טבח מערת המכפלה – הבדלי גרסאות

טבח מערת המכפלה
חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני
	אולם יצחק, שבו התרחש הטבח. האולם פתוח מאז למוסלמים בלבד, למעט מספר ימים בשנה.
תאריך	25 בפברואר 1994
מקום	מערת המכפלה, חברון
מטרה	מתפללים מוסלמים
קואורדינטות	31°31′27″N 35°06′42″E / 31.5243°N 35.1118°E
סוג	פיגוע ירי
נשק	רובה סער גליל
הרוגים	29
פצועים	125
מבצע	ברוך גולדשטיין
	(למפת הר חברון רגילה) טבח מערת המכפלה

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־13:24, 18 בפברואר 2018

טבח מערת המכפלה הוא פיגוע ירי שנערך ב-25 בפברואר 1994 (פורים ה'תשנ"ד) ובו נרצחו 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה בחברון, על ידי ברוך גולדשטיין, רופא יהודי תושב קריית ארבע. זהו הפיגוע הגדול ביותר של טרור יהודי מאז קום המדינה. האירוע הוביל לתגובות קשות בציבור הישראלי והפלסטיני.

הטבח

חתימת הסכמי אוסלו בסוף שנת 1993 עוררה סערה ציבורית עזה בקרב הציבור היהודי והערבי. החודשים שקדמו לטבח במערת המכפלה התאפיינו בפיגועים רבים נגד מטרות צבאיות ואזרחיות, בהם נהרגו ונפצעו עשרות יהודים. כמה מהפיגועים התרחשו באזור קריית ארבע וחברון^[1].

בפורים תשנ"ד (יום ו' 25 בפברואר 1994), בשעה 5 לפנות בוקר, הגיע גולדשטיין למערת המכפלה כשהוא לבוש מדי צה"ל ונושא דרגות סרן (מדים ודרגות שהיו ברשותו בתוקף תפקידו כרופא צבאי במילואים). ב"אולם אברהם" שבמערה התפללו 13 יהודים, ובהם גולדשטיין, וב"אולם יצחק" התפללו באותה עת כ-800 מוסלמים, בתפילת יום השישי שלפני תחילת צום הרמדאן. גולדשטיין עבר ל"אולם יצחק", ובאמצעות רובה "גליל" שהיה ברשותו, רצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע 125 נוספים. בזמן ניסיונו להחליף מחסנית רביעית, התנפל עליו אחד המתפללים ופרקו מנשקו^[2]. לאחר מכן התנפלו עליו מתפללים נוספים, חבטו בו והרגוהו באמצעות מטף כיבוי ועמודי ברזל הנמצאים במקום לתמיכה^[3].

בעקבות הטבח

בעקבות הטבח פרצו מהומות ביישובים פלסטיניים רבים. 9 פלסטינים נהרגו במהומות אלה ויותר מ-200 נפצעו. צה"ל הטיל עוצר ממושך על השכונות הפלסטיניות בחברון, כדי למנוע נקמת דם^[4].

לראשונה בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, נפגש ראש הממשלה, יצחק רבין עם ועדת המעקב של ערביי ישראל על מנת לדון באירוע ובתגובות שבעקבותיו. תנועת "כך" שבה היה גולדשטיין חבר, הוכרזה בעקבות הפיגוע כארגון טרור, הוצאה אל מחוץ לחוק, וכמה מראשיה ואנשיה נעצרו במעצר מנהלי. הצעה שהועלתה לפנות את הישוב היהודי בחברון נדחתה לבסוף על ידי ראש הממשלה רבין^[4]. דניס רוס סיפר ששנה אחרי הטבח רבין אמר לו שהוא "תוהה אם שגה" כאשר סירב לפנות את היישוב^[5].

גורמים מכל גוני הקשת הפוליטית גינו את הטבח. ארגוני השמאל טענו שהרצח הוא עדות לסכנה הטמונה בקיומו של יישוב יהודי בלב חברון ודרשו לפנות אותו ואת קריית ארבע לאלתר.

גם הימין זועזע מן הרצח. בגילוי דעת שפרסמה מועצת קריית ארבע נאמר, בין השאר: "אנו משתתפים בכאב ובצער המשפחות שיקיריהן נפלו, אך את כתב האישום יש לכוון נגד ממשלת ישראל והעומד בראשה שלא פעלו כנגד הפיגועים, ובכך גרמו בעקיפין לטבח".

כשנשאל הרב דב ליאור (רבה של קריית ארבע) על הרצח, ביקש להזכיר לשואלים שברוך גולדשטיין היה רופא וטיפל בהרבה מקרים, וייתכן שנטרפה דעתו ממה שראה, והיו שהעידו שקודם הטבח אמר "אני לא מסוגל יותר". הרב אליעזר מלמד כתב מאמר ששלל את מעשהו של גולדשטיין, תוך הבעת עמדה כי האחריות למצב המטורף שהביא אדם רגיש וחסיד למעשה נורא שכזה מוטלת על הממשלה שהפקירה את ביטחונם, חייהם וכבודם של יהודי חברון וחיילי צה"ל^[6]. לדבריו, הרב שלמה גורן בשיחה פרטית עמו התייחס למעשהו של ד"ר גולדשטיין בשלילה גמורה, תוך התמרמרות על כך שהרג מוסלמים בשעת תפילתם^[7].

הרב יהודה עמיטל, ראש תנועת מימד, כתב כי גולדשטיין "הצליח להכתים את העם היהודי ואת תורת ישראל בכתם של שפיכת דם נקיים. מעבר לשפלות המוסרית והדתית של הריגת חפים מפשע, שעה שכרעו ברך בפני בורא עולם - הרצח הנורא הביא לידי חילול שם שמים בעיני העולם כולו"^[8].

הטבח גונה על ידי כל הקהילה הבינלאומית ובראשה מועצת הביטחון של האו"ם (החלטה 904 ב-18 במרץ).

ב-6 באפריל 1994, עם תום תקופת האבל המוסלמית של 40 יום לאחר הטבח, בוצע פיגוע מכונית התופת בעפולה שהחמאס הכריז עליו שהוא מהווה נקמה על הטבח במערת המכפלה. לפי יורם שוייצר, בעקבות הטבח במערת המכפלה הגביר החמאס את מאמציו להוציא לפועל פיגועי התאבדות כואבים בתוככי ערי ישראל^[9]. המזרחן מתי שטיינברג טען שהמעבר של חמאס, ממיקוד פיגועי ההתאבדות ביעדים צבאיים ובתחומי השטחים ליעדים אזרחיים בתחומי הקו הירוק, נבע מטבח גולדשטיין^[4].

בשנים שלאחר הטבח קמו בקרב הימין הרדיקלי אנשים המשבחים את גולדשטיין ואת הטבח שביצע, ואף שרים שירי הלל למעשה^[10]. יש שטענו שבמעשהו מנע טבח מתוכנן ביהודים^[11]^[12]. יגאל עמיר ציין את הגעתו להלוויה של גולדשטיין והשיחות עם חבריו של גולדשטיין לאחר הטבח כאחד הגורמים להחלטתו לרצוח את רבין^[4].

ועדת חקירה ממלכתית

ערך מורחב – ועדת שמגר (טבח מערת המכפלה)

לאחר הטבח הוקמה ועדת חקירה ממלכתית. בראש הוועדה עמד נשיא בית המשפט העליון השופט מאיר שמגר. ועדת החקירה הגיעה למסקנה שגולדשטיין פעל לבדו, אולם כוחות הביטחון לא היו ערוכים כיאות במערה ולא הקפידו שלא לאפשר כניסה עם נשק למקום. כן נמתחה ביקורת קשה על המשטרה בשטחים שלא פעלה די בקרב המתנחלים.

הוועדה המליצה על הפרדה מוחלטת בין יהודים למוסלמים במערת המכפלה. אולם יצחק וג'ועליה למוסלמים, ואולם הבריתות, אולם יוסופיה, חצר פנימית, אוהל יעקב ואוהל אברהם ליהודים. אולם יצחק הוא הגדול והמפואר מבין כל האולמות, ובאולם זה נמצא הפתח הסגור שממנו אפשר להיכנס למערה עצמה. עוד הוחלט כי יישמר במערה הסטטוס קוו, שבמסגרתו לא תאושר הכנסה למבנה של ספרים, תמונות לתלייה, כתבי תעמולה, רמקולים וכלי נגינה (כולל שופר), ולא ייערכו שינויים במבנה (שיפוץ ייערך רק באישור מיוחד). משטרת ישראל מופקדת על שמירת המבנה וקיום המלצות הוועדה.

המלצה נוספת הייתה להרחבת היחידה העוסקת בסיכול טרור וחתרנות מדינית במגזר הלא-ערבי בשב"כ ('המחלקה היהודית').

לקריאה נוספת

דני יתום, שותף סוד: מסיירת מטכ"ל ועד המוסד, משכל - ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2009 (פרק 9)

קישורים חיצוניים

מיכאל יעקובסון: עיר של אלימות - ניתוח טבח מערת המכפלה, אורבנולוגיה - אוניברסיטת תל אביב, 11.3.14
שבתי חזקיה, 20 שנה לטבח חברון: מי היית ברוך גולדשטיין הי"ד?, באתר בחדרי חרדים, 13 בפברואר 2014
סיגל מגריסו, הטבח: מדריך מונחים, באתר ynet, 06.03.04

הערות שוליים

^ Fatal Terrorist Attacks in Israel Since the DOP (Sept 1993), אתר משרד החוץ
^ דין וחשבון ועדת החקירה לעניין הטבח במערת המכפלה בחברון התשנ"ד, ירושלים תשנ"ד, עמ' 47
^ דין וחשבון ועדת החקירה לעניין הטבח במערת המכפלה בחברון התשנ"ד, ירושלים תשנ"ד, עמ' 48
^ ¹ ² ³ ⁴ עקיבא אלדר, לפנות את הרובע היהודי בחברון, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2008
^ אורית שוחט, סרטן בגופה של הדמוקרטיה, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2005
^ גיליון רבני יש"ע מס' 17 ו' ניסן תשנ"ד
^ פניני הלכה - ליקוטים בענייני העם והארץ עמ' 276, תשובות הרב גורן, סימן ח', הערה 6
^ "ואלה שנות...", בעריכת נסים משעל, הוצאת ידיעות אחרונות, 1997
^ יורם שוייצר, צמיחתם ודעיכתם של פיגועי ההתאבדות, עדכן אסטרטגי, אוקטובר 2010, עמוד 34
^ רונן מדזיני, שייח ג'ראח כמו חברון: גולדשטיין, אין כמוך בעולם, באתר ynet, 04.03.2010, שמוליק גרוסמן, מורשת גולדשטיין לא עצרה במערה, באתר ynet, 27.02.2010
^ דוגמה: ראיון של דניאלה וייס עם רון קופמן ברדיו תל אביב, 2010
^ http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t89893

[1] Fatal Terrorist Attacks in Israel Since the DOP (Sept 1993), אתר משרד החוץ

[2] דין וחשבון ועדת החקירה לעניין הטבח במערת המכפלה בחברון התשנ"ד, ירושלים תשנ"ד, עמ' 47

[3] דין וחשבון ועדת החקירה לעניין הטבח במערת המכפלה בחברון התשנ"ד, ירושלים תשנ"ד, עמ' 48

[אלדר-4] ¹ ² ³ ⁴ עקיבא אלדר, לפנות את הרובע היהודי בחברון, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2008

[5] אורית שוחט, סרטן בגופה של הדמוקרטיה, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2005

[6] גיליון רבני יש"ע מס' 17 ו' ניסן תשנ"ד

[7] פניני הלכה - ליקוטים בענייני העם והארץ עמ' 276, תשובות הרב גורן, סימן ח', הערה 6

[8] "ואלה שנות...", בעריכת נסים משעל, הוצאת ידיעות אחרונות, 1997

[9] יורם שוייצר, צמיחתם ודעיכתם של פיגועי ההתאבדות, עדכן אסטרטגי, אוקטובר 2010, עמוד 34

[10] רונן מדזיני, שייח ג'ראח כמו חברון: גולדשטיין, אין כמוך בעולם, באתר ynet, 04.03.2010, שמוליק גרוסמן, מורשת גולדשטיין לא עצרה במערה, באתר ynet, 27.02.2010

[11] דוגמה: ראיון של דניאלה וייס עם רון קופמן ברדיו תל אביב, 2010

[12] ttp://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t89893

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

@@ שורה 19: / שורה 19: @@
 חתימת [[הסכמי אוסלו]] בסוף שנת [[1993]] עוררה סערה ציבורית עזה בקרב הציבור היהודי והערבי. החודשים שקדמו לטבח במערת המכפלה התאפיינו בפיגועים רבים נגד מטרות צבאיות ואזרחיות, בהם נהרגו ונפצעו עשרות יהודים. כמה מהפיגועים התרחשו באזור קריית ארבע וחברון{{הערה|1=[http://www.mfa.gov.il/MFA/Terrorism-+Obstacle+to+Peace/Palestinian+terror+before+2000/Fatal+Terrorist+Attacks+in+Israel+Since+the+DOP+-S.htm Fatal Terrorist Attacks in Israel Since the DOP (Sept 1993)], אתר משרד החוץ}}.
-ב[[פורים]] תשנ"ד ([[25 בפברואר]] [[1994]]), בשעה 5 לפנות בוקר, הגיע גולדשטיין למערת המכפלה כשהוא לבוש מדי [[צה"ל]] ונושא דרגות [[סרן]] (מדים ודרגות שהיו ברשותו בתוקף תפקידו כרופא צבאי ב[[מילואים]]). ב"אולם אברהם" שבמערה התפללו 13 יהודים, ובהם גולדשטיין, וב"אולם יצחק" התפללו באותה עת כ-800 מוסלמים, בתפילת יום השישי שלפני תחילת צום ה[[רמדאן]]. גולדשטיין עבר ל"אולם יצחק", ובאמצעות רובה "[[גליל (רובה)|גליל]]" שהיה ברשותו, רצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע 125 נוספים. בזמן ניסיונו להחליף מחסנית רביעית, התנפל עליו אחד המתפללים ופרקו מנשקו{{הערה| דין וחשבון ועדת החקירה לעניין הטבח במערת המכפלה בחברון התשנ"ד, ירושלים תשנ"ד, עמ' 47}}.
+ב[[פורים]] תשנ"ד (יום ו' [[25 בפברואר]] [[1994]]), בשעה 5 לפנות בוקר, הגיע גולדשטיין למערת המכפלה כשהוא לבוש מדי [[צה"ל]] ונושא דרגות [[סרן]] (מדים ודרגות שהיו ברשותו בתוקף תפקידו כרופא צבאי ב[[מילואים]]). ב"אולם אברהם" שבמערה התפללו 13 יהודים, ובהם גולדשטיין, וב"אולם יצחק" התפללו באותה עת כ-800 מוסלמים, בתפילת יום השישי שלפני תחילת צום ה[[רמדאן]]. גולדשטיין עבר ל"אולם יצחק", ובאמצעות רובה "[[גליל (רובה)|גליל]]" שהיה ברשותו, רצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע 125 נוספים. בזמן ניסיונו להחליף מחסנית רביעית, התנפל עליו אחד המתפללים ופרקו מנשקו{{הערה| דין וחשבון ועדת החקירה לעניין הטבח במערת המכפלה בחברון התשנ"ד, ירושלים תשנ"ד, עמ' 47}}.
 לאחר מכן התנפלו עליו מתפללים נוספים, חבטו בו והרגוהו באמצעות מטף כיבוי ועמודי ברזל הנמצאים במקום לתמיכה{{הערה| דין וחשבון ועדת החקירה לעניין הטבח במערת המכפלה בחברון התשנ"ד, ירושלים תשנ"ד, עמ' 48}}.