הוטו – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
מ עדין -> עדיין
שורה 90: שורה 90:


'''לבוש'''-
'''לבוש'''-
בעבר, בני ההוטו לבשו חצאיות עשויות קליפות עץ וגלימות עשויות עורות בעלי חיים. במרוצות הזמן, הלבוש הוחלף בסגנון מערבי, אך עדין נותרו שרשראות וצמידי חרוזים עבודת יד.
בעבר, בני ההוטו לבשו חצאיות עשויות קליפות עץ וגלימות עשויות עורות בעלי חיים. במרוצות הזמן, הלבוש הוחלף בסגנון מערבי, אך עדיין נותרו שרשראות וצמידי חרוזים עבודת יד.


'''ספורט'''-
'''ספורט'''-

גרסה מ־22:07, 12 בינואר 2018

הוטו
פייר נקורונזיזה, נשיא בורונדי מ-2005
פייר נקורונזיזה, נשיא בורונדי מ-2005
אוכלוסייה
11,500,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
רואנדהרואנדה רואנדה -
בורונדיבורונדי בורונדי -
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו קונגו -
טנזניהטנזניה טנזניה -
אוגנדהאוגנדה אוגנדה -
שפות
קירונדי
קיניאוורנדה
צרפתית
דת
בעיקר נצרות קתולית
קבוצות אתניות קשורות
טוטסי
טווא

הוּטוּ היא אחת משלוש הקבוצות האתניות ברואנדה ובבורונדי, לצד טוטסי וטווא. אנשי ההוטו הם הרוב המוחלט ומהווים 84% מהאוכלוסייה ברואנדה ו-85% מהאוכלוסייה בבורונדי.

דמוגרפיה

רואנדה ובורונדי הם ארצות הרריות במזרח-מרכז אפריקה. הם חולקות גבול משותף. סך השטח במשותף שלהם מוערך כ-54,100 קמ"ר. אוכלוסיית הוטו ברואנדה ובורונדי מנתה בשנת 1994 כ-13 מיליון אנשים. רבים מבני ההוטו עזבו את שתי המדינות בעשורים האחרונים עקב מלחמות שהיו באזור. אלפים ברחו מבורונדי בשנת 1973. מאות אלפים ברחו מרואנדה בשנת 1994. לאחר בריחתיהם, רבים מבני ההוטו נאלצו לחיות במחנות פליטים בארצות שכנות. הם החלו לחזור לרואנדה ובורונדי בשנת 1996. כיום, כאמור, בני ההוטו מהווים את הרוב המוחלט ברואנדה ובבורונדי ואילו בני הטוטסי מהווים את הקבוצה השנייה בגודלה, עם 15% מהאוכלוסייה ברואנדה ו-14% מהאוכלוסייה בבורונדי ובני הטווא מהווים כ-1% מהאוכלוסייה במדינות אלה.

שורשים

בין בני ההוטו לבני הטוטסי קיימת שונות מבחינה פיסיוגנומית, אך מבחינה תרבותית, היסטורית ולשונית הם דומים זה לזה. עם זאת, מדובר בשתי קבוצות אתניות שונות, בעלות תודעה של מוצא שונה ותחושת נבדלות המעודדת כינון זהות קהילתית נפרדת. הגרסה שרווחה במהלך המאה ה-20 הייתה שההוטו הינו שבט חקלאי שהגיע לאזור רואנדה ובורונדי מהמערב במאה ה-11 והתיישב במקום שעד אז גרו בו הציידים לקטים של שבט הטווא. על-פי גרסה זאת, במאה ה-15 הגיעו הטוטסי לאזור מאתיופיה ושיעבדו את ההוטו. הטוטסי תוארו כצאצאי הדמויות המקראיות שם או חם, בעוד שההוטו כונו כושים. ההוטו תוארו על ידי אירופאים בתחילת המאה ה-20 כנמוכים ומכוערים מהטוטסי וכבעלי עור כהה יותר. על פי גרסה אחרת, ההוטו והטוטסי היו בני עם אחד. התואר טוטסי ניתן לאנשים אשר החזיקו בבעלותם בקר והתואר "הוטו" ניתן לאדם אשר תפקידו היה לשרת אדם אחר. בתקופה הטרום קולוניאלית, הטוטסי היוו את העילית המתווכת בין המלך ובין תושבי הארץ. היו שתארו את הטוטסי וההוטו כקאסטות, אך כאלו שאפשרו מעבר הדרגתי תוך מספר דורות, כאשר הוטו שרכשו מקנה נהיו לטוטסי וטוטסי שהתיישבו על האדמה במקום מסוים היו להוטו. יצוין, כי עלו טענות שהגרסה שההוטו היו שבט נפרד מהטוטסי אשר הגיעו מאזור אחר היא שכתוב היסטורי שנעשה על ידי השלטונות בבורונדי ורואנדה בסוף התקופה הקולוניאליסטית, על מנת להתאים לרוח האירופית. טענות אלו נסמכות על עדויות שאין הבדל בין צבע העור של ההוטו והטוטסי, על תלונות של הוטו קיצוניים על כך שטוטסי מתחזים להוטו ועל אמירות כמו זו של שר החוץ של בורונדי שאמר שניתן להבחין בין הוטו לטוטסי, אבל טווח הטעות הוא 35%. נטען שרק קבוצה קטנה של טוטסי אריסטוקרטים מתייחדים בכך שהם גבוהים מההוטו, בעוד הרוב הגדול של הטוטסי הם בעלי אותו גובה כמו ההוטו.

היסטוריה

רואנדה הקדם-קולוניאלית- ממלכת רואנדה הקדם קולוניאלית נוסדה במאה ה-16 על בסיס אינטרקציה בין שלוש קבוצות אתניות: טוטסי, הוטו וטווא. כאמור, היה קיים הבדל פיסי בין ההוטו, שדמו לאוכלוסיית הבאנטו באוגנדה ובטנזניה, לבין הטוטסי הגבוהים יותר, הרזים יותר והמעט בהירים יותר, שהיה בהם דמיון לאוכלוסייה הכושיתית - חמיתית מקרן אפריקה. המעמד השליט בממלכה היה זה של רועי הבקר, כולם בני הטוטסי. עובדי האדמה, רובם בני הוטו ורק מיעוט מבני הטוטסי, השתייכו למעמד הנחות. הבעלות על הבקר, שהייתה מקובלת ברואנדה כסמל לבריאות, לכוח ולמוצא טוב נאסרה על בני ההוטו. בנוסף, הייתה קיימת אפליה בעונשים לטובת הטוטסי ולרעת ההוטו. כדוגמה, העונש על רצח טוטסי על ידי הוטו היה הריגה של שניים מבני משפחת הרוצח, בעוד העונש על רצח הוטו על ידי טוטסי היה הריגה של בן משפחה אחד. בנוסף, ברואנדה המסורתית חויבו רק בני ההוטו בעבודות כפייה. גם בצבא המסורתי היו יחסי היררכיה ברורים, הטוטסי היו לוחמים ובני ההוטו היו כוחות עזר בלבד.

רואנדה הקולוניאלית (1898-1962)- התקופה מתחלקת לשתי תת-תקופות: תקופת שלטון הקיסרות הגרמנית (1898-1916) ותקופת השלטון הבלגי (1916-1962). שתי תת-תקופות אולו התאפיינו, בין השאר, בגילויים של ברוטליות רבה מצד השולטים כלפי המקומיים. גם הגרמנים וגם הבלגים הנהיגו ברואנדה עבודות כפייה בקנה מידה גדול בעבודות חקלאיות, בסיוע למסחר, בסלילת כבישים ובבניית מבני ציבור. הגרמנים והבלגים, אשר תמכו בתורת הגזע שהתפתחה באירופה במאה ה-19 והשתלטה על החשיבה במאה ה-20, חיזקו את תפיסת העליונות של בני הטוטסי ונחיתות ההוטו. הם האמינו כי יש לראות ברואנדה מעין פירמידה של גזעים שונים (העליונים ביותר הם הלבנים, מתחתיהם הטוטסי, לאחר מכן ההוטו ולבסוף הטווא) ויש לוודא שאכן כך יהיה. בהתאם לתפיסה זאת, הבלגים ייחסו את כל הסטריאוטיפים הגזעניים האירופאיים, תפיסת האפריקאנים כפסיבים, כעצלנים כמכוערים וכפרימיטיבים, לבני ההוטו ולבני הטווא, בעוד שאת בני הטוטסי הם הציגו כאנשים יפי-תואר, חרוצים, אינטליגנטים ובעלי כישרון פוליטי ולפיכך "לא אפריקנים". שלטון הדיכוי הבלגי-טוטסי הקשה ביותר שרר בצפון מערב רואנדה, שלא הייתה חלק מהממלכה המסורתית. באזור זה פוטרו צ'יפים מבני ההוטו, מונו מושלים מבני הטוטסי ואדמות ההוטו הולאמו. כחלק מהתהליך המתמשך של יצירת בידול בין הקבוצות השונות ברואנדה, נקטו הבלגים בשנת 1933 צעד נוסף שהייתה לו השלכה קטלנית על אירועי שנת 1994 - רישום אתני בתעודת הזהות. כטוטסי נרשם כל מי שהיו ברשותו עשר פרות ויותר, כל מי שרשום בכנסייה כטוטסי או כל מי שהייתה לו חזות של טוטסי. השאר נרשמו, בהתאם לעיסוקיהם ולחזותם, כבני הוטו או טווא. תורת הגזע הקולוניאלית בדבר עליונות הטוטסי ונחיתות ההוטו נקלטה אצל שתי הקבוצות גם יחד והובילה להתגברות המתח האתני בין ההוטו והטוטסי. הטוטסי, כולל רוב העניים שבהם, תפסו עצמם כעליונים על ההוטו. ההוטו מצדם ראו בטוטסי פולשים זרים שכפו עליהם שלטון זר, מדכא ונצלני. השנאה שפתחו ההוטו ל"קולוניאליזם" של הטוטסי, חיזקה מאוד את הזהות האתנית שלהם באותה תקופה.

מהפכת ההוטו (1959-1962)- בשנים אלו התחוללה ברואנדה מהפכה במסגרתה בני ההוטו הדיחו את הטוטסי מהשלטון, המונרכיה המסורתית בוטלה ורואנדה השיגה את עצמאותה מידי הבלגים. למרות ההתארגנות העצמית של ההוטו, התגברות מודעותם הפוליטית והקמת מפלגותיהם, נראה כי "מהפכת ההוטו" התאפשרה, למעשה, רק בזכות השינוי שהחל במדיניות הבלגית: בשנות החמישים החלו הבלגים להסיר את תמיכתם מהטוטסי, מתוך החלטה שעליהם ללכת עם "הרוב הדמוקרטי" (ההוטו) ולנטוש את המיעוט האריסטוקרטי-פיאודלי (הטוטסי). שינוי זה תאם את האווירה הדמוקרטית ששררה באירופה של שנות החמישים, אבל גם את תחושת הזעם הבלגית על "בגידת" הטוטסי, שדרשו עצמאות מיד. המהפכה החלה ב-1.11.1959 בתקיפה של צ'יף הוטו שהיה פעיל ב- PARMEHUT, מפלגת הוטו, על ידי בריונים מ-UNAR, מפלגת טוטסי. בתגובה, החלו אנשי ה- PARMEHUT בכל רחבי רואנדה לתקוף בני טוטסי ולשרוף את בתיהם. בצפון מערב רואנדה בוצע גירוש אתני של הטוטסי ולמעשה סולק שלטון המלך מהאזור. הפרעות שהחלו אז נמשכו בשנים 1959-1961 ובמהלכן נרצחו כ-20 אלף מבני הטוטסי ו-120 אלף טוטסי נסו על נפשם לאוגנדה, לטנגנייקה, לקונגו הבלגית ולבורונדי. בד בבד עם המרד האלים של ההוטו כנגד שלטון הטוטסי, ארגן הממשל הבלגי, שהיה לתומך גלוי ומובהק של ההוטו, מהפך פוליטי, "דמוקרטי" ו"חוקי": בשנת 1960 פיטרו הבלגים את הצ'יפים מבני הטוטסי והחליפו אותם בצ'יפים מבני ההוטו, שהחלו מיד לרדוף את הטוטסי ולעודד פרעות נגדם. מהפך דומה חל בשלטון המקומי. בבחירות הראשונות שהממשל הבלגי ארגן, ביוני 1960, השתלטו בני ההוטו על מרבית המשרות החשובות. עם צאתה של רואנדה לעצמאות, בשנת 1962, והשתלטות ההוטו על הממשל, התחלפו הפרעות הספונטניות כנגד הטוטסי ברדיפות שיטתיות שיזם הממשל החדש. בנוסף, השלטון החדש השלים את "המהפכה" בבטלו את עבודות הכפייה שהוטלו עד אז על ההוטו ובנשלו חלק מנכבדי הטוטסי מאדמותיהם על מנת לחלק אותן לאיכרים מבני הוטו. המהפכה הפכה את רואנדה, למעשה, ל"מדינת הוטו".

הרפובליקה הראשונה (1962-1973)- רואנדה זכתה בעצמאותה באופן רשמי ב-1.7.1962. נשיאה הראשון היה גרגואר קאייבנדה ממנהיגי ההוטו (שהיה נשוי לבת טוטסי), יליד 1924, בן למשפחת איכרים, איש הכנסייה הקתולית. הוא ייסד למעשה דיקטטורה של ההוטו, כל בעלי המשרות החשובות מונו על ידי הנשיא, צנזורה קפדנית הוטלה על אמצעי התקשורת גם מטעם המדינה וגם מטעם הכנסייה, הוטלה ענישה דרקונית על פשעים כנגד "המוסד", כמו זנות. מנהיגיהם הפוליטיים של הטוטסי ומנהיגי האופוזיציה מבני ההוטו הוצאו להורג, מפלגות האופוזיציה הוצאו מחוץ לחוק. בבתי הספר, באוניברסיטאות ובמנהל הציבורי הונהגה כנגדם מדיניות מפלה. הממשלה הסיתה כנגד בני הטוטסי, עודדה מעשי אלימות כלפיהם וגרמה למאות אלפים מהם לנוס על נפשם. שני גלי הדיכוי והאלימות הקשים ביותר היו בתחילת שנת 1964 (לאחר הדיפת הטוטסי שפלשו מאוגנדה בשנת 1963) ובשנת 1972 (לאחר רצח המוני בני הוטו על ידי שלטון הטוטסי בבורונדי השכנה). ב-5.7.73 בא שלטונו של קאייבנדה לקצו על רקע ניגודים בתוך קהילת ההוטו. הצבא, שהורכב ברובו מבני הוטו צפוניים שנותרו עד אז בשולי שלטונו של הנשיא, חולל מהפכה צבאית. ראש המטה הצבאי הגנרל ז'ובנאל הביארימאנה, שכיהן כשר ההגנה בממשל קאייבנדה, עלה לשלטון.

הרפובליקה השנייה (1973-1994)- ההפיכה הצבאית של שנת 1973 ייצגה, בין היתר, קו ניצי יותר ביחס לטוטסי. בתקופה זו שרר משטר טוטליטרי יחיד מסוגו באפריקה. משטר של מפלגה אחת, "התנועה הרפובליקנית הלאומית למען הפיתוח", שהוקמה בשנת 1974 והוכרזה רשמית בשנת 1978 כמפלגת שלטון יחידה. המשטר הנהיג פיקוח טוטלי בחיי האזרחים, הונהג פולחן אישיות למנהיג וגם הופעל טרור. למרות מאפייניו הטוטליטריים, נהנה המשטר מתמיכה נלהבת של בלגיה וצרפת, משום שהוא ייצג את הדמוקרטיה, מחויבות לנצרות, תמיכה במערב ושם דגש על פיתוח ומודרניזציה. גם המפלגות הנוצריות-דמוקרטיות באיטליה ובגרמניה תמכו במשטר הנוצרי-דמוקרטי.

ההוטו ברצח העם ברואנדה 1994

בחודשים אפריל- מאי 1994 התרחש רצח העם ברואנדה, טבח המוני מהאכזריים שידע העולם מאז מלחמת העולם השנייה. תוך שבועות מעטים נרצחו בין 800 אלף ל-900 אלף אנשים. רובם הגדול של הנרצחים היו מבני הטוטסי - ההערכה היא כי מתוך 930 אלף בני טוטסי, שחיו אז ברואנדה, נטבחו 800 אלף - ומיעוטם מבני ההוטו והטווא שלא הסכימו לשתף פעולה.

המבצעים- רצח העם ברואנדה לא היה ספונטני ולא בוצע על ידי המון פראי שאיבד את עשתוניותיו, אלא אורגן על ידי המדינה ורשויות השלטון. היה זה רצח מתוכנן ומאורגן, שבוצע בשיטתיות וביעילות. בראש מסע הרצח עמדו אליטות פוליטיות, צבאיות, מנהליות, כלכליות ואינטלקטואליות. למרות שהרצח אורגן, כאמור, מלמעלה, הצליחה ההנהגה לגרוף גם את המוני האיכרים, הרעבים והמובטלים, כך שבסופו של דבר מדובר היה בעם ההוטו שרצח את עם הטוטסי. מלבד בני ההוטו מרואנדה, גם עשרות אלפי פליטי הוטו מבורונדי עסקו ברצח באופן אינטנסיבי משום שביקשו לנקום בשלטון הטוטסי בארצם באמצעות הרג הטוטסי ברואנדה. בנוסף, בין המבצעים נמנו גם הכנסיות והכמרים מבני ההוטו. בתוך כך, הבישופים הקתולים הכריזו על תמיכתם במדינה בעוד רצח העם היה בעיצומו, לא גינו את המתרחש, קראו למאמיניהם להישמע להוראות הממשלה, סייעו לממשלה להסברת מדיניותה באירופה והסגירו בני טוטסי שחיפשו מקלט בכנסיות. כך, ניתנה לגיטימציה דתית-מוסרית לרצח עם הטוטסי. יתרה מזאת, בדרג הביניים של הרוצחים בלטו גם רופאים, מורים ואף פעילים בארגונים לזכויות האדם. קיימות סיבות רבות ומגוונות שהניעו את מבצעי הרצח. בתוך כך, אמונה באידאולוגיה הגזענית שקבעה שיש צורך ב"פתרון סופי" של "בעיית הטוטסי", שנאה אישית לבני הטוטסי, תאוות בצע ורצון לזכות ברכושם של בני הטוטסי (לאיכרים הובטח הגידולים החקלאיים, הבהמות והמזון של הטוטסי על ידי הרשויות). בנוסף, היו כאלה שלקחו חלק ברצח בשל אמונה בכך שבכוונת הטוטסי להרוג את ההוטו ולגזול את רכושם או בשל צייתנותם להוראות ההרג שנתנו הרשויות.

הקורבנות- רצח העם בוצע בשני שלבים. בשלב הראשון (6.4-11.4) היה זה רצח סלקטיבי, שבמהלכו מצאו את מותם עשרות אלפים, רובם טוטסי ומיעוטם הוטו. בשלב השני היה זה רצח "טהור", שבמהלכו הומתו מאות אלפי טוטסי. יצוין כי אחד מהאירועים המרכזיים שהובילו לרצח העם, ואולי אף הטריגר העיקרי לתחילתו, היה הפלת מטוסו של נשיא רואנדה ז'ובנאל הביארימנה, שנחשב לגורם מתון בזירה הפוליטית, בעת שחזר ב-6.4.1994 מועידת פסגה של מהיגי האזור כדי לדון בהסכם ארושה, על ידי גורמים שזהותם לא ידועה עד היום. בשלב הראשון של רצח העם חוסלו גם הוטו מתונים, כדי שלא ימנעו את ביצוע רצח העם. כך, נרצחו אלפי אנשי משטר, אינטלקטואלים, עיתונאים, פעילי זכויות אדם, עורכי דין וכמרים הוטו אופוזיציוניים - כל אלה על-פי רשימות שהיו מוכנות מבעוד מועד. לאחר שהוכשרה הקרקע, החל השלב השני, "הפתרון הסופי" של בני הטוטסי. בשלב זה נרצחו כ-800 אלף בני טוטסי (85% מבני הטוטסי במדינה, שהיוו 10% מאוכלוסיית רואנדה). בין הנרצחים היו נשים, ילדים ותינוקות. רוב הנרצחים היו עניים וכפריים, שבניגוד לבני הטוטסי בערים לא השתייכו לאליטה הסוציו-אקונומית ולמעשה חיו בצוותא עם בני ההוטו וניהלו אורח חיים דומה לשלהם. גם ילדים מנישואי תערובת נרצחו. לעיתים היה קושי לבצע זיהוי של בני הטוטסי, שכן הם התגוררו באותם כפרים ובאותן שכונות שבהם חיו גם בני ההוטו. ולכן, קרה שהיו טעויות ובני הוטו נרצחו רק משום שחשדו שהם בני טוטסי.

השיטה- רצח העם היה מתוכנן ושיטתי. השלטון ברואנדה חדר לכל מקום והכין בסודיות את שלוחותיו לקראת הפתרון הסופי. צוות תכנון צבאי עמל על תוכניות מסודרות לחיסול בני הטוטסי. כאמור, באשר לשלב הראשון של הרצח ידוע כי בידי השלטונות היו רשימות מסודרות של המיועדים להרג. מכונת ההרג פעלה באופן היררכי ומסודר, תוך שימוש בשיטות אכזריות וברוטליות. הוראות ניתנו מלמעלה למטה, מהממשלה ועד להמוני האזרחים. לחץ בלתי פוסק הופעל מכל דרג על הדרג שמתחתיו לדאוג לביצוע הרצח. שידורי הסתה בתקשורת תרמו אף הם את חלקם ליצירת האווירה המתאימה. כל אותה עת ציירה התעמולה בפני העולם ובפני ההמונים ברואנדה תמונה מעוותת ושקרית. התעמולנים באמצעי התקשורת ובאספות העם הציגו את ההוטו כקורבנות הפועלים מתוך הגנה עצמית ואת הטוטסי כמי שזוממים להרוג את ההוטו. כל אשר עשו ההוטו, כך נטען, היה כביכול, לסכל את "הקשר הטוטסי", שתכליתו הייתה להחזיר את הגלגל אחורנית לתקופה שלפני המהפכה החברתית. במקביל, הוצג הרצח השיטתי של הטוטסי כתוצאה של זעם ספונטני של המוני העם. ההתרחשויות אפילו לא כונו רצח, אלא דובר על מלחמה וקרבות, גם כדי לשכנע את בני ההוטו עצמם שהם אכן נלחמים למען הגנה עצמית, וגם כדי להעלים מהעולם הרחב את מה שבאמת התחרש ברואנדה .

ההוטו לאחר רצח העם

לאחר רצח העם התחוללה ברואנדה הגירת אוכלוסין בקנה מידה גדול. מאות אלפי טוטסי חזרו לשם מגלותם באוגנדה, בטנזניה ובבורונדי. במקביל עזבו אותה כשני מיליון בני ההוטו, רובם לזאיר ומיעוטם לטנזניה ולבורונדי. רבים מהם חזרו בסוף 1994, אך מאות אלפים נשארו במחנות פליטים בזאיר ובטנזניה. כשם שבני הוטו רבים השתלטו, באפריל-יוני 1994 על בתים ושדות של בני טוטסי שנרצחו, כך השתלטו עתה בני טוטסי שחזרו אל בתים של בני הוטו שנסו על נפשם. במלחמה בין הטוטסי להוטו ניצחה למעשה ה-RPF, החזית הפטריוטית הרואנדית שהקימו בני טוטסי. ב-5.7.94 כבשו כוחותיה את קיגאלי, ב-15.7.94 הייתה כל רואנדה בידיה, להוציא את האזור ההומניטרי הבטוח, שאף עליו היא השתלטה עם נסיגת הצרפתים ב-22.8.94. בנוסף, לאחר הניצחון מינתה ממשלת ה-RPF בני הוטו רבים לתפקידי מפתח. הייתה בכך אמירה ברורה של ה-RPF שלא מדובר בשלטון טוטסי. תפיסה זו תאמה את האידאולוגיה שלה, שעל-פיה יש עם רואנדי אחד והאבחנה בין הוטו לטוטסי היא חסרת בסיס היסטורי ואינה אלא המצאה קולוניאלית וגזענית ביסודה. התפיסה שמוציאה את האתניות מחוץ לחוק התבטאה באיסור מפלגות אתניות. עקרון זה קיבל מיסוד חוקתי בחוקת 2003 שאסרה כל מפלגה ש"מסכנת את האחדות הלאומית" או שמזוהה עם אפליה. עם זאת, ה"איש החזק" במשטר היה טוטסי שפיקד על ה-RPF, פול קגאמה, וכן בני הטוטסי היוו רוב בפרלמנט החדש, בצבא ובשירותי הביטחון. גם ברואנדה החדשה קיים מתח רב בין ההוטו לטוטסי. הטוטסי משוכנעים שרק שלטון טוטסי יבטיח את שלומם וביטחונם, ולפיכך כל המשרות הרגישות מבחינה ביטחונית ופוליטית מאוישות על ידי בני טוטסי. מנגד, בני ההוטו באים בטענות על כך שרק בני טוטסי מאישיים עמדות מפתח בממשלה, וכן הם זועמים על כך שאדמות שנלקחו מהוטו שברחו לזאיר והועברו לטוטסי שחזרו מרואנדה לא הוחזרו לבעליהן גם במקרים שבעלי האדמות המקוריים חזרו לרואנדה. יתרה מזאת, התבצעה פעילות צבאית של אנשי המשטר הרואנדי הישן שהתאגדו והביאו לתהפוכת בזאיר. מילציות ההוטו מרואנדה ומבורונדי החלו לתקוף ולגרש את בני הטוטסי שהתגוררו בדרום קיוו מאז סוף המאה ה-19. בהמשך, נוצרה ברית בין כוחות ממשלת זאיר לבין כוחות משטר ההוטו הישן ברואנדה, כנגד מחתרות מקומיות שנעזרו בצבאות רואנדה, בורונדי ואוגנדה, שהובילה לקרבות עקובים מדם במהלכם נהרגו ונרצחו אלפים. יש האומדים את מספר הנספים הכללי, גם כתוצאה מרעב וממחלות, ביותר משני מיליון איש. למעשה, אפשר לראות במלחמה זו המשך למלחמות האזרחים ברואנדה ובבורונדי, שהרי באותה מלחמה השתתפו כל הכוחות המזוינים של הטוטסי וההוטו של רואנדה ובורונדי. מלחמת גרילה חדשה התפתחה גם בצפון רואנדה, לשם פלשו כוחות ההוטו. למעלה מעשור לאחר רצח העם, מעריכים ש-50 אלף חיילים ואנשי מליציה הוטו נמצאים בקרבות במחנות קונגו כך ממשיכים לאיים על המשטר החדש ברואנדה.

שפה

בני ההוטו, הטוטסי והטווא מדברים בשפות ממשפחת שפת בנטו המרכזית, שנקראות קיניארואנדה Kinyarwandain)) שפירושה "שפת בני רואנדה", ובניארורנדה (Banyarwanda) שפירושה "בני רואנדה". שתי הגרסאות שונות מעט זו מזו בהגייה וישנן כמה מילים שונות בין שתי השפות. שלטונה הממושך של בלגיה (1916-1962) הביא לכך שהצרפתית הפכה לשפה הרשמית, שפת מוסדות השלטון ושפת ההוראה בבתי הספר התיכוניים ובאוניברסיטה. לפיכך, רבים מתושבי רואנדה ובורונדי מדברים צרפתית ויש להם שמות פרטיים צרפתיים. סווהילי מדוברת גם כן, בעיקר לאורך גבול טנזניה ובערים. לבני ההוטו מספר ברכות שלום שונות בבוקר, בשעות אחר הצהריים ובערב. לדוגמה, ברכת הבוקר "Warumutse ho?" נענית ב"Waaramutse". ברכת אחר הצהריים " Wiiriwe ho?" נענית ב"Wiiriwe". לתושבי רואנדה ובורונדי יש שמות ארוכים עם משמעות ברורה. למשל, השם Mutarambirwameans פירושו "האחד שלעולם לא מתעייף".

דת

מרבית הני ההוטו הם נוצרים, בעיקר קתולים, והיתר מאמינים בדת המסורתית שלהם, אשר במרכזה האמונה באל עתיק שמכונה Imaana, פירוש השם "טוב". מיוחס לאל תכונות אנושיות רבות, אך עם זאת בני ההוטו מאמינים כי הוא מובדל מבני האדם. בנוסף, ההוטו מאמינים בקיומה של רוח האבות הקדומים המכונה Abazima. לפי אמונתם, האבות הקדומים יכולים להתעצבן ולהביא מזל רע לבני האדם, ולפיכך על מנת לזכות בהגנתם נהוג להעניק להם מתנות. בני ההוטו נהגו לתקשר עם הרוח של האבות הקדומים באמצעות מגדי עתידות.

תרבות ומסורת

תרבות עממית- כחלק מהתרבות העממית של ההוטו סופרו פתגמים, סיפורי פולקלור, חידות ומיתוסים מדור לדור. אחד הגיבורים העממים המפורסמים הינו Samadari, שסופא עליו שנהג להפר את החוקים החברתיים המקובלים. בתוך כך, הוא צחק על עשירים ועל אנשים בעלי עוצמה והעליב את בעלי הבקר האמידים.

חגים מרכזיים- בני ההוטו מציניים את יום העצמאות של רואנדה ובורונדי, חג האחד במאי, ראש השנה האזרחית ואת החגים הנוצריים המרכזיים.

טקסים חברתיים- לאחר הולדת תינוק, התינוק והאם נשארים לבדם בבית למשך שבעה ימים. ביום השביעי נערך טקס הענקת שם לתינוק. נהוג שילדים שמתגוררים באזור לוקחים חלק בטקס, וכן מגישים בטקס אוכל. נישואים מקבלים תוקף חוקי כאשר משפחת החתן משלמת מוהר למשפחת הכלה. התשלום כולל בקר, עזים ובירה. לפני טקס הנישואים, גופה של הכלה מכוסה בצמחים וחלב כדי להעניק לה טוהר. מוות מצוין באמצעות תפילות, נאומים וטקסים. המשפחה הקרובה של המת נמנעת מפעילויות מסוימות בתקופת האבל, כדוגמת עבודה בשדות וקיום יחסי מין. לאחר שמשפחת המת מכריזה שתקופת האבל הסתיימה, הם מקימיים טקס חגיגי.

מורשת תרבותית- מוזיקה, ריקוד ותיפוף הם חלקים מרכזיים בחיי בני ההוטו. לגברים ולנשים יש ריקודים שונים. במהלך הריקוד, הרקדנים מזיזים את זרועותיהם וגופם נמרצות ורוקעים לצלילי המוסיקה. בנוסף, אנשים נוהגים לשיר לבדם או במקהלות. קימיים סוגי שירה רבים, כדוגמת שירי צייד, שירי ערש ומזמורי תפילה.

לבוש- בעבר, בני ההוטו לבשו חצאיות עשויות קליפות עץ וגלימות עשויות עורות בעלי חיים. במרוצות הזמן, הלבוש הוחלף בסגנון מערבי, אך עדיין נותרו שרשראות וצמידי חרוזים עבודת יד.

ספורט- ענף הספורט המרכזי ברואנדה ובורונדי הוא כדורגל. בנוסף, בני ההוטו הצעירים והמבוגרים כאחד נהנים ממשחק הקרוי igisoro (או mancalai, כפי שקרוי באזורים אחרים של אפריקה). במסגרתו, השחקנים ממקמים בשורה שעועית בתוך חורים בלוחות עץ, ומנסים לתפוס את השעועית של המתחרים.

שעות פנאי- בערים הגדולות ברואנדה ובורונדי מוצגים מחזות תיאטרון אירופאיים וסרטים אמריקאים. בנוסף, בשעות הפנאי בני ההוטו עוסקים באומנות שכוללת שירה, עבודות בעץ, תכשיטנות, עבודת מתכת וקליעת סלים.

תנאי מחיה

מרבית תושבי רואנדה ובורונדי חיים באזורים כפריים. מבני מגורים מסורתיים הם בקתות העשויות עץ, קני סוף וקשים והם מעוצבים כמו כוורת. גדר חיה מקיפה את הבקתות. בשנים האחרונות, נבנים בתים מודרניים מחומרים מודרניים.

חיי המשפחה

בקרב ההוטו נהוג שהנשים הן שדואגות לאחזקת הבית ובנוסף הן גם מטפלות באדמה ושותלות צמחים. בנוסף, בעבר היה נהוג שמשפחות החתן והכלה הם שהחליטו על הנישואים. עם זאת, כיום רוב האנשים הצעירים בוחרים בעצמם את האדם אליו ינשאו, כאשר נהוג שבנים מתחתנים בגיל 17 ובנות בהגיעתן לבגרות. הם פוגשים אחד את השני במהלך פעילויות קבוצתיות, כמו ריקודים ואירועים של הכנסייה. יתרה מזאת, כיום לבני הוטו אמידים מהערים יש מנהגי דייטים בסגנון מערבי. יצוין, כי נישואים בין בני הוטו לבני טוטסי היו תמיד נדירים, למרות שגברים משבט ההוטו היו רשאיים לשאת לאישה בת טוטסי. כיום, נישואים כאלו קורים לעיתים יותר קרובות מאשר בעבר, אך הם עדיין לא מקובלים בחברה שכן יחסי ההוטו והטוטסי רחוקים משלווה בתקופה שלאחר רצח העם.

מזון

מרכיבי המזון המרכזיים של בני ההוטו כוללים שעועית, תירס, דוחן, דורה, בטטות וקסאווה (צמח טרופי ששורשיו מכילים עמילן). חלב ובקר נחשבים לאוכל חשוב. לרוב, בשר עיזים וחלב עיזים נאכלים על ידי אנשים ממעמד נמוך בלבד. פעמים רבות, נערכות ארוחות בהתאם לזמני העבודה של האנשים. במועדים חגיגיים נהוג להגיש משקה אלכהולי עשוי מבננות ותבואת דורה.

השכלה ותעסוקה

רק כמחצית מהאנשים ברואנדה ובורונדי יודעים קרוא וכתוב בשפת האם שלהם. מעטים עוד יותר יודעים לקרוא ולכתוב בצרפתית והם לרוב משתיכים לאוכלוסייה המשכילה. כיום, ישנם בתי ספר למורים ולפחות אוניברסיטה אחת בכל מדינה. מערכת החינוך ברואנדה נפגעה קשות בעקבות אירועי רצח העם ב-1994. מאז ומתמיד, מרבית בני ההוטו היו חוואים. בקרב ההוטו, גידול בקר נחשב יוקרתי יותר מאשר גידול יבולים.

לקריאה נוספת

  • בנימין נויברגר, ג'נוסייד: רואנדה 1994 רצח-עם ב"ארץ אלף הגבעות", רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2005.
  • Briggs, Philip, Janice, 2006. Rwanda-The Bradt Travel Guide (3rd ed.). London: Bradt.
Travel Guides
  • De Heusch, Luc., 1995. Rwanda: Responsibilities for a Genocide. Anthropology Today, 11 (4), 3-7.
  • De Lame, Danielle., 2005. (Im)possible Belgian Mourning for Rwanda. African Studies Review, 48 (2), 33-43.
  • Hutus 'Killed Rwanda President Juvenal Habyarimana. Accessed in: 20/12/10 http://www.news.bbc.co.uk/2/hi/africa/8453832.stm
  • Leave None to Tell the Story: Genocide in Rwanda. Human Rights Watch. Accessed in: 20/12/10 www.hrw/legacy/reports/1999/rwanda/geno1-3-09.htm#p233_103259
  • Reed, Cyrus., 1995. The Rwanda Patriotic Front: Politics And Development in Rwanda. A Journal of Opinion, 23 (2), 48-53.
  • Uvin, Peter., 1999. Ethnicity and Power in Burundi and Rwanda: Different Paths to Mass Violence. Comparative Politics, 31 (3), 253-271.
  • Prunier, Gérard, 1995. The Rwanda Crisis: History of a Genocide "Rwanda & Burundi: The Conflict", Contemporary Tragedy. The Holocaust: A Tragic Legacy. London
  • Newbury, Catharine., 1995. Background to Genocide: Rwanda. A Journal of Opinion, 23 (2), 12-17.
* Lemarchand, Rene. Burundi: Ethnocide as Discourse and Practice . New York: Cambridge University Press, 1994.
  • Malkki, Liisa H. Purity and Exile: Violence, Memory, and National Cosmology among Hutu Refugees in Tanzania. Chicago: University of Chicago Press, 1995.
  • Twagilimana, Aimable. Hutu and Tutsi. Heritage Library of African Peoples. New York: Rosen Publishing Group, 1998.
  • http://www.everyculture.com/wc/Rwanda-to-Syria/Hutu.html

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הוטו בוויקישיתוף