איסור סירוס – הבדלי גרסאות

איסור סירוס
(מקורות עיקריים)
מקרא	ויקרא פרק כב פסוק כד
תלמוד בבלי	מסכת שבת דף קי עמוד ב, מסכת מנחות דף נו עמוד ב
משנה תורה	הלכות איסורי ביאה פרק טז הלכה י - יג
שולחן ערוך	אבן העזר סימן ה סעיפים יא - יד
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות לרס"ג לא תעשה קיט, ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה שסא, ספר יראים שמב, סמ"ג לאוין קכ, סמ"ק קסו, ספר החינוך רצא

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־18:39, 12 בנובמבר 2017

שגיאות פרמטריות בתבנית:סוגיה
פרמטרים [ שם הסוגיה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

איסור סירוס הוא מצוות לא תעשה, האוסרת על ביצוע סירוס לזכרים מקרב בעלי החיים, בהמות, חיות, עופות, ובתלמוד נאמר שאיסור זה נאמר גם על בני אדם אדם^[1]. האיסור הוא לאו מדאורייתא שנלמד מהפסוק: ”וּמָע֤וּךְ וְכָתוּת֙ וְנָת֣וּק וְכָר֔וּת... וּֽבְאַרְצְכֶ֖ם לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ”^[2]. איסור זה מובא ברמב"ם^[3] ובשולחן ערוך^[4]. כמו כן נפסק ש"המסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים, פטור אבל אסור"^[5].

סירוס על ידי פעולה חיצונית, שאינה כרורכה במגע פיזי עם האיברים (גלולות,"כוס של עיקרין"), אסורה בגבר, ומותרת באשה^[6], בעקבות כך דנו הפוסקים בהיתר לקיחת גלולות למניעת היריון.

קשירת צינורות הזרע נחשבת הלכתית כסירוס ואסורה, אף על פי שבכ-50% מהמקרים ניתן לחזור לתפקוד על ידי פתיחת הקשירה. אף לו היה ניתן להגיע ל-100% חזרה לתפקוד, היה אסור מכיוון שסירוס לזמן מוגבל, אם לא מתרפא מעצמו (כמו כאן שצריך פעולה נוספת כדי להתיר), נחשב סירוס בכל מקרה.^[7]

סירוס על ידי גוי

התנאים נחלקו האם האיסור חל גם על בני אדם שאינם יהודים כתוספת לשבע מצוות בני נח^[8]. גם להלכה נחלקו הראשונים בשאלה זו כאשר הרא"ש, הרשב"א והריצב"א פסקו שבן נח אינו מצווה על הסירוס. ואילו רב אחאי גאון, הראב"ד והסמ"ג פסקו שגם בן נח בכלל האיסור. הרמב"ם לא הזכיר איסור זה כחלק משבע מצוות בני נח^[9], אולם פסק^[10] "שאין לומר לגוי לסרס בהמה שלנו" משום איסור שבות^[11].

פצוע דכא

גבר שסורס נקרא, בדרך כלל, פצוע דכא^[12] ובשל כך אסור לבוא בקהל^[13]. הרמב"ם סובר^[14] שפצוע דכא מותר בפסולי הספיקות כמו גם בגיורת, משוחררת ונתינה, אך אסור בממזרת ודאית. לעומתו הראב"ד והרשב"א^[15] מתירים פצוע דכא גם בממזרת ודאית.

סירוס אשה

בתוספתא (וכן בתורת כהנים^[16]) מובאת מחלוקת בין תנא קמא לרבי יהודה (שפוסקים הלכה כמותו):

המסרס את האדם ואת הבהמה ואת החיה ואת העוף, בין גדולים בין קטנים, בין זכרים ובין נקבות – הרי זה חייב (מלקות). רבי יהודה אומר: מסרס את הזכרים – חייב, ואת הנקבות – פטור (מהתורה, אבל אסור מדרבנן)

— תוספתא, מכות, ד, ד

לדעת רוב הפוסקים^[17], וכך פסק הרמב"ם והובא בשולחן ערוך, איסור סירוס נקבה הוא מדרבנן, אך לדעת הגר"א אמנם אין איסור לאו בסירוס, אך המסרס אשה עובר בעשה מן התורה.

לדברי המגיד משנה כריתת רחם או הרס רירית הרחם מוגדרים כסירוס אישה בידיים, אסורים מן התורה באיסור לאו לדעת תנא קמא, ואסורים מדרבנן לדעת רבי יהודה, שכאמור פוסקים כמותו. לעומת זאת לדברי הגר"א בנושא פעולות אלו, הלכה כתנא קמא, כלומר אסור מן התורה.

הערות שוליים

^ דעת רבי חנינא תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"י, עמוד ב'
^ ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק כ"ד.
^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות קדושה.משנה תורה לרמב"ם, הלכות קדושה, פרק איסורי ביא"ה, הלכות ט"ז–י'
^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ה', סעיף י"א
^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ה', סעיף י"א
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:רמב"ם
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) חסר שם ההלכות.משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק איסורי ביא"ה, הלכות ט"ז–י"ב
^ שו"ת בנושא איסור סירוס, באתר "דין"
^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ו, עמוד ב'
^ כך למד המגיד משנה
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:רמב"ם
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) חסר שם ההלכות.משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק איסורי ביא"ה, הלכות ט"ז–י"ג
^ כך הסביר את האיסור המגיד משנה, מנגד דעת המבי"ט, בספרו קרית ספר על הרמב"ם (ט"ז,יג) שהסיבה שאין לומר לגוי לסרס בהמה שלנו משום איסור לפני עיוור לא תיתן מכשול, שלדעתו, בן נח מצווה על הסירוס
^ סירוס באמצעות חיתוך דרכי הזרע בתוך הבטן התחתונה איננו יוצר מצב של פצוע דכא, למרות שפגיעה כזו נוטלת מן הגבר את יכולת ההולדה ובכך הופכת אותו לסריס. במילים אחרות, זו דוגמה לביצוע פעולה של סירוס שאיננה יוצרת מצב של פצוע דכא (עיין בחזון איש, אישות, סי' יב).
^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ב'
^ הלכות איסורי ביאה ט"ז, א-ב
^ דעת הראב"ד בהשגות הראב"ד, שם. ודעת הרשב"א הובאה בכסף משנה, שם.
^ פרשת אמור פרשתא ז, פרק ז, אות יב.
^ החיד"א בברכי יוסף, אבהע"ז ה, ס"ק יד; אגרות משה אבהע"ז חלק ד סי' לד בדעת המגיד משנה על הרמב"ם שם, ובדעת פירוש רבנו הלל על הספרא, רע"ב (הובא בשו"ת יביע אומר חלק ח, אבהע"ז סי' יד אות ו.

תבנית:הלכה

[1] דעת רבי חנינא תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"י, עמוד ב'

[2] ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק כ"ד.

[3] שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות קדושה.משנה תורה לרמב"ם, הלכות קדושה, פרק איסורי ביא"ה, הלכות ט"ז–י'

[4] שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ה', סעיף י"א

[5] שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ה', סעיף י"א

[6] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:רמב"ם
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) חסר שם ההלכות.משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק איסורי ביא"ה, הלכות ט"ז–י"ב

[7] שו"ת בנושא איסור סירוס, באתר "דין"

[8] תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ו, עמוד ב'

[9] כך למד המגיד משנה

[10] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:רמב"ם
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) חסר שם ההלכות.משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק איסורי ביא"ה, הלכות ט"ז–י"ג

[11] כך הסביר את האיסור המגיד משנה, מנגד דעת המבי"ט, בספרו קרית ספר על הרמב"ם (ט"ז,יג) שהסיבה שאין לומר לגוי לסרס בהמה שלנו משום איסור לפני עיוור לא תיתן מכשול, שלדעתו, בן נח מצווה על הסירוס

[12] סירוס באמצעות חיתוך דרכי הזרע בתוך הבטן התחתונה איננו יוצר מצב של פצוע דכא, למרות שפגיעה כזו נוטלת מן הגבר את יכולת ההולדה ובכך הופכת אותו לסריס. במילים אחרות, זו דוגמה לביצוע פעולה של סירוס שאיננה יוצרת מצב של פצוע דכא (עיין בחזון איש, אישות, סי' יב).

[13] ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ב'

[14] הלכות איסורי ביאה ט"ז, א-ב

[15] דעת הראב"ד בהשגות הראב"ד, שם. ודעת הרשב"א הובאה בכסף משנה, שם.

[16] פרשת אמור פרשתא ז, פרק ז, אות יב.

[17] החיד"א בברכי יוסף, אבהע"ז ה, ס"ק יד; אגרות משה אבהע"ז חלק ד סי' לד בדעת המגיד משנה על הרמב"ם שם, ובדעת פירוש רבנו הלל על הספרא, רע"ב (הובא בשו"ת יביע אומר חלק ח, אבהע"ז סי' יד אות ו.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

@@ שורה 17: / שורה 17: @@
 קשירת [[צינור הזרע|צינורות הזרע]] נחשבת הלכתית כסירוס ואסורה, אף על פי שבכ-50% מהמקרים ניתן לחזור לתפקוד על ידי פתיחת הקשירה. אף לו היה ניתן להגיע ל-100% חזרה לתפקוד, היה אסור מכיוון שסירוס לזמן מוגבל, אם לא מתרפא מעצמו (כמו כאן שצריך פעולה נוספת כדי להתיר), נחשב סירוס בכל מקרה.{{הערה|[http://din.org.il/2011/05/20/%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1/ שו"ת בנושא איסור סירוס], באתר "[[דין (אתר אינטרנט)|דין]]"}}
+== סירוס על ידי גוי ==
-== בני נח ==
-ה[[תנאים]] נחלקו האם האיסור חל גם על [[בני נח]] או לא{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|נו|ב}}}}.
+ה[[תנאים]] נחלקו האם האיסור חל גם על בני אדם ש[[בני נח|אינם יהודים]] כתוספת ל[[שבע מצוות בני נח]]{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|נו|ב}}}}.
-גם להלכה נחלקו [[הראשונים]] בשאלה זו כאשר [[הרא"ש]], [[הרשב"א]] ו[[הריצב"א]] פסקו שבן נח אינו מצווה על הסירוס. ואילו [[רב אחא משבחא|רב אחאי גאון]], [[הראב"ד]] ו[[הסמ"ג]] פסקו שגם בן נח בכלל המצווה. בביאור דעת הרמב"ם נחלקו אחרונים{{הערה|[[המבי"ט]] ב[http://www.hebrewbooks.org/11858 קרית ספר] על הרמב"ם כתב שבן נח מצווה על הסירוס. לעומתו ה[[מגיד משנה]] הסיק ברמב"ם שפסק כדעת הסוברים שבן נח אינו מצווה על הסירוס, אלא שאסור לבקש מגוי לבצע סירוס מחמת איסור [[שבות]].}}.
+גם להלכה נחלקו [[הראשונים]] בשאלה זו כאשר [[הרא"ש]], [[הרשב"א]] ו[[הריצב"א]] פסקו שבן נח אינו מצווה על הסירוס. ואילו [[רב אחא משבחא|רב אחאי גאון]], [[הראב"ד]] ו[[הסמ"ג]] פסקו שגם בן נח בכלל האיסור. הרמב"ם לא הזכיר איסור זה כחלק משבע מצוות בני נח{{הערה|כך למד המגיד משנה}}, אולם פסק{{הערה|{{רמב"ם||איסורי ביאה|טז|יג}}}} "שאין לומר לגוי לסרס בהמה שלנו" משום איסור [[שבות]]{{הערה| כך הסביר את האיסור המגיד משנה, מנגד דעת ה[[מבי"ט]], בספרו קרית ספר על הרמב"ם (ט"ז,יג) שהסיבה שאין לומר לגוי לסרס בהמה שלנו משום איסור [[לפני עיוור לא תיתן מכשול]], שלדעתו, בן נח מצווה על הסירוס}}.
 == [[פצוע דכא]] ==