יובנטוס – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החלפת פרמטר "סמל" ל"כיתוב סמל" בתבנית (תג) (דיון)
שורה 142: שורה 142:


בשנת 1993 החליטו מספר חברים בדרוגי להחיות את ארגון פייטרס. ב-4 השנים שלאחר מכן נלחמו שני הארגונים על השליטה ביציע הדרומי.
בשנת 1993 החליטו מספר חברים בדרוגי להחיות את ארגון פייטרס. ב-4 השנים שלאחר מכן נלחמו שני הארגונים על השליטה ביציע הדרומי.

לאחר הזכייה בליגת האלופות בשנת 1996 חברי ארגוני האוהדים היו כל כך נלהבים והחליטו לחזור לשתף פעולה. דרוגי, פייטרס ועוד מספר ארגוני אוהדים קטנים התאחדו וכך הוקם הארגון - "Black and White Fighters Gruppo Storico 1977".


בינתיים, ארגון אוהדים גדול אחר, "אירידוצ'יבילי ואלנטה", צבר כוח גדול ביציע הדרומי. בעקבות סנקציות קשות שהוטלו עליו וסירוב לשתף פעולה עם יובנטוס, נעלם הארגון בעונת {{בספורט|2001|2002}}.
בינתיים, ארגון אוהדים גדול אחר, "אירידוצ'יבילי ואלנטה", צבר כוח גדול ביציע הדרומי. בעקבות סנקציות קשות שהוטלו עליו וסירוב לשתף פעולה עם יובנטוס, נעלם הארגון בעונת {{בספורט|2001|2002}}.
שורה 183: שורה 181:
{{שחקן סגל|מס=28|ארץ=ונצואלה|עמדה=קשר|שם=[[תומאס רינקון]]}}
{{שחקן סגל|מס=28|ארץ=ונצואלה|עמדה=קשר|שם=[[תומאס רינקון]]}}
{{שחקן סגל|מס=32|ארץ=איטליה|עמדה=שוער|שם=[[אמיל אודרדו]]}}
{{שחקן סגל|מס=32|ארץ=איטליה|עמדה=שוער|שם=[[אמיל אודרדו]]}}
{{שחקן סגל|מס=33|ארץ=איטליה|עמדה=חלוץ|שם=[[פדריקו ברנרדסקי]]}}
{{שחקן סגל|מס=33|ארץ=איטליה|עמדה=קיצוני|שם=[[פדריקו ברנרדסקי]]}}
{{שחקן סגל|מס=34|ארץ=איטליה|עמדה=חלוץ|שם=[[מויס קין]]}}
{{שחקן סגל|מס=34|ארץ=איטליה|עמדה=חלוץ|שם=[[מויס קין]]}}
{{שחקן סגל/סוף}}
{{שחקן סגל/סוף}}

גרסה מ־12:29, 17 באוקטובר 2017

יובנטוס
Juventus Football Club
מידע כללי
כינוי "הגברת הזקנה" ("לה וקייה סיניורה")
"יובה"
"ביאנקונרי" (השחורים-לבנים)
"הזברות"
"הנערים"
תאריך ייסוד 1 בנובמבר 1897
אצטדיון אצטדיון יובנטוס, טורינו
(תכולה: 41,000)
בעלים אקסור, Lindsell Train, שוק פיננסי עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא אנדראה אניילי
מאמן מסימיליאנו אלגרי
ליגה סרייה A
www.juventus.com
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יובנטוס (Juventus, "נעורים" בלטינית) היא קבוצת כדורגל, אשר ממוקמת בטורינו שבפיימונטה. הקבוצה שיחקה בכל שנות קיומה בסרייה א', הליגה האיטלקית הראשונה, למעט בעונת 2006/2007. יובנטוס נחשבת לאחד המועדונים המצליחים ביותר בתולדות הכדורגל העולמי, והיא אחת ממייסדות ארגון ה G-14 שייצג את הקבוצות הגדולות באירופה מול אופ"א, ואחת ממייסדות ארגון המועדונים האירופאים שקם בהמשך.

הקבוצה הוקמה בשנת 1897 בידי קבוצה של סטודנטים צעירים מטורינו, ובשנת 1923 נקנתה על ידי משפחת אניילי לה היא שייכת עד היום. לאורך השנים הפכה יובנטוס לקבוצה המייצגת של הכדורגל האיטלקי ולסמל תרבות איטלקי. ליובנטוס המספר הרב ביותר של אוהדים בתחומי איטליה והיא מבין הקבוצות האהודות ביותר בעולם.

יובנטוס היא הקבוצה המצליחה ביותר בתולדות הכדורגל האיטלקי, ואחת הקבוצות המצליחות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל המודרני בעולם. לפי הפדרציה העולמית להיסטוריה וסטטיסטיקת הכדורגל (IFFHS), ארגון המוכר על ידי פיפ"א, יובנטוס היא הקבוצה האיטלקית המצליחה ביותר במאה ה-20 והקבוצה האירופאית השנייה הכי מצליחה באותה תקופה. בשנת 1985 הפכה יובנטוס לקבוצה הראשונה בהיסטוריה שזוכה בכל שלושת התארים המרכזיים של אופ"א: גביע אירופה לאלופות (כיום ליגת האלופות), גביע אירופה למחזיקות גביע וגביע אופ"א (כיום הליגה האירופית). לאחר הזכייה בגביע הביניבשתי באותה שנה, הפכה יובנטוס לקבוצה הראשונה בהיסטוריה שזוכה בכל התארים היבשתיים האפשריים למועדון אירופי - גביע אירופה לאלופות, גביע אופ"א, גביע אירופה למחזיקות גביע, הסופרקאפ האירופי והגביע הביניבשתי והיא אחת מ-4 קבוצות באירופה שעשו זאת יחד עם אייאקס, מנצ'סטר יונייטד ובאיירן מינכן.

היסטוריה

השנים הראשונות - ייסוד המועדון

המועדון נוסד ב-1 בנובמבר 1897 בידי קבוצה של צעירים מבית הספר העל יסודי ע"ש מאסימו ד'אז'ליו בטורינו. מייסדי המועדון היו כולם בין הגילאים ארבעה עשרה לשבע עשרה.

מעט מאוד מידע כתוב קיים לגבי הקמת הקבוצה, שכן באותה תקופה עיתוני איטליה לא נתנו לתחום הספורט מקום רב על פני העיתון. אחד ממייסדי המועדון, אנריקו קנפארי, כתב ספר בשנת 1914 המתאר את הולדת המועדון. על פי ספרו, המייסדים הצעירים חיפשו בלהט אחר שם למועדון. לאחר סיבוב של הצבעות נבחרו שלוש הצבעות מרכזיות - Società Via Fori, Società Sportiva Massimo D' Azeglio ו-Sport Club Juventus (מועדון ספורט יובנטוס). השם האחרון נבחר.

מייסדי הקבוצה בצילום משנת 1898

הנשיא הראשון של המועדון היה אוג'ניו קנפארי (אחיו של אנריקו). בשנת 1899 שונה שמה של הקבוצה ל-Football Club Juventus (מועדון כדורגל יובנטוס), וצבעיה של הקבוצה הצעירה היו ורוד ושחור, הידועים באיטליה בכינוי רוזאנרו. אצטדיונה הראשונה היה הפיאצה ד'ארמי.

הכניסה לליגה האיטלקית בכדורגל

יובנטוס ערכה את משחק הבכורה שלה באליפות האיטלקית לכדורגל (גרסה מוקדמת של הסרייה א') בעונת 1900, כשהיא מיוצגת במדים הורודים המקוריים. המשחק הראשון שהקבוצה שיחקה היה ב-11 במאי 1900 שהסתיים בהפסד 0–1 ל-FBC Torinese בפיאצה ד'ארמי. בעונה השנייה של הקבוצה יובנטוס הצליחה הרבה יותר כשהיא מגיע לחצי גמר הליגה לאחר ניצחון קבוצה מקומית אחרת בשם Ginnastica Torino בתוצאה 5–0. בחצי הגמר הפסידה לקבוצת הכדורגל מילאן (באותה תקופה מועדון קריקט המכונה Milan Cricket) בתוצאה 2–3.

המועדון החליט לאמץ תלבושת חדשה בשנת 1903. שחקן אנגלי ששיחק במועדון, ג'ון סבאג' נקרא לבקשת יובנטוס לעזרה בעניין. לסבאג' היה חבר בנוטינגהאם שאהד את הקבוצה המקומית נוטס קאונטי ושלח לטורינו את החולצות בעלות הפסים בצבעי שחור-לבן, תלבושת המלווה את יובנטוס עד היום. במשך 2 עונות לאחר מכן יובנטוס סיימה כסגנית הליגה לגנואה, ובשנת 1905 זכתה יובנטוס באליפות הראשונה שלה.

יובנטוס בנתה סגל חזק, אך מיד לאחר שזכתה באליפות עזב את הקבוצה נשיא המועדון, אלפרדו דיק, לאחר סכסוך פנימי. דיק לקח עמו מספר שחקני מפתח, ולאחר שמספר אנשי צוות מקצועי הביעו את התעניינותם בעזיבת הקבוצה גם כן, ייסד דיק את מועדון הכדורגל טורינו. משחק הדרבי הראשון ששוחק בין שתי הקבוצות התקיים בעונה העוקבת, ומאז נוצרה יריבות גדולה בין שני המועדונים. החל מתקופה זו ועד מלחמת העולם הראשונה נשלט הכדורגל האיטלקי בעיקר על ידי קבוצות אחרות. לאחר המלחמה נבנה סגל הקבוצה בחזרה תחת כהונת הנשיא קוראדינו קוראדיני, וזומנו מספר שחקנים לנבחרת איטליה בפעם הראשונה. באותה תקופה פרץ לתודעת העולם השוער ג'אנפיירו קומבי, שלימים הפך לאגדה במועדון.

תחילת תקופת אניילי

ג'ון צ'ארלס, סיבורי ובוניפרטי, שלושת כוכבי הקבוצה באותה עת

אדוארדו אניילי, בן למשפחת אניילי שבבעלותו הייתה חברת פיאט, קנה את הבעלות של המועדון בשנת 1923. הקנייה התבררה כצעד טוב למועדון, שזכה באליפות השנייה שלו בעונת 1925/1926 כשהם מביסים את אלבה רומא בגמר בתוצאה 12–1. החל מעונת 1930/1931 עד לעונת 1934/1935 יובנטוס זכתה בחמש אליפויות רצופות, ארבע מהן תחת המאמן קרלו קרקאנו. ב-1933 יובנטוס עברה לשחק באצטדיון הגדול הראשון שלה; סטאדיו בניטו מוסוליני. האצטדיון נבנה באותה שנה לקראת מונדיאל 1934 שנערך באיטליה, ובאותו זמן הכיל כ-65,000 מקומות. הוא נקרא על שמו של בניטו מוסוליני, שהיה ראש ממשלת איטליה באותו זמן. אדוארדו אניילי מת ב-14 ביולי 1935. מותו השפיע לרעה על המועדון, שהתבטא ביכולת ירודה בליגה, ועזיבת שחקנים משמעותיים.

על אף שהמועדון לא הצליח לשחזר את היכולת הטובה בשאר שנות ה-30, יובנטוס סיימה סגנית לקבוצה אמברוסיאנה-אינטר בעונת 1937/1938. לאחר מלחמת העולם השנייה הוחלף שמו של האצטדיון ונקרא סטאדיו קומונאלה. בנו של אדוארדו, ג'אני אניילי, הפך לנשיא כבוד של המועדון. יובנטוס זכתה בעוד שתי אליפויות ב-1949/1950 וב-1951/1952. לאחר תקופה ארוכה יבשה מאליפויות, החתימה יובנטוס את השחקן הויילסי ג'ון צ'ארלס ואת הארגנטינאי-איטלקי אומר סיבורי ב-1957. שני אלה שיחקו לצד ג'אמפיירו בוניפרטי ששיחק במועדון עוד משנת 1946. שלושת השחקנים הובילו את יובנטוס להצלחה צרופה, כשזכתה באליפות בעונת 1957/1958 ובדאבל הראשון של המועדון בעונת 1959/1960. בתקופה זו הפכה יובנטוס לקבוצה הראשונה באיטליה שזוכה בעשר אליפויות, כשבשנת 1961 זכתה באליפות נוספת. כהוקרה לכך, קיבלה הקבוצה כוכב זהב עבור הצטיינות בספורט לענוד על חולצות שחקניה. באותה שנה זכה עומאר סיבורי בתואר כדורגלן השנה באירופה.

בוניפרטי פרש בשנת 1961 כשבאמתחתו 182 גולים בכל המסגרות, שיא קבוצתי שיחזיק עד 45 שנה לאחר מכן. הקבוצה זכתה באליפות היחידה הנוספת בשנות ה-60 בעונת 1966/1967. יובנטוס הפכה לקבוצה מצליחה באירופה בשנות ה-70 כשהיא זוכה באליפות הסרייה א' בעונות 1971/1972, 1972/1973, 1974/1975 ו-1976/1977. בנוסף, יובנטוס הגיעה לגמר גביע אירופה לאלופות 1973, בו היא הפסידה לאייאקס אמסטרדם. בשנים אלה נבנתה יובנטוס סביב מספר כוכבים מקומיים בדמותם של גאטאנו שיראה, דינו זוף, רוברטו בטגה, פאביו קאפלו והכוכב הברזילאי ז'וזה אלטפיני. קוד המראה ביובנטוס היה מחמיר. הקבוצה אילצה את שחקניה לשחק עם שיער מגולח, ובנוסף סיפקה להם לבוש פורמלי והכריחה אותם להשלים את לימודיהם. שונה היה השחקן פרנקו קאוזיו, שהיה פופולרי דיו בקרב האוהדים כך שהקבוצה אפשרה לו לשחק עם שיער ארוך. רבים משחקניה של יובנטוס נשארו בקבוצה עד סוף הקריירה שלהם; רבים קיבלו עבודה בתוך המועדון או עבור פיאט (וחברות אחרות בבעלות המשפחה) לאחר פרישתם מכדורגל.

תקופת טראפטוני

קובץ:1986-87 Serie A - SSC Napoli v Juventus FC - Diego Maradona & Michel Platini.jpg
מישל פלאטיני ודייגו מראדונה (בכחול).

אף על פי שיובנטוס הייתה קבוצה מצליחה באיטליה, ההצלחות באירופה איחרו לבוא. בעונת 1976/1977 זכתה יובנטוס בתואר האירופי הראשון שלה, גביע אופ"א כשניצחה את אתלטיק בילבאו בזכות שערי חוץ שהבקיעו רוברטו בטגה ומרקו טארדלי. בתואר הזה זכתה יובנטוס תחת המאמן ג'ובאני טרפטוני. טרפטוני המשיך לאמן את הקבוצה גם בשנות ה-80 של המאה ה-20, ובכך היה למאמן בעל הכהונה הארוכה ביותר במועדון. תחת טרפטוני שלטה יובנטוס בסרייה א' בתחילת שנות ה-80, כשהקבוצה זכתה באליפויות בשנים 1980/1981, 1981/1982 ו-1983/1984. באותה תקופה זכתה יובנטוס בכוכב זהב נוסף המסמל 20 תוארי אליפות,בשנת 2013 יובנטוס הוסיפה כוכב זהב שלישי ונכון להיום (2015) הקבוצה וויתרה על הכנסת 3 כוכבי הזהב למדי הקבוצה (כנראה בגלל פרשת הקאלצ'ופולי) למרות היותה הקבוצה היחידה באיטליה עם 3 כוכבי זהב.

שחקני הקבוצה נהנו מחשיפה לתקשורת ומהישגים מקצועיים. פאולו רוסי הוביל את איטליה לזכייה בגביע העולם בשנת 1982 וזכה בתואר כדורגלן השנה באירופה באותה שנה. קשרה הצרפתי של יובנטוס, מישל פלאטיני זכה גם הוא בתואר שלוש שנים ברציפות, מ-1983 עד 1985. בכך הפכה יובנטוס לקבוצה היחידה ששחקניה זוכים בתואר במשך 4 שנים ברציפות.

יובנטוס הגיעה פעם נוספת לגמר גביע אירופה לאלופות 1983, אך הפעם הפסידה להמבורג מגרמניה. התהילה האירופית במפעל הבכיר הגיעה רק באמצע העשור. בשנת 1985 פגשה יובנטוס את ליברפול בגמר גביע אירופה לאלופות באצטדיון הייזל שבבלגיה. את המשחק ניצחה יובנטוס 1–0 מפנדל אותו הבקיע מישל פלאטיני וזכתה לראשונה במפעל הבכיר, אך אסון שהתרחש ביציעי האצטדיון וזכה לשם אסון הייזל העיב על הזכייה. באסון נהרגו 39 אוהדים (רובם אוהדי יובנטוס), ובעקבותיו הושעו הקבוצות האנגליות ממפעלים אירופאים למשך 5 שנים. יובנטוס זכתה באליפות נוספת בעונת 1985/1986, אך המשך העשור הניב פחות פירות לקבוצה. בשנת 1990 עברה יובנטוס לאצטדיון חדש, הסטאדיו דלה אלפי. האצטדיון נבנה לקראת מונדיאל 1990 וגם משום שהאצטדיון הישן של הקבוצה, סטאדיו קומונאלה, אותו חלקה יובנטוס עם היריבה העירונית טורינו, הוקטן במידותיו.

תקופת ליפי

קובץ:Del Piero final.jpg
אלסנדרו דל פיירו חוגג ניצחון בגמר ליגת האלופות ב-1996

מרצ'לו ליפי, מאמן איטלקי שעזב את נאפולי, נבחר להיות מאמן יובנטוס בשנת 1994. העונה הראשונה שלו במועדון הייתה הצלחה כבירה, כשיובנטוס זכתה באליפות ראשונה מאז אמצע העשור הקודם. סגל הקבוצה כלל את הקפטן לשעבר של נאפולי, הבלם צ'ירו פרארה שהגיע ליובנטוס ביחד עם ליפי, רוברטו באג'יו, ג'אנלוקה ויאלי וחלוץ צעיר בשם אלסנדרו דל פיירו, שהגיע מהקבוצה המקומית של פדובה ולימים הפך לאחד מגדולי שחקני הקבוצה בכל הזמנים.

בעונת 1994/1995 זכתה יובנטוס בדאבל, כאשר הקדימה בטבלת הליגה את לאציו בהפרש של 10 נקודות במקום הראשון, וזכתה בגביע האיטלקי בפעם התשיעית בתולדותיה, וזאת לאחר שניצחה את פארמה בגמר. יובנטוס הגיעה באותה העונה לגמר גביע אופ"א, שם פגשה שוב את פארמה בגמר כל-איטלקי, אך הפעם נוצחה בצמד משחקים מצמד שערים של דינו באג'יו.

על אף שבעונה העוקבת סיימה יובנטוס כסגנית ליריבתה מילאן בליגה המקומית, היא זכתה פעם נוספת בליגת האלופות בגמר של 1995/1996, כשניצחה את אייאקס אמסטרדם בפנדלים. בעונות הבאות הצטרפו כוכבים נוספים לקבוצה: כריסטיאן ויירי, זינדין זידאן, פיליפו אינזאגי ואדגר דווידס. בשנתיים שלאחר מכן יובנטוס זכתה פעמיים באליפות הסרייה א' וגם הגיעה פעמיים לגמר ליגת האלופות, שם הפסידה לבורוסיה דורטמונד ולריאל מדריד בהתאמה. בסוף שנות ה-90 התלהטה היריבות עם אינטר מילאנו ורומא. מאמן רומא, זדנק זמאן האשים את הצוות הרפואי של יובנטוס בסימום בין השנים 1993-1998. למרות זאת, אחרי חקירה מקיפה זוכתה יובנטוס מכל אשמה.

בעונת 1998/1999 פוטר ליפי מאימון יובנטוס, וזאת לאחר שרשרת תוצאות רעות שהשיגה הקבוצה בליגה. ליפי מונה לאימון יריבתה של יובנטוס, אינטר, ובמקומו מונה קרלו אנצ'לוטי למאמן הקבוצה. אנצ'לוטי הצליח לייצב את הספינה וסיים עם יובנטוס בתום אותה העונה במקום השביעי. כמו כן, יובנטוס הודחה בחצי גמר ליגת האלופות על ידי מנצ'סטר יונייטד, שהמשיכה לגמר ואף זכתה בטרבל. בעונת 1999/2000 יובנטוס הפסידה את האליפות במחזור האחרון, כאשר ערב המחזור הייתה הקבוצה במקום הראשון בטבלה, ומאחוריה במקום השני הייתה לאציו. המחזור האחרון, שהפגיש את יובנטוס עם פרוג'יה, התקיים תחת גשם כבד ותנאי מגרש קשים ביותר. שופט המשחק, פיירלואיג'י קולינה, החליט לאשר את קיום המשחק בכל זאת, ויובנטוס הפסידה באופן דרמטי בתוצאה 1-0 לפרוג'יה, כאשר במשחק המקביל ניצחה לאציו את רג'ינה בתוצאה 3-0, וזכתה באליפות היסטורית על חשבון יובנטוס.

בתום עונת 2000/2001, בה יובנטוס סיימה כסגנית האלופה פעם נוספת, הפעם לרומא, פוטר אנצ'לוטי מאימון יובנטוס, ואילו ליפי חזר לאימון יובנטוס לקדנציה נוספת. חזרה זו בישרה על תקופתו השנייה של ליפי ביובנטוס, אשר אופיינה באותו הקיץ במהפך אותו עבר הרכב הקבוצה: שניים מהשחקנים המרכזיים של הקבוצה, פיליפו אינזאגי וזינדין זידאן, נמכרו (כאשר מכירת זידאן היוותה בזמנו שיא כל הזמנים בהעברות), ואילו גם בפעם הזו צירפה יובנטוס כוכבים חדשים: ג'אנלואיג'י בופון (שיא העברות עולמי עבור שוער, שיא העומד על כנו עד היום), מרסלו סאלאס, פאבל נדבד וליליאן תוראם בין היתר. ליפי הוביל את יובנטוס לזכייה בעוד שתי אליפויות ולהופעה נוספת בגמר ליגת האלופות, הפעם בגמר כל-איטלקי נגד היריבה מילאן בעונת 2002/2003. המשחק נגמר בתוצאה 0–0, אך יובנטוס הפסידה בפנדלים. מהגמר נעדר פאבל נדבד בשל צבירת כרטיסים צהובים, ורבים טוענים כי הופעתו של הצ'כי הייתה משנה את מהלך הגמר. עונה לאחר מכן סיימה יובנטוס במקום השלישי בסרייה א' ולאחריה עזב ליפי את יובנטוס והתמנה למאמן נבחרת איטליה.

עידן קאפלו ופרשת הטיית המשחקים - הקאלצ'ופולי

בשנת 2004 מונה פאביו קאפלו למאמן הקבוצה, במקום ליפי שהתפטר. יחד עם הגעתו של קאפלו, שנחשב לאחד מבכירי המאמנים באיטליה, הגיעו החתמות כדוגמת קפטן נבחרת איטליה, פאביו קנבארו, הקשר הברזילאי אמרסון, המגן הצרפתי ג'ונתן זבינה והחלוץ השוודי העולה זלאטן איברהימוביץ'. את עונת 2004/2005 סיימה יובנטוס כאלופה. עונה לאחר מכן הגיע גם הקשר הצרפתי פטריק ויירה, וגם את עונת 2005/2006 סיימה יובנטוס כאלופה. באירופה הודחה יובנטוס פעמיים בשלב רבע הגמר, פעם על ידי ליברפול, ולאחר מכן על ידי ארסנל.

במאי 2006 הייתה יובנטוס אחת הקבוצות (יחד עם מילאן, לאציו ופיורנטינה) שהואשמו בהטיית משחקים בסרייה א'. במרכז ההאשמות ניצב מנהלה המקצועי של יובנטוס, לוצ'יאנו מוג'י, שהואשם בהשפעה על שיבוץ השופטים במשחקי הקבוצה. ב-13 במאי 2006 התפטר מוג'י יחד עם רוברטו בטגה ואנטוניו ג'יראודו מהמועדון, והקבוצות שהשתתפו במשפט המתינו לגזר הדין. באותו הזמן ג'אנלוקה פסוטו כמעט איבד את חייו בניסיון התאבדות אחרי שקפץ מחלון בקומה הרביעית, ניסיון אותו התקשורת פירשה כלחץ בפני תשובת משפט המשפט.

פאביו קאפלו עזב לריאל מדריד עוד לפני גזר הדין. סטפאנו פלאצי, התובע מטעם התאחדות הכדורגל האיטלקית קרא לניפוי הקבוצות מהליגה הראשונה, ושלילת שתי האליפויות האחרונות של יובנטוס. תוצאות המשפט הקלו על שאר הקבוצות בפרשה, אך יובנטוס הורדה לראשונה בתולדותיה לסרייה ב' עם הפסד של כ-30 נקודות, שהורד ל-17 לאחר ערעור ולבסוף ל-9, ושתי אליפויותיה האחרונות נשללו ממנה. מספר שחקנים עזבו את המועדון, בהם כדורגלן השנה באירופה באותה השנה פאביו קנבארו, ליליאן תוראם, ג'אנלוקה זמברוטה, פטריק ויירה וזלאטן איברהימוביץ', כאשר השניים האחרונים נמכרו ליריבה אינטר. למרות זאת, מספר שחקנים בכירים נשארו בקבוצה, בהם ג'אנלואיג'י בופון, הקפטן אלסנדרו דל פיירו, פאבל נדבד, מאורו קמוראנזי ודוד טרזגה.

לאחר הירידה מונה שחקן העבר של יובנטוס, המאמן הצרפתי דידייה דשאן, למאמן הקבוצה.

החזרה לליגה הראשונה, תקופת המשבר ואי ההעפלה לאירופה

דייגו

דשאן העלה את יובנטוס חזרה לליגה לאחר עונה אחת בלבד, אך התפטר 2 מחזורים לסיום העונה בשל חילוקי דעות בינו לבין הנהלת המועדון. עונה לאחר מכן מונה המאמן קלאודיו ראניירי לאימון הקבוצה, ואיתו שחקנים חדשים בדמותם של וינצ'נזו יאקווינטה, ז'ורז'ה אנדראדה ומוחמד סיסוקו. ראניירי הוביל את הקבוצה למקום השלישי, כשדוד טרזגה ואלסנדרו דל פיירו מבקיעים יחדיו 41 שערים, ודל פיירו מסיים את העונה כמלך שערי הליגה. עונה לאחר מכן המשיך ראניירי להוביל את הקבוצה. בעונה זו חזרה לראשונה לליגת האלופות לאחר היעדרות של כשנתיים, לראשונה מאז הורדה ליגה, ונעצרה בשמינית הגמר על ידי צ'לסי. יובנטוס סיימה את העונה בליגה במקום השני, אך ראניירי פוטר שני מחזורים טרם סיום העונה בשל הטענות כי הוא איבד את חדר ההלבשה והשחקנים אינם מאמינים בו יותר. שחקן העבר והמאמן הצעיר, צ'ירו פרארה, מונה למחליפו.

בתחילת עונת 2009/2010 רכשה יובנטוס את דייגו הברזילאי תמורת 25 מיליון יורו, את פליפה מלו הברזילאי תמורת 20 מיליון יורו, וכן צירפה את המגן ואלוף העולם, פאביו גרוסו והחזירה את קפטן נבחרת איטליה, פאביו קנבארו, שעזב את המועדון לאחר התפוצצות פרשת הקאלצ'יופולי. פרארה הוביל את הקבוצה לרצף של ניצחונות בתחילת העונה, אך הפסדים במפעלים השונים וחוסר יציבות גרמו לפיטוריו. החליף אותו אלברטו זאקרוני, שלא הצליח להשפיע על המומנטום השלילי של הקבוצה, שסיימה במקום השביעי. בסוף עונה זו התרחשה מהפכה בצוות הניהולי של יובנטוס: מנכ"ל המועדון, ז'אן קלוד בלאן, אשר היה אמון על פרויקט בניית אצטדיונה החדש של הקבוצה, היובנטוס ארינה, התפטר מתפקידו, ואילו המנהל המקצועי של המועדון, אלסיו סקו פוטר מתפקידו. נשיא ובעלי המועדון ג'ון אלקן, העדיף למקד את מאמציו בחברת האחזקות של משפחת אניילי, "EXOR", ואנדראה אניילי, בן לשושלת אניילי מונה לתפקיד נשיא המועדון. אנדראה הוא בנו של אומברטו אניילי, אשר כיהן אף הוא בעברו כנשיא המועדון. לואיג'י דל נרי וג'וזפה מארוטה הגיעו על תקן המאמן והמנהל המקצועי בהתאמה. במאי 2011, לאחר עונה מאכזבת נוספת בה הקבוצה נכשלה מלהעפיל להתמודדות בטורניר אירופי, פוטר דל נרי מתפקידו.

רצף האליפויות

יובנטוס בעונת 2012/2013.

לאחר פיטורי דל נרי החתימה יובנטוס כמאמן את אנטוניו קונטה, שבעברו שיחק בקבוצה. בנוסף החתימה את ארתורו וידאל, המונטנגרי מירקו וויצ'יניץ', השווייצרי סטפן ליכטשטיינר וכוכבה של מילאן אנדראה פירלו. כמו כן, שיחקה יובנטוס לראשונה בתולדותיה באצטדיונה החדש, אשר נחנך בקיץ שלפני תחילת העונה בטקס מרשים. בעונת 2011/2012 זכתה יובנטוס באליפות, והבטיחה אותה מחזור לפני הסיום בזכות ניצחון 2–0 על קליארי ובזכות הפסד של מילאן בדרבי ליריבתה העירונית אינטר מילאנו. בסיום העונה יובנטוס סיימה את הליגה עם 84 נקודות, 4 יותר ממילאן וללא הפסד בליגה. היא אף העפילה לגמר הגביע האיטלקי, אך הפסידה בו 0–2 לנאפולי. בסיום אותה עונה, עזב אלסנדרו דל פיירו את הקבוצה, לאחר ששיחק בשורותיה 19 עונות והפך למלך השערים ולשיאן ההופעות של הקבוצה בכל הזמנים. באוגוסט 2012 הושעה המאמן אנטוניו קונטה לעשרה חודשים ממגרשי הכדורגל לאחר שהואשם על ידי ועדת משמעת באי מסירת דיווח על מכירת משחקים בעונת 2010/11 בעת שאימן את סיינה. לאחר מכן, הומתק עונשו, וקונטה חזר למגרשים מוקדם מהצפוי. באותו הזמן שקונטה הושעה, מילאו את מקומו על הקווים עוזריו של קונטה, אנג'לו אלסיו ומאסימו קאררה, שאף הוא שיחק בעברו במדי יובנטוס. באותה העונה, בעקבות מחלוקת שלילת האליפויות של יובנטוס כחלק מפרשת הקאלצ'יופולי, סירבה חברת נייקי, המלבישה של יובנטוס באותה העונה, להכיר במספר האליפויות של יובנטוס, שטענה כי ברשותה 30 אליפויות, בעוד לפי התיעודים הרשמיים, יובנטוס זכתה עונה קודם לכן באליפות ה-28 בתולדותיה. כאות פשרה, הציע אניילי שמדי הקבוצה יישאו עליהם את הכיתוב "30 אליפויות על המגרש" מתחת לסמל הקבוצה, הצעה שנתקבלה על ידי נייקי. באותה העונה זכתה יובנטוס באליפות ה-29 בתולדותיה, אך הודחה ברבע גמר ליגת האלופות על ידי באיירן מינכן, שהמשיכה לזכייה בגביע.

בעונת 2013/2014 זכתה יובנטוס באליפות נוספת תוך שהיא מציגה מאזן ביתי מושלם ושברה את שיא הנקודות לעונה - 102.[1] למרות ההישג הנ"ל, כשלה יובנטוס פעם נוספת בזירה האירופית, כאשר הודחה מליגת האלופות כבר בשלב הבתים, וכשלה מלהעפיל לגמר הליגה האירופית, אשר שוחק בטורינו, באצטדיונה הביתי של יובנטוס.

יובנטוס בליגת האלופות, 2014/2015.

בתחילת עונת 2014/2015 התפטר קונטה במפתיע מאימון יובנטוס, ובמקומו מונה מסימיליאנו אלגרי. אוהדי יובנטוס לא קיבלו את מינוי אלגרי, שפוטר עונה קודם לכן ממילאן בטענה שכשל בהשגת מטרותיו עם הקבוצה, ברוח טובה, ובתחילת העונה אלגרי היה דמות לא רצויה במועדון בקרב יושבי היציע. בתום העונה זכתה יובנטוס באליפות רביעית ברציפות ואף השלימה דאבל לראשונה מזה 20 שנה, וזאת לאחר שזכתה בגביע האיטלקי בפעם ה-10 בתולדותיה, וזאת לאחר ניצחון 2–1 בתום הארכה במשחק הגמר נגד לאציו. בנוסף לדאבל, גם הזכייה בגביע האיטלקי הייתה הראשונה מזו 20 שנה. ב-13 במאי באותה שנה, עלתה יובנטוס לגמר ליגת האלופות לאחר היעדרות בת 12 שנים ממעמד הגמר, וזאת לאחר שהדיחה את ריאל מדריד בחצי הגמר. אך בגמר שנערך בברלין (6 ביוני) הפסידה יובנטוס לברצלונה בתוצאה 1–3.

בתחילת עונת 2015/2016 עבר סגל הקבוצה מהפך, וזאת לאחר עזיבה של מספר שחקני מפתח במועדון: בקיץ אחד עזבו את הקבוצה ארתורו וידאל, אנדראה פירלו, שחקן הכנף הצרפתי קינגסלי קומאן, החלוץ הארגנטינאי קרלוס טבז, שחקן הכנף סימונה פפה והחלוץ הספרדי פרננדו יורנטה. במקומם פתחה הקבוצה במסע החתמות גדול, כאשר החתימה, בין היתר, את החלוץ הארגנטינאי פאולו דיבאלה ב-40 מיליון יורו מפאלרמו, הקשר הגרמני סמי חדירה מריאל מדריד, החלוץ הקרואטי מריו מנדז'וקיץ' מאתלטיקו מדריד ואת שחקן הכנף הקולומביאני חואן קוואדראדו מצ'לסי בהשאלה. למרות התחלת עונה חלשה יחסית, שבה ניצחה משחק אחד מבין השבע הראשונים, לאחר מכן הקבוצה לא הפסידה אף אחד מ-25 משחקיה הבאים כשניצחה 24 מתוכם. לבסוף זכתה הקבוצה בסוף העונה בדאבל בפעם השנייה ברציפות: אליפות הליגה והגביע האיטלקי.

ביולי 2016 עשתה הקבוצה מסע רכש נוסף, כאשר ההעברה הבולטת ביותר שרשם המועדון הייתה רכישת כוכבה של היריבה נאפולי, החלוץ הארגנטינאי, גונסאלו היגוואין, כאשר ניפצה יובנטוס את שיא ההעברות והיגוואין הפך להיות השחקן היקר ביותר בתולדות הליגה האיטלקית, שנרכש עבור קבוצה בתוך איטליה, וזאת לאחר שהפעילה יובנטוס את סעיף הרכישה שהיה בחוזהו ושילמה עליו 90 מיליון יורו. שיא נוסף שיובנטוס שברה הוא במכירתו של הכוכב הגדול ביותר שלה פול פוגבה למנצ'סטר יונייטד ב-110 מיליון יורו, הסכום הגדול ביותר עבור שחקן בתולדות הכדורגל העולמי. בנוסף הצטרפו לקבוצה דני אלבס מברצלונה, מהדי בנעטיה מבאיירן מינכן, מיראלם פיאניץ' מרומא, מרקו פיאצה מדינמו זאגרב והשאלה מחדש של חואן קוואדראדו ל-3 שנים מצ׳לסי. בסיום אותה עונה זכתה יובנטוס בפעם השישית ברציפות באליפות הסרייה A (שיא איטלקי), וכן זכתה בקופה איטליה, ובכך רשמה דאבל שלישי ברציפות. כמו כן העפילה לגמר ליגת האלופות בו הפסידה לריאל מדריד ורשמה שתי העפלות לגמר בשלוש שנים.[2]

מדים וסמל

מדיה הראשונים של יובנטוס היו חולצה בצבע ורוד ומכנסיים שחורים, אך תוך זמן קצר החליפה את מדיה לחולצת פסים שחורים-לבנים, שהעניקה לה את הכינויים "ביאנקונרי" ו"הזברות" ומאז מזוהה עם יובנטוס בכל העולם. פסי השחור-לבן גם הוכנסו בסמל המועדון. כיום מדי א' של יובנטוס כוללים את חולצת הפסים המסורתית ומכנסיים שחורים או לבנים. מדי ב' של יובנטוס משתנים מידי כמה עונות.

האוהדים באיטליה וברחבי העולם

יובנטוס הוא המועדון עם מספר האוהדים הגדול ביותר בתחומי איטליה[3], שלוש חברות סקרים בדקו זאת והדבר סייע לה לקבל סכום כסף גדול יותר בהסכמי השידור של הליגה[4]. למועדון ישנם מספר ארגוני אוהדים מאורגנים, חלקם נסגרו במהלך השנים, וחדשים נפתחו בעקבותיהם.

הכינוי "הגברת הזקנה" שבו ידועה הקבוצה מלווה אותה משנות ה-30 של המאה ה-20. יש כמה גרסאות למקורו של הכינוי. מקור המילה "זקנה" הוא במשחק מילים על משמעות השם יובנטוס בלטינית - נעורים. כמו כן, התופעה החוזרת של שחקנים שמשחקים בקבוצה עד פרישתם ועצם היות הקבוצה אחת מהוותיקות באיטליה, מוסברים גם הם כמקור לכך. המילה "גברת" נובעת מאהדתם הגדולה של אוהדי הקבוצה ומהכבוד שהם רוחשים לה. הסבר נוסף הוא שהמילה יובנטוס (נעורים) מתייחסת לנקבה.[5][6]

ארגוני אוהדים מאורגנים

שתי קבוצות האולטרס המאורגנות הראשונות הוקמו בשנת 1976, "פוסה די קאמפיוני" וה"פנתרים" כעבור שנה הוקם הארגון הגדול יותר - "פייטרס". בראש הפייטרס עמד ג'וזפה רוסי, דמות חשובה מאוד בקרב אוהדי יובנטוס והייתה לו השפעה רבה על האוהדים הצעירים בטורינו. לפניהן היו ארגוני אוהדים ראשוניים והם נקראו "ונצ'רמוס" ו-"אוטונומיה ביאנקונרה" אך הארגונים הללו לא היה מסודרים.

בשנות ה-80 הוקמו עוד כמה קבוצות אולטרס כשהמפורסמות ביותר ביניהן הן ה- "ויקינג" וה-"נוקלאו ארמאטו ביאנקונרו". הארגונים הללו תוייגו כחוליגנים כיוון שלא חששו להיכנס לקרבות ועמותים נגד אוהדים של קבוצות אחרות.

בשנת 1987 התפרק הארגון "פייטרס" בעקבות קרבות קשים ואלימים במשחק חוץ נגד פיורנטינה. רוב פליטי ה"פייטרס", יחד עם חברי שני ארגונים אחרים (אינדיאנס" ו-"ג'ובנטו ביאנקונרה") החליטו להקים ארגון חדש בשם "אראנצ'ה מאקינה" התפוז המכני כשם הסרט של סטנלי קובריק שאופיין באלימות קשה. השם של הארגון עורר תרעומת קשה באיטליה והארגון נאלץ לשנות את שמו, אך הוא התל במבקרים ובפוליטיקאים ושינה את שמו ל-"דרוגי", שם הדמות הראשית בסרט. הדרוגי הפכו לארגון האולטראס החזק ביותר באיטליה עם למעלה מ-10,000 חברים בין השנים 1988 ל-1996.

בשנת 1993 החליטו מספר חברים בדרוגי להחיות את ארגון פייטרס. ב-4 השנים שלאחר מכן נלחמו שני הארגונים על השליטה ביציע הדרומי.

בינתיים, ארגון אוהדים גדול אחר, "אירידוצ'יבילי ואלנטה", צבר כוח גדול ביציע הדרומי. בעקבות סנקציות קשות שהוטלו עליו וסירוב לשתף פעולה עם יובנטוס, נעלם הארגון בעונת 2001/2002.

בשנת 2003 הנהלת יובנטוס החלה בפרויקט בשם- Juventus Centro Coordinamento Club" ("Juventus Club DOC") כשהמטרה היא הקמת ארגון המאגד תחתיו את כל מועדוני האוהדים הרשמיים של יובנטוס באיטליה וברחבי העולם ובכך לתת איזון מול ארגוני האולטראס על ידי הקמה של ארגון אוהדים מתון שאינו דוגל בפעילויות חולגניות.

מועדון האוהדים הישראלי הרשמי הוא "יובנטוס קלאב ישראל". המועדון חבר בארגון ה-"Juventus Club DOC" והוא פועל בשיתוף פעולה ותחת חסות מועדון הכדורגל של יובנטוס.

יריבויות

בראשית המאה העשרים, היו בטורינו שני מועדוני כדורגל מצליחים טורינו (כדורגל) ויובנטוס וביניהם ניתשה יריבות מרה. למרות היותה של יובנטוס קבוצה בעלת אוהדים רבים יותר באיטליה כולה - בעיר טורינו עצמה, טורינו היא השלטת. בנוסף טורינו התפלגה מיובנטוס בראשית המאה, דבר שהוסיף ליריבות, בשנת 1927 מנעה יובנטוס מיריבתה העירונית זכייה בתואר. משחקי הדרבי של טורינו החלו כבר ב-1906 והם מכונים דרבי דלה מולה. ב-1949 התרחש אסון סופרגה, מסוק ובו כל הסגל של טורינו שחזרו ממשחק ידידות בפורטוגל התרסק. השחקנים והמאמנים כולם נספו, בשל האסון איבדה טורינו את הדומיננטיות שלה בכדורגל האיטלקי והתקשתה להתאושש, היא נעה בשנים הבאות בין הליגה הראשונה לשנייה והיריבות שככה. במשחקי הדרבי אוהדי יובנטוס נוהגים לתלות שלט הלועג לאסון סופרגה מנגד אוהדי טורינו מקניטים אותם אודות אסון הייזל.

משנות ה-60 התפתחה יריבות בין המועדונים של יובנטוס ואינטר המשחקים ביניהם מכונים דרבי ד'איטליה. ראשית היריבות בעונת 1960/1, אוהדיה של יובנטוס התפרצו לכר הדשא במשחקם נגד אינטר, ההתאחדות האיטלקית פסקה על ניצחון טכני, בשיעור 2-0 לאינטר בשל התפרצות האוהדים אולם לאחר מספר שבועות בוטלה ההחלטה וההתאחדות קבעה משחק חוזר. בעליה של אינטר אנג'לו מוראטי התלונן כי ההחלטה שונתה בשל השפעתו של נשיא יובנטוס והורה למאמן להרכיב במשחק החוזר רק את שחקני הנוער. התוצאה במשחק הייתה 9-1 לטובת יובנטוס שהמשיכה לזכייה באליפות. פרשת הקאלצ'יופולי בה נשללה מיובנטוס האליפות שזכתה בה והוענקה לאינטר הוסיפה למתיחות בין הקבוצות, עקב ירידתה של יובנטוס לליגה השנייה בחרו מספר שחקנים בכירים לעזוב את הקבוצה ושניים מהם זלאטן איברהימוביץ' ופטריק ויירה עברו לאינטר דבר שהכעיס את אוהדי יובנטוס. מאז הפרשה מצויים שני המועדונים במאבק משפטי על גורלה של האליפות ואוהדי יובנטוס עד היום ממשיכים בספירתם העצמאית וסופרים גם את שתי האליפויות שנשללו מהם. המשחקים בין הקבוצות ידועים באווירה מתוחה והאולטראס של שתי הקבוצות נוהגים לקלל ולגנות אחד את השני. במשחק[7]בין הקבוצות ששוחק באוקטובר 2011 הרימו אוהדי אינטר שלט שלעג לאוהדי יובנטוס שנהרגו באסון הייזל בתגובה קיללו אוהדי יובנטוס את ג'אצ'ינטו פאקטי נשיא אינטר שהלך לעולמו ב-2006.

סגל הקבוצה

נכון ל-12 באוגוסט 2017
מס' עמדה שם
1 איטליהאיטליה שוער ג'יאנלואיג'י בופון (קפטן)
2 איטליהאיטליה מגן מתיה דה שיליו
3 איטליהאיטליה בלם ג'ורג'יו קייליני
4 מרוקומרוקו בלם מהדי בנעטיה
5 בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה קשר מיראלם פיאניץ'
6 גרמניהגרמניה קשר סמי חדירה
7 קולומביהקולומביה קיצוני חואן קוואדראדו
8 איטליהאיטליה קשר קלאודיו מרקיזיו
9 ארגנטינהארגנטינה חלוץ גונסאלו היגוואין
10 ארגנטינהארגנטינה חלוץ פאולו דיבאלה
11 ברזילברזיל קיצוני דוגלאס קוסטה
12 ברזילברזיל מגן אלכס סנדרו
14 צרפתצרפת קשר בלז מטווידי
מס' עמדה שם
15 איטליהאיטליה בלם אנדראה ברצאלי
17 קרואטיהקרואטיה חלוץ מריו מנדז'וקיץ'
20 קרואטיהקרואטיה חלוץ מרקו פיאצה
21 גרמניהגרמניה בלם בנדיקט הובדס ((מושאל משאלקה 04)
22 גאנהגאנה מגן קוואדוו אסמואה
23 פוליןפולין שוער וויצ'ך שצ'נסני
24 איטליהאיטליה בלם דניאלה רוגאני
26 שווייץשווייץ מגן סטפן ליכטשטיינר
27 איטליהאיטליה קשר סטפנו סטורארו
28 ונצואלהונצואלה קשר תומאס רינקון
32 איטליהאיטליה שוער אמיל אודרדו
33 איטליהאיטליה קיצוני פדריקו ברנרדסקי
34 איטליהאיטליה חלוץ מויס קין

תארים

תארים מקומיים

ליובנטוס נשללו האליפויות של עונת 2004/2005 ושל עונת 2005/2006 בשל פרשת השחיתות בה הייתה מעורבת. באתר הקבוצה[8] וכן במסמכים רשמיים, כוללת הקבוצה אליפויות אלו במניין הזכיות שלה.

תארים אירופאים

תארים עולמיים

שיאים

שחקנים מפורסמים

אלסנדרו דל פיירו, מלך השערים של יובנטוס בכל הזמנים ומי שנחשב בעיני רבים לגדול שחקני הקבוצה

לרשימה המלאה ראו כדורגלני יובנטוס.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


ליגת האלופות 2023/24
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
גרמניהגרמניה באיירן מינכן ספרדספרד סביליה איטליהאיטליה נאפולי פורטוגלפורטוגל בנפיקה ליסבון הולנדהולנד פיינורד צרפתצרפת פריז סן-ז'רמן אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי ספרדספרד ברצלונה
אנגליהאנגליה מנצ'סטר יונייטד אנגליהאנגליה ארסנל ספרדספרד ריאל מדריד איטליהאיטליה אינטר מילאנו ספרדספרד אתלטיקו מדריד גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד גרמניהגרמניה ר.ב. לייפציג פורטוגלפורטוגל פורטו
דנמרקדנמרק פ.צ. קופנהגן הולנדהולנד פ.ס.וו. איינדהובן פורטוגלפורטוגל בראגה אוסטריהאוסטריה רד בול זלצבורג איטליהאיטליה לאציו איטליהאיטליה מילאן סרביהסרביה הכוכב האדום בלגרד אוקראינהאוקראינה שחטאר דונצק
טורקיהטורקיה גלאטסראיי צרפתצרפת לאנס גרמניהגרמניה אוניון ברלין ספרדספרד ריאל סוסיאדד סקוטלנדסקוטלנד סלטיק אנגליהאנגליה ניוקאסל יונייטד שווייץשווייץ יאנג בויז בלגיהבלגיה רויאל אנטוורפן