המערך – הבדלי גרסאות

המערך של מפלגת העבודה הישראלית ומפלגת הפועלים המאוחדת (המערך השני) היה רשימה משותפת וסיעה משותפת בכנסת של שתי מפלגות: מפלגת העבודה ומפ"ם, ואליו הצטרפה בסוף דרכו המפלגה הליברלית העצמאית.

היסטוריה

המערך השני הוקם בתחילת 1969, לקראת הבחירות לכנסת השביעית, כשנה לאחר יסוד מפלגת העבודה. הסיעות שהקימו את המערך השני בסוף הכנסת השישית מנו 54 חברי כנסת של העבודה (45 חברי המערך הראשון ועוד 9 חברי רפ"י ללא בן-גוריון שנשאר מחוץ למפלגת העבודה כסיעת יחיד) ושמונה חברי כנסת של מפ"ם. בבחירות לכנסת השביעית שהתקיימו בסוף השנה זכה המערך השני ב-56 מנדטים.

שתי המפלגות שמרו על עצמאות מפלגתית מוחלטת לרבות מוסדות נפרדים, רשימות מוניציפליות נפרדות, סיעות שונות בהסתדרות, עיתונים יומיים נפרדים, מערכות פיננסיות נפרדות וכו'. הגוש הפרלמנטרי התבטא בכך ששתי המפלגות התמודדות לכנסת באותה רשימה מאוחדת (וכן בבחירות להסתדרות), בה שוריינו מקומות לנציגי שתי המפלגות כפי שסוכם בין מנהיגיהן, ופעלו כסיעה אחת בכנסת בכל הנוגע להצבעות, חקיקה, יוזמות פרלמנטריות, משאים ומתנים קואליציוניים, הצבעות בוועדות השונות ושאילתיות לממשלה.

יחסי הכוחות בתוך המערך היו ברורים, מפלגת העבודה שהייתה מטבע הדברים גדולה יותר ובעלת תמיכה ציבורית רחבה הייתה השותף הבכיר ומפ"ם שירדה מהישגה ההיסטורי של 19 מנדטים בבחירות לכנסת הראשונה ופחדה להפוך למפלגה שולית, מה שקרה בסופו של דבר, הצטרפה על תקן השותף הזוטר. הריצה המשותפת לכנסת שירתה את מטרות שני הצדדים - יו"ר מפלגת העבודה היה מועמד של גוש פרלמנטרי רחב לראשות הממשלה ולא של מפלגתו בלבד, ומפ"ם כאמור נהנתה ממקומות בכנסת שקיבלה כתוצאה משיריונים שנעשו במסגרת ההסכם עם מפלגת העבודה.

בתוך מפ"ם היו רבים, בעיקר בקרב הצעירים, שהתנגדו להליכה המשותפת עם מפלגת העבודה שנכפתה על התנועה בשל לחץ רב מהנהגת המפלגה^[^{דרוש מקור]}. מפ"ם, שהייתה שמאלית מהעבודה, התנגדה להתנחלויות, תמכה בהתערבות גדולה יותר של הממשלה במשק ובכלכלה, דגלה בשיתוף ערביי ישראל בחיי הממשל והתנגדה למלחמת לבנון הראשונה - עקרונות שסתרו את דרכה של מפלגה העבודה. מפאת לחצים כבדים שהופעלו מההנהגה בטיעון שמפ"ם לא תגיע להישגים של ממש מבחינה אלקטורלית בתור רשימה עצמאית, נשארה המפלגה חלק מהמערך^[^{דרוש מקור]}.

בעקבות היחלשותה הפוליטית והאלקטורלית וגירעונות כספיים, הצטרפה המפלגה הליברלית העצמאית לישראל (ל"ע) למערך לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה. במהלך הכנסת העשירית הצטרפה תנועת רצ של שולמית אלוני אל המערך גם היא, אך פרשה לפני הבחירות.

בנוסף ללחץ הפנימי שהצטבר בתוך שורות מפ"ם, ולאחר שהתיקו בבחירות לכנסת האחת עשרה הביא להקמת ממשלת אחדות לאומית, פרשה מפ"ם באופן סופי מן המערך, ובבחירות שלאחר מכן התמודדה באופן עצמאי לכנסת. מפ"ם זכתה בשלושה מנדטים בלבד, מה שאימת את חששות מנהיגי המפלגה, והביא בהמשך הקדנציה לאיחוד בין מפ"ם, רצ ושינוי והקמת מרצ כגוש פרלמנטרי ולאחר מכן כמפלגה.

המערך המשיך להתקיים עד 1991, כגוש פרלמנטרי בין מפלגת העבודה ובין תנועת יחד של עזר ויצמן. לבסוף נטמעה תנועת יחד במפלגת העבודה והמערך הפסיק להתקיים.

נציגי המערך בכנסת

כנסת	חברי כנסת	הערות
הכנסת השישית (1965)	63 מנדטים: העבודה: אבא אבן, אהרן אוזן, ברוך אזניה, יגאל אלון, שולמית אלוני, אריה לובה אליאב, יוסף-אהרן אלמוגי, ארי אנקוריון, שושנה ארבלי-אלמוזלינו, משה ארם, זלמן ארן, לוי אשכול, אריה בהיר, מרדכי ביבי, אברהם ביטון, מרדכי בן-פורת, אהרן בקר, משה ברעם, ראובן ברקת, עקיבא גוברין, דוד גולומב, מטילדה גז, ישראל גלילי, עמוס דגני, משה דיין, צבי דינשטיין, דוד הכהן, רות הקטין, יזהר הררי, משה ורטמן, מרדכי זר, אשר חסין, אהרן ידלין, ישראל ישעיהו-שרעבי, גבריאל כהן, מנחם כהן, קדיש לוז, אמנון לין, גולדה מאיר, יצחק נבון, מרדכי נמיר, דבורה נצר, מרדכי סורקיס, פנחס ספיר, משה סרדינס, מרדכי עופר, יוסף פישר, שמעון פרס, דוד פתל, רחל צברי, חיים יוסף צדוק, זאב צור, ישראל קרגמן, שמואל שורש, זאב שרף, אליהו ששון מפ"ם: ראובן ארזי, עבד אל-עזיז זועבי, יעקב חזן, מאיר יערי, נתן פלד, שלמה רוזן, ויקטור שם-טוב, אמה תלמי	ב-23 בינואר 1968 התאחדו המפלגות מפא"י ואחדות העבודה-פועלי ציון שהרכיבו את סיעת המערך (הראשון), יחדיו עם מפלגת רפ"י, והקימו את מפלגת העבודה. ב-28 בינואר 1969 הקימו המפלגות העבודה ומפ"ם את סיעת המערך (השני). ב-26 בפברואר 1969 נפטר לוי אשכול. החליף אותו ארי אנקוריון.
הכנסת השביעית (1969)	56 מנדטים: העבודה: מאיר אביזוהר, אבא אבן, יגאל אלון, אריה לובה אליאב, יוסף-אהרן אלמוגי, עדיאל אמוראי, ארי אנקוריון, שושנה ארבלי-אלמוזלינו, מרדכי ביבי, יצחק בן-אהרן, מרדכי בן-פורת, אהרן בקר, משה ברעם, ראובן ברקת, חיים גבתי, מטילדה גז, ישראל גלילי, צבי גרשוני, משה דיין, צבי דינשטיין, שלמה הלל, זאב הרינג, זינה הרמן, יזהר הררי, משה ורטמן, אברהם זילברברג, מרדכי זר, בן-ציון חלפון, אהרן ידלין, גד יעקבי, אביעד יפה, יהונתן יפרח, ישראל ישעיהו-שרעבי, משה כרמל, שלום לוין, גולדה מאיר, יצחק נבון, מרדכי סורקיס, פנחס ספיר, אברהם עופר, מרדכי עופר, עדה פיינברג-סירני, עוזי פיינרמן, שמעון פרס, חיים יוסף צדוק, דוד קורן, יצחק קורן, ישראל קרגמן, משה שחל, יעקב-שמשון שפירא, זאב שרף, אליהו ששון מפ"ם:ראובן ארזי, חייקה גרוסמן-אורקין, עבד אל-עזיז זועבי, דב זכין, יעקב חזן, מאיר יערי, שלמה רוזן	ב-1 בספטמבר 1971 נפטר מרדכי עופר. החליף אותו משה שחל. ב-5 באפריל 1972 נפטר ראובן ברקת. החליף אותו אביעד יפה. מאיר אביזוהר הצטרף לסיעה ב-17 ביולי 1973 (לאחר שפרש מהרשימה הממלכתית ב-25 באפריל 1972).
הכנסת השמינית (1973)	51 מנדטים: העבודה: אבא אבן, צבי אלדרוטי, יגאל אלון, אריה לובה אליאב, יוסף-אהרן אלמוגי, עדיאל אמוראי, יעקב ז'אק אמיר, ארי אנקוריון, שושנה ארבלי-אלמוזלינו, יצחק בן-אהרן, מרדכי בן-פורת, משה ברעם, מטילדה גז, אברהם גיבלבר, ישראל גלילי, צבי גרשוני, משה דיין, עמוס הדר, מנחם הכהן, שלמה הלל, אסתר הרליץ, משה ורטמן, אברהם זילברברג, בן-ציון חלפון, מיכאל חריש, אהרן ידלין, סנטה יוספטל, גד יעקבי, אביעד יפה, אהרן יריב, ישראל ישעיהו-שרעבי, משה כרמל, שלום לוין, יחיאל לקט, גולדה מאיר, אליהו מויאל, יצחק נבון, אורה נמיר, פנחס ספיר, אברהם עופר, עוזי פיינרמן, יעקב פרנק, שמעון פרס, חיים יוסף צדוק, דוד קורן, נוזהת קצב, ישראל קרגמן, יצחק רבין, משה שחל, חביב שמעוני, יוסי שריד מפ"ם: אהרון אפרת, חייקה גרוסמן-אורקין, יהודה דרניצקי, עבד אל-עזיז זועבי, דב זכין, אליעזר רונן, מאיר תלמי רשימת ערבים לבדואים וכפריים: חמאד אבו רביעה קידמה ופיתוח: סיף-אלדין אל-זועבי, ג'בר מועדי	ב-14 בפברואר 1974 נפטר עבד אל-עזיז זועבי. החליף אותו חביב שמעוני. ב-26 בפברואר 1974 הצטרפו חברי סיעות רשימה ערבית לבדואים וכפריים וקידמה ופיתוח למערך. ב-10 ביוני 1974 פרשה מהכנסת גולדה מאיר. החליף אותה יעקב ז'אק אמיר. אריה לובה אליאב פרש מהסיעה ב-29 באפריל 1975. ב-3 ביוני באותה השנה הצטרף לחברי רצ בהקמת סיעת יעד. ב-8 באפריל 1975 נפטר עוזי פיינרמן. החליף אותו עמוס הדר. ב-12 באוגוסט 1975 נפטר פנחס ספיר. החליף אותו יעקב פרנק. סיף-אלדין אל-זועבי וג'בר מועדי פרשו מהמערך ב-8 ביוני 1976 והקימו שוב את סיעת קידמה ופיתוח. ב-1 בספטמבר 1976 נפטר צבי גרשוני. החליפה אותו סנטה יוספטל. ב-3 בינואר 1977 נפטר אברהם עופר. החליף אותו יחיאל לקט. ב-4 בינואר 1977 פרש חמאד אבו רביעה מהמערך והקים שוב את הסיעה לבדואים וכפריים. מרדכי בן-פורת פרש מהסיעה ב-15 במרץ 1977. ב-10 באפריל 1977 פרשו אהרון אפרת, חייקה גרוסמן-אורקין, יהודה דרניצקי, דב זכין, אליעזר רונן ומאיר תלמי מהמערך והקימו שוב את סיעת מפ"ם העצמאית. יומיים לאחר מכן חזרו למערך. ב-16 במאי 1977 פרש מהכנסת אהרון יריב. החליף אותו צבי אלדרוטי.
הכנסת התשיעית (1977)	32 מנדטים: העבודה: אבא אבן, יגאל אלון, עדיאל אמוראי, יעקב ז'אק אמיר, שושנה ארבלי-אלמוזלינו, תמר אשל, חיים בר-לב, עוזי ברעם, דוד גולומב, משה דיין, עמוס הדר, מנחם הכהן, שלמה הלל, אסתר הרליץ, יחזקאל זכאי, מיכאל חריש, יהודה חשאי, אהרן ידלין, גד יעקבי, אברהם כ"ץ-עוז, זאב כץ, אליהו מויאל, ירוחם משל, יצחק נבון, אורה נמיר, מאיר עמית, שמעון פרס, חיים יוסף צדוק, יצחק רבין, יהושע רבינוביץ, דניאל רוזוליו, משה שחל, אליהו שפייזר, יוסי שריד מפ"ם: חייקה גרוסמן-אורקין, משה עמאר, נפתלי פדר, אמרי רון, מאיר תלמי	משה דיין פרש מהמערך ב-5 ביולי 1977. ב-2 בינואר 1978 פרש חיים יוסף צדוק מהכנסת. החליף אותו אמרי רון. ב-18 באפריל 1978 פרש מהכנסת יצחק נבון עם בחירתו לנשיא המדינה. החליף אותו אברהם כ"ץ-עוז. ב-12 בינואר 1979 פרש מהכנסת אהרן ידלין. החליף אותו זאב כץ. ב-14 באוקטובר 1979 נפטר יהושע רבינוביץ'. החליפה אותו אסתר הרליץ. ב-29 בפברואר 1980 נפטר יגאל אלון. החליף אותו יהודה חשאי. דוד גולומב ומאיר עמית הצטרפו לעבודה ב-13 במאי 1980 מהתנועה לשינוי ויוזמה.
הכנסת העשירית (1981)	47 מנדטים: העבודה: אבא אבן, רפאל אדרי, עדיאל אמוראי, יעקב ז'אק אמיר, שושנה ארבלי-אלמוזלינו, נאוה ארד, תמר אשל, נפתלי בלומנטל, דב בן-מאיר, מיכאל בר-זוהר, חיים בר-לב, עוזי ברעם, מרדכי גור, יעקב גיל, מנחם הכהן, שלמה הלל, אהרן הראל, חיים הרצוג, שבח וייס, יחזקאל זכאי, חמד חלאילה, משה חריף, מיכאל חריש, יהודה חשאי, גד יעקבי, אברהם כ"ץ-עוז, אמנון לין, ירוחם משל, אהרן-רפאל נחמיאס, אריה נחמקין, אורה נמיר, רענן נעים, אורי סבג, רפאל סוויסה, עדנה סולודר, שמעון פרס, יצחק פרץ, יעקב צור, יצחק רבין, דניאל רוזוליו, נחמן רז, חיים רמון, משה שחל, אליהו שפייזר, יוסי שריד מפ"ם: אלעזר גרנות, מוחמד ותד, דב זכין, נפתלי פדר, יאיר צבן, אמרי רון, ויקטור שם-טוב רצ: שולמית אלוני	ב-16 בנובמבר 1981 הצטרפה שולמית אלוני חברת רצ למערך. ב-14 במאי 1984 פרשה מהסיעה וחזרה והקימה את סיעת רצ. ב-16 בינואר 1982 נפטר משה חריף. החליפה אותו עדנה סולודר. אמנון לין ויצחק פרץ פרשו מהליכוד ב-26 באוקטובר 1982 והצטרפו למערך. ב-22 במרץ 1983 פרש חיים הרצוג מהכנסת עם בחירתו כנשיא המדינה. החליף אותו נחמן רז. ב-16 במאי 1983 פרש מהכנסת דניאל רוזוליו. החליף אותו חיים רמון.
הכנסת ה-11 (1984)	44 מנדטים: העבודה: אבא אבן, רפאל אדרי, עדיאל אמוראי, יעקב ז'אק אמיר, שושנה ארבלי-אלמוזלינו, נאוה ארד, בנימין (פואד) בן אליעזר, דב בן-מאיר, חיים בר-לב, עוזי ברעם, מרדכי גור, יעקב גיל, שמחה דיניץ, עבד אל-והאב דראושה, מנחם הכהן, שלמה הלל, אהרן הראל, שבח וייס, עזר ויצמן, מיכאל חריש, גד יעקבי, אברהם כ"ץ-עוז, דוד ליבאי, אמנון לין, יצחק נבון, אהרן-רפאל נחמיאס, אריה נחמקין, אורה נמיר, אורי סבג, עדנה סולודר, שלמה עמר, שמעון פרס, יצחק פרץ, יעקב צור, ישראל קיסר, יצחק רבין, נחמן רז, חיים רמון, אברהם בייגה שוחט, משה שחל, אפרים שלום, אליהו שפייזר, יוסי שריד מפ"ם: חייקה גרוסמן-אורקין, אלעזר גרנות, מוחמד ותד, אמירה סרטני, יאיר צבן, ויקטור שם-טוב הליברלים העצמאיים: יצחק ארצי יחד: עזר ויצמן, בנימין בן אליעזר, שלמה עמר	ב-22 באוקטובר 1984 פרשו ששת חברי מפ"ם מהסיעה המשותפת, והצטרפו חברי יחד בנימין בן אליעזר, עזר ויצמן, ושלמה עמר. בנוסף פרש יוסי שריד והצטרף לרצ. עבד אל-והאב דראושה פרש מהעבודה ב-15 בפברואר 1988 והקים סיעת יחיד. ב-7 במרץ 1988 ניתן לה השם מד"ע. יצחק ארצי פרש מהמערך ב-15 במרץ 1988 והצטרף לשינוי. ב-15 במרץ 1988 פרש מהכנסת שמחה דיניץ. החליף אותו יעקב גיל. ב-10 במאי 1988 פרש מהכנסת אהרון הראל. החליף אותו אברהם בייגה שוחט. ב-31 באוקטובר 1988 פרש מהכנסת עדיאל אמוראי. החליף אותו אורי סבג.
הכנסת ה-12 (1988)	39 מנדטים: העבודה: רפאל אדרי, אריה לובה אליאב, שושנה ארבלי-אלמוזלינו, נאוה ארד, אברהם בורג, יוסף ביילין, אלי בן מנחם, מיכאל בר-זוהר, חיים בר לב, עוזי ברעם, מיכה גולדמן, מרדכי גור, גדליה גל, אלי דיין, שלמה הלל, שבח וייס, עמנואל זיסמן, מיכה חריש, סאלח טריף, גד יעקבי, אברהם כ"ץ-עוז, רענן כהן, דוד ליבאי, חגי מרום, נואף מסאלחה, יצחק נבון, אורה נמיר, עדנה סולודר, שמעון פרס, עמיר פרץ, יעקב צור, ישראל קיסר, יצחק רבין, חיים רמון, אברהם בייגה שוחט, משה שחל, שמעון שטרית יחד: עזר ויצמן, בנימין (פואד) בן אליעזר	ב-7 באוקטובר 1991 התאחדה יחד לתוך מפלגת העבודה. ב-3 בפברואר 1992 פרש עזר ויצמן מהכנסת. החליף אותו סאלח טריף.

קישורים חיצוניים

@@ שורה 29: / שורה 29: @@
 שתי ה[[מפלגה|מפלגות]] שמרו על עצמאות מפלגתית מוחלטת לרבות מוסדות נפרדים, רשימות [[מוניציפלי]]ות נפרדות, סיעות שונות ב[[ההסתדרות הכללית|הסתדרות]], [[עיתון|עיתונים]] יומיים נפרדים, מערכות פיננסיות נפרדות וכו'.
 <!--למעשה פרט להיותה סיעה משותפת בכנסת, אם כי כל מפלגה קיימה גם ישיבות של חברי הכנסת מסיעתה בלבד,-->
-הגוש הפרלמנטרי התבטא בכך ששתי המפלגות התמודדות לכנסת באותה רשימה מאוחדת (וכן בבחירות ל[[הסתדרות]]), בה שוריינו מקומות לנציגי שתי המפלגות כפי שסוכם בין מנהיגיהן, ופעלו כסיעה אחת בכנסת בכל הנוגע להצבעות, חקיקה, יוזמות פרלמנטריות, משאים ומתנים [[קואליציה|קואליציוניים]], הצבעות בוועדות השונות ושאילתיות לממשלה.
+הגוש הפרלמנטרי התבטא בכך ששתי המפלגות התמודדות לכנסת באותה רשימה מאוחדת (וכן בבחירות להסתדרות), בה שוריינו מקומות לנציגי שתי המפלגות כפי שסוכם בין מנהיגיהן, ופעלו כסיעה אחת בכנסת בכל הנוגע להצבעות, חקיקה, יוזמות פרלמנטריות, משאים ומתנים [[קואליציה|קואליציוניים]], הצבעות בוועדות השונות ושאילתיות לממשלה.
 יחסי הכוחות בתוך המערך היו ברורים, מפלגת העבודה שהייתה מטבע הדברים גדולה יותר ובעלת תמיכה ציבורית רחבה הייתה השותף הבכיר ומפ"ם שירדה מהישגה ההיסטורי של 19 מנדטים בבחירות לכנסת הראשונה ופחדה להפוך למפלגה שולית, מה שקרה בסופו של דבר, הצטרפה על תקן השותף הזוטר. הריצה המשותפת לכנסת שירתה את מטרות שני הצדדים - יו"ר מפלגת העבודה היה מועמד של גוש פרלמנטרי רחב ל[[ראש ממשלה|ראשות הממשלה]] ולא של מפלגתו בלבד, ומפ"ם כאמור נהנתה ממקומות בכנסת שקיבלה כתוצאה משיריונים שנעשו במסגרת ההסכם עם מפלגת העבודה.