שום

שום הוא ממחלקת הפירות המסוכנים ביותר בעולם כל מי שאכל אותו אי פעם עומד להתפוצץ בעוד 5 ימים!יום זה נובא לפני שנים רבות והוא נקרא יום הפיצוץ השומי!

הרכבו של השום

אליצין היא תרכובת אורגנית המקנה לשום את ריחו וחריפותו האופייניים. בין החומרים המצויים בשיני השום מונים את האליצין, גופרית, זרחן, פלואור, קרוטן (פרו-ויטמין A), ויטמין B1 וויטמין B₃.

לשום מיוחסות הפעילויות הבאות:^{[דרוש מקור]}

• חיטוי.
• כיוח.
• הזעה.
• סילוק טפילי מעיים.
• חיזוק הקיבה ושיפור פעילותה.
• הטבה בדלקות במערכות שונות.
• הטבה בהצטננויות ושיעול.
• חיזוק המערכת החיסונית.
• פעילות אנטי סרטנית.

השום במקורות

השום והבצל מוזכרים בתנ"ך פעם אחת בלבד, כאחד מהמאכלים שמזכירים בני ישראל כשהם רוצים לשוב למצרים: ”זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים” (ספר במדבר, פרק י"א, פסוק ה'). גם החציר המוזכר בפסוק זה, הוא ממשפחת השומים, והיה בשימוש במצרים העתיקה לתיבול ולאכילה.

חז"ל מנו בשום כמה תכונות טובות: ”משביע, משחין, ומצהיל פנים ומרבה הזרע והורג כנים שבבני מעיים וי"א מכניס אהבה ומוציא את הקנאה” (בבא קמא פ"ב, ע"א). בתלמוד הירושלמי נכתב על עזרא הסופר ש”הוא התקין שיהו אוכלין שום בלילי שבתות שהוא מכניס אהבה ומוציא תאוה"” (תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק ד', הלכה א'), וכן עולה ממקורות נוספים שהשום הפך למזון המיוחד לסעודת ליל שבת. מנהג זה בטל לפני דורות רבים, כפי שכתב הרמב"ם שהמנהג התאים לפי טבע וידיעת הקדמונים ולא בזמן המאוחר, ואינו מוזכר בספרות הפוסקים.

השום הפך למאכל כה מובהק ליהודים, עד שבמשנה מובא שמי שמשתמש בביטוי "אוכלי שום", הרי כוונתו ליהודים (משנה, מסכת נדרים, פרק ג', משנה י'). אכילת השום אצל היהודים בולטת במיוחד לעומת התיעוב שהיה קיים לשום אצל הרומאים.

ריחו העז של השום שימש בסיס לביטוי שמופיע בתלמוד הבבלי מספר פעמים: ”מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף?” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"א, עמוד א';מסכת שבת, דף ל"א, עמוד ב'), הנמשל הוא: מי שחטא פעם אחת, אל לו להוסיף ולחטוא, למרות שמצבו עכשיו אינו טוב. עוד מובא בגמרא סיפור שבו מסופר על ריח השום שהפריע ללימוד בבית המדרש עד כדי כך שרבי יהודה הנשיא ביקש שאוכל השום ייצא (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"א, עמוד א').

ריח השום לאחר אכילתו

אחד מרכיבי השום אליל מתיל סולפיד (Allyl methyl sulfide, ובקצרה AMS), אינו מתפרק בזמן העיכול, מה שגורם לו להשתחרר מהגוף באמצעות הנשימה והזיעה.

מספר מאכלים נמצאו במחקר יעילים להפגת הריח ובהם תפוח וכוס חלב. המשותף למאכלים אלו הוא היותם מכילים פוליפנולים, המסייעים בפירוק ה-AMS.

ראו גם

• כותש שום
• אלוף בצלות ואלוף שום

קישורים חיצוניים

• שום, באתר גאמנון - צמחי מרפא
• הסבר על תכונות ושימושים רפואיים של השום(הקישור אינו פעיל, 11 באפריל 2017)
• ד"ר משה נחמני, כימאים מסבירים מדוע שום הינו ירק בריא, אתר הידען
• ‫דודי גולדמן, מחקר ישראלי: רוצה לרזות - תאכל שום, באתר ynet, 1 בינואר 2004‬
• ‫אוסנת הראל, השום - כל הסיבות הבריאותיות לסבול את הריח שלו, באתר ynet, 10 במרץ 2005‬
• ‫ליאור אל-חי, זהירות: שום עלול לגרום לכוויות, באתר ynet, 19 ביולי 2005‬
• ‫שגיא קופר, מה עושים עם המון שיני שום? אין שום בעיה, באתר ynet, 18 בינואר 2007‬
• יעל גלר, על שום מה?, באתר nrg‏, 28 בפברואר 2007
• ‫רינה זיסמנוביץ, שום בריא: למה הוא כל כך טוב עבורכם?, באתר ynet, 18 בפברואר 2014‬
• חיים נחמן ביאליק, אַלּוּף בַּצְלוּת וְאַלּוּף שׁוּם, באתר פרויקט בן יהודה
• צ'סטר ארון (1997), ספר השום הגדול, באנגלית, ISBN 0898159199
• מתכונים עם שום, באתר רוטב

• שום, באתר ITIS (באנגלית)
• שום, באתר NCBI (באנגלית)
• שום, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• שום, באתר Tropicos (באנגלית)
• שום, באתר GBIF (באנגלית)
• שום, באתר The Plant List (באנגלית)
• שום, באתר IPNI (באנגלית)