עשרים וארבעה ראשי איברים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏מקור הדין: קצת, עריכה
שורה 2: שורה 2:


== מקור הדין ==
== מקור הדין ==
בתלמוד למדו דין זה מפסוק ב[[פרשת משפטים]]: {{ציטוטון|וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ, אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ, וְשִׁחֲתָהּ, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ, תַּחַת עֵינוֹ. וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ, תַּחַת שִׁנּוֹ}}{{הערה|{{תנ"ך|שמות|כא|כו|כז}}}}. אף שבתורה מדובר רק בפגיעה ב[[עין]] או ב[[שן]], חז"ל קיבלו שמדובר באבות טיפוס לכל איבריו שאם נפגעו ונחתכו אינם חוזרים לגדול, והרחיבו זאת לכל 24 האיברים הדומים להם, שאף בהם כריתתם מחייבת את האדון לשחרר את עבדו.
בתלמוד למדו דין זה מפסוק ב[[פרשת משפטים]]: {{ציטוטון|וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ, אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ, וְשִׁחֲתָהּ, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ, תַּחַת עֵינוֹ. וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ, תַּחַת שִׁנּוֹ}}{{הערה|{{תנ"ך|שמות|כא|כו|כז}}}}.


אף שבתורה מדובר רק בפגיעה ב[[עין]] או ב[[שן]], חז"ל קיבלו שמדובר באבות טיפוס לכל איבריו שאם נפגעו ונחתכו אינם חוזרים לגדול, והרחיבו זאת לכל 24 האיברים הדומים להם, שאף בהם כריתתם מחייבת את האדון לשחרר את עבדו.
== מהות הדין ==
ב[[משנה]] מבואר שעבד יוצא לחירות מאדונו, על ידי פציעת ראשי איברים, על ידי תשלום כסף לאדון.


בטעם שמנתה התורה דווקא שן ועין, ביאר רבי שלמה יצחקי בפירושו על התורה בשם המדרש, שן נכתבה ללמד - שאף אם הפיל שן יוצא לחירות אף שלא נולד עמה, ועין נכתבה ללמד - שכשם שעין אין לה תחליף, אף בשן חייב רק בשן ששוב לא תגדל (שן בשרית), אבל שן שיש לה תחליף (שן חלבית) אינו יוצא על ידה לחירות<ref>רש"י ב{{תנ"ך|שמות|כא|כו}}.</ref>.
עם זאת, התורה קבעה שאדון הפוצע את עבדו ומחסר את אחד מאבריו חייב להעניק לו שטר שחרור.

== מהות הדין ==
ב[[משנה]] מבואר שעבד יוצא לחירות מאדונו, בשלוש דרכים, או על ידי תשלום כסף לאדון, או על ידי קבלת [[שטר שחרור]], ואפשרות שלישית היא על במקרה והאדון פצע את עבדו וחיסר את אחד מאבריו, במקרה כזה חייב האדון להעניק לעבד שטר שחרור.


בנוסף לזה צריך העבד לטבול טבילה נוספת על טבילת העבדות שלו, ובטבילה זו הוא משתחרר והופך ל[[גר]] יהודי לכל דבר ועניין: {{ציטוטון|כשישתחרר העבד, צריך טבילה אחרת בפני שלושה ביום, שבה תיגמר גירותו, ויהיה כישראל; ואין צריך לקבל עליו מצוות, ולהודיעו עיקרי הדת, שכבר הודיעוהו, כשטבל לשם עבדות}}{{הערה|{{רמב"ם|קדושה|איסורי ביאה|יג|ז}}-ט')}}
בנוסף לזה צריך העבד לטבול טבילה נוספת על טבילת העבדות שלו, ובטבילה זו הוא משתחרר והופך ל[[גר]] יהודי לכל דבר ועניין: {{ציטוטון|כשישתחרר העבד, צריך טבילה אחרת בפני שלושה ביום, שבה תיגמר גירותו, ויהיה כישראל; ואין צריך לקבל עליו מצוות, ולהודיעו עיקרי הדת, שכבר הודיעוהו, כשטבל לשם עבדות}}{{הערה|{{רמב"ם|קדושה|איסורי ביאה|יג|ז}}-ט')}}
שורה 17: שורה 19:


== נגע צרעת ==
== נגע צרעת ==
דין נוסף הנוגע לראשי איברים הוא בדיני [[נגע הצרעת]] שאינו מטמא משום {{מונחון|מחיה|אחד מסוגי הנגעים}}, אם חלו בה אחד מעשרים וארבעה ראשי איברים הללו{{הערה|שם=sor1}}.
דין נוסף הנוגע לראשי איברים הוא בדיני [[נגע הצרעת]] שאינו מטמא משום {{מונחון|מחיה|אחד מסוגי הנגעים}}, במקרה והנגע הוא באחד מעשרים וארבעה ראשי איברים הללו{{הערה|שם=sor1}}.


==הערות שוליים==
==הערות שוליים==

גרסה מ־14:26, 15 באוקטובר 2017

עשרים וארבעה ראשי איברים הם כינוי לאיברים מסוימים בגוף, שעבד כנעני יוצא לחירות כשאדונו פצע אותו באחד מאיברים אלה.

מקור הדין

בתלמוד למדו דין זה מפסוק בפרשת משפטים: ”וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ, אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ, וְשִׁחֲתָהּ, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ, תַּחַת עֵינוֹ. וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ, תַּחַת שִׁנּוֹ”[1].

אף שבתורה מדובר רק בפגיעה בעין או בשן, חז"ל קיבלו שמדובר באבות טיפוס לכל איבריו שאם נפגעו ונחתכו אינם חוזרים לגדול, והרחיבו זאת לכל 24 האיברים הדומים להם, שאף בהם כריתתם מחייבת את האדון לשחרר את עבדו.

בטעם שמנתה התורה דווקא שן ועין, ביאר רבי שלמה יצחקי בפירושו על התורה בשם המדרש, שן נכתבה ללמד - שאף אם הפיל שן יוצא לחירות אף שלא נולד עמה, ועין נכתבה ללמד - שכשם שעין אין לה תחליף, אף בשן חייב רק בשן ששוב לא תגדל (שן בשרית), אבל שן שיש לה תחליף (שן חלבית) אינו יוצא על ידה לחירות[2].

מהות הדין

במשנה מבואר שעבד יוצא לחירות מאדונו, בשלוש דרכים, או על ידי תשלום כסף לאדון, או על ידי קבלת שטר שחרור, ואפשרות שלישית היא על במקרה והאדון פצע את עבדו וחיסר את אחד מאבריו, במקרה כזה חייב האדון להעניק לעבד שטר שחרור.

בנוסף לזה צריך העבד לטבול טבילה נוספת על טבילת העבדות שלו, ובטבילה זו הוא משתחרר והופך לגר יהודי לכל דבר ועניין: ”כשישתחרר העבד, צריך טבילה אחרת בפני שלושה ביום, שבה תיגמר גירותו, ויהיה כישראל; ואין צריך לקבל עליו מצוות, ולהודיעו עיקרי הדת, שכבר הודיעוהו, כשטבל לשם עבדות”[3]

זיהוי האיברים

במשנה מנו את כל 24 האיברים:

אצבעות הידיים והרגליים (20), ראשי האזניים (1), ראש החוטם (1) ראש הגווייה (1), וראשי הדדים שבאישה (1)[4].

נגע צרעת

דין נוסף הנוגע לראשי איברים הוא בדיני נגע הצרעת שאינו מטמא משום מחיה, במקרה והנגע הוא באחד מעשרים וארבעה ראשי איברים הללו[4].

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוקים כ"וכ"ז
  2. ^ רש"י בספר שמות, פרק כ"א, פסוק כ"ו.
  3. ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות קדושה.משנה תורה לרמב"ם, הלכות קדושה, פרק איסורי ביא"ה, הלכות י"גז'-ט')
  4. ^ 1 2 נגעים פרק ו משנה ז