צבי לוז – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏מספריו שערך: הגהה, replaced: ?. ← ? באמצעות AWB
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{אין תמונה|גבר}}
{{אין תמונה|גבר}}
'''צבי לוּז''' (נולד ב-[[10 בינואר]] [[1930]] ב[[דגניה ב']]) הוא [[סופר]] ו[[חוקר ספרות]] [[ישראלי]], [[פרופסור אמריטוס]] ב[[אוניברסיטת בר-אילן]].
'''צבי לוּז''' (נולד ב-[[10 בינואר]] [[1930]]) הוא [[סופר]] ו[[חוקר ספרות]] [[ישראלי]], [[פרופסור אמריטוס]] ב[[אוניברסיטת בר-אילן]].


== ביוגרפיה ==
== ביוגרפיה ==
שורה 87: שורה 87:
[[קטגוריה:משפחת לוז-לוז'ינסקי|צבי]]
[[קטגוריה:משפחת לוז-לוז'ינסקי|צבי]]
[[קטגוריה:זוכי פרס רמת גן לספרות]]
[[קטגוריה:זוכי פרס רמת גן לספרות]]
[[קטגוריה:אנשי היישוב ילידי הארץ]]

גרסה מ־20:54, 21 באוקטובר 2017

אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

צבי לוּז (נולד ב-10 בינואר 1930) הוא סופר וחוקר ספרות ישראלי, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בר-אילן.

ביוגרפיה

לוז נולד ב-1930 בדגניה ב', בנם של שניים ממייסדי הקבוצה, רחל וקדיש לוז (לוּזִ'ינְסקי), איש מפא"י ויו"ר הכנסת. לו שלושה אחים: אסתר דינר, אהוד לוז וחנה ברקן. גדל והתחנך במוסדות החינוך הקיבוציים של עמק הירדן בתיכון בית ירח. במלחמת העצמאות נלחם כקצין בחטיבת גולני. לאחר המלחמה עבד בחקלאות בדגניה ב', ואחר כך היה מחלוצי ההתיישבות בערבה בהיאחזות יטבתה. למד ספרות עברית ומדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן. אחר-כך שימש כמורה בבית הספר המשותף בבית ירח. בשנת 1968 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת בר-אילן, ואחר-כך לימד בה ספרות עברית עד ליציאתו לגמלאות בשנת 1998. בנוסף לעבודתו באוניברסיטת בר-אילן לימד ספרות עברית במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן.

בשנת 1965 ראה אור ספרו הראשון, "מקום שהנחלים הולכים", שזיכה אותו בפרס קוגל לספרות יפה. מאז הוציא עוד ספרים רבים.

היה נשוי לאהובה עד פטירתה בשנת 2010, ואב לשני בנים ושלוש בנות (בהם הסופרת תהילה לוז גלמן, אשתו של אלי גלמן).

בשנת 2011 זכה בפרס רמת גן לספרות על מפעל חיים.

אחיו הצעיר אהוד לוז הוא פרופסור אמריטוס בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה ובסמינר אורנים.

ספריו

מספריו שערך

קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.