כובאנה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול גרסה 21622904 של גארפילד (שיחה) - רוב ברור בדף השיחה
שורה 9: שורה 9:


== ברכה על כובאנה ==
== ברכה על כובאנה ==
כאשר אין אדם [[קביעות סעודה|קובע סעודתו]] על הכובאנה ברכתה "[[בורא מיני מזונות]]" וב[ברכה אחרונה]] "[[על המחיה]]". אם קבע עליה סעודה נחלקו פוסקי זמננו האם יש לברך עליה "בורא מיני מזונות" ו"על המחיה"{{הערה| שו"ת "עולת יצחק" לרב [[יצחק רצאבי]] שמכיוון שכובאנה נעשית בכלי סגור ומתבשלת בהבל שלה אין בה דין של פת אפויה וברכתה מזונות, והוא מפסיקת בין הדין בצנעא.}}, או שיש לברך עליה "[[המוציא]]" בברכה ראשונה ו[[ברכת המזון]] לאחריה{{הערה|כך כתב הרב [[יוסף קאפח]] בפירושו להרמב"ם (פ"ג ה"ט אות כא') שבמציאות ימינו שעושים את הכובאנה בתנורים בקביעות סעודה יש לברך עליה המוציא.}} לכל הדעות אם אפה את הכובאנה במכסה פתוח וקבע סעודתו עליה יש לברך עליה "המוציא" וברכת המזון.
כאשר אין אדם [[קביעות סעודה|קובע סעודתו]] על הכובאנה ברכתה "[[בורא מיני מזונות]]" וב[[ברכה אחרונה]] "[[על המחיה]]". אם קבע עליה סעודה נחלקו פוסקי זמננו האם יש לברך עליה "בורא מיני מזונות" ו"על המחיה"{{הערה| שו"ת "עולת יצחק" לרב [[יצחק רצאבי]] שמכיוון שכובאנה נעשית בכלי סגור ומתבשלת בהבל שלה אין בה דין של פת אפויה וברכתה מזונות, והוא מפסיקת בין הדין בצנעא.}}, או שיש לברך עליה "[[המוציא]]" בברכה ראשונה ו[[ברכת המזון]] לאחריה{{הערה|כך כתב הרב [[יוסף קאפח]] בפירושו להרמב"ם (פ"ג ה"ט אות כא') שבמציאות ימינו שעושים את הכובאנה בתנורים בקביעות סעודה יש לברך עליה המוציא.}} לכל הדעות אם אפה את הכובאנה במכסה פתוח וקבע סעודתו עליה יש לברך עליה "המוציא" וברכת המזון.


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==

גרסה מ־01:51, 28 בספטמבר 2017

כובנה

כּוּבַּאנֶהערבית: كبانة או كبان) הוא מאכל תימני מסורתי.

הכובנה היא מאפה דמוי חלה עגולה ואוורירית מבצק שמרים, עשיר בחמאה מותכת כסאמנה (לעתים מוחלפת במרגרינה או בשמן), הנאפה במשך 8 עד 12 שעות בתוך סיר באפייה איטית - בטמפרטורה הנמוכה מ-100 מעלות צלזיוס. במקור נהוג לאפותה במשך כל ליל שבת (בתנור או על פלטה), אזי צבעה הופך לחום כהה והקרקעית מתקשה ("קאעה"). יש האופים את הכובנה בישול מלא לפני השבת ומחממים רק בבוקר.

הכובנה נאכלה בתימן במשך כל ימות השבוע והוכנה בצורה מיוחדת לשבת (אצל יהודי צנעא וצפון תימן), ואילו בארץ ישראל נאכלה בסעודת בוקר שבת.

טעמה של הכובנה נייטרלי למדי ולעתים מתבלים אותה בזרעי קצח. נהוג לאכול את הכובנה כשלעצמה או עם תוספות, כגון עגבנייה מרוסקת, סחוג, ביצה שלוקה, סאמנה, חילבה או מוצרי חלב. יש הטומנים בתוך הבצק נתחי בשר במשך כל ליל שבת בתקופת החורף.

ברכה על כובאנה

כאשר אין אדם קובע סעודתו על הכובאנה ברכתה "בורא מיני מזונות" ובברכה אחרונה "על המחיה". אם קבע עליה סעודה נחלקו פוסקי זמננו האם יש לברך עליה "בורא מיני מזונות" ו"על המחיה"[1], או שיש לברך עליה "המוציא" בברכה ראשונה וברכת המזון לאחריה[2] לכל הדעות אם אפה את הכובאנה במכסה פתוח וקבע סעודתו עליה יש לברך עליה "המוציא" וברכת המזון.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שו"ת "עולת יצחק" לרב יצחק רצאבי שמכיוון שכובאנה נעשית בכלי סגור ומתבשלת בהבל שלה אין בה דין של פת אפויה וברכתה מזונות, והוא מפסיקת בין הדין בצנעא.
  2. ^ כך כתב הרב יוסף קאפח בפירושו להרמב"ם (פ"ג ה"ט אות כא') שבמציאות ימינו שעושים את הכובאנה בתנורים בקביעות סעודה יש לברך עליה המוציא.