדשא, קולניים, ומשפיעים בו על מהלך המשחק.

מתחם האימונים בית וגן

מתחם האימונים בבית וגן

החל משנת 1980 מתחם זה משמש כמתחם האימונים של הקבוצה, בו מתאמנת הקבוצה הבוגרת ומחלקת הנוער של המועדון. המתקן מכיל שלושה מגרשי אימון, יציעים קטנים שמכילים כ-300 מקומות, חדרי כושר, פיזיותרפיה ומלתחות.

בשנים 2005–2009, עת רכש ארקדי גאידמק את הקבוצה, שופץ המתחם באופן משמעותי.

המתחם מכיל בנוסף דוכן מכירות של מוצרי הקבוצה, ומאז 2009 גם את משרדי הנהלת הקבוצה שהועברו מגבעת שאול אל המתחם אימונים.

סמל הקבוצה וצבע התלבושת

סמל המנורה

לאורך כל שנות קיומה של הקבוצה בסמלה הייתה משולבת המנורה, כמו בסמלה של תנועת בית"ר. שילוב המנורה בסמל נתן לקבוצה את הכינויים "המנורה" ו"הדגל של המדינה". בשנת 2006, במסגרת מיתוג הקבוצה, נוספו שני אריות לסמל הקבוצה בדומה לאריה שבסמל העיר ירושלים. בשנת 2013, לאחר מעבר הקבוצה לידיו של טביב, שונה הסמל פעם נוספת, כאשר האריות הוסרו והמנורה שונתה במעט. שינוי הסמל לווה בתהליך הצבעה מתוך שלוש אפשרויות על ידי אוהדי הקבוצה ברשת הפייסבוק. ב-8 ביוני 2016, חשפה בית"ר את הסמל שילווה את הקבוצה בעונת המשחקים 2016/17. סמל לציון שנת ה-80 לייסוד המועדון.

• 
  סמלה של הקבוצה בשנותיה הראשונות (סמל תנועת בית"ר)
• סמלה של הקבוצה בשנות ה-80 (סמל זה לא הופיע על-גבי חולצות המשחק הרשמיות)
  סמלה של הקבוצה בשנות ה-80 (סמל זה לא הופיע על-גבי חולצות המשחק הרשמיות)
• 
  סמלה של הקבוצה מתחילת עונת 1993/94 ועד שנת 2006
• 
  סמלה של הקבוצה החל משנת 2006 ועד שנת 2013
• 
  סמלה של הקבוצה החל משנת 2013
• 
  סמל המועדון בעונת 2016/17 לציון שנת ה-80 לייסוד בית"ר ירושלים

צבע המדים

לאורך רוב שנותיה מזוהה בית"ר עם הצבעים צהוב-שחור. אולם, בשנותיה הראשונות שחור-לבן היה צבעה, עד עונת 1960/1961 בה היו"ר וממייסדי הקבוצה, שמואל קירשטיין פרש מתפקיד ניהול הקבוצה, ומחליפו, אלי גבאי, סבר כי יש להחליף את צבע החולצה הנייטרלי יחסית וחיפש אחר צבע שיהווה תחליף חדיש. גבאי חיפש, במשך מספר שבועות בחנויות בדים בירושלים ותל אביב צבע שיוכל להתאים לחזונו ולאחר שהגיע לחנות הבדים "רב-און" ברחוב כורש בירושלים ובין היתר הציע לו את הצבע הצהוב שהחליט לבחור בו. בית"ר עלתה לראשונה בצבעי הצהוב-שחור ב-8 באוקטובר 1960 במשחק נגד מכבי חדרה באצטדיון ימק"א ולאחר ניצחונה של הקבוצה החליטו להשאר איתה. מאז, למעט משחקים בודדים – כמו למשל משחקה נגד מכבי נתניה בעונת 1977/1978 בה שיחקה בצבע הירוק, צהוב שחור עיטר את מדי הבית של בית"ר. מדי החוץ, עד שנות ה-90 המאוחרות היו וריאציות של מדים בצבעים כחול/לבן או תכלת בהיר, ומשנות ה-2000 הם בצבעים לבן/שחור/צהוב לסירוגין.

יצרני תלבושות וספונסרים ראשיים

שנים	יצרן תלבושות	ספונסר ראשי
1977–1980	אדידס	וולוו
1980–1982		סיטיזן
1982–1986	יומברו	שארפ
1986–1987	פומה	כתר פלסטיק בע"מ
1987–1988	דיאדורה	אפנת ברוך תעשיות טקסטיל בע"מ
1988–1989		דיאדורה
1989–1990	נייקי	נייקי
1990–1991		מסגרית איציק כהן
1991–1995	דיאדורה	גלובוס גרופ
1995–1997		קבוצת רסידו\קלאב הוטל
1997–2000		סלקום
2000–2001		סובארו
2001–2002	לוטו	אלדן
2002–2003		Fresh&Go
2003–2004	דיאדורה	HOT
2004–2005	קאפה
2005–2006		בזק בינלאומי
2006–2007	אדידס
2007–2008		ב. יאיר
2008–2009		אלדן
2009–2010		Vipo
2010–2011		אלדן
2011–2012	דיאדורה
2012–2013		גדולים מהחיים
2013–2014		פרי נדל"ן
2014–2015	פומה	iTrader
2015–2016		יהלומית פרץ
2017-2016	ג'יבובה	-
2017-		יהלומית פרץ

• עד 1977 לא היו ספונסרים או מלבישים רשמיים

קהל אוהדים

בית"ר ירושלים בחברה, בתרבות ובאומנות

סקרים שנעשו בסוף העשור השני של המאה ה-21 מצאו שבית"ר ירושלים היא אחת משתי הקבוצות האהודות ביותר במדינת ישראל.

לבית"ר ירושלים אוהדים מפורסמים בתרבות ובאומנות הישראלית, חלקם אף מגיעים למשחקי הקבוצה. בין הבולטים שבהם ניתן למצוא כוכבי זמר מזרחי כגון: אייל גולן (בין היתר שר את "מגרש השדים"), ליאור נרקיס, דודו אהרון, תמיר גל (כתב מספר שירים), אבי ביטר (כתב את שיר האליפות של 97/98 "צהוב בעיניים"), עופר לוי, שלומי שבת, אהובה עוזרי (שרה את "ירושלים של בית"ר" של התואר הראשון ב-1976), ג'קי מייקה (שר את שיר האליפות של 1987) ועוד רבים. בנוסף כוכבי בידור ותרבות, בהם נמנים: שלישיית מה קשור, עמוס תמם, שאנן סטריט, חנן סביון, גיא עמיר, אנדי רם, ירון אילן, גורי אלפי, שי נובלמן ואייל פלד, חלקם אף תרמו למיזם העמותה בשנת 2012/2013. בית"ר נחשבת בתרבות לקבוצה ה"עממית" ובעבר גם נחשבה למקופחת כיוון שהיא הייתה מזוהה עם אוהדים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה, ומכאן הגיעו המון סטיראוטיפים היסטוריים שגם התבטאו בתרבות ובאומנות למשל במערכונים של "הגשש החיוור" (במופע "אופסייד סטורי") ו"שלישיית מה קשור" שבמספר תוכניות שיחקו אוהדי בית"ר: היכל התרבות, אנחנו במפה, בובה של לילה וכן מוזכרים בשירם של להקת הדג נחש "הנה אני בא" כשהוא כולל את השורות: "יאללה בית"ר, יאללה חיים בכפר". כמו כן מספר אנשי תקשורת מזוהים כאוהדי בית"ר כמו: אראל סג"ל, דני רופ, קותי סבג, אלי סהר.

באופן מסורתי נחשב שוק מחנה יהודה במרכז ירושלים, כמעוז האוהדים של בית"ר שאליו עד היום הולכים שחקנים ואנשי צוות בקבוצה על מנת לקבל את אהבת הקהל ולהתחכך באוכלוסייה המקומית. לרוב חגיגות התארים הרשמיות של הקבוצה נערכות בכיכר הסמוכה לבניין עיריית ירושלים, כיכר ספרא ובשנים היותר מאוחרות גם בגן סאקר הממוקם בקרבת מרכז העיר ירושלים.

ארגוני אוהדים

גוב האריות

ארגון האוהדים "גוב האריות" הוקם בתחילת עונת 2002/2003 והיה למעשה הגוף הראשון שפעל בצורה מאורגנת ביציעי בית"ר מאז יום היווסדה. מטרת הארגון הייתה לחזק את התיאום בין יציעי טדי ולשפר את מאגר השירים ואת הפצתם ביציעים. כבר עם פרסום אמנת הארגון נכתב שהתארגנות זו משלבת בין אהדה לקבוצה ובין הזדהות פוליטית מסוימת לימין אשר כונתה "צביון ימני".

חילוקי דעות בסוף עונת 2003/2004 הביאו לפירוק ארגון זה.

לה פמיליה

סמל הארגון La Familia

ארגון האוהדים "לה פמיליה" (באנגלית: La Familia) (מאיטלקית La Familia- המשפחה) נוסד בשנת 2005, רבים ממקימיו הם חברי ארגון "גוב האריות" לשעבר שהתפרק שנה קודם לכן. בעקבות פירוק "גוב האריות" נוצר חוסר בארגון מעודד ביציעים (בעיקר ביציע המזרחי בטדי), ולכן עלתה היוזמה באתרי האינטרנט ובפורומים של אוהדי הקבוצה להקים ארגון חדש. ארגון זה שם לו למטרה עיקרית את שיפור העידוד ביציע תוך שימוש נרחב באביזרי עידוד: דגלים, קונפטי, שלטים ופירוטכניקה, כמו כן ארגן הסעות מיוחדות למשחקים, ומשלחות עידוד למשחקים באירופה. בתחילת 2006 הכירה קבוצת בית"ר ירושלים בארגון זה כארגון האוהדים הרשמי שלה. בעונת 2006/2007 עקב הצלחת הקבוצה ופתיחת יציעים נוספים, עבר הארגון לשבת ביציע הצפוני בטדי על מנת ליצור 2 גושי עידוד בטדי, אך לאחר הידרדרות במצב הקבוצה בשנים 2008–2010 נסגר יציע זה והארגון חזר ליציע המזרחי. כחלק מפעילותו ארגון זה מבצע אירועי התרמה ותמיכה במספר עמותות, ארגוני התנדבות, ובפרט תמך בחיילי צה"ל ובתושבי הדרום בעת מבצעים צבאיים ברצועת עזה. כמו כן מארגן אירועי הפנינג לאוהדים בחופשת חג הפסח ובחופש הקיץ. בנוסף לפעילות זו ארגון האוהדים דואג להנצחת אוהדי הקבוצה שנהרגו.

ארגון אוהדים זה נודע בתקשורת כבעל אוריינטציה ימנית. השם "לה פמיליה" נבחר בהשראת סרטים על המאפיה האיטלקית. שמו של ארגון האוהדים נקשר מספר פעמים לאירועי אלימות כמו: תקיפת אוהדי קבוצות אחרות,השלכת בקבוק תבערה לעברי משרדי ההתאחדות לכדורגל, ומעשי גזענות. חברי הארגון והמעשים המיוחסים להם שנויים במחלוקת בקרב אוהדי הקבוצה.

בינואר 2013 הצטרפו לקבוצה שני שחקנים צ'צ'נים-מוסלמים, זאור סדאייב וג'בראיל קדאייב במהלך מפתיע של הנהלת בית"ר בראשות היו"ר איציק קורנפיין. עם הגעתם של השניים התעוררה מחאה, שכללה חרם של חלק גדול מאוהדי הקבוצה במשך מספר משחקים, בשיאה של המחאה הוצת חדר המזכרות במתחם האימונים של הקבוצה. מעשה זה יוחס לארגון ופעיליו, שלאחריו הודיע ארגון האוהדים על הפסקת פעילותו (עד תום העונה) וזאת בעקבות הביקורת הנוקבת שנמתחה עליו בתקשורת, בין היתר גם מהנהלת הקבוצה עצמה.

בעונת 2013/2014 חזר הארגון לפעילות לאחר העברת בעלות הקבוצה לידי אלי טביב. ב-26 ביולי 2016, נעצרו כ-56 מחברי ארגון לה פמיליה במבצע של משטרת ישראל באמצעות סוכן סמוי שהפך לעד מדינה והוביל למעצרם של האוהדים. המבצע רחב ההיקף של המשטרה זכה לסיקור נרחב בכלי התקשורת בישראל. ב-22 בינואר 2017 הורשעו 3 מחברי הארגון בקשירת קשר, וביצוע חבלה חמורה במהלך תקיפת אוהד הפועל תל אביב בתיק "פלורנטין".

תדמית ציבורית וזיהוי פוליטי של המועדון

בית"ר ירושלים נחשבת באופן מסורתי לקבוצה המזוהה עם הימין הפוליטי בישראל ובייחוד עם הליכוד. בעונות 1996/1997 ו-1997/1998, בהן זכתה בית"ר בשתי אליפויות, הרבו פוליטיקאים מהימין, כולל ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, להתארח במשחקי הקבוצה. בין האוהדים הבולטים של בית"ר ניתן למצוא את ראשי הממשלה בנימין נתניהו ואהוד אולמרט, השר רוני בר-און והנשיא ראובן ריבלין ששימשו בעבר כיו"ר האגודה, השר יהושע מצא שהחליפו בתפקיד, השר חיים קורפו שאף היה כדורגלן פעיל בבית"ר בשנות ה-40, והשר אביגדור ליברמן.

במהלך השנים אירעו פעמים רבות אירועי הסתה והתפרעויות כנגד השמאל ומנהיגיו (למשל ביזוי טקס לזכר יצחק רבין) וכנגד ערבים, מה שהוביל אותה פעמים רבות לבית הדין של ההתאחדות לכדורגל שם נענשה בין היתר בקנסות, משחקי רדיוס ומשחקים ללא קהל. בנוסף בית"ר הקבוצה היחידה בליגת העל שמעולם לא שיחק בשורותיה שחקן ממוצא ערבי. מכיוון שאירועים אלו מכתימים את שמם של כלל אוהדי הקבוצה, נטבע המונח "הקומץ הבית"רי", לתיאור המתפרעים. במספר מערכונים של "הגשש החיוור" מוצגים אוהדי בית"ר כאלימים, במיוחד במבצרם ההיסטורי, מגרש ימק"א.

בשנת 2014 קמה קבוצת אוהדים, שלטענתה סולדת מהגזענות ומהאלימות שמאפיינות את הקבוצה הנוכחית ואוהדיה, והקימה את מועדון האוהדים בית"ר נורדיה ירושלים שהחל לשחק בליגה ג' בעונת 2014/15. ראשי מועדון זה הכריזו כי בכוונתו להחזיר את ההדר הבית"רי, ולייצג את ערכי בית"ר כפי שנוסחו בידי זאב ז'בוטינסקי: ג'נטלמניות, הומניזם ושוויון. בניגוד לבית"ר ירושלים שבה לטענתם מעולם לא שיחק שחקן ערבי, בנורדיה הכריזו מן הרגע הראשון שהקבוצה תהיה פתוחה לשחקנים ערבים, וכבר בעונתה הראשונה שיחקו בקבוצה 2 שחקנים ממוצא ערבי.

יריבויות

היריבות העירונית

ערך מורחב – הדרבי של ירושלים

בין בית"ר ובין יריבתה העירונית, הפועל ירושלים, מתקיימת יריבות רבת שנים הנובעת בעיקר מזיהוין הפוליטי של הקבוצות. בעבר הייתה שייכת בית"ר לתנועת בית"ר הציונות רוויזיוניסטית בעוד הפועל ירושלים הייתה מזוהה עם ה"ממסד", והשתייכה להסתדרות. חלוקה פוליטית זו תקפה גם היום, כשבית"ר היא קבוצת הדגל של הימין, בעוד הפועל מזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית. חלוקה זו בולטת במיוחד ביחס לערביי ישראל. בעוד בקרב אוהדי בית"ר רווחים ביטויים נגד ערבים, בהפועל משחקים שחקנים ערבים. במשך תקופות ארוכות היריבות לבשה גם אופי אזורי, כשמרבית אוהדי בית"ר התגוררו בצפון העיר (נחלאות, רחביה, מחנה יהודה, מוסררה וכו'), בעוד הפועל שלטה בדרום העיר (קטמון, המושבה הגרמנית, בקעה, קריית יובל, בית הכרם וכו'). חלוקה זו נבעה בעיקר ממיקום האצטדיונים, ימק"א בצפון וקטמון בדרום. אף שגם כיום מעוזי האוהדים הם קטמון לאוהדי הפועל, ומחנה יהודה לאוהדי בית"ר, החלוקה אינה ברורה כבעבר, ולקבוצות אוהדים מכל חלקי העיר ומחוצה לה.

יריבויות אחרות

הפועל תל אביב

ערך מורחב – היריבות בין בית"ר ירושלים לבין הפועל תל אביב

בין בית"ר ירושלים ובין הפועל תל אביב איבה ותיקת שנים, בשל ניגודים סימבוליים בין המועדונים, כגון רוויזיוניסטים נגד סוציאליסטים וימין נגד שמאל. זוהי אחת היריבויות הוותיקות בספורט הישראלי, והסתיימה מספר פעמים בקטטות המוניות במגרשים. עם ירידת כוחה של היריבה העירונית הפועל ירושלים, יריבות זו תפסה בקרב אוהדי בית"ר חלק יותר גדול וסימנה את הפועל תל אביב כיריבה המרה ביותר.

איחוד בני סכנין

ערך מורחב – היריבות בין בית"ר ירושלים לבין בני סכנין

בין בית"ר ירושלים ובין בני סכנין יש יריבות בעיקר בגלל השסע היהודי-ערבי, למרות ניסיונות הפישור והפיוס שנעשו על ידי ארקדי גאידמק ומאזן גנאים. במשחק שנערך בין הקבוצות בספטמבר 2007 הונף דגל "כ"ך" על ידי אוהדי בית"ר, ודגל ישראל צבוע באדום, דגל ג'יהאד אסלמי ירוק ודגל סוריה על ידי אוהדי בני סכנין. יריבות זו החלה ב-2003, אז עלתה בני סכנין לראשונה לליגת העל. משחקים אלו כוללים עימותים רבים בין מחנות האוהדים. החל משנת 2016, בהחלטה משותפת של שתי הקבוצות ובתיאום עם מנהלת הליגה לכדורגל הוחלט כי המשחקים בין הקבוצות ישוחקו ביניהם ללא קהל חוץ לקבוצה האורחת. מפגש זה הוא היחידי בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי שתואם כך מראש בין שני מועדונים יריבים בגלל המתיחות בין הקהלים שלהם.

תארים

ליגת העל

• אליפויות (6): 1986/1987, 1992/1993, 1996/1997, 1997/1998, 2006/2007, 2007/2008
  • סגנות (6): 1971/1972, 1975/1976, 1977/1978, 1978/1979, 1983/1984, 1984/1985

גביע המדינה

• זכייה (7): 1975/1976, 1978/1979, 1984/1985, 1985/1986, 1988/1989, 2007/2008, 2008/2009
  • סגנות (3): 1974/1975, 1998/1999, 1999/2000

גביע הטוטו

• זכייה (2): 1997/1998, 2009/2010

אלוף האלופים

• זכייה (2): 1975, 1985
  • סגנות (4): 1977, 1978, 1984, 1988

גביע ליליאן

• זכייה (1): 1985/1986

גביע השלום

• זכייה (1): 2000/2001

הישגים ושיאים

שיאים קבוצתיים

• עונות בליגת העל: 48 (כולל עונת 2016/2017)
• מיקום הכי נמוך: מקום 10 בליגת המשנה (אז ליגה א', בעונת 1955/1956)
• הניצחון הגבוה ביותר בליגה: 1:8 (נגד מכבי הרצליה בעונת 1994/1995)
• הניצחון הגבוה ביותר בכל הזמנים: 0:9 (נגד בית"ר רמלה בעונת 1992/1993, סיבוב ח' בגביע המדינה)
• ההפסד הגבוה ביותר בכל הזמנים: 7:0 (נגד מכבי תל אביב בעונת 2000/2001 בליגה, נגד הפועל רמת גן בעונת 1948/1949 בגביע המדינה)
• רצף ניצחונות הליגה הארוך ביותר בליגה הראשונה: 9 (בעונת 1996/1997 בין התאריכים: 01/11/1996–09/02/1997)
• רצף ניצחונות הליגה הארוך ביותר בכל הזמנים: 19 (בעונה הכפולה 1966/1968 בליגה א')
• שיא ניצחונות בעונה: 22 (בעונת 1992/1993)
• שיא נקודות בעונה: 71 (בעונת 1992/1993)
• שיא שערים בעונה: 71 (בעונת 1997/1998)
• שיא הספיגה הנמוכה לעונה: 14 (בעונת 1977/1978)
• שיא הפרש שערים לעונה: 42 (בעונת 1996/1997)
• שיא דקות ליגה ללא ספיגה: 928 דקות (בעונת 1973/1974)

הישגים באירופה

בית"ר ירושלים הקבוצה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקה במפעל אירופאי (במשותף עם הפועל באר שבע) בעונת 1976/1977.

עד תחילת שנות ה-90 הקבוצות הישראליות השתתפו בגביע האינטרטוטו בלבד ולא קיבלו כרטיס למפעלים האירופיים, בית"ר השתתפה 8 פעמים במפעל זה.

• גביע האינטרטוטו

עונה	מפעל	שלב	מועדון	משחק בית	משחק חוץ	תוצאה סופית
1976	גביע האינטרטוטו	שלב הבתים (בית 1)	יאנג בויז	1:1	6:3	מקום שלישי
			מאלמה	1:1	3:1
			אדמירה וינה (SC Wacker Wien)	1:3	1:3
1985	גביע האינטרטוטו	שלב הבתים (בית 8)	מכבי חיפה	3:1	3:0	מקום רביעי
			ארמיניה בילפלד	1:1	1:0
			שטורם גראץ	2:0	4:1
1987	גביע האינטרטוטו	שלב הבתים (בית 8)	בורנדבי	1:0	6:0	מקום שלישי
			בוכום	0:0	4:0
			בני יהודה	0:2	0:1
1988	גביע האינטרטוטו	שלב הבתים (בית 7)	אייקאסט פ.ס. (Ikast FS)	2:0	6:0	מקום שלישי
			שטורם גראץ	3:3	3:1
			שמשון תל אביב	2:4	0:0
1989	גביע האינטרטוטו	שלב הבתים (בית 8)	ספרטה פראג	1:0	2:0	מקום רביעי
			ויסלה קרקוב	2:2	4:0
			הפועל פתח תקווה	3:2	1:3
1993	גביע האינטרטוטו	שלב הבתים (בית 8)	דינמו דרזדן	-	2:0	מקום חמישי
			אראו	-	2:2
			וויינר ס.צ. (Weiner SC)	0:0	-
			אירקליס סלוניקי	2:1	-
1995	גביע האינטרטוטו	שלב הבתים (בית 10)	בורסאספור	-	2:0	מקום חמישי
			מ.פ.ק. קושיצה	5:3	-
			שרלרואה	1:0	-
			וימבלדון	-	0:0
2005	גביע האינטרטוטו	סיבוב ראשון	סילקס	3:4	1:2	4:6
		סיבוב שני	סלובן ליברץ	2:1	5:1	7:2

שאר התוצאות במפעלים האירופיים לאחר הצטרפות ישראל למפעלים האירופיים בכדורגל החל מעונת 1992/1993 (אופ"א, אלופות) מפורטות להלן:

משחקי בית"ר ירושלים באירופה
עונה	מפעל	שלב	יריבה	בית (מבקיעים)	חוץ (מבקיעים)
1993/94	ליגת האלופות	מוקדמות	זימברו קישינב	0:2 (רונן חרזי, ולדימיר גרשנייב)	1:1 (רונן חרזי)
		סיבוב ראשון	לך פוזנן	4:2 (אלי אוחנה, יעקב שוורץ)	3:0
1996/97	גביע אופ"א	סיבוב מוקדמות ראשון	פלוריאנה	1:3 (סטפן שאלוי, רונן חרזי, אישטוון פישונט)	1:5 (דוד אמסלם, אלי אוחנה, רונן חרזי, סטפן שאלוי, יוסי אבוקסיס)
		סיבוב מוקדמות שני	בודה/גלימט	5:1 (סרגיי טרטיאק)	2:1 (סטפן שאלוי)
1997/98	ליגת האלופות	סיבוב מוקדמות ראשון	סילקס	0:3 (סטפן שאלוי, אלי אוחנה, אישטוון האמר)	1:0
		סיבוב מוקדמות שני	ספורטינג ליסבון	0:0	3:0
	גביע אופ"א	סיבוב ראשון	קלאב ברוז'	1:2 (אישטוון פישונט, סטפן שאלוי)	3:0
1998/99	ליגת האלופות	סיבוב מוקדמות ראשון	B36 טורסהאבן	1:4 (עופר שטרית, סטפן שאלוי 3)	0:1 (אישטוון האמר)
		סיבוב מוקדמות שני	בנפיקה ליסבון	2:4 (אישטוון האמר, סטפן שאלוי, עופר שטרית, יוסי אבוקסיס)	6:0
	גביע אופ"א	סיבוב ראשון	גלאזגו ריינג'רס	1:1 (יוסי אבוקסיס)	4:2 (סטפן שאלוי, אלי אוחנה)
2000/01	גביע אופ"א	מוקדמות	ויט ג'ורג'יה טביליסי	1:1 (תמאש שאנדור)	0:3 (אלון מזרחי, קובי גנון, ג'ובאני רוסו)
		סיבוב ראשון	פאוק סלוניקי	3:3 (ניר סביליה 2, יוסי אבוקסיס)	3:1 (אישטוון האמר)
2006/07	גביע אופ"א	סיבוב מוקדמות שני	דינמו בוקרשט	1:1 (ברק יצחקי)	1:0
2007/08	ליגת האלופות	סיבוב מוקדמות שני	פ.צ. קופנהגן	1:1 (ברק יצחקי)	1:0
2008/09	ליגת האלופות	סיבוב מוקדמות שני	ויסלה קרקוב	1:2 (אבירם ברוכיאן 2)	5:0
2015/16	הליגה האירופית	סיבוב מוקדמות ראשון	אורדבסי שימקנט	1:2 (עומר אצילי, דובב גבאי)	0:0
		סיבוב מוקדמות שני	שרלרואה	4:1 (עומר אצילי)	5:1 (דובב גבאי)
2016/17	הליגה האירופית	סיבוב מוקדמות ראשון	סלובודה טוזלה	0:1 (עומר אצילי)	0:0
		סיבוב מוקדמות שני	אומוניה ניקוסיה	0:1 (שמעון אבו חצירא)	3:2 (עומר אצילי 2)
		סיבוב מוקדמות שלישי	ילגבה	0:3 (עומר אצילי), (איתי שכטר) ו(מרסל הייסטר)	1:1 (עידן ורד)
		שלב הפלייאוף	סנט אטיין	2:1 (עידן ורד)	0:0
2017/18	הליגה האירופית	סיבוב מוקדמות ראשון	ואשאש	3:4 (ז'ורז'יניו, יוסי בניון, עידן ורד, אריק סאבו)	0:3 (חן עזרא 2, גאטאן וארן)
		סיבוב מוקדמות שני	בוטב פלובדיב	1:1 (טל כחילה)	4:0

מודגש - הישג השיא של המועדון במפעל

שיאים אירופיים

• הישג השיא של המועדון במסגרות אירופאיות: שלב הפלייאוף של הליגה האירופית (בעונת 2016/2017)
• הניצחון הגבוה ביותר במסגרות האירופאיות: 5:1 (נגד פלוריאנה בעונת 1995/1996 במוקדמות גביע אופ"א)
• ההפסד הגבוה ביותר במסגרות האירופאיות: 0:6 (נגד בנפיקה ליסבון בעונת 1998/1999 במוקדמות ליגת האלופות)
• המשחק בעל מספר השערים הגבוהה ביותר במסגרות האירופאיות: 7 שערים (4:3 נגד ואשאש בעונת 2017/2018 במוקדמות הליגה האירופית)
• בעל מספר ההופעות הרב ביותר במסגרת אירופאית: איציק קורנפיין, 23 הופעות
• מלך השערים במסגרות האירופאיות: סטפן שאלוי, 12 שערים

שיאים אישיים

• בעל מספר ההופעות הרב ביותר: אורי מלמיליאן, 423 הופעות
• מלך השערים בכל הזמנים במשחקי ליגה בלבד: אלי אוחנה, 142 שערים
• מלך השערים בכל הזמנים במשחקי גביע המדינה בלבד: אורי מלמיליאן, 29 שערים
• מלך השערים בכל הזמנים למשחק אחד: סימון אלפסי, 6 שערים (במשחק אחד, בתאריך ה-29 בנובמבר 1947 בניצחון בית"ר נגד דגל ציון בתוצאה 1:8)
• שיא שערים לשחקן בעונה אחת (30 משחקים): אלי מיאלי, 18 שערים
• שיאן אי-ספיגה (דקות ללא ספיגת שער ברציפות כשוער): יוסף (יוז'י) סורינוב, 928 דקות
• כובש השער המבוגר ביותר: ארנסט וינברגר, בן 40 שנים ו363 ימים (ב-30 במרץ 1957 נגד מכבי רחובות בליגה א')
• השחקן המבוגר ביותר ששיחק במדי הקבוצה: ארנסט וינברגר, בן 40 שנים ו363 ימים (ב-30 במרץ 1957 נגד מכבי רחובות בליגה א')
• כובש השער המהיר ביותר לזכות הקבוצה: מרקוס רומולו, 17 שניות מהפתיחה (ב-2 במרץ 2008 נגד הפועל כפר סבא בליגת העל)
• ספיגת השער המהירה ביותר: ליאור אסולין, 13 שניות מהפתיחה (ב-6 בדצמבר 2003 נגד בני סכנין בליגת העל)

שיאני ההופעות

להלן עשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה משחקי ליגה במדי בית"ר ירושלים, נכון ל-1 ביולי 2009.

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
שם מדינה עמדה קריירה בבית"ר הופעות שערים אורי מלמיליאן קשר 1973 – 1989 423 140 חנן אזולאי בלם 1974 – 1990 396 41 יצחק ג'אנו בלם 1968 – 1983 375 9 יוסי מזרחי שוער 1972 – 1988 371 0 איציק קורנפיין שוער 1995 – 2007 366 0 יוסי חכם מגן 1965 – 1980 345 1 אלי אוחנה חלוץ 1980–1987 1991–1998 345 142 שאול מזרחי בלם 1954 – 1970 304 40 איתן מזרחי מגן 1989 – 2003 299 12 סמי מלכה קשר 1980 – 1992 288 47

*בשני העשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה.

שיאני השערים

להלן עשרת השחקנים שכבשו את מספר שערי הליגה הרב ביותר במדי בית"ר ירושלים, נכון ל-1 ביולי 2009.

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"

שם מדינה עמדה קריירה בבית"ר הופעות שערים יחס שערים למשחק אלי אוחנה חלוץ 1980–1987 1991–1998 345 142 0.41 אורי מלמיליאן קשר 1973 – 1989 423 140 0.33 ראול גלר חלוץ 1965 – 1969 1970 – 1971 137 87 0.64 אודי רובוביץ' קשר 1960 – 1973 281 81 0.29 יוסי אמינוף חלוץ 1957–1967 1970–1973 157 74 0.47 סטפן שאלוי קשר 1994 – 1999 116 59 0.5 רונן חרזי חלוץ 1992–1997 134 58 0.43 ברק יצחקי חלוץ 2003–2007 2008–2010 181 57 0.31 חיים אזולאי חלוץ 1962 – 1972 176 53 0.3 יצחק מונסה חלוץ 1958 – 1970 235 51 0.22

*בשני העשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה.

זוכים בתואר מלך השערים של ליגת העל במדי בית"ר

עונה	שם השחקן	שערים	הערות
1978/1979	אלי מיאלי	18	יחד עם עודד מכנס ממכבי נתניה
1985/1986	אורי מלמיליאן	14	יחד עם דורון רבינזון ממכבי פתח תקווה
2008/2009	ברק יצחקי	14	יחד עם שמעון אבו חצירא מהפועל פתח תקווה ואלירן עטר מבני יהודה

זוכים בתואר כדורגלן העונה בישראל במדי בית"ר

עונה	שחקן	תארים קבוצתיים	הערות	סיקור
1975/1976	אורי מלמיליאן	גביע המדינה
1983/1984	אלי אוחנה	סגנות
1986/1987	אורי מלמיליאן	אליפות
1992/1993	רונן חרזי	אליפות	כבש 15 שערים
1996/1997	אלי אוחנה	אליפות
1997/1998	יוסי אבוקסיס	אליפות
2006/2007	מיכאל זנדברג	אליפות	כבש 4 שערים ובישל 12
2007/2008	גל אלברמן	דאבל	כבש 7 שערים ובישל 4

שיאנים בנבחרת ישראל

• השחקן הראשון מהקבוצה ששיחק עבור נבחרת ישראל: שמעון צ'רנוחה, ב-10 בינואר 1968 נגד נבחרת בלגיה
• השחקן הראשון מהקבוצה שהבקיע שער עבור נבחרת ישראל: אורי מלמיליאן, ב-9 בפברואר 1977 נגד נבחרת תאילנד
• בעל מספר ההופעות הרב ביותר בנבחרת כשחקן הקבוצה: אורי מלמיליאן, 62 הופעות
• בעל מספר השערים הרב ביותר בנבחרת כשחקן הקבוצה: רונן חרזי, 18 שערים

שיאי קהל

• שיא מנויים לעונה: 8,000 מנויים (ב2007/08 )
• שיא ממוצע קהל ביתי לעונה: 13,122 צופים למשחק (בעונת 2017/08 )
• שיא קהל במשחקי גביע למשחק אחד: 55,000 צופים (ב-16 ביוני 1976 בגמר גביע המדינה נגד מכבי תל אביב, אצטדיון רמת גן)
• שיא קהל במשחקי ליגה למשחק אחד: 31,000 צופים (ב-21 באוקטובר 2013 בליגת העל נגד הפועל תל אביב, אצטדיון טדי)

שחקנים בולטים ששיחקו במועדון

שחקני בית אבי כהן אבירם ברוכיאן אהרון אמינוף אהרון חסון אודי אשש אודי רובוביץ' אופיר שמואלי אורי מלמיליאן אילן אלהרר איתן מזרחי אלי אוחנה אלי מיאלי אשר ברנבלום דוד ישי דוד דוידוף דן איינבינדר דני נוימן חי מזרחי חיים אזולאי חנן אזולאי יוסי אברהמי יוסי אמינוף יוסי חכם יוסי מזרחי יחזקאל ישראל יעקב שוורץ יצחק ג'אנו יצחק מונסה מאיר קדוש משה בן הרוש סימון אלפסי סמי מלכה עמית בן שושן צביקה זוכוביצקי ציון שלום קובי מויאל רענן דרעי שאול מזרחי שלומי אברהמי שמוליק לוי שמעון צ'רנוחה

שחקני רכש אבי נמני אהוד כחילה איציק זוהר איציק קורנפיין איתי שכטר אלון מזרחי אסי דומב אריק בנאדו ארצי בן יעקב בוריס קליימן ברק יצחקי גיורא אנטמן גל אלברמן דוד אמסלם ויקטור לוי ז'אן טלסניקוב טוטו תמוז טל בנין יואב זיו יוסי אבוקסיס יעקב אסייג יוסף סורינוב מיכאל זנדברג מישל פורטל ניר סביליה ניסים אלמליח סמואל רזניק עומר אצילי עידן ורד עידן טל ראובן עטר ראול גלר רונן חרזי שייע גלזר שמעון גרשון טברטקו קאלה גרי ונדרמולן

זרים אינדיו פריירה אישטוואן האמר אישטוון פישונט אישטוון שאלוי ג'ובאני רוסו דושאן מטוביץ' דרק בואטנג דריו פרננדס ויקטור פאצ'ה ולדימיר גרשנייב ז'רום לרואה כריסטיאן אלברס מרקוס רומולו ניקיטה רוקאביציה סרגיי טרטיאק ססאר ארסו קלאודמיר פריירה תמאש שנדור

• ראו גם: רשימת כדורגלני בית"ר ירושלים בעלי ערך בוויקיפדיה

מאמנים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לפחות 51 מאמנים שונים (ב-72 קדנציות) הדריכו את שחקני מועדון הכדורגל הירושלמי מהקמתו.

להלן רשימת המאמנים של בית"ר ירושלים לאורך שנותיה:

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"

המאה ה-20 שם מדינה שנים הערות בצלאל "צלי" אורדנטליך 1946 עקיבא "דוצי" צוובנר 1948 סימון אלפסי 1953–1954 מאמן-שחקן לוניה דבורין 1954 מאמן במשחקי סוף העונה עליית ליגה (1953/1954) סימון אלפסי 1954–1955 ירידת ליגה (1954/1955) אגון פולק 1955–1956 ארנסט "וורמש" וינברגר 1956–1958 מאמן-שחקן דולפי פישר 1958–1959 יצחק שניאור 1959–1960 ניסים אלמליח 1960–1961 סימון אלפסי 1961 ליאון ברטפלד 1961–1963 סמואל רזניק 1963–1964 משה וארון 1964–1966 סמואל רזניק 1966–1969 עליית ליגה (1966/1968) ישראל "חלאולה" חליבנר 1969–1970 אריה רדלר 1970–1972 עמנואל שפר 1972–1973 סמואל רזניק 1973 מאמן זמני נחום סטלמך 1973–1974 מישל פורטל 1974–1975 ישראל "חלאולה" חליבנר 1975 ניסים בכר 1975–1976 גביע המדינה (1975/76) אלוף האלופים (1975/76) יחיאל מור 1976–1977 דוד (דוביד) שווייצר 1977–1978 אלי פוקס 1978 שמעון שנהר 1978–1979 גביע המדינה (1978/79) ניסים בכר 1979–1980 ירידת ליגה (1979/1980) אריה רדלר 1980–1981 עליית ליגה (1980/1981) אליהו עופר 1981–1982 שמעון בן יהונתן 1982 דוד דוידוף 1982 אליהו עופר 1982–1983 דוד (דוביד) שווייצר 1983–1985 גביע המדינה (1984/85) דרור קשטן 1985–1987 גביע ליליאן (1985/86) גביע המדינה (1985/86) אלוף האלופים (1985/86) אליפות המדינה (1986/87) מרדכי שפיגלר 1987–1988 אליהו עופר 1988 אליפות קטרגל (1987/88) דרור קשטן 1988–1989 גביע המדינה (1988/89) זאב זלצר 1989–1991 ירידת ליגה (1990/1991) מיכאל "לופא" קדוש 1991–1992 עליית ליגה (1991/1992) דרור קשטן 1992–1994 אליפות המדינה (1992/93) אמציה לבקוביץ' 1994 יוסי מזרחי 1994–1995 אלי כהן (השריף) 1995–1997 אליפות המדינה (1996/97) דרור קשטן 1997–1999 אליפות המדינה (1997/98) גביע הטוטו (1997/98) אלי אוחנה 1999–2000 המאה ה-21 שם מדינה שנים משחקים אחוזי הצלחה[1] הערות אלי גוטמן 2000–2001 26 64.1% ניסים בכר 2001 12 36.1% יוסי מזרחי 2001–2002 33 33.3% אלי כהן (השריף) 2002–2003 17 35.3% חנן אזולאי 2003 16 37.5% מאמן זמני אלי אוחנה 2003–2005 67 42.8% גיא עזורי 2005 6 66.7% מאמן זמני טון קאנן[2]‏ 2005 6 72.2% לואיס פרננדס 2005–2006 20 55.5% אוסבלדו ארדילס 2006 5 66.7% יוסי מזרחי 2006–2007 24 79.2% אליפות המדינה (2006/07) יצחק שום 2007–2008 34 66.7% אליפות המדינה (2007/08) גביע המדינה (2007/08) ראובן עטר 2008–2009 32 58.3%[3]‏ גביע המדינה (2008/09) יצחק שום 2009–2010 23 43.5% גביע הטוטו (2009/10) דוד אמסלם 2010 12 52.8% מאמן זמני אורי מלמיליאן 2010–2011 18 35.2% רוני לוי 2011 17 50.1% דוד אמסלם[4]‏ 2011 0 – יובל נעים 2011–2012 24 33.3% חנן אזולאי 2012 1 0.0% מאמן זמני אלי כהן (השריף) 2012–2013 45 48.1% אלי כהן 2013 11 42.4% רוני לוי 2013–2014 22 42.4% מנחם קורצקי 2014–2015 19 42.1% גיא לוי 2015 17 52.9% סלובודאן דראפיץ' 2015 – 2016 36 53.7% רן בן שמעון 2016 – 2017 21 49.2% שרון מימר[5] 2017 15 64.4% גילי לבנדה 2017 2 100.0% מאמן זמני גילי לבנדה ואלי כהן (השריף) [6] 2017 - הערות: ‏1. אחוזי הצלחה במשחקי ליגה: אחוז הנקודות שנצברו מתוך סך הנקודות האפשריות. ‏2. אימן תחת לואיס פרננדס שהיה מנג'ר/מנהל מקצועי. ‏3. אחוז ההצלחה כולל עונש הפחתה של 3 נקודות ליגה בפועל לקבוצה. ‏4. התפטר טרם פתיחת הליגה. ‏5. פוטר טרם פתיחת העונה השנייה. ‏6. נכון ל-28 באוגוסט 2017

סגל השחקנים

נכון ל-6 ביולי 2017

מס' עמדה שם 1 שוער בוריס קליימן (קפטן שני) 2 מגן אנטואן קונטה 3 קשר דוד קלטינס 6 בלם טל כחילה 7 קשר אמיר עגיוב 8 קיצוני עידן ורד 9 חלוץ איתי שכטר (קפטן) 10 קשר ז'ורז'יניו 14 קשר קלאודמיר פריירה 15 קשר יוסי בניון 17 קשר ציון צמח 18 קיצוני חן עזרא

מס' עמדה שם 20 בלם מיקי סירושטיין 21 קשר אור ועקנין 22 שוער סתיו שושן 23 מגן מרסל הייסטר 24 קשר עוז סיטון 25 חלוץ גאטאן וארן 27 קשר פול אדגר 52 קשר אריק סאבו 77 קיצוני יעקב בריהון מגן עופר ורטה מגן שון גולדברג

צוות מקצועי

מנהל מקצועי	אלי כהן
מאמן ראשי	גילי לבנדה
עוזר מאמן	-
מאמן כושר	שלומי ודררו
מאמן שוערים	עמי גניש

מחלקת הנוער והאקדמיה לכדורגל

באופן היסטורי התבססה קבוצת הבוגרים של בית"ר ירושלים על שחקני בית שצמחו במחלקת הנוער ולא מעט שחקנים ידועים שהובילו את בית"ר ירושלים לתאריה הראשונים יצאו ממנה. למרות זאת, עד אמצע העשור הראשון של שנות ה-2000, זכתה קבוצת הנוער בתואר אליפות יחיד בליגה החובבנית לנוער, בתום עונת 1972/1973, כשבשורותיה שיחקו אורי מלמיליאן, דני נוימן, יוסי מזרחי, אלי מיאלי ועמנואל כהן ועל הקווים תדרך המאמן סמואל רזניק.

עם הגעת מאיר פניג'ל, ששון שם טוב, והאחים מאיר ושאול לוי לקבוצה הושקעו משאבים רבים במחלקת הנוער מתוך כוונה להצמיח כשרונות צעירים שיהוו את שלד הקבוצה לעונות הבאות. שם הקבוצה "בית"ר "אורן" ירושלים" נקראת על שמו של בנו של מאיר פניג'ל, אורן פניג'ל, שנהרג בנובמבר 98' במהלך שוד מזוין שהתרחש במקום עבודתו - חנות המפעל של אביו. מאיר ביקש להנציחו באמצעות מחלקת הנוער ובקשתו היחידה בעת מכירת הקבוצה לגיידמאק הייתה ששם הנצחה זה ישאר בשם קבוצת הנוער.

עם רכישת הקבוצה על ידי ארקדי גאידמק הוקמה בבית"ר ירושלים אקדמיית כדורגל לנוער והמתקן אימונים הצמוד לשכונת בית וגן שודרג לרבות חדרי ההלבשה, המתחם עצמו והדשא. בעונת 2005/2006 קבוצת הנוער זכתה בתואר גביע המדינה לנוער.

בעונת 2006/2007 גיא עזורי מונה למאמן קבוצת הנוער, שזכתה תחת הדרכתו בדאבל הנוער.

בעונת 2007/2008 הקבוצה זכתה באליפות שנייה ברציפות.

בעונת 2015/2016 הקבוצה ירדה לליגה לאומית לנוער לראשונה אחרי זמן ממושך.

בעונת 2016/2017 הקבוצה עלתה חזרה לליגת העל לנוער.

קבוצות מחלקת הנוער לעונת 2016/2017

מנהל מקצועי של מחלקת הנוער: עומר עצמוני

מנהל מחלקת הנוער: אלי מזרחי

שם הקבוצה	ליגה	מאמן
בית"ר ירושלים אורן	ליגת העל לנוער	יואב תבריזי
בית"ר ירושלים אורן	נערים א' על	שי כהן
בית"ר ירושלים שמואל	נערים ב' ארצית דרום	סמי מלכה
בית"ר ירושלים גדי	נערים ג' מרכז	שרון סבג
בית"ר ירושלים 1	ילדים א' מרכז	תומר מסיקה
בית"ר ירושלים 1	ילדים ב' מרכז	רפאל אזולאי
בית"ר ירושלים 1	ילדים ג' מרכז	סימו פרץ
בית"ר ירושלים 1	ילדים טרום א' מרכז	דני רבינס
בית"ר ירושלים 1	ילדים טרום ב' דן	אלי בן אוליאל
בית"ר ירושלים	ילדים טרום ג' צפון	מאור דוייב

תארים והישגים

• אליפות המדינה לנוער: 1972/1973*, 2006/2007, 2007/2008
• גביע המדינה לנוער: 2005/2006, 2006/2007
• טורניר נייקי בקטרגל: 2007

(* - אליפות בליגה חובבנית)

שחקנים ידועים יוצאי מחלקת הנוער של בית"ר ירושלים

בשנות ה-60–70 אודי רובוביץ' דוד דוידוף דוד ישי חי מזרחי חיים אזולאי יוסי אמינוף יוסי חכם יצחק ג'אנו יצחק מונסה שאול מזרחי שמעון צ'רנוחה

בשנות ה-80–90 אבי כהן אורי מלמיליאן איתן מזרחי אלי אוחנה אלי מיאלי דני נוימן חנן אזולאי יוסי מזרחי יעקב שוורץ סמי מלכה שמוליק לוי

במאה ה-21 אבי ריקן אבירם ברוכיאן אופיר קריאף אלי דסה אריאל הרוש דן איינבינדר חן עזריאל עידן ורד עמית בן שושן קובי מויאל שלומי ארבייטמן

ראו גם

• בית"ר (תנועת נוער)
• בית"ר (אגודת ספורט)
• בית"ר ירושלים (כדורסל)
• מאמני בית"ר ירושלים
• כדורגלני בית"ר ירושלים

לקריאה נוספת

• רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר: תולדות בית"ר ירושלים, הוצאת מדיה, 2007, 278 עמודים, מופץ בחינם באתר הרשמי של בית"ר.
• חיים ברעם, אדום צהוב שחור, הוצאת ספריית מעריב, 2004, 134 עמודים
• אורי מלמיליאן, אלי עזור, הנער מממילא, הוצאת מוניטין, 1984, 125 עמודים
• דני נוימן, דני דבורין, אני דני נוימן, קפטן בית"ר ירושלים, הוצאת שלגי, 1979, 40 עמודים
• זוהיר בהלול, רמי ברוש, יגאל ביטון, האנציקלופדיה לכדורגל ישראלי, כרך ג', עמ' 120 - 139, הוצאת ישראגול, 2011
• כל אליפויות הקבוצה באתר בית"ר.נט

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של בית"ר ירושלים
• עמוד הקבוצה הרשמי בפייסבוק
• ערוץ הקבוצה הרשמי ביוטיוב
• עמוד הקבוצה באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
• פורום האוהדים בית"ר.נט