מצוות תוכחה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏כיום: צריך להרחיב
שורה 21: שורה 21:


===מקרים שאין להוכיח===
===מקרים שאין להוכיח===
* כשאין שום תועלת בהוכחה. או שהחוטא עלול לנהוג כלפיו באלימות, אזי פטור הוא מהמצווה. ודרשו חז"ל: {{ציטוטון|ואמר [[רבי אילעא]] משום ר' [[אלעזר ברבי שמעון]] כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע|מסכת יבמות, דף סה}}.
* כשאין שום תועלת בהוכחה{{הערה|תוספות למסכת שבת נה, ב [[ד"ה]] ואע"ג}} או שהחוטא עלול לשונאו עקב כך ואף להזיק לו אזי פטור הוא מהמצווה.{{הערה|ביאור הלכה סימן תר"ח, ד"ה חייב להוכיחו בשם ספר חסידים}}. ואמרו חז"ל: {{ציטוטון|ואמר [[רבי אילעא]] משום ר' [[אלעזר ברבי שמעון]] כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע... שנאמר אל תוכח לץ בן ישנאך|מסכת יבמות, דף סה}}.
* ב[[מצווה מדרבנן]], או אפילו במצווה מהתורה הנלמדת כ[[הלכה למשה מסיני]] או מ[[י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן]] אך אינה רשומה ב[[תורה שבכתב]], נפסק כי "מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין"; ואדם שרואה שגם אם יוכיח לא ישמעו לו, כדאי יותר שלא יוכיח, כך למשל אנו נזהרים שלא להוכיח את האנשים האוכלים בערב יום כיפור עד שחשכה, שכן מצוות תוספת [[יום הכיפורים]] היא מדרבנן, ולכן אין מוכיחים אותם, כי אנו יודעים שלא ישמעו לנו{{הערה|[[שולחן ערוך הרב]], הלכות סעודה המפסקת, [[אורח חיים]] סימן תר"ח}}.
* ב[[מצווה מדרבנן]], או אפילו במצווה מהתורה הנלמדת כ[[הלכה למשה מסיני]] או מ[[י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן]] אך אינה רשומה ב[[תורה שבכתב]], נפסק כי "מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין"; ואדם שרואה שגם אם יוכיח לא ישמעו לו, כדאי יותר שלא יוכיח, כך למשל אנו נזהרים שלא להוכיח את האנשים האוכלים בערב יום כיפור עד שחשכה, שכן מצוות תוספת [[יום הכיפורים]] היא מדרבנן, ולכן אין מוכיחים אותם, כי אנו יודעים שלא ישמעו לנו{{הערה|[[שולחן ערוך הרב]], הלכות סעודה המפסקת, [[אורח חיים]] סימן תר"ח}}.
* מצוות התוכחה קיימת רק באדם המוגדר כ"עמיתך" ("הוכח תוכיח את עמיתך"), כלומר - אדם שאינו [[משומד|פורק עול]]. אדם כזה אין כל מצוה או חובה להוכיחו.{{הערה|[[ביאור הלכה]] סימן תר"ח, [[דיבור מתחיל|ד"ה]] אבל אם}}.
* מצוות התוכחה קיימת רק באדם המוגדר כ"עמיתך" ("הוכח תוכיח את עמיתך"), כלומר - אדם שאינו [[משומד|פורק עול]]. אדם כזה אין כל מצוה או חובה להוכיחו.{{הערה|[[ביאור הלכה]] סימן תר"ח, [[דיבור מתחיל|ד"ה]] אבל אם}}.

גרסה מ־03:32, 1 באוקטובר 2017

מצוות תוכחה
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ז
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"א; תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ז
משנה תורה שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות מדע.משנה תורה לרמב"ם, הלכות מדע, פרק דעו"ת, הלכות ו'ז'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה רה; ספר החינוך, מצווה רלט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מצוות תוכחה היא מצוות עשה הנמנית מתרי"ג מצוות. המחייבת להוכיח אדם מישראל כאשר אינו נוהג כשורה.

מקור המצווה

בתורה נאמר: ”הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא” (ויקרא יט יז).

דיני המצווה

כאשר רואה אדם את חבירו עובר על מצווה הכתובה בפירוש בתורה, חייב להוכיחו, בין במצוות שבין אדם לחברו ובין במצוות שבין אדם למקום.

המוכיח את חבירו צריך לפנות אליו בהתחלה בסתר ובלשון רכה ובדברי נחת ולעשות הכל כדי שלא יביישו. ואם אין זה עוזר, הוא נדרש להוכיחו פעמים רבות עד שיהיה קרוב החוטא להכות את המוכיח. וזאת מדין הערבות שנטלו עם ישראל זה על זה.

מקרים שאין להוכיח

  • כשאין שום תועלת בהוכחה[1] או שהחוטא עלול לשונאו עקב כך ואף להזיק לו אזי פטור הוא מהמצווה.[2]. ואמרו חז"ל: ”ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר ברבי שמעון כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע... שנאמר אל תוכח לץ בן ישנאך” (מסכת יבמות, דף סה).
  • במצווה מדרבנן, או אפילו במצווה מהתורה הנלמדת כהלכה למשה מסיני או מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן אך אינה רשומה בתורה שבכתב, נפסק כי "מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין"; ואדם שרואה שגם אם יוכיח לא ישמעו לו, כדאי יותר שלא יוכיח, כך למשל אנו נזהרים שלא להוכיח את האנשים האוכלים בערב יום כיפור עד שחשכה, שכן מצוות תוספת יום הכיפורים היא מדרבנן, ולכן אין מוכיחים אותם, כי אנו יודעים שלא ישמעו לנו[3].
  • מצוות התוכחה קיימת רק באדם המוגדר כ"עמיתך" ("הוכח תוכיח את עמיתך"), כלומר - אדם שאינו פורק עול. אדם כזה אין כל מצוה או חובה להוכיחו.[4].

כיום

חז"ל התלוננו על הבעייתיות שקיימת היום במצוות התוכחה, שכן כאשר אדם מוכיח את חברו על דבר קטן - חברו לא יקבל ממנו כיון שהמוכיח נגוע בבעיה גדולה יותר, וכן שאין איתנו אנשים שיודעים כיצד להוכיח:

תניא א"ר טרפון (תמיהני) אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם מבין שיניך אמר לו טול קורה מבין עיניך אמר רבי אלעזר בן עזריה תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח

אף על פי כן, כתבו הפוסקים שאין זה מבטל את מצוות התוכחה לגמרי ואם ישנו סיכוי שהחוטא ישמע, צריך להעיר לו.[5]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תוספות למסכת שבת נה, ב ד"ה ואע"ג
  2. ^ ביאור הלכה סימן תר"ח, ד"ה חייב להוכיחו בשם ספר חסידים
  3. ^ שולחן ערוך הרב, הלכות סעודה המפסקת, אורח חיים סימן תר"ח
  4. ^ ביאור הלכה סימן תר"ח, ד"ה אבל אם
  5. ^ משנה ברורה סימן תרח, סעיף ב

תבנית:הלכה