סלון ספרותי – הבדלי גרסאות
←אטימולוגיה: תיקנתי את תאריך התמונה שצולמה תגיות: חשד למילים בעייתיות עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ שוחזר מעריכות של 37.26.148.212 (שיחה) לעריכה האחרונה של בקרה וייעוץ |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
==אטימולוגיה== |
==אטימולוגיה== |
||
מקור המונח "סלון" במילה ה[[איטלקית]] " |
מקור המונח "סלון" במילה ה[[איטלקית]] "sala", אשר מציינת אולם הארחה באחוזות איטלקיות. ב[[צרפת]] מופיעה המילה לראשונה בשנת [[1664]]. גם קודם לכן התקיימו פגישות בעלות תוכן ספרותי, פילוסופי או פוליטי, אשר נקראו על שם החדר בו התקיימו, למשל{{ש}}"קבינט"{{הערה|דומה במידת מה למושג "[[פרלמנט (פירושונים)|פרלמנט]]" ב[[עגה]] עכשווית בעברית}}. עד סוף [[המאה ה-17]] התקיימו פגישות כאלו לעתים קרובות בחדר השינה, כאשר המארחת נסובה על מיטתה וחבריה יושבים סביבה על כיסאות או שרפרפים. |
||
==היסטוריה== |
==היסטוריה== |
||
גרסה מ־14:25, 29 בנובמבר 2017
סלון ספרותי הוא מונח תרבותי-היסטורי המתייחס להתכנסות של אינטלקטואלים, בעיקר סביב נשות חברה חזקות, לדיון מפרה בנושאים ספרותיים ופילוסופיים. סלונים מסוג זה שגשגו בתקופת ההשכלה (במאות ה-17 וה-18) בצרפת ובגרמניה.
אטימולוגיה
מקור המונח "סלון" במילה האיטלקית "sala", אשר מציינת אולם הארחה באחוזות איטלקיות. בצרפת מופיעה המילה לראשונה בשנת 1664. גם קודם לכן התקיימו פגישות בעלות תוכן ספרותי, פילוסופי או פוליטי, אשר נקראו על שם החדר בו התקיימו, למשל
"קבינט"[1]. עד סוף המאה ה-17 התקיימו פגישות כאלו לעתים קרובות בחדר השינה, כאשר המארחת נסובה על מיטתה וחבריה יושבים סביבה על כיסאות או שרפרפים.
היסטוריה
לסלונים הספרותיים קדמו תופעות של פטרונות של סופרים, משוררים, הוגי דעות ואמנים בחצרות האצולה. אנשי הרוח נתמכו כלכלית על ידי חצרות האצילים, באופן שונה ממגמת הסלונים בתקופת ההשכלה. באיטליה של המאה ה-16, ניצוצות של יצירתיות בלטו בחצרותיהן של פטרוניות האמנות, נשים חזקות בתקופתן כמו איזבלה ד'אסטה. בצרפת של אותה תקופה, היו אלו בנות חצר המלוכה (כמו מרגריט מנווארה, מארי דה מדיצ'י, או מרגריט דה ולואה), שפיתחו חוגים ספרותיים ואמנותיים סביבן. מלחמות הדת בצרפת בתקופת שושלת ולואה, החלישו במידה ניכרת את כוחן של חצרות בית המלוכה לטובת חוגים תרבותיים פרטיים.
קתרין דה ראמבוייה הקימה את הסלון הספרותי הראשון בצרפת, מתוך מיאוס ברוח ההוללות של חצר המלוכה. היא הקפידה על חוקים נוקשים של "אבירות" בסלון שלה ועל גינוני חצר. הסלון, "אוטל דה ראמבוייה", פעל עד מותה ב-1659.
בגרמניה החלו להופיע סלונים ספרותיים במאה ה-18, וגם שם הקפידו הבורגנים על חיקוי גינוני חצר של בית המלוכה. בתקופה הרומנטית המוקדמת בלטו סלונים כגון אלה של קרולינה שלינג ושל רחל ורנהגן. בתקופת הבידרמאייר מילאו סלונים כאלה תפקיד חשוב בשיח האינטלקטואלי, שלא היה קיים בזירה הציבורית. כך, סביב פרנץ שוברט בווינה התפתחו ה"שוברטיאדות" - הצגת העבודה ראשית בסלון פרטי, קבלת משוב ורק לאחר מכן הוצאתה לאור.
המארחות בסלונים הספרותיים היו נשות חברה אשר סביבן התרכז חוג ספרותי ואינטלקטואלי. התגובות לנשים אלו לא היו תמיד אוהדות. מולייר, למשל, לעג לגינוניהן. עם זאת, בחברות שבהן מרבית האפשרויות לרכוש השכלה היו חסומות בפני נשים, מילאו הסלונים תפקיד חשוב ביצירת זהות, הענקת השכלה והעצמה לנשים שהשתתפו בהם.
המחקר בנושא הסלונים מתמקד בשתי סוגיות עיקריות: מה היחס בין הסלונים לבין המרחב הציבורי ומה היה תפקידן של נשים בפיתוח תרבות הסלונים הספרותיים.
ראו גם
