ה.פ. לאבקרפט

שגיאות פרמטריות בתבנית:סופר
פרמטרים ריקים [ שם מקורי, פרסים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הווארד פיליפס לאבקרפט
Howard Phillips Lovecraft

ציור של לאבקרפט המוקף ביצירי דמיונו
לידה	20 באוגוסט 1890 פרובידנס, ארצות הברית
פטירה	15 במרץ 1937 (בגיל 46) פרובידנס, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
לאום	אמריקאי
מקום קבורה	בית הקברות סוואן פוינט
שם עט	Ward Phillips
מקום לימודים	Hope High School
שפות היצירה	אנגלית
תחום כתיבה	סיפורת, שירה
סוגה	פנטזיה, אימה, מדע בדיוני
זרם ספרותי	אימה קוסמית
יצירות בולטות	המיתוס של קת'ולהו
תקופת הפעילות	1917 – 15 במרץ 1937 (כ־20 שנה)
הושפע מ	אדגר אלן פו
השפיע על	סטיבן קינג, ניל גיימן, חורחה לואיס בורחס, מייק מינולה
בן או בת זוג	סוניה גרין (3 במרץ 1924–25 במרץ 1926)
פרסים והוקרה	פרס הוגו למפרע (2020) היכל התהילה של המדע הבדיוני והפנטזיה (2016) Retro Hugo Award for Best Series (2020)
hplovecraft.com
חתימה

הווארד פיליפס לאבקרפט (גם ה.פ. לאבקרפט, באנגלית: Howard Phillips Lovecraft;‏ 20 באוגוסט 1890 - 15 במרץ 1937), סופר אימה, מדע בדיוני ופנטזיה אמריקני.

תרומתו הגדולה של לאבקרפט לספרות היא ספרות האימה ה"קוסמית", הסובבת סביב הרעיון שהחיים אינם מובנים למוח האנושי, היקום בכללותו הוא עוין, וכי אלו המנסים לרדת לחקר היקום ותופעות החיים המופיעות בו, כגיבוריו של לאבקרפט, מהמרים על שפיות דעתם. לאבקרפט פיתח חוג אוהדים קנאי ליצירות "המיתוס של קת'ולהו", סדרה של סיפורים הקשורים זה בזה באופן רופף, המציגים פנתיאון של אלים ענקיים ומרושעים, בראשם קת'ולהו, שמת, וממתין דומם במעמקי הים לקום לתחייה, בעודו משדר הוראות לבני האדם בערוצים רוחניים שונים, כי יבצעו פעולות, לרוב מרושעות ואכזריות, על מנת להשיבו לחיים. כן מציגים סיפורים אלו את ה"נקרונומיקון", ספר קסום, שבין דפיו חבויה האמת הקוסמית על האלים שמתו, ואשר כל אדם שיקרא בו יאבד את שפיותו.

יצירותיו של לאבקרפט הן פסימיות וציניות, ויוצאות נגד ערכי הנאורות, הרומנטיקה וההומניזם הנוצרי. גיבוריו של לאבקרפט מנסים לדעת את האמת על היקום, לרדת לחקר הדברים ולהשתמש בשיטות חקירה מדעיות ורציונליות. אך לרוב חקירות אלו מביאות אך להצצה חטופה אל אימה שלא תיאמן, המנוגדת למדע ולשכל הישר.

לאבקרפט לא נמנה עם הסופרים המובילים בימי חייו, וחוג קוראיו היה מצומצם. לאחר מותו זכה להכרה לה לא זכה בחייו, כאחד מסופרי האימה המובילים של המאה ה-20, והשפיע על דורות של סופרי אימה שבאו אחריו, תוך שהוא מושווה לסופרים כאדגר אלן פו.

קורות חיים

ילדות ונעורים

לאבקרפט כילד, צולם בשנת 1900

לאבקרפט נולד ב-20 באוגוסט 1890 בעיר פרובידנס שברוד איילנד. הוא היה בנם היחיד של וינפילד סקוט לאבקרפט, סוכן נוסע שמכר תכשיטים ומתכות יקרות, ושרה סוזן פיליפס לאבקרפט, שנהגה להתגאות במוצאה כצאצאית למייסדי המושבה מסצ'וסטס ב-1630.

בשנת 1893, כאשר היה לאבקרפט אך פעוט, לקה אביו בהתקף פסיכוטי כאשר היה במסע נסיעות, ואושפז במוסד עד ליום מותו, חמש שנים לאחר מכן. כפי הנראה נבע אירוע זה ממחלת העגבת.

לאבקרפט גודל על ידי אמו, דודותיו וסבו, שגרו יחדיו בבית המשפחה. עוד בהיותו פעוט גילה כישרונות יוצאי דופן. הוא ציטט שירה בגיל שנתיים, ובגיל שש כתב שירה. סבו עודד אותו לקרוא, וחשף אותו ליצירות כאלף לילה ולילה, האיליאדה והאודיסיאה. הוא גם נהג לספר לו בעל פה סיפורי אימה, על אף חששה של האם כי אלו יעציבו אותו.

כילד, היה לאבקרפט חולני, ופיתח אופי וכחני ובלתי ממושמע. הוא כמעט שלא הלך לבית הספר, ונהג לשהות בבית, לקרוא ולעסוק באסטרונומיה ובכימיה. בגיל 9 כבר הפיק מספר חוברות משוכפלות, אותן כינה "העיתון המדעי". רק בגיל 13 החל לפקוד את בית הספר באופן סדיר.

מותו של סבו בשנת 1904 הותיר את משפחתו חסרת כול, והמשפחה נאלצה לעזוב את ביתה למגורים זולים יותר. בשנת 1908 עבר לאבקרפט אירוע של "התמוטטות עצבים", כתוצאה ממנו לא סיים מעולם את בית הספר התיכון. בתקופה זו החל לכתוב שירה. הוא הפסיק ללמוד, והחל לחיות חיי בדידות, כשהקשר היחיד שלו הוא עם אמו. מכתב שכתב לעיתון "ארגוסי", שפרסם סיפורים מסוג "ספרות זולה", בו התלונן כי סיפורי האהבה המופיעים בעיתון אינם אמינים, הביא להצטרפותו לסגל העיתון בשנת 1914. מתקופה זו החל לאבקרפט בכתיבה. בשנת 1917 פרסם את שני סיפוריו הראשונים "הקבר" ו"דגון". לאבקרפט החל בתקופה זו לבנות רשת של מכותבים, עמם ניהל קשרי מכתבים שהם כשלעצמם נחשבים כיום ליצירות ספרותיות מהטובות שהוציא תחת ידו. בין מכותביו היו הסופרים רוברט בלוך, הידוע בשל ספרו "פסיכו", קלרק אשטון סמית' ורוברט אי. הווארד, יוצרו של קונן הברברי.

ב-1919, לאחר שסבלה מהיסטריה ודיכאון לפרק זמן ממושך, אושפזה אמו של לאבקרפט במוסד. היא המשיכה בקשר מכתבים עם לאבקרפט, והם נותרו קרובים עד מותה בשנת 1921, אותו חווה לאבקרפט כאובדן רגשי.

נישואים ומגורים בניו יורק

מספר שבועות לאחר מות אמו השתתף לאבקרפט בכינוס של עיתונאים חובבים בבוסטון שם פגש בסוניה גרין. גרין, ילידת 1883 (ומבוגרת מלאבקרפט בשבע שנים) הייתה עיתונאית יהודייה ממוצא אוקראיני, שהתפרנסה גם ממכירת כובעים. השניים נישאו בשנת 1924, ועברו לגור ברובע ברוקלין בניו יורק. דודותיו של לאבקרפט התנגדו לנישואים, בשל מעמדה החברתי של גרין ועיסוקה במסחר. חיי הנישואים של הזוג לוו בקשיים כלכליים. גרין נאלצה למכור את חנות הכובעים שלה, ולאבקרפט לא הצליח להתפרנס מכתיבה. השניים סבלו מבריאות לקויה. לצורכי פרנסה נאלצה גרין לעבור לקליבלנד באוהיו והותירה את לאבקרפט לבדו בניו יורק. תקופה זו בה שהה לאבקרפט לבדו בעיר ההגירה ניו יורק, בעודו מחשיב עצמו לבעל מוצא מיוחס, של מייסדיה האנגלו-סקסים של מסצ'וסטס, משתקפת ביצירותיו, ביחס לבני גזעים שונים הגובל בגזענות.

לאחר מספר שנים, בעודם חיים בנפרד, החליטו גרין ולאבקרפט על גירושים, ולאבקרפט שב לפרובידנס לגור עם דודותיו, בשנת 1926. בשנת 1929 התגרשו בני הזוג באופן סופי. יש המייחסים את הגירושים לרתיעתו של לאבקרפט ממגע גופני. גרין נישאה לאחר מכן מחדש, וזכתה לראות בהכרה לה זכה לאבקרפט כסופר לאחר מותו.

החזרה לפרובידנס, וימיו האחרונים

קברו של לאבקרפט

בפרובידנס חי לאבקרפט ב"בית עץ מרווח" עד שנת 1933. העשור האחרון לחייו היה פורה מאוד מבחינה ספרותית. בתקופה זו יצר את סיפוריו הקצרים הידועים ביותר, ופרסם אותם במגזינים מובילים בתחום הספרות הזולה. "קריאתו של קת'ולהו" פורסם בשנת 1926 וב-1927 פורסם "הצבע מחוץ לחלל" שהופיע במגזין המדע הבדיוני "Amazing Stories", ונחשב לאחד משיאי יצירתו של לאבקרפט. ב-1928 פרסם את הסיפור "אימת דנוויץ'". סיפורים אלו, ואחרים שפורסמו בתקופה זו, ביססו את העולם הלאבקרפטיאני, המכונה "ההיסטוריה הסודית של כדור הארץ" - את המיתוסים, הדמויות, הרקע של העיירות הדמיוניות בניו אינגלנד, האלים כדוגמת "קת'ולהו" ו"יוג-סות'ות'", וספר ה"נקרונומיקון" המסתורי. כן כתב נובלות כ"המקרה של צ'ארלס דקסטר" (The Case of Charles Dexter) או "בהרי הטירוף" (At the Mountains of Madness). עיקר פרנסתו הייתה בעריכת סיפורים של סופרים אחרים, הגהה ועריכה של מגזינים בפרוטה, וכתיבה כסופר צללים עבור אחרים, שכן לפי השקפת עולמו הכתיבה בשכר לא הייתה עיסוק ראוי עבור ג'נטלמן.

על אף פוריותו הספרותית, מצבו הכלכלי לא השתפר. לאחר מות אחת מדודותיו עבר לבית מרווח פחות שם גר עם דודתו שנותרה בחיים. בשנת 1936 התאבד ידידו רוברט אי. הווארד, אירוע שהשפיע עליו מאוד. בשנה זו אובחן כחולה בסרטן המעי הגס ובתת-תזונה. ימיו האחרונים עברו עליו בכאבים ובסבל עד מותו ב-15 במרץ 1937.

לאבקרפט נטמן לצד הוריו באחוזת הקבר המשפחתית של משפחת פיליפס בפרובידנס. בשנת 1937 הקימו לו מעריציו מצבה משלו, עליה חרטו את שמו, תאריכי לידתו ומותו, ואת השורה "אני ההשגחה העליונה" (I AM PROVIDENCE, משחק מילים על שם העיר בה גר) שהופיעה באחד ממכתביו. קברו מחולל לעתים קרובות בגרפיטי המצטט את השורה "אין אלה אשר לנצח רובצים מתים, ואף המוות מת כחלוף עידנים מבעיתים" ("That is not dead which can eternal lie, And with strange aeons even death may die.‎") המופיעה בסיפורו הידוע ביותר "קריאתו של קת'ולהו". בשנת 1997 ניסה אנונימי להוציא את לאבקרפט מקברו, אך נכשל מפני שלא ידע כי לאבקרפט עצמו אינו קבור מתחת למצבה שהקימו לו אוהדיו, כי אם בחלקת הקבר המשפחתית הסמוכה.

יצירתו

המיתוס של לאבקרפט

כך נראה ה"נקרונומיקון", על פי אחד מחובבי לאבקרפט

ציור של קת'ולהו

לאבקרפט הוא אמן סיפור האימה הקצר, ממשיכה של המסורת האמריקנית הגדולה שהחלה עם אדגר אלן פו, ומבשרם של יוצרים כסטיבן קינג וויליאם ס. בורוז. אף על פי שיצירתו כוללת גם שירה וכן מספר גדול של מכתבים ליוצרים אמריקנים מובילים בני התקופה, ידוע לאבקרפט במיוחד בזכות סיפוריו הקצרים.

חובבי לאבקרפט מסווגים את יצירותיו לשלוש תקופות, על אף שלאבקרפט עצמו מעולם לא הכיר בכך:

• "סיפורים מקבריים" (1905–1920)
• "מחזור החלום" (1920–1927)
• "המיתוס של קת'ולהו" (1925–1935)

ישנם שאינם רואים הבדלים רבים בין "סיפורי מחזור החלום" ובין "סיפורי המיתוס", ומצביעים על העובדה שבשני סוגי הסיפורים מופיעים "אלים", וכן מופיע הספר "נקרונומיקון". ישנם המסווגים את סיפורי "החלום" לז'אנר הפנטזיה ואת סיפורי המיתוס לז'אנר המדע הבדיוני. ישנם המצביעים על כך שסיפורי החלום מתרחשים בעולם האמור להיות נפרד ושונה מעולמנו, בעוד שסיפורי "קת'ולהו" מתרחשים בעולמנו אנו, באותו יקום בו חיים גם בני האדם, שמסתבר כי הוא מאוכלס אף במפלצות מיתיות קדמוניות, שקדמו לבוא האדם, וייוותרו הרבה לאחר לכתו.

ואכן, סיפורי "המיתוס של קת'ולהו" הם עיקר תהילתו של לאבקרפט כסופר. בסיפורים אלו, קת'ולהו, האל המת שקדם לבוא האדם, שקוע במעמקי הים ומנסה לקום לתחייה, תוך כדי שהוא מופיע בחלומות בני האדם וגורם להם לבצע מעשים פולחניים שיעלו אותו מקברו. הסיפורים מתרחשים לעתים קרובות בנופים המוכרים ללאבקרפט, נופי ניו אינגלנד, בעיירות הדמיוניות "ארקהם", "דאנוויץ'", "אינסמאות'" וב"אוניברסיטת מיסקטוניק", נופים ומקומות קודרים ואפלים החוזרים בסיפוריו, ואשר מתחת לחזות התמימה של עיירה ארכאית, מאובקת, שהזמן פסח עליה, מסתתרים לרוב פולחנים עתיקים, אלים איומים הקמים לתחייה ורוע אמיתי. גיבוריו של לאבקרפט הם אנשי הזמן המודרני, תחילת המאה ה-20 על הקידמה שזו הביאה עמה בתחומים כביולוגיה, אסטרונומיה, גאולוגיה, פיזיקה ואף ארכאולוגיה. בסיפוריו של לאבקרפט הקידמה הזו רק מדגישה את חוסר חשיבותו של המין האנושי, את חוסר האונים שלו, ואת היותו נידון לכליה אל מול כוחות ענקיים ומיסטיים, שהקידמה הטכנולוגית רק מסייעת בשחרורם. כך, עולמו המיסטי של קת'ולהו שלוב בעולמם המודרני והטכנולוגי של גיבוריו של לאבקרפט, אנשי תחילת המאה ה-20 ללא הכר.

לאבקרפט יצר פנתיאון שלם של אלים - קת'ולהו, יוג סות'ות, ניארלאטהוטפ ורבים אחרים. ביצירת פנתיאון זה נעזר בפרי דמיונו, שהיה לאחד המכשירים המשפיעים ביותר לקידום עלילה בספרות האימה המודרנית, ה"נקרונומיקון", הספר שנכתב בידי "הערבי המטורף עבדול אלהאזרד", בו מצויה האמת על עולמנו, וכל הקורא בו מאבד את שפיות דעתו. רבים הסיקו, באופן שגוי, כי הפנתיאון של לאבקרפט נוסד על בסיס מיתוס קיים, או פולחנים אמיתיים. מהדורות "מזויפות" של הנקרונומיקון פורסמו אף הן במהלך השנים.

ממשיכי המיתוס של לאבקרפט

בובה בדמותו של קת'ולהו על קברו של הווארד פיליפס לאבקרפט. דמותו של קת'ולהו זכתה לאזכורים ומחוות ביצירותייהם של אמנים רבים

לאבקרפט עצמו לא זכה להכרה ספרותית ולתהילה בימי חייו. על אף שפרסם במגזינים מובילים מסוג הספרות הזולה, מעטים הם שהכירו את שמו. התכתבותו הענפה עם סופרים אחרים מסוג זה, בני זמנו, כקלרק אשטון סמית' ואוגוסט דרלת', הביאה לכך ששמו היה מוכר בחוגי הסופרים עמם התכתב. סופרים אלו הושפעו מאוד מלאבקרפט ומכתיבתו, אפילו אם מעולם לא פגשו אותו באופן אישי. הם החלו לפרסם ספרי אימה עם שמות מסתוריים, לכתוב על פנתיאון של אלים כקת'ולהו ועזאתות', ועל עיירות שכוחות אל בניו אינגלנד.

לאחר מותו של לאבקרפט החליטו ממשיכי דרכו להנציח את יצירתו. אוגוסט דרלת' היה אחד הפוריים שבסופרים אלו, והוא המשיך בכתיבה לאבקרפטיאנית, תוך שהוא מרחיב ומוסיף למיתוס שיצר לאבקרפט. בקרב חובבי לאבקרפט שנויות תוספות אלו במחלוקת. לאבקרפט עצמו מעולם לא התייחס לעולם האלים שיצר אלא כמכשיר לקידום העלילה, בעוד שדרלת' יצר קוסמולוגיה שלמה, וכן מלחמה בין האלים "הטובים", "העתיקים", ובין האלים "הרעים", "החיצוניים", שאין לה זכר בכתביו של לאבקרפט עצמו, כהסבר לשאלה כיצד מת קת'ולהו האדיר ונכלא במעמקי הים.

עבודתם של סופרים אלו, וכן של סופרים שהודו בהשראה שהשרה עליהם לאבקרפט, דרך התכתבות ועבודה משותפת, כגון רוברט בלוך, רוברט אי. הווארד ואחרים, הביאה ללאבקרפט פופולריות גוברת והולכת עם השנים. דורות חדשים של קוראי וכותבי אימה גילו את עבודתו של לאבקרפט, וסופרים רבים שילבו מחוות לכתיבתו, או יסודות מהיקום שיצר ביצירותיהם. אחרים ניסו לחקות או להוסיף מוטיבים מסגנונו הייחודי. עם אלו שכינו את לאבקרפט "גדול סופרי האימה של המאה ה-20" נמנה גם סטיבן קינג, המשלב יסודות לאבקרפטיאניים בכתיבתו באופן מודע, כבסיפור הקצר "ג'רוסלמס לוט" המתרחש בעיירה נידחת בניו אינגלנד, בה הגיבורים מתבשרים על האימה לה ייחשפו באמצעות קולותיהם של העכברים הנוברים בקירות, התייחסות ברורה לסיפורו של לאבקרפט "החולדות שבקירות".

לקראת סוף המאה ה-20 הפך לאבקרפט לדמות של תרבות הפופ, וזכה לאין ספור אזכורים, מחוות, ביקורות ודיונים ביצירתו. מהבולטות שביצירות אלו הן "אני, קת'ולהו", סיפור קצר של ניל גיימן, התייחסות לקת'ולהו בספר "המטוטלת של פוקו" מאת אומברטו אקו, והתייחסויות רבות נוספות בקומיקס, בטלוויזיה ובקולנוע. למעשה, דמויות רבות של יצור אימתני ומרושע בעל מחושים, המופיעות כדבר שבשגרה בקולנוע ובטלוויזיה שאובות במידה זו או אחרת מקת'ולהו. כך, למשל, רבים סבורים כי דמותו של "דייווי ג'ונס" בסדרת "שודדי הקאריביים" קיבלה רבים ממאפייניה מדמותו של קת'ולהו. התייחסויות מפורשות יותר, הכוללות שימוש בשמות אלים כ"קת'ולהו" או "עזאת'ות'" ומקומות כ"דאנוויץ'" מצויות בסרטים כ"הלבוי", וסרטי הזומבים של לוצ'יאנו פולצי או סם ריימי. לאבקרפט היה אחד ממבשרי דמות הזומבי בספרות, במיוחד בסיפורים כ"הרברט ווסט - מחיה המתים", ודמות הזומבי המודרנית המופיעה בקולנוע ובטלוויזיה שואבת את מאפייניה מיצירתו של לאבקרפט לפחות בה במידה שהיא שואבת אותם מדמות הזומבי ה"מקורית", המפלצת מהאיטי.

סגנונו של לאבקרפט

שפתו של לאבקרפט היא ארכאית וגבוהה במתכוון, ומנסה לחקות בדיאלוגים הפזורים ביצירה ניב ניו אינגלנדי משובש במכוון. לאבקרפט יוצר אפקט של ניוון ואימה על ידי ריבוי השימוש בתארים ובתואר הפועל, אשר לעתים הוא עצמו ממציא. השפה המוזרה, הסמיכה, הארכאית לעתים והמשובשת לעתים, השמות המשונים בהם נקראים גיבוריו, והתיאורים המזוויעים של הסביבה הכפרית, הרקובה והמנוונת של ניו אינגלנד, יוצרים אפקט של סיוט, שאינו עוזב את קוראי ספריו. לאבקרפט הוא אמן הסמליות, והקדים את זמנו (במתכוון או שלא במתכוון) בפנייה ישירה אל התת-מודע של קוראיו, ובאפקט החלום האופף את יצירותיו.

נושאים בכתיבתו של לאבקרפט

ידע אסור

ב"קריאתו של קת'ולהו" (1926) כתב לאבקרפט:

הדבר הרחום ביותר בעולם, לדעתי, הוא חוסר יכולתה של המחשבה האנושית לתאם בין כל אשר היא מכילה... ביום מן הימים קישור בין פיסות מידע מנותקות יפתח מרחבים של מציאות מבעיתה ומיקומנו המפחיד בה, ואז יטריפו התגליות את דעתנו, או שנברח מן האור הקטלני אל השלווה הבטוחה של ימי ביניים חדשים.

—

גיבוריו של לאבקרפט נדחפים תמיד לנסות ו"לקשר את הפיסות", וניסיונות אלו מהווים את לבו של הסיפור הלאבקרפטיאני.

המרחבים המתגלים לגיבורים אלו כאשר "הפיסות מתקשרות", לרוב מביאים לאובדן שפיותם. אלו הנתקלים בהוכחות "חיות" לבלתי נתפס ייאחזו בטירוף, כפי שאירע לגיבור הסיפור "המוזיקה של אריך זאהן", המעיד על עצמו בתחילת הסיפור כי "בריאותי הפיזית והנפשית הופרעה רבות" באירועי הסיפור, הכוללים הצצה אל עולם מוזיקלי של אימה שלא תיאמן, הנמצא ברחוב שהיה ואבד, או גיבורו של הסיפור "החולדות שבקיר" הנמצא מעל גופתו המכורסמת של חברו, ונכלא בתא מבודד, כשהחולדות המתרוצצות מאחורי הריפוד בתא קוראות לו לזוועות מעבר לכל הידוע לו.

הגיבורים המנסים לעשות שימוש בידע מסוג זה שרכשו, נידונו לסוף מר. לעתים פרי עבודתם תוקף אותם ומשמיד אותם, כפי שאירע ל"הרברט ווסט - מחיה המתים", ברוח הסיפור פרנקנשטיין, ולעתים הם מושכים את תשומת לבן של מפלצות מרושעות, ואלו מביאות לכיליונן.

השפעות לא אנושיות על ההיסטוריה האנושית

מפלצותיו של לאבקרפט נזקקות למשרתים אנושיים. קת'ולהו, למשל, הוא מושא לפולחן בקרב האסקימואים בגרינלנד ואנשי הוודו בלואיזיאנה כמו גם בחלקים אחרים של העולם.

משרתים אלו שימשו לתכלית סיפורית חשובה עבור לאבקרפט. רבים מיצורי המיתוס היו אדירים מכדי להיות מוכנעים בידי בני אדם, וכה איומים, שידע ישיר אודותיהם היה גורם לאובדן מיידי של שפיותו של החוקר. כאשר כתב על יצורים מסוג זה, נדרש לאבקרפט ליצור אקספוזיציה ולבנות מתח, מבלי "לקרוא לילד בשמו", ובכך להביא את הסיפור לסיום מוקדם. המשרתים האנושיים של יצורי האופל העניקו ללאבקרפט דרך להעניק לקורא את המידע הנדרש על ה"אלים" בצורה מדוללת, ובעימות עמם התאפשר לגיבורים לזכות בניצחונות זמניים על ה"אלים", מהסוג שלא יכלו לקוות לו בעימות ישיר עם ה"אלים" עצמם. לאבקרפט, כבני זמנו, ראה את ה"פראים" כקרובים יותר לאדמה ולטבע. אלא שבמקרה זה פירוש הדבר היה קרבה לקת'ולהו.

ירושת האשמה

רעיון נוסף, ברוח זו, של לאבקרפט, שהתגאה בייחוסו למייסדי המושבה מסצ'וסטס, וראה במוצאו האנגלו-סקסי משום מוצא נעלה, אך סבל מהמחשבה על הטירוף שאחז בשני הוריו, הוא כי צאצאים הקשורים בקשר דם אינם יכולים לעולם להימלט מהפשעים שביצעו אבותיהם, אם פשעים אלו הם מתועבים מספיק. הצאצאים יכולים להיות רחוקים מאוד, הן בזמן והן במקום, מהמעשה המתועב שעשו האבות, אך קשר הדם יקשור אותם אל המעשה. מעשה מסוג זה יכול להיות קניבליזם, אך גם התקשרות גנטית בגזע בלתי אנושי, אנושי למחצה, או גזע שהיה פעם אנושי. כך מגלה גיבור הסיפור "ארתור ג'רמין" (1920) את מוצאו בשושלת אנושית למחצה וקופית למחצה באפריקה, וכך מגלה גיבור הסיפור "הצל מעל אינסמאות'" כי מוצאו מה"עמוקים" הבלתי אנושיים. בעוד שג'רמין בוחר להתאבד, גיבור "הצל מעל אינסמאות'" רוצה להתאחד עם אבותיו במעמקי הים.

גורל

לעתים קרובות ביצירת לאבקרפט, אין הגיבור נמצא בשליטה מלאה על פעולותיו, והוא מוצא כי שינוי הנתיב בו הוא הולך אינו אפשרי. רבים מגיבוריו היו יכולים להיות בטוחים מסכנה אם רק היו נמלטים. עם זאת, אפשרות זו אינה עולה או באיזה אופן נמנעת על ידי איזה כוח חיצוני שהוא, כמו בסיפורים "הצבע מחוץ לעולם" ו"החלומות בבית המכשפה". לעתים קרובות הגיבורים נתונים להשפעתם הכופה של יצורים רבי כוח, מרושעים או אדישים. כשם שהתורשה אינה נמנעת, כך גם ההימלטות, או אף המוות עצמו, אינם יכולים לספק מפלט. במקרים מסוימים גורלו הבלתי נמנע של הגיבור הוא גורל האנושות כולה.

איום על הציוויליזציה

לאבקרפט היה בקיא בכתביו של ההוגה הגרמני אוסוולד שפנגלר, כותב הספר "שקיעת המערב", שהאמין כי כל תרבות עתידה לחוות תקופת שקיעה, ועל חורבותיה קמה תרבות חדשה. התזה הפסימיסטית של שפנגלר בדבר דעיכת המערב המודרני היוותה ציר מרכזי בגישתו האנטי-מודרנית והשמרנית של לאבקרפט. עולם הדימויים השפנגלרי של מחזורי דעיכה נמצא, על פי החוקר ס. ט. ג'ושי, במרכז הדיון בתפיסת עולמו הפוליטית והפילוסופית של לאבקרפט.

דעות אלו, והיכרותו עם פילוסוף גרמני נוסף, פרידריך וילהלם ניטשה, הביאו לרעיון המובע בספריו על התרבות האנושית כנאבקת נגד אלמנטים ברבריים ופרימיטיביים. לעתים המאבק הוא במישור האישי. רבים מגיבוריו הם אנשי תרבות בעל חינוך עילי המושחתים בהדרגה על ידי השפעה חיצונית חורשת רע. בסיפורים אלו ה"קללה" היא לעתים קרובות תורשתית, אם בשל הזדווגות עם מי שאינו אנושי, או באמצעות קסם. הדעיכה הפיזית והמנטלית באות ביחד לעתים קרובות. נושא זה של "דם מוכתם" משקף, כאמור, את חששותיו של לאבקרפט באשר למשפחתו הוא.

בסיפורים אחרים, חברה שלמה מאוימת על ידי הברבריות, לעתים ככוח חיצוני, ולעתים בשל השפעה פנימית. סיפוריו מתארים את התרבות האנושית כמעורערת באופן מתמיד על ידי כוחות לא אנושיים, המשפיעים על מיעוט חורש רעה.

לאבקרפט אינו מציין בכתביו או במכתביו האם הייתה זו ירידת האימפריה הבריטית בה חזה בתקופתו (ובמספר סיפורים מצוין כי הגיבור השתתף במלחמת העולם הראשונה, וזו אף מתוארת לפרטיה בסיפורו של הרברט ווסט), שהביאה אותו לגישה זו. לאבקרפט היה אנגלופיל, וסבר כי אנגליה היא עמוד התווך של התרבות האנושית, כאשר צאצאי האנגלים החיים באמריקה הם אך חוטר מנוון לגזע אדיר. יש להניח כי ראיית עולמו של לאבקרפט התגבשה בעניינים אלו בשנים בהן חי בניו יורק, ונאבק לקיומו היום יומי בתוך האוכלוסייה המגוונת שאכלסה את העיר.

גזע ואנטישמיות

רבים מסיפוריו של לאבקרפט מייחסים את כל המידות הנעלות - אינטלקט, חוסן נפשי וגופני, מעמד חברתי גבוה, תרבות ורציונליות, לבני הגזע האנגלו-סקסי הלבן. אלו לעיתים מעומתים עם גזעים אחרים המתוארים כמושחתים, נחותים מבחינה אינטלקטואלית, לא מתורבתים ולא רציונליים. גזעים אלו הם לעיתים קרובות ממוצא שאינו אירופי. הנבלים בספריו של לאבקרפט הם לרוב בעלי גוון עור כהה. כך, למשל, מתאר לאבקרפט את קהל מעריצי קת'ולהו בסיפור "קריאתו של קת'ולהו":

כשנבדקו במפקדת המשטרה לאחר מסע מואץ ומתיש התבררו העצורים כאנשים שמוצאם נחות, גם מבחינה נפשית. רובם היו מלחים וכמה מהם שחורים או מולאטים, אך רובם היו אינדיאנים מן המערב ופורטוגלים מאיי קייפ וורדה, שהעניקו מגע של וודו לכת רבת הפנים. בטרם ניתן היה להרבות בשאלות התברר כי משהו עמוק ועתיק יותר מפטישיזם שחור היה מעורב. בורים ונחותים ככל שהיו, היו הסוגדים עקביים לחלוטין באשר לרעיון מרכזי בדתם המבחילה.

—

וכך תיאר לאבקרפט זכר אפרו אמריקאי שמת זה עתה, בסיפור "הרברט ווסט - מחיה מתים":

הוא היה יצור מבחיל ודמוי גורילה, שלזרועותיו הארוכות מהמקובל לא יכולתי להימנע מלקרוא רגליים קדמיות, ופנים שהביאו למחשבות על אודות סודות הקונגו האסורים והלמות הטם-טם תחת ירח מוזר. הגופה ודאי נראתה נורא אפילו יותר בחייה, אך בעולם יש כיעור רב.

—

גם נימות אנטישמיות חדרו לכתיבתו, וכך, ברבים מסיפוריו הביע המספר עמדות עוינות ליהודים. על אף שהתחתן עם סוניה גרין, שהייתה יהודייה, העיר גם בפניה הערות אנטישמיות. במקרים אחרים הביע אהדה לנאציזם, להיטלר או לקו קלוקס קלאן. ישנן עדויות כי לקראת סוף חייו חזר בו מדעות אלו. על פי הביוגרפיה של סופר המדע הבדיוני ל. ספראג דה קמפ, מיתן לאבקרפט את דעותיו לקראת סוף חייו, בשל כך שנחרד מהדיווחים על היחס ליהודי גרמניה בשנות ה-30. יש להזכיר כי בנוסף לאשתו, שהייתה יהודייה, היו גם רבים מחבריו ומהמכותבים למכתביו יהודים.

אחד מחוקרי לאבקרפט החשובים, ג'ושי, מציין כי "אין להכחיש את גזענותו של לאבקרפט, או לפטור אותה סתם כ'אופיינית לזמנו', מכיוון שהוא הביע דעותיו אלו באופן בוטה יותר מרבים אחרים בזמנו. יהיה זה טיפשי גם להכחיש כי דעות אלו חלחלו ליצירתו".

נראה כי הגזענות של לאבקרפט משתלבת היטב עם גישתו הניהיליסטית באשר לדטרמיניזם ביולוגי. קווי מחשבה אלו של לאבקרפט, גזענות והגנה ריאקציונרית על הסדר החברתי השורר בזמנו, אל מול העולם המודרני המשחית, ניכרים ברבות מיצירותיו. מוטיב חוזר הוא השחתת הדם באמצעות הזדווגות עם גזעים נחותים, השחתה הרודפת את הצאצאים גם דורות רבים לאחר המעשה, ואשר יש בה, כשלעצמה, כדי לזעזע את הסדר המקובל, לחתור תחתיו, ולהציב במקומו משהו אחר, אפל ומרושע.

מגדר

נשים מופיעות לעתים נדירות ביצירות לאבקרפט, ואין כאלו המתוארות בהן באופן אוהד. הנשים המתוארות, כ"אסנת וויט" בסיפור "היצור שעל סף הדלת" (על אף שמסתבר מאוחר יותר שאינה אישה כלל כי אם קוסם רשע השוכן בגופה של אישה) ו"לוויניה ווטלי" בסיפור "אימת דנוויץ'" הן משרתות של כוחות הרשע. האהבה והזוגיות נעדרות כמעט מסיפוריו. במקום בו היא מופיעה, האהבה אינה מינית באופייה. גיבוריו חיים בעולם בו המיניות היא כוח שלילי, ובפעולתה היא מביאה לעולם יצורים פחותים מבני אדם.

חשיבותו של לאבקרפט

מבקרים וחוקרי ספרות מחוץ לתחום הספרות הפנטסטית, לא העריכו את לאבקרפט, בימי חייו או לאחר מותו, כיותר מיוצר ריגושים ומתח, ואף לגלגו לכתיבתו, בטענה שהאימה האמיתית בקריאת סיפוריו היא הסגנון בו הוא כותב אותם. עם זאת, ישנם אחרים כחורחה לואיס בורחס, שהעריכו מאוד את לאבקרפט. בורחס אף הקדיש לו את אחד מסיפוריו.

גם אם ישנם ספקות באשר לכתיבתו, שוררת הסכמה על חשיבותו בתרבות הפופולרית ובספרות האימה. לאבקרפט נטע את האימה בלב התרבות האמריקנית, בניו אינגלנד, במחוזות מוכרים, ולא במקומות רחוקים. האימה העל-טבעית של רוחות רפאים וערפדים, שהגיעו אם מטרנסילבניה או מטירות אנגליות לוטות בערפל, הוחלפה באימה שמקורה טבעי, הנטועה בעצם מרקם הקיום האמריקאי.

לסופרים בני זמנו היה לאבקרפט בבחינת מקור השראה, ידיד ועורך. אך השפעתו נמשכה גם מעבר ל"מעגל לאבקרפט" המצומצם, אל סופרים כקלייב בארקר, ניל גיימן וסטיבן קינג, במאים כג'ון קרפנטר, סטיוארט גורדון וגיירמו דל טורו, אמנים, מפתחי משחקי וידאו ורבים אחרים. מושגים וכלי עלילה שיצר לאבקרפט, כגון חפץ הגורם לטירוף למי שרק צופה בו, הפכו כמעט לקלישה ספרותית, שאינה מיוחסת עוד ללאבקרפט; כך גם הערים והמקומות הדמיוניים שיצר במסצ'וסטס, כ"ארקהם" או "אוניברסיטת מיסקטוניק", המופיעים ביצירות רבות. פרט לסופרים והיוצרים המושפעים מיצירת לאבקרפט, ישנם רבים הכותבים פסטישים המתרחשים בעולמות שיצר לאבקרפט. יצירות טלוויזיוניות וקולנועיות, בהן "בבילון 5" ו"דוקטור הו", מתייחסות למיתוס של קת'ולהו באופן ישיר, והמיתוס היווה השראה למשחק תפקידים ולמשחקי וידאו. המשחק הפופולרי "קווייק" משנת 1996 כלל התייחסות ישירה לאלים מהפנתיאון של לאבקרפט. להקת רוק פופולרית בשנות ה-70 נקראה "לאבקרפט", וכמו כן להקות רוק כבד רבות משלבות יסודות מיצירותיו בשיריהם. פיטר האמיל העיד שהושפע רבות מכתבי לאבקראפט, ומטאליקה, שחבריה הם מעריצים מושבעים של לאבקרפט, הקליטה שיר בשם "קריאתו של קת'ולהו", ושיר המבוסס על הסיפור "הצל מעל אינסמאות'", הנקרא "The Thing That Should Not Be". בנוסף להקת הדת' מטאל היוונית ספטיק פלש (SepticFlesh)הקליטה שיר הקרוי "Lovcraft's Death" שמילותיו מהוות מעין מחווה ללאבקרפט ויצירתו.

פרסום יצירותיו של לאבקרפט

בימי חייו פרסם לאבקרפט את סיפוריו הקצרים במגזינים של ספרות זולה ומדע בדיוני. לאחר מותו הקימו אנשי "חוג לאבקרפט" את בית ההוצאה "ארקהם האוס" (Arkham House) על שם העיירה הדמיונית ששימשה כזירה לסיפוריו. בית ההוצאה הוקם במטרה לאגד את סיפוריו של לאבקרפט ולפרסמם, אך לאחר מכן התרחב ופרסם גם ספרים רבים נוספים של סופרים שונים. המהדורות המוכרות של סיפורי לאבקרפט בהוצאת ארקהם האוס הם ארבעת הכרכים "בהרי הטירוף ונובלות אחרות" (At the Mountains of Madness and Other Novels), "דגון וסיפורים מקבריים אחרים" (Dagon and Other Macabre Tales), "אימת דנוויץ' ואחרים" (The Dunwich Horror and Others), ו"האימה במוזיאון ושינויים אחרים" (The Horror in the Museum and Other Revisions).

כיום מוציאה גם הוצאת "פינגווין קלאסיקס" שלושה כרכים הכוללים סיפורים אלו: "קריאתו של קת'ולהו וסיפורים מוזרים אחרים" (The Call of Cthulhu and Other Weird Stories), "הדבר על מפתן הדלת וסיפורים מוזרים אחרים" (The Thing on the Doorstep and Other Weird Stories), ו"החלומות בבית המכשפה וסיפורים מוזרים אחרים" (The Dreams in the Witch House and Other Weird Stories). הוצאות מכובדות אחרות כ"לייבררי אוף אמריקה" ו"רנדום האוס" הוציאו אף הן קובצי סיפורים של לאבקרפט.

על אף השפעתו של לאבקרפט על סוגות המדע הבדיוני והאימה האהובות בישראל, לאבקרפט הינו זר כמעט לקורא העברי. מבחר מסיפוריו הכולל סיפורי מפתח ביצירתו כ"צבע מחוץ לזמן" ו"קריאתו של קת'ולהו" תורגם בשנת 2000 על ידי דניאל ברק ויצא בהוצאת אודיסיאה המתמחה במדע בדיוני, בשם "התוהו המזדחל".

שירתו של לאבקרפט נאספה בקובץ בשם "The Ancient Track: The Complete Poetical Works of H. P. Lovecraft", ויצאה לאור בשנת 2001.

על אף שלאבקרפט ידוע בעיקר בשל הסיפורת שלו, עיקר כתיבתו הייתה כתיבת מכתבים הנוגעים למגוון אדיר של נושאים, ממדע בדיוני וביקורת אמנות, להיסטוריה ופוליטיקה. חוקר לאבקרפט ג'ושי מעריך כי בין 1912 ל-1937 כתב לאבקרפט כ-87,500 מכתבים, חלקם באורך של עשרות עמודים. ידידו של לאבקרפט, ל. ספרג דה קאמפ, מעריך כי הלה כתב מאה אלף מכתבים. חמש הוצאות בארצות הברית פרסמו קובצי מכתבים של לאבקרפט, ובהן הוצאת ארקהם האוס, המתמחה בכתבי לאבקרפט, שפרסמה חמישה כרכים בנושא.

עבודותיו של לאבקרפט עוררו סוגיות מעניינות באשר לזכויות יוצרים. בעודו בחיים מינה לאבקרפט את הסופר ר. ה. בארלו כמנהל עזבונו הספרותי, אך הדבר לא התבטא בצוואתו. עם זאת דודתו, שנותרה בחיים לאחריו, מילאה את רצונו ולבארלו ניתנה השליטה בעזבונו הספרותי הנרחב של לאבקרפט. בעוד שבארלו ניסה לערוך סדר ולמיין את החומר שבידיו, נאבק אוגוסט דרלת', ממשיכו הספרותי של לאבקרפט, לקבלת השליטה באותו החומר. הדבר יצר בלבול באשר לזכויות היוצרים. בעוד שכל מה שנכתב לפני 1923 הוא כיום בבחינת רשות הכלל בארצות הברית, יש מחלוקת על הזכויות ביצירות מסוימות שפורסמו לאחר מכן, במיוחד ביצירות כ"קריאתו של קת'ולהו" ו"בהרי הטירוף". כיום יש מספר טוענים לזכויות היוצרים, בהם יורשי לאבקרפט צאצאי דודתו, בית ההוצאה ארקהם האוס שהקים דרלת', ואחרים.

על אף שעולמו של לאבקרפט זוכה לאזכורים, השאלות ומחוות ביצירות רבות, עיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים ליצירותיו עצמן אינם זוכים להצלחה רבה, אם כי ישנם רבים כאלו. הידוע בהם הוא סרט בשם "דגון" משנת 2001, בבימוי סטיוארט גורדון המעביר את עלילת "הצל מעל אינסמאות'" לכפר דייגים ספרדי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ה.פ. לאבקרפט בוויקישיתוף

• התוהו המזדחל - סיפור בתרגום לעברית, מתוך קובץ הסיפורים הנושא את אותו שם שיצא בהוצאת "אודיסיאה", והועלה לאתר ההוצאה. (הקישור אינו פעיל, 4 ביוני 2017)
• "הסרט The Call of Cthulhu", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• האוניברסיטה המיסקטונית - אתר המבוסס על האוניברסיטה הפיקטיבית המופיעה בסיפורי לאבקרפט. כאן תוכלו, בין היתר, לקרוא את כל סיפוריו של הסופר וכן יצירות דומות של סופרים נוספים שסגנונם מזכיר את זה של לאבקרפט.
• אלכסנדר ריבלקה, חלומות האימה של קתולה'ו, בבלוג של אלי אשד באתר "רשימות", 28 במאי 2009.
• נועה מנהיים, הסקרנות תהרוג את כולכם, באתר ynet, 5 בדצמבר 2002
• אלי אשד, לאבקראפט, המיתוס של קת'ולו ועולם הכישוף המודרני, אתר היקום של אלי אשד
• אסף אביר, נרתיקים באפלה, ביקורת על "התוהו המזדחל" באתר נענע10, 11 במאי 2003.

הערות שוליים

ערך מומלץ