כובאנה – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה תגית: תו כיווניות מפורש |
החלטת האקדמיה ללשון |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
'''כּוּבַּאנֶה''' (מ[[ערבית]]: '''كبانة''' או '''كبان''') הוא [[המטבח התימני|מאכל תימני]]-יהודי [[מסורת]]י. |
'''כּוּבַּאנֶה''' (מ[[ערבית]]: '''كبانة''' או '''كبان''') הוא [[המטבח התימני|מאכל תימני]]-יהודי [[מסורת]]י. |
||
הכובנה היא מאפה דמוי [[חלה]] עגולה ואוורירית מ[[בצק שמרים]], עשיר ב[[חמאה]] מותכת כ[[סאמנה]] ( |
הכובנה היא מאפה דמוי [[חלה]] עגולה ואוורירית מ[[בצק שמרים]], עשיר ב[[חמאה]] מותכת כ[[סאמנה]] (לעיתים מוחלפת ב[[מרגרינה]] או ב[[שמן]]), הנאפה במשך 8 עד 12 שעות בתוך [[סיר]] באפייה איטית - ב[[טמפרטורה]] הנמוכה מ-100 [[מעלות צלזיוס]]. במקור נהוג לאפותה במשך כל ליל שבת (ב[[תנור אפיה|תנור]] או על [[פלטה חשמלית|פלטה]]), אזי צבעה הופך ל[[חום (צבע)|חום]] כהה והקרקעית מתקשה ("קאעה"). יש האופים את הכובנה בישול מלא לפני השבת ומחממים רק בבוקר. |
||
הכובנה נאכלה בתימן במשך כל ימות השבוע והוכנה בצורה מיוחדת ל[[שבת]] (אצל יהודי [[צנעא]] וצפון תימן), ואילו ב[[ארץ ישראל]] נאכלה בסעודת בוקר שבת. כמו כן במהלך תפילת [[שחרית של שבת]], היו שנהגו לצאת מהתפילה{{הערה|קודם [[קריאת התורה]]}} לאכילת הכובאנה, מנהג זה עורר פולמוס בין הרבנים{{הערה|ספר ענף חיים סימן י"ז. פקודי תימן עמוד 250}}. |
הכובנה נאכלה בתימן במשך כל ימות השבוע והוכנה בצורה מיוחדת ל[[שבת]] (אצל יהודי [[צנעא]] וצפון תימן), ואילו ב[[ארץ ישראל]] נאכלה בסעודת בוקר שבת. כמו כן במהלך תפילת [[שחרית של שבת]], היו שנהגו לצאת מהתפילה{{הערה|קודם [[קריאת התורה]]}} לאכילת הכובאנה, מנהג זה עורר פולמוס בין הרבנים{{הערה|ספר ענף חיים סימן י"ז. פקודי תימן עמוד 250}}. |
||
ישנם כמה סוגי כובאנות: |
ישנם כמה סוגי כובאנות: |
||
* '''קובאנה 'מפתלה'''': הבצק רך, אוורירי ומעובד עם הרבה שמן או חמאה. רבים מוסיפים לקובאנה זו [[סוכר]] או [[דבש]]. קובנה זו נאכלת בסעודה חלבית. |
* '''קובאנה 'מפתלה'''': הבצק רך, אוורירי ומעובד עם הרבה שמן או חמאה. רבים מוסיפים לקובאנה זו [[סוכר]] או [[דבש]]. קובנה זו נאכלת בסעודה חלבית. לעיתים מתבלים אותה בזרעי [[קצח]]. נהוג לאכול את הכובנה כשלעצמה או עם תוספות, כגון [[עגבנייה]] מרוסקת, [[סחוג]], [[ביצה (מזון)|ביצה]] שלוקה, [[סאמנה]], [[חילבה]] או [[מוצרי חלב]]. |
||
* '''קובאנה רגילה''': הבצק יותר קשה עם פחות שמן ו[[טעם|טעמה]] נייטרלי למדי, נהוג לאוכלה בסעודות בשריות. יש הטומנים בתוך הבצק נתחי [[בשר (מזון)|בשר]] במשך כל ליל שבת בתקופת החורף. |
* '''קובאנה רגילה''': הבצק יותר קשה עם פחות שמן ו[[טעם|טעמה]] נייטרלי למדי, נהוג לאוכלה בסעודות בשריות. יש הטומנים בתוך הבצק נתחי [[בשר (מזון)|בשר]] במשך כל ליל שבת בתקופת החורף. |
||
* '''קובנית''': בשונה מהקודמות, קובנית נאפית בתבנית חד פעמית פתוחה בתנור. ולכן מתקבל טעם שונה לחלוטין (מזכיר [[לחמנייה]]). |
* '''קובנית''': בשונה מהקודמות, קובנית נאפית בתבנית חד פעמית פתוחה בתנור. ולכן מתקבל טעם שונה לחלוטין (מזכיר [[לחמנייה]]). |
||
גרסה מ־22:41, 19 בינואר 2018
כּוּבַּאנֶה (מערבית: كبانة או كبان) הוא מאכל תימני-יהודי מסורתי.
הכובנה היא מאפה דמוי חלה עגולה ואוורירית מבצק שמרים, עשיר בחמאה מותכת כסאמנה (לעיתים מוחלפת במרגרינה או בשמן), הנאפה במשך 8 עד 12 שעות בתוך סיר באפייה איטית - בטמפרטורה הנמוכה מ-100 מעלות צלזיוס. במקור נהוג לאפותה במשך כל ליל שבת (בתנור או על פלטה), אזי צבעה הופך לחום כהה והקרקעית מתקשה ("קאעה"). יש האופים את הכובנה בישול מלא לפני השבת ומחממים רק בבוקר.
הכובנה נאכלה בתימן במשך כל ימות השבוע והוכנה בצורה מיוחדת לשבת (אצל יהודי צנעא וצפון תימן), ואילו בארץ ישראל נאכלה בסעודת בוקר שבת. כמו כן במהלך תפילת שחרית של שבת, היו שנהגו לצאת מהתפילה[1] לאכילת הכובאנה, מנהג זה עורר פולמוס בין הרבנים[2].
ישנם כמה סוגי כובאנות:
- קובאנה 'מפתלה': הבצק רך, אוורירי ומעובד עם הרבה שמן או חמאה. רבים מוסיפים לקובאנה זו סוכר או דבש. קובנה זו נאכלת בסעודה חלבית. לעיתים מתבלים אותה בזרעי קצח. נהוג לאכול את הכובנה כשלעצמה או עם תוספות, כגון עגבנייה מרוסקת, סחוג, ביצה שלוקה, סאמנה, חילבה או מוצרי חלב.
- קובאנה רגילה: הבצק יותר קשה עם פחות שמן וטעמה נייטרלי למדי, נהוג לאוכלה בסעודות בשריות. יש הטומנים בתוך הבצק נתחי בשר במשך כל ליל שבת בתקופת החורף.
- קובנית: בשונה מהקודמות, קובנית נאפית בתבנית חד פעמית פתוחה בתנור. ולכן מתקבל טעם שונה לחלוטין (מזכיר לחמנייה).
בהלכה
על פי ההלכה כובאנה נחשבת כפת הבאה בכיסנין, משום שמעורבת בבצק כמות גדולה של שמן, ולכן ברכתה "בורא מיני מזונות", אלא אם קבע עליה סעודה או שאכלה בכמות גדולה שרגילים לקבוע עליה סעודה, שאז דינה כלחם ומברכים עליה "המוציא". אולם חלק מפוסקי יהדות תימן סבורים שכובאנה דינה כ"מעשה קדירה" שתמיד יש לברך עליה "בורא מיני מזונות" אפילו קבע עליה סעודתו,[3] ואף אם לא מורגשים בבצק מתיקות או שמן, משום שעשיית הכובאנה היא בכלי סגור (סיר כובאנה) אי אפשר להחשיב את הכובאנה כאפויה, אלא כמבושלת בלחלוחית של עצמה, ובצק מבושל נחשב כ"מעשה קדירה" שאין דינו כפת הבאה בכיסנין.[4], כמו כן סבורים הרב עובדיה יוסף[5] ורבנים נוספים[6]. כנגדם דעתו של הרב יוסף קאפח[7] ועוד[8], שדינה כדין פת הבאה בכיסנין. לדעתם כובאנה לא נחשבת לבצק מבושל, אף שהוא בכלי סגור, אלא כבצק שעבר תהליך אפייה רגילה. לרוב הדעות אם אפה את הכובאנה בסיר פתוח ללא מכסה (וכמו כן קובנית) דינה כפת הבאה בכיסנין[9].
קישורים חיצוניים
- ארז קומרובסקי, מהמטבח התימני: ארז קומרובסקי מכין קובנה, באתר ynet, 22 במרץ 2017
הערות שוליים
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל מזון | ||
|
פורטל המזרח התיכון | ||
- ^ קודם קריאת התורה
- ^ ספר ענף חיים סימן י"ז. פקודי תימן עמוד 250
- ^ כן דעת הרבנים שלום שמן (בתוך שו"ת חן טוב סימן מג). ואברהם אלנדאף (זכרוני אי"ש סימן לא). הובאו דבריהם להלכה בספרו של הרב יצחק רצאבי, פסקי מהרי"ץ ברכות עמוד צג-צז. ושו"ת עולת יצחק חלק א' סימן לז באתר היברובוקס.
- ^ ולכן תמיד יש לברך ברכת בורא מיני מזונות
- ^ שו"ת מעין אומר חלק ה' עמוד קכ"ו.
- ^ הרב משה לוי, ברכת ה' חלק ב' פרק ב' סעיף מא. הרב דוד יוסף הלכה ברורה חלק ח' עמוד
- ^ בפירושו להרמב"ם (פ"ג ה"ט אות כא') שדימה את הכובאנה למאכל המובא בתלמוד "כובא דארעא" שיש לברך עליו "המוציא" בקביעות סעודה.
- ^ הרב שלום יצחק הלוי, ולכן כתב שאין לאכול כובאנה ללא אכילת לחם לפניה (ספר ברכת משה עמוד קמ). כמו כן הרב שלמה מחפוד סבור שיש להפריש מהעיסה הפרשת חלה בברכה מטעם זה(קדושת הארץ חלה עמוד כ"ז)
- ^ דעת יחיד, הרב יצחק רצאבי, שגם קובנית שנאפית בתבנית פתוחה דינה כפת מבושלת (קובץ נחלת אבות חלק ג' עמוד קו)