האב (מחזה) – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לתיאטרון חיפה
מ הוספת קישור לעיצוב תלבושות
שורה 48: שורה 48:


6. '''תיאטרון הבימה – הצגת בכורה (חידוש): 23 במאי 1994'''
6. '''תיאטרון הבימה – הצגת בכורה (חידוש): 23 במאי 1994'''
* יוצרים: תרגום – [[גד קינר]], [[חנן שניר]], במאי – חנן שניר, עיצוב תפאורה, ניהול מוזיקלי – דן הנדלסמן, עיצוב תלבושות – ג'ודי לוין, עיצוב תאורה - מיכאל ליברמן.
* יוצרים: תרגום – [[גד קינר]], [[חנן שניר]], במאי – חנן שניר, עיצוב תפאורה, ניהול מוזיקלי – דן הנדלסמן, [[עיצוב תלבושות]] – ג'ודי לוין, עיצוב תאורה - מיכאל ליברמן.
* שחקנים: הקפטן – שחקנים: הקפטן – [[יוסי פולק]], ליאורה אשתו – טטיאנה קנליס-אולייר, ברטה, בתם – רונה תמיר, תמר גורן, דוקטור אסטרמארק – [[עמי ויינברג]], הפאסטור – יוסי יבלונקה, האומנת – [[עדה טל]], נויד משרת – אהוד בוכמן.
* שחקנים: הקפטן – שחקנים: הקפטן – [[יוסי פולק]], ליאורה אשתו – טטיאנה קנליס-אולייר, ברטה, בתם – רונה תמיר, תמר גורן, דוקטור אסטרמארק – [[עמי ויינברג]], הפאסטור – יוסי יבלונקה, האומנת – [[עדה טל]], נויד משרת – אהוד בוכמן.



גרסה מ־07:45, 8 בדצמבר 2017

"האב" בתיאטרון בט ננסן בקופנהגן ב-1918. Peter Fjelstrup הוא הקצין וטילדהפונס היא בתו ברטה

האבשוודית: Fadren) הוא טרגדיה נטורליסטית בשלוש מערכות, פרי עטו של המחזאי השוודי יוהאן אוגוסט סטרינדברג, שנכתבה בשנת 1887.

תקציר העלילה

הסיפור נסוב על ניגוד העניינים בין קצין חיל הפרשים, אדולף ואשתו, לורה. הקצין הוא גיבור מלחמה לשעבר ומדען מכובד שנלחם עם אשתו על הדרך הרצויה לגידול בתם, ברטה. שניהם מסכימים על כך שרצוי שברטה לא תחונך באחוזתו, אולם, הקצין מעוניין שהיא תגדל כאתאיסטית בעיר, בעוד לורה רוצה שבתה תגדל בדרך שונה ואולי תיהפך לאמנית. החוק השוודי של אותה עת מנע ממשאלותיה של לורה להתממש, ולפי החוק הבעל החליט על עתיד ילדיו.

כדי לפתור את הבעיה לורה מעלילה על בעלה שהוא חולה נפשית, כדי לגרום לכך שהיא תהיה בעלת הדעה היחידה בדבר חינוכה של בתה. על מנת לגרום לבעלה להיראות בלתי שפוי, היא מעלה בפניו את הרעיון שייתכן וברטה אינו בתו הביולוגית ומרמזת לכך שהיא נאפה בו. לורה גם משתלטת על חליפת המכתבים שלו, ומשקרת לרופא, במאמץ לשכנע אותו בכך שהקצין אינו שפוי.

בעלה מתחיל להאמין בכך שברטה אינה בתו, ולבסוף הוא ננעל בחדרו כשמרוקנים את הכדורים מאקדחיו, מתוך כוונה למנוע ממנו להתאבד. לורה הובילה את הרופא והכומר להאמין בכך שייתכן והקצין אינו שפוי כעת לפי החוק. היא דואגת שהאומנת, מרגרט, תלביש אותו בכתונת משוגעים כשהוא יוצא מחדרו. הקצין מצטט פעמים רבות בספרות בהן הייתה התייחסות לאבות בלתי חוקיים, ומתייחס אל כל הנשים כאל האויבות שלו. בעודו יושב בחיקה /של האומנת הוא חוטף שבץ מוחי. ברטה רצה לאמה, שכעת משיגה אפוטרופסות על בתה.

הנושאים

במחזה "האב", בדומה למחזות אחרים של סטרינדברג, חוזר הנושא של הגבר כקורבן, והנשים מוארות באור שלילי בשל המניפולציות שהן מפעילות על הגברים. פעמים רבות, הקצין מספר בפירוט רב כיצד הנשים הן אויבות שלו, אפילו האומנת אותה הוא אוהב וגידלה אותו מאז היה ילד קטן. בזמן כתיבת המחזה, נישואיו של סטרינדברג עם אשתו סירי וון הסן, עלו על שרטון. ייתכן שמצבים שונים במחזה מבוססים בכלליות על דעיכת חיי הנישואים של סטרינדברג עצמו. יתרה מכך, נושא הדת מרכזי מאוד במחזה. הקצין, אתאיסט בהשקפת עולמו, נוהג לזלזל בקרירות באמונותיהם הנוצריות של האומנת והכומר ולראות בהן צביעות. כמעט באופן סמלי, בשורה האחרונה במחזה הכומר אומר פשוט "אמן". במחזה ישנן התייחסויות למיתולוגיה היוונית ולמחזותיו של שייקספיר, כגון הסוחר מוונציה והמלט.

ההפקות הראשונות

מכיוון שהמחזה מכיל כינויי גנאי לישו הנוצרי, סטרינדברג התקשה להוציא לאור את הספר בשוודיה. במקום זאת, הפרסום הראשון של המחזה בדפוס היה מחוץ לסקנדינביה, בברלין ב-1890. המחזה "האב" היה נקודת מפנה עבור סטרינדברג, בו הוא פנה לסגנון כתיבה אותו כינה "כתיבה אמנותית-פסיכולוגית" (Oxford World's Classics ix).

"האב" היה דוגמה לשיח המתמשך בתיאטרון הסקנדינבי אודות זכויות הנשים, נישואים ומוסר מיני (נושאים בהם עסק המחזאי הנורווגי הנריק איבסן).

סטרינדברג לא ראה בעבודתו כמשתייכת לסגנון הנטורליסטי; הוא שאף להפוך את הספרות לאובייקטיבית ככל האפשר; ולא היה מעוניין לכתוב על הדמויות בעבודותיו סיפורי רקע ארוכים ומפורטים, כפי שנעשה בדרמה הנטורליסטית של איבסן. במקום זאת, הוא העדיף שיהיו להן מקצועות פשוטים (רופא, כומר, אומנת) ובעלות שם המעיד על בעליו, שיספקו עליהן את כל המידע הדרוש (Oxford ix). סטרינדברג סבר שהנטורליזם מהווה גורם לעימות גדול ולא שגרתי. המחזה הוא סמלי מעיקרו, כפי שהדמויות ב"האב" הן סמלים של גיבורים גברים לעומת גיבורות נשים. כמעט שיש מאבק דרוויניסטי בין שני אלה, כפי שמתייחסים לתורה הדרווינסטית במחזה.

תרגומים לאנגלית

המחזה תורגם לשפה האנגלית בידי פיטר ווטס (1958), מייקל מאייר (1964), מייקל רובינסון (1998), גרגורי מוטון (2000) ולורי סלייד (2012). בהפקה שהתקיימה בתיאטרון ווסט אנד, גילמו את דמותו של הקצין מייקל רדגרייב (1948), וילפריד לוסון (1953) וטרוור האוורד (1964).

תרגומים לעברית

  • אוגוסט סטרינדברג, האב, עברית: טובה קשת. תל אביב : אור עם, תשמ"ד 1984.
  • אוגוסט סטרינדברג, האב, עברית: גד קינר. רמת-גן : מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי", בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, 1989.

המחזה בישראל

1. תיאטרון העברי - הצגת בכורה: 1921

2. תיאטרון הבימה – הצגת בכורה: 6 בינואר 1952

3. תיאטרון חיפה – הצגת בכורה: 2 בינואר 1968

4. תיאטרון הבימה – הצגת בכורה: 10 בנובמבר 1979

5. תיאטרון הבימה – הצגת בכורה: 10 בינואר 1989

6. תיאטרון הבימה – הצגת בכורה (חידוש): 23 במאי 1994

  • יוצרים: תרגום – גד קינר, חנן שניר, במאי – חנן שניר, עיצוב תפאורה, ניהול מוזיקלי – דן הנדלסמן, עיצוב תלבושות – ג'ודי לוין, עיצוב תאורה - מיכאל ליברמן.
  • שחקנים: הקפטן – שחקנים: הקפטן – יוסי פולק, ליאורה אשתו – טטיאנה קנליס-אולייר, ברטה, בתם – רונה תמיר, תמר גורן, דוקטור אסטרמארק – עמי ויינברג, הפאסטור – יוסי יבלונקה, האומנת – עדה טל, נויד משרת – אהוד בוכמן.

7. תיאטרון הקאמרי – הצגת בכורה: 29 ביוני 2006

לקריאה נוספת

• The Plays of Strindberg Volume 1 translated by Michael Meyer, Vintage, New York, 1974 ISBN 0-394-71698-1

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האב בוויקישיתוף