מצוות תוכחה

מצוות תוכחה
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ז
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"א; תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ז
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, הלכות מדע, פרק דעו"ת, הלכות ו'–ז'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה רה; ספר החינוך, מצווה רלט

מצוות תוכחה היא מצוות עשה הנמנית מתרי"ג מצוות. המחייבת להוכיח אדם מישראל כאשר אינו נוהג כשורה.

מקור המצווה

בתורה נאמר: ”הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא” (ויקרא יט יז).

דיני המצווה

כאשר רואה אדם את חבירו (או קבוצת אנשים) עובר על עבירה, ואולי חברו יקשיב לו, חייב להוכיחו עד שיחזור בו, בין במצוות שבין אדם לחברו ובין במצוות שבין אדם למקום, בין דאוריתא בין דרבנן בין בשוגג בין במזיד. אם לא מוכיחו, גם הוא נענש על העבירה שעשה חברו. עם זאת אם האדם בטוח לגמרי שחברו לא יקשיב לו, והחוטא עושה במזיד, אזי אם זו קבוצת אנשים יוכיח פעם אחת בלבד, ואם חבר יחיד, יוכיחו עד שינזוף בו חברו.

המוכיח את חבירו שעבר עבירה בסתר צריך לפנות אליו בסתר, בלשון רכה ובדברי נחת ולעשות הכל כדי שלא יביישו. ואם אין זה עוזר, הוא נדרש להוכיחו פעמים רבות עד שיהיה קרוב החוטא להכות את המוכיח. וזאת מדין הערבות שנטלו עם ישראל זה על זה. אך אם חברו עבר עברה מול קהל צריך לפנות אליו מיד ולא בסתר כי זהו חילול השם.

אם המוכיח הוא אדם שיכול להעניש את עובר העברה (כמו אבא לבן או רב לתלמיד) ולכפות עליו לא לעשות את העבירה, ובמקרה שלא מצליח להוכיחו בעדינות ובלשון רכה, אזי חובה עליו להענישו עד שלא יעשה את העברה, ואם לא יעשה כן אף הוא נענש בחטאי החוטא.

מקרים שאין להוכיח

• כשאין שום תועלת בהוכחה או שהחוטא עלול לשונאו עקב כך ואף להזיק לו אזי פטור הוא מהמצווה.. ואמרו חז"ל: ”ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר ברבי שמעון כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע... שנאמר אל תוכח לץ בן ישנאך” (מסכת יבמות, דף סה)
• אם עובר העבירה עובר עליה בשוגג, והמוכיח בטוח לגמרי כי החוטא לא יקשיב לו, אזי אסור לו להוכיחו כי ממילא לא יקשיב ו-"מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין". אבל אם זה דבר מפורש בתורה אז אומרים שהוא בטוח מזיד. כך למשל נפסק שלא להוכיח את האנשים האוכלים בערב יום כיפור עד שחשכה, שכן הם עושים בשגגה, ומצוות תוספת יום הכיפורים היא מדרבנן, ולכן אין מוכיחים אותם, כי אנו יודעים שלא ישמעו לנו ועדיף שלא יעשו במזיד.
• מצוות התוכחה קיימת רק באדם המוגדר כ"עמיתך" ("הוכח תוכיח את עמיתך"), כלומר - אדם שאינו מחלל שבת ברבים ואינו אוכל נבלות להכעיס. אדם שאינו כזה אין כל מצווה או חובה להוכיחו..

כיום

חז"ל התלוננו על הבעייתיות שקיימת היום במצוות התוכחה, שכן כאשר אדם מוכיח את חברו על דבר קטן - חברו לא יקבל ממנו כיון שהמוכיח נגוע בבעיה גדולה יותר, וכן שאין איתנו אנשים שיודעים כיצד להוכיח:

תניא א"ר טרפון תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם מבין שיניך אמר לו טול קורה מבין עיניך אמר רבי אלעזר בן עזריה תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח

— תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ז, עמוד ב'

אף על פי כן, כתבו הפוסקים שאין זה מבטל את מצוות התוכחה לגמרי ואם ישנו סיכוי אפילו קטן שהחוטא ישמע, צריך להעיר לו.

עם זאת יש להזהר מאד כי אין להוכיח משהו שעלול לשנוא את המוכיח, ועל כן אף כיום אין מוכיחים חילונים העוברים על עבירות, וכן לרוב לא מוכיחים אנשים שאינם חברים די טובים שודאי לא ישנאו את המוכיח.

בנוסף

קישורים חיצוניים

• אסופת מאמרים בנושא תוכחה, באתר אסיף