נמל התעופה הבין-לאומי מיניסטרו פיסטריני – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
קובץ על יד (שיחה | תרומות) מ הוספת קישור למזג אויר |
||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
== היסטוריה == |
== היסטוריה == |
||
פרויקט שדה התעופה היה של ה[[גנרל]] חואן פיסטריני, שהגיש את פרויקט הבנייה שלו בתקופת היותו [[שר]] העבודות הציבוריות. התוואי אושר על ידי [[חוק]] 12.285, ב-[[30 בספטמבר]] [[1935]], הוא היה אמור להיות שדה התעופה הגדול ב[[עולם]] והתלבטו היכן לבנותו, האם במקום בו נמצא כיום [[רחוב]] חנרל פז או ב[[ריו דה לה פלטה]] עצמו. מדידות של תחנות מזג אוויר גילו כי כאשר יש מזג אויר רע או ערפל, אין הבדל בין שני המקומות. לבסוף בחרו את השטח שהוא תופס כיום. הסיבה העיקרית לבחירה זו הייתה כי סוג האדמה של המקום גרם לחיסכון של מיליוני [[דולר]]ים וחודשים רבים של עבודה. זאת למרות שהאזור סובל מהצפות ו[[ערפל]] במשך ה[[חורף]], אף כי גורמים אקלימיים אלו לא מפריעים להפעלתו הרגילה של שדה התעופה. |
פרויקט שדה התעופה היה של ה[[גנרל]] חואן פיסטריני, שהגיש את פרויקט הבנייה שלו בתקופת היותו [[שר]] העבודות הציבוריות. התוואי אושר על ידי [[חוק]] 12.285, ב-[[30 בספטמבר]] [[1935]], הוא היה אמור להיות שדה התעופה הגדול ב[[עולם]] והתלבטו היכן לבנותו, האם במקום בו נמצא כיום [[רחוב]] חנרל פז או ב[[ריו דה לה פלטה]] עצמו. מדידות של תחנות מזג אוויר גילו כי כאשר יש [[מזג אויר]] רע או ערפל, אין הבדל בין שני המקומות. לבסוף בחרו את השטח שהוא תופס כיום. הסיבה העיקרית לבחירה זו הייתה כי סוג האדמה של המקום גרם לחיסכון של מיליוני [[דולר]]ים וחודשים רבים של עבודה. זאת למרות שהאזור סובל מהצפות ו[[ערפל]] במשך ה[[חורף]], אף כי גורמים אקלימיים אלו לא מפריעים להפעלתו הרגילה של שדה התעופה. |
||
הוא נפתח רשמית ב-[[30 באפריל]] [[1949]], בתקופת נשיאותו הראשונה של [[חואן דומינגו פרון]], וכצפוי, נמל התעופה הבינלאומי של אסייסה היה בזמנו הגדול ביותר בעולם. |
הוא נפתח רשמית ב-[[30 באפריל]] [[1949]], בתקופת נשיאותו הראשונה של [[חואן דומינגו פרון]], וכצפוי, נמל התעופה הבינלאומי של אסייסה היה בזמנו הגדול ביותר בעולם. |
||
גרסה מ־17:54, 2 בנובמבר 2017
 | |||||||||||||||
| נתוני השדה | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||
| סוג השדה | ציבורי/צבאי | ||||||||||||||
| תקופת הפעילות |
1949–הווה (כ־75 שנים)  | ||||||||||||||
| מפעיל | אארופוארטוס ארגנטינה 2000 | ||||||||||||||
| עיר סמוכה |
 בואנוס איירס, ארגנטינה | ||||||||||||||
| קואורדינטות | 34°48′49.70″S 58°32′29.40″W / 34.8138056°S 58.5415000°W | ||||||||||||||
| גובה מעל פני הים | 20 מטר (66 רגל) | ||||||||||||||
| www.aa2000.com.ar | |||||||||||||||
| מסלולי טיסה | |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| מספר הנוסעים |
11,203,687 (נכון ל־2018) | ||||||||||||||
  | |||||||||||||||
נמל התעופה הבינלאומי מיניסטרו פיסטריני (בספרדית: Aeropuerto Internacional Ministro Pistarini), המוכר יותר כ"נמל התעופה של אסייסה" (בספרדית: Aeropuerto de Ezeiza), הוא הגדול מבין שני שדות התעופה הציבוריים המשרתים את אזור המטרופולין של בואנוס איירס והוא נמל התעופה הבינלאומי הראשי של ארגנטינה. הוא ממוקם בעיר אסייסה (Ezeiza), במחוז בואנוס איירס, כ-35 ק"מ דרומית-מערבית לבירה בואנוס איירס. שדה התעופה השני של בואנוס איירס נקרא אארופארקה חורחה ניוברי, והוא משמש לטיסות פנימיות בארגנטינה וכן ליעדים מקומים בברזיל, צ'ילה, פרגוואי ואורוגוואי. החיבור ביניהם יכול להיעשות על ידי אוטובוס או מונית.
שדה התעופה מחולק לשלושה טרמינלים. טרמינל A משמש את רוב חברות התעופה הבינלאומיות, טרמינל B משמש באופן בלעדי את אארולינאס ארחנטינס, וטרמינל C הוא לטיסות שכר וכן מסוף מטענים.
נמל התעופה הבינלאומי מיניסטרו פיסטריני הוא היחיד באמריקה הלטינית שמפעיל טיסות לחמש היבשות (אפריקה, אמריקה, אסיה, אירופה ואוקיאניה).
היסטוריה
פרויקט שדה התעופה היה של הגנרל חואן פיסטריני, שהגיש את פרויקט הבנייה שלו בתקופת היותו שר העבודות הציבוריות. התוואי אושר על ידי חוק 12.285, ב-30 בספטמבר 1935, הוא היה אמור להיות שדה התעופה הגדול בעולם והתלבטו היכן לבנותו, האם במקום בו נמצא כיום רחוב חנרל פז או בריו דה לה פלטה עצמו. מדידות של תחנות מזג אוויר גילו כי כאשר יש מזג אויר רע או ערפל, אין הבדל בין שני המקומות. לבסוף בחרו את השטח שהוא תופס כיום. הסיבה העיקרית לבחירה זו הייתה כי סוג האדמה של המקום גרם לחיסכון של מיליוני דולרים וחודשים רבים של עבודה. זאת למרות שהאזור סובל מהצפות וערפל במשך החורף, אף כי גורמים אקלימיים אלו לא מפריעים להפעלתו הרגילה של שדה התעופה.
הוא נפתח רשמית ב-30 באפריל 1949, בתקופת נשיאותו הראשונה של חואן דומינגו פרון, וכצפוי, נמל התעופה הבינלאומי של אסייסה היה בזמנו הגדול ביותר בעולם.
בשנת 2009 עברו בנמל 7.92 מיליון נוסעים.
