יצחק חרפי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־23:45, 6 בדצמבר 2017

יצחק חרפי (צ'יזיק^[1], 1 בינואר 1907 - 28 בנובמבר 1958) היה מחלוצי התעופה וההגנה בארץ ישראל, ממפתחי הנגב וראשוני קריית גת, מנהלו הראשון של משרד המשטרה בממשלת ישראל, מנהל נמל תל אביב ודיפלומט ישראלי.

ביוגרפיה

נולד בשם יצחק צ'יזיק בי"ז בטבת תרס"ז לשמואל זיינוול ולבריינה לבית בורנשטיין בסג'רה. בין תשעת אחיו ואחיותיו נמנו שרה, ברוך, חנה ואפרים. למד בגמנסיה הרצליה והמשיך ללימודים גבוהים באוניברסיטת שיקגו ובבית הספר לכלכלה של לונדון. במהלך לימודיו בשיקגו הוא הקים בה תא של ארגון הסטודנטים הציוני אבוקה, ביחד עם שמעון אגרנט^[2]. בהשפעתו, לאחר חורבן חולדה במאורעות תרפ"ט סייעה אבוקה כספית לשיקום חולדה, לזכרו של אפרים צ'יזיק. היה מוסמך במנהל ציבורי ועסק במחקר ובפרסום מאמרים בנושאים שונים במהלכם למד על חשיבות הטיס והצורך בפיתוח ענף התעופה בארץ ישראל. באופן פרטי הוכשר כטייס ובשנת 1934 קיבל רישיון טיס. בעזרתו של פנחס רוטנברג רכש מטוס והביאו לדיוני הקונגרס הציוני בפראג להעלאת המודעות לחשיבות ענף התעופה. בעזרתם של רוטנברג, דוד בן-גוריון ודב הוז התממש כעבור זמן רצונו על ידי הקמת בית הספר לתעופה בארץ.

בשנת 1935 חזר לארץ ישראל והתקבל לעבודה בממשלת המנדט. 13 שנים שימש קצין מחוז^[3], תחילה בנפת טולכרם ומשנת 1939 בנפת ירושלים. עם קום המדינה התמנה למושל הצבאי הראשון של יפו. ביולי 1948 מונה למנהל הראשון של משרד המשטרה ועמד בראשו עד יוני 1949. משך שנתיים היה יו"ר ועדת הנגב, היה נציג הממשלה באילת ופעל לפיתוח החיפוש אחר מחצבים בנגב. בשנת 1951 מונה למנהל נמל תל אביב.

צ'יזיק לקח חלק בפיתוח עמק חפר, היה ממקימי בית החרושת "שמשון" למלט בהר-טוב, ועם תחילת ההתיישבות המאורגנת בחבל לכיש היה ממקימי קריית גת ושימש בה מתאם בין הסוכנות היהודית ומשרד העבודה^[4]. בספטמבר 1957 מונה לעמוד באופן זמני בראש שגרירות ישראל בליבריה, אך לאחר שחלה בקדחת ואירח במדינה את שרת החוץ גולדה מאיר - הועבר בהוראתה והיה קונסול ישראל בשיקגו.

נפטר בשיקגו לאחר התקף לב ונקבר בקרית גת. היה נשוי לאסיה בת אהרן לוינסקי ואב לשני ילדים. על שמו נקראו בקרית גת גן ציבורי, רחוב ומועדון המפלגה של מפא"י.

יצחק חרפי (צ'יזיק) היה אביו של הפזמונאי, המלחין והזמר הישראלי שמוליק צ'יזיק.

קישורים חיצוניים

דוד תדהר (עורך), "יצחק צ'יזיק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1372
יצחק חרפי (צ'יזיק), דבר, 30 בנובמבר 1958 המשך

הערות שוליים

^ צ'יזיק הוא שם רוסי לציפור קטנה הנקראת בעברית - חורפי
^ פנינה להב, ישראל במשפט: שמעון אגרנט והמאה הציונית, עם עובד, 1999, עמ' 64
^ בבית השלטון המחוזי, דואר היום, 7 במאי 1935
^ ע. חדד, קרית גת - בירת חבל לכיש, הצופה, 18 בינואר 1959

[1] צ'יזיק הוא שם רוסי לציפור קטנה הנקראת בעברית - חורפי

[2] פנינה להב, ישראל במשפט: שמעון אגרנט והמאה הציונית, עם עובד, 1999, עמ' 64

[3] בבית השלטון המחוזי, דואר היום, 7 במאי 1935

[4] ע. חדד, קרית גת - בירת חבל לכיש, הצופה, 18 בינואר 1959

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 4: / שורה 4: @@
 == ביוגרפיה ==
-נולד בשם '''יצחק צ'יזיק''' ב[[י"ז בטבת]] [[תרס"ז]] לשמואל זיינוול ולבריינה לבית בורנשטיין ב[[סג'רה (מושבה)|סג'רה]]. בין תשעת אחיו ואחיותיו נמנו [[שרה צ'יזיק|שרה]], [[ברוך צ'יזיק|ברוך]], [[חנה צ'יזיק|חנה]] ו[[אפרים צ'יזיק|אפרים]]. למד ב[[גמנסיה הרצליה]] והמשיך ללימודים גבוהים ב[[אוניברסיטת שיקגו]] וב[[בית הספר לכלכלה של לונדון]]. במהלך לימודיו בשיקגו הוא הקים בה תא של ארגון הסטודנטים הציוני [[אבוקה (ארגון)|אבוקה]], ביחד עם [[שמעון אגרנט]]{{הערה|פינה להב, '''ישראל במשפט: שמעון אגרנט והמאה הציונית''', עם עובד, 1999, עמ' 64}}. בהשפעתו, לאחר חורבן [[חולדה]] ב[[מאורעות תרפ"ט]] סייעה אבוקה כספית לשיקום חולדה, לזכרו של אפרים צ'יזיק. היה מוסמך במנהל ציבורי ועסק במחקר ובפרסום מאמרים בנושאים שונים במהלכם למד על חשיבות ה[[טיס]] והצורך בפיתוח ענף ה[[תעופה]] בארץ ישראל. באופן פרטי הוכשר כטייס ובשנת [[1934]] קיבל רישיון טיס. בעזרתו של [[פנחס רוטנברג]] רכש מטוס והביאו לדיוני [[הקונגרס הציוני]] ב[[פראג]] להעלאת המודעות לחשיבות ענף התעופה. בעזרתם של רוטנברג, [[דוד בן-גוריון]] ו[[דב הוז]] התממש כעבור זמן רצונו על ידי הקמת בית הספר לתעופה בארץ.
+נולד בשם '''יצחק צ'יזיק''' ב[[י"ז בטבת]] [[תרס"ז]] לשמואל זיינוול ולבריינה לבית בורנשטיין ב[[סג'רה (מושבה)|סג'רה]]. בין תשעת אחיו ואחיותיו נמנו [[שרה צ'יזיק|שרה]], [[ברוך צ'יזיק|ברוך]], [[חנה צ'יזיק|חנה]] ו[[אפרים צ'יזיק|אפרים]]. למד ב[[גמנסיה הרצליה]] והמשיך ללימודים גבוהים ב[[אוניברסיטת שיקגו]] וב[[בית הספר לכלכלה של לונדון]]. במהלך לימודיו בשיקגו הוא הקים בה תא של ארגון הסטודנטים הציוני [[אבוקה (ארגון)|אבוקה]], ביחד עם [[שמעון אגרנט]]{{הערה|פנינה להב, '''ישראל במשפט: שמעון אגרנט והמאה הציונית''', עם עובד, 1999, עמ' 64}}. בהשפעתו, לאחר חורבן [[חולדה]] ב[[מאורעות תרפ"ט]] סייעה אבוקה כספית לשיקום חולדה, לזכרו של אפרים צ'יזיק. היה מוסמך במנהל ציבורי ועסק במחקר ובפרסום מאמרים בנושאים שונים במהלכם למד על חשיבות ה[[טיס]] והצורך בפיתוח ענף ה[[תעופה]] בארץ ישראל. באופן פרטי הוכשר כטייס ובשנת [[1934]] קיבל רישיון טיס. בעזרתו של [[פנחס רוטנברג]] רכש מטוס והביאו לדיוני [[הקונגרס הציוני]] ב[[פראג]] להעלאת המודעות לחשיבות ענף התעופה. בעזרתם של רוטנברג, [[דוד בן-גוריון]] ו[[דב הוז]] התממש כעבור זמן רצונו על ידי הקמת בית הספר לתעופה בארץ.
 בשנת [[1935]] חזר לארץ ישראל והתקבל לעבודה ב[[ממשלת המנדט]]. 13 שנים שימש קצין מחוז{{הערה|{{דואר היום||בבית השלטון המחוזי|1935/05/07|00601}}}}, תחילה ב[[נפת טולכרם (המנדט)|נפת טולכרם]] ומשנת [[1939]] ב[[נפת ירושלים (המנדט)|נפת ירושלים]]. עם [[קום המדינה]] התמנה ל[[הממשל הצבאי על ערביי ישראל|מושל הצבאי]] הראשון של [[יפו]]. ביולי [[1948]] מונה למנהל הראשון של [[משרד המשטרה]] ועמד בראשו עד יוני [[1949]]. משך שנתיים היה יו"ר [[ועדת הנגב]], היה נציג הממשלה ב[[אילת]] ופעל לפיתוח החיפוש אחר [[מחצבים]] בנגב. בשנת [[1951]] מונה למנהל [[נמל תל אביב]].