סטיבן שמואל וייז – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־00:56, 26 בדצמבר 2017

הרב סטיבן שמואל וייז (באנגלית: Stephen Samuel Wise, נולד Weisz;‏ 17 במרץ 1874, בודפשט – 19 באפריל 1949, ניו יורק) היה רב רפורמי וממנהיגי יהדות ארצות הברית במחצית הראשונה של המאה העשרים.

בשנים 1936-38 היה נשיא ההסתדרות ציוני אמריקה. בשנים 1943-45 היה יו"ר ועדת החירום שנהפכה למועצת החירום american jewish emergency council, מועצת ציוני אמריקה לשעת חירום.

ביוגרפיה

סטיבן שמואל וייז נולד בבודפשט שבאימפריה האוסטרו-הונגרית, נצר לשושלת ארוכה של רבנים; סבו היה הרב יוסף הירש וייס, ואביו היה הרב ד"ר אהרן וייז. בינקותו היגרה משפחתו לארצות הברית, לשם הוזמן אביו לשמש כרבהּ של קהילת בית ישראל אנשי אמת בברוקלין. וייז גדל בניו יורק. למד באוניברסיטת קולומביה, שבה קיבל דוקטורט בשנת 1901. לאחר מכן המשיך בלימודי הרבנות עד להסמכתו.

וייז היה ציוני, בשונה מרוב הרבנים הרפורמים של אותה תקופה, והשתתף כבר בקונגרס הציוני השני ב-1898.

מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה הוביל וייז את הקמת הקונגרס היהודי האמריקני – ארגון שלראשונה איגד ארגונים יהודיים מכל רחבי ארצות הברית בעיקר לאור גילויי האנטישמיות באירופה ולצורך ייצוג היהדות בוועידת השלום בפריז ב-1919.

וייז התנגד נחרצות להגבלת המכסות להגירת יהודים לארצות הברית בשנים שבהן יהודים יכלו עדיין לעזוב את אירופה. בשנת 1937 (תקופת שפל כלכלי בארצות הברית) כתב:

שום ארגון יהודי לא יתמוך בימים אלה בחוק שישנה באופן כלשהו את חוקי ההגירה הקיימים. כל מאמץ שייעשה בזמן הזה כדי לבטל את חוקי ההגירה, יביא לידי הבלטה חמורה של הרגש האנטישמי בארצנו^[^{דרוש מקור]}.

בזמן השואה

מברק ריגנר נשלח ב-8 באוגוסט 1942 לראשי הארגונים היהודים בלונדון ובארצות הברית והודיע על השמדת יהודי אירופה. וייז קיבל עותק של המברק ב-28 באוגוסט. בעקבות המברק נפגש וייז עם תת-שר החוץ האמריקאי, והלה ביקש ממנו לחכות עם פרסום המברק עד לאימותו. וייז הסכים, אך יידע מספר חברי קבינט, את הנשיא רוזוולט, את שופט בית המשפט העליון פליקס פרנקפורטר וכמרים נוצרים.

כאשר לבסוף שוכנעה ממשלת ארצות הברית ב-24 בנובמבר 1942 בנכונות המידע, קיים וייז מסיבת עיתונאים באותו היום והודיע על המברק, עם מידע תומך נוסף, כי הנאצים מגרשים יהודים מכל הארצות שבשליטתם לפולין ושם רוצחים אותם, וכי 2,000,000 יהודים כבר נרצחו. רוב העיתונים בארצות הברית פרסמו את הידיעה בעמודים הפנימים, ורק 5 מתוך 19 העיתונים הנפוצים פרסמו בעמוד הראשון.
וייז המשיך בפעילותו הפוליטית (מפגש עם הנשיא, פניות חוזרות לחברי הקונגרס), הציבורית (אסיפות מחאה, צעדות) למען יהודי אירופה, ועם תוכניות קונקרטיות (במחצית 1943, יהודי ארצות הברית ישלמו כופר נפש להצלת 70000 יהודים ברומניה).

בימי השואה, כאשר הגיעו לארצות הברית ידיעות על ממדי רצח העם היהודי, פעלה הנהגת יהדות ארצות הברית, בראשות וייז, במגמה להסתיר את המידע ולפעול בשקט כדי להשפיע על נשיא ארצות הברית דאז רוזוולט לפעול להצלת היהודים. פעולה שקטה זו לא השיגה את מטרתה. וייז היה בין המנהיגים שנפגשו עם יאן קרסקי, לוחם המחתרת הפולנית שהוברח למערב כדי לספר לבנות הברית על השמדת יהדות אירופה. בנאום שנשא וייז ב-1943 אמר:

אנו אמריקנים, ראשית לכול, בסוף הכול, ובכל עת. שום דבר אחר, בין שזו אמונה ובין שזה גזע או גורל, אינו מסייג את האמריקניות שלנו^[^{דרוש מקור]}.

לאחר השואה

היה חבר המשלחת הציונית לוועידת סן פרנסיסקו ב-1945 שנאבקה לניסוחו והכללתו של סעיף 80 פרק 12 במגילת האומות המאוחדות. לאחר השואה תמך וייז בתנועה הציונית ואף עמד בראשות ארגון ציוני אמריקה. בין השנים 1946–1949 היה יושב ראש הוועד הפועל הציוני.

על שמו המושב כפר שמואל שמדרום לרמלה. כמו כן הונצח שמו ברחובות רבים ברחבי ישראל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סטיבן שמואל וייז בוויקישיתוף

סטיבן שמואל וייז, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
סטיבן שמואל וייז, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
א. יואל, סטיפן ס. וייז, דבר, 15 ביוני 1944
ג. קרסל, סטיפן וייז – הדמות האצילה (שנה למותו), דבר, 17 במרץ 1950
מורטון מ. ברמן, סטיפן וייז - המטיף והלוחם היהודי הגדול - עשרים שנה למותו, דבר, 20 באפריל 1969

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

@@ שורה 14: / שורה 14: @@
 ===בזמן השואה===
-[[מברק ריגנר]] נשלח ב 8.8.1942 לראשי הארגונים היהודים בלונדון ובארצות הברית והודיע על השמדת יהודי אירופה. וייז קיבל עותק המברק ב 28.8.1942. בעקבות המברק [http://www1.yadvashem.org/yv/he/holocaust/timeline/timeline_40.asp וייז נפגש עם תת-שר החוץ האמריקאי], והלה ביקש ממנו לחכות עם פרסום המברק עד לאימותו. וייז הסכים, אך יידע מספר חברי קבינט, את הנשיא רוזוולט, את שופט בית המשפט העליון פליקס פרנקפורטר וכמרים נוצרים.
+[[מברק ריגנר]] נשלח ב-8 באוגוסט 1942 לראשי הארגונים היהודים בלונדון ובארצות הברית והודיע על השמדת יהודי אירופה. וייז קיבל עותק של המברק ב-28 באוגוסט. בעקבות המברק [http://www1.yadvashem.org/yv/he/holocaust/timeline/timeline_40.asp נפגש וייז עם תת-שר החוץ האמריקאי], והלה ביקש ממנו לחכות עם פרסום המברק עד לאימותו. וייז הסכים, אך יידע מספר חברי קבינט, את הנשיא [[פרנקלין דלאנו רוזוולט|רוזוולט]], את שופט בית המשפט העליון [[פליקס פרנקפורטר]] וכמרים נוצרים.
-כאשר לבסוף שוכנעה ממשלת ארצות הברית ב 24.11.1942 בנכונות המידע, קיים וייז [[מסיבת עיתונאים]] באותו היום והודיע על המברק, עם מידע תומך נוסף, כי הנאצים מגרשים יהודים מכל הארצות שבשליטתם לפולין ושם הורגים אותם, ו[http://www.pbs.org/wgbh/amex/holocaust/peopleevents/pandeAMEX101.html כי 2,000,000 יהודים כבר נהרגו]. רוב העיתונים [http://www.southerninstitute.info/holocaust_education/ds10.html בארצות הברית פרסמו את הידיעה בעמודים הפנימים], ורק 5 מתוך 19 העיתונים הנפוצים פרסמו בעמוד הראשון.
+כאשר לבסוף שוכנעה ממשלת ארצות הברית ב-24 בנובמבר 1942 בנכונות המידע, קיים וייז [[מסיבת עיתונאים]] באותו היום והודיע על המברק, עם מידע תומך נוסף, כי הנאצים מגרשים יהודים מכל הארצות שבשליטתם לפולין ושם רוצחים אותם, ו[http://www.pbs.org/wgbh/amex/holocaust/peopleevents/pandeAMEX101.html כי 2,000,000 יהודים כבר נרצחו]. רוב העיתונים [http://www.southerninstitute.info/holocaust_education/ds10.html בארצות הברית פרסמו את הידיעה בעמודים הפנימים], ורק 5 מתוך 19 העיתונים הנפוצים פרסמו בעמוד הראשון.{{ש}}
 וייז המשיך בפעילותו הפוליטית (מפגש עם הנשיא, פניות חוזרות לחברי הקונגרס), הציבורית (אסיפות מחאה, צעדות) למען יהודי אירופה, ועם תוכניות קונקרטיות (במחצית 1943, יהודי ארצות הברית [http://www.pbs.org/wgbh/amex/holocaust/filmmore/transcript/transcript1.html ישלמו כופר נפש להצלת] 70000 יהודים ברומניה).