מולטו אסטטקה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
סקריפט החלפות (, הייתה, דוגמה, תוכנת, מוזיק, תיאטרון, אירוע, טורקי, -, ה-, , לְהָזֵם)
קו מפריד בטווח מספרים
שורה 22: שורה 22:


== החזרה לאתיופיה והמשך העשייה בין היבשות ==
== החזרה לאתיופיה והמשך העשייה בין היבשות ==
=== רקע: נקודות ציון בהתפתחות המוזיקה הפופולרית באתיופיה 1920-1970 ===
=== רקע: נקודות ציון בהתפתחות המוזיקה הפופולרית באתיופיה 1920–1970 ===
אתיופיה מתייחדת בהיסטוריה עתיקה ביותר של רציפות מדינית, אשר בגינה גם מסורותיה המוזיקליות נשתמרו בצורה יוצאת דופן.<ref>Teffera, Timkehet (2013). Western Wind Instruments and the Development of Ethiopian Popular Music. STUDIA INSTRUMENTORUM MUSICAE POPULARIS III (New Series); 2013: 349-376, p. 349</ref> בניגוד למדינות אחרות בקרן אפריקה לא ניכרו בה השפעות ה[[קולוניאליזם]] האירופי, ומרחבי המוזיקה המגוונים של הארץ שמרו על סגנונם העממי המסורתי במשך שנים רבות. נקודת מפנה חשובה התרחשה בתקופת שלטונו של הקיסר [[היילה סלאסי, קיסר אתיופיה|היילה סלאסי]] (Haile Selassie). בשנת 1924 נסע לביקור דיפלומטי באירופה ובדרכו חזרה עבר בירושלים, שם נערכה עבורו קבלת פנים רשמית שכללה הופעה של תזמורת כלי נשיפה שנגניה היו צעירים ארמניים יתומים, פליטי [[רצח העם הארמני|הטבח הטורקי]] בשנת 1915. התזמורת עשתה על הנסיך רושם כה עז, שבחזרתו לאתיופיה הביא עמו את התזמורת על כלל נגניה, ומינה אותה מידית לתזמורת הרשמית של אתיופיה בפועל. בראש התזמורת הוצב קוורוק נלבנדיאן (Kevrok Nalbandian), פרופסור למוזיקה ממוצא ארמני, אשר גם הלחין עבור התזמורת את היצירה שהייתה להמנון הלאומי הראשון של אתיופיה (ושמשה כהמנון הלאומי עד נפילת שלטונו של סלאסי במהפכת 1974).<ref>Teffera, Timkehet (2013). Western Wind Instruments and the Development of Ethiopian Popular Music. STUDIA INSTRUMENTORUM MUSICAE POPULARIS III (New Series); 2013: 349-376, p. 357-359</ref> בעקבות המהלך של סלאסי זכתה המוזיקה באתיופיה לראשונה למעמד רשמי בו הוכרה כמוקד של זהות תרבותית והשתייכות לאומית. התזמורת שהביא סלאסי מירושלים ונודעה בשם [http://www.armeniapedia.org/wiki/Arba_Lijoch Arba Lijotch]  (׳ארבעים הילדים׳) זכתה לפופולריות רבה והיוותה חיל חלוץ לשלל תזמורות רשמיות שהוקמו וטופחו בחסות ממשלתית. התזמורות הרשמיות ניגנו בעיקר מוזיקה מסורתית אך שולבו בהן מגוון הולך ומתרחב של כלי נשיפה ותופים מקומיים, וניכרו בהן השפעות [[מארש|מארשים צבאיים]] בסגנון אירופאי.<ref>Teffera, Timkehet (2013). Western Wind Instruments and the Development of Ethiopian Popular Music. STUDIA INSTRUMENTORUM MUSICAE POPULARIS III (New Series); 2013: 349-376, p. 359-360</ref> פעילות התזמורות הושבתה עם [[המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה|פלישת איטליה לאתיופיה]] בשנת 1935 כש[[איטליה הפאשיסטית|המשטר הפאשיסטי]] פעל לדיכויו של כל סממן תרבות מקומי, והמצב נמשך עד הדיפת הכיבוש האיטלקי בשנת 1941. לאחר הדיפת הכיבוש חידש סלאסי את שלטונו, ואתיופיה עמדה בפתחה של תקופה חדשה, שתמורותיה ניכרו גם בזירת התרבות של המוזיקה. תזמורות כלי הנשיפה הרשמיות חזרו לפעילות וכללו עתה גם כלי קשת שונים; שידורי הרדיו שהופסקו תחת המשטר הפאשיסטי התחדשו וזמן אויר ניכר הוקדש לתוכניות מוזיקה. תופעה משמעותית נוספת בתקופה זו הייתה הגל האדיר של התעניינות בג׳אז שסחף את המדינה. המוזיקולוג פרנסיס פלסטו ([[:en:Francis_Falceto|Francis Falceto]]) מתאר את השפעת הג׳אז באתיופיה כתופעה בעלת ממד גלובלי ולוקאלי-פרטיקולרי גם יחד. לדברי פלסטו היה האימוץ הנלהב של הג׳אז, במיוחד בנוסח תזמורות הסווינג בסגנון המוזיקאים [[גלן מילר]], ו[[טומי דורסי]], תופעה שסחפה את כלל אפריקה כמו גם את אירופה המשוחררת מאימת הכיבוש הנאצי. ועם זאת, להשפעתה בתחומי אתיופיה היה גם ממד ייחודי.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Falceto, Francis.|שם=Abyssinie swing : a pictorial history of modern Ethiopian music = images de la musique éthiopienne moderne|מקום הוצאה=Addis Ababa, Ethiopia|מו"ל=Shama Books|מהדורה=1st ed|שנת הוצאה=2001|עמ=62|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/51653371|oclc=51653371}}</ref> על התשתית הפופולרית של התזמורות הרשמיות, קמו עתה הרכבי כלי נשיפה ותופים ג׳אזיסטיים ברוחם, ששילבו [[בוגי ווגי|בוגי-ווגי]], ממבו, ומלודיות אתיופיות פופולריות לכדי [[גרוב]] אתיופי בעל אופי יוצא דופן. עם זאת, ההרכבים לא אימצו את ה[[ג'אז מודאלי|פיתוחים המודליים]] המורכבים האופייניים לג׳אז המתוזמר, והסגנון החדש נותר מסורתי מבחינת המלודיות והקצב.<ref>Teffera, Timkehet (2013). Western Wind Instruments and the Development of Ethiopian Popular Music. STUDIA INSTRUMENTORUM MUSICAE POPULARIS III (New Series); 2013: 349-376, p. 365</ref> לצד הטרנד החדש, הצמיחו העשורים שלאחר המלחמה הסתעפות מוזיקלית ייחודית נוספת - מעין נוסח חדש של מוזיקה עממית, שבו שולבו מסורות ותיקות שעד אז היו נפרדות, ועורבו בו הן אלמנטים מן המסורת המוזיקלית הצפון-אתיופית, שנשענת על סולם בעל חמישה טונים, והן אלמנטים מהמוזיקה האופיינית לדרום-אתיופיה, שבה יש תערובת סגנונות שכוללת גם השפעות הודיות וסיניות.<ref>Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 135</ref> שתי התפתחויות חשובות נוספות מאותה התקופה היו הקמת התיאטרון הלאומי בשנת 1958, אשר במסגרתו הועלו לראשונה הופעות של הרכבים שכללו כלים מסורתיים מרובים, ופתיחת בית הספר יארד למוזיקה (Yard School of Music) ב[[אוניברסיטת אדיס אבבה]] (1963) אשר קיים קורסים של מוזיקה מסורתית ומודרנית כאחד, ושלהופעות של תזמורותיו הייתה השפעה על הפופולריזציה של המוזיקה המסורתית באתיופיה. בתקופה של סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, כאשר חוזר אסטטקה לאתיופיה, ישנה פריחה של מועדוני [[רית'ם אנד בלוז|רית׳ם אנד בלוז]] (Rhythm and blues) ו[[מוזיקת נשמה|מוזיקת נשמה]] (Soul) באדיס אבבה, סגנונות שהשפעתם ניכרת אצל אמני הפופ האתיופיים המצליחים של התקופה.<ref>Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 139-141</ref>
אתיופיה מתייחדת בהיסטוריה עתיקה ביותר של רציפות מדינית, אשר בגינה גם מסורותיה המוזיקליות נשתמרו בצורה יוצאת דופן.<ref>Teffera, Timkehet (2013). Western Wind Instruments and the Development of Ethiopian Popular Music. STUDIA INSTRUMENTORUM MUSICAE POPULARIS III (New Series); 2013: 349-376, p. 349</ref> בניגוד למדינות אחרות בקרן אפריקה לא ניכרו בה השפעות ה[[קולוניאליזם]] האירופי, ומרחבי המוזיקה המגוונים של הארץ שמרו על סגנונם העממי המסורתי במשך שנים רבות. נקודת מפנה חשובה התרחשה בתקופת שלטונו של הקיסר [[היילה סלאסי, קיסר אתיופיה|היילה סלאסי]] (Haile Selassie). בשנת 1924 נסע לביקור דיפלומטי באירופה ובדרכו חזרה עבר בירושלים, שם נערכה עבורו קבלת פנים רשמית שכללה הופעה של תזמורת כלי נשיפה שנגניה היו צעירים ארמניים יתומים, פליטי [[רצח העם הארמני|הטבח הטורקי]] בשנת 1915. התזמורת עשתה על הנסיך רושם כה עז, שבחזרתו לאתיופיה הביא עמו את התזמורת על כלל נגניה, ומינה אותה מידית לתזמורת הרשמית של אתיופיה בפועל. בראש התזמורת הוצב קוורוק נלבנדיאן (Kevrok Nalbandian), פרופסור למוזיקה ממוצא ארמני, אשר גם הלחין עבור התזמורת את היצירה שהייתה להמנון הלאומי הראשון של אתיופיה (ושמשה כהמנון הלאומי עד נפילת שלטונו של סלאסי במהפכת 1974).<ref>Teffera, Timkehet (2013). Western Wind Instruments and the Development of Ethiopian Popular Music. STUDIA INSTRUMENTORUM MUSICAE POPULARIS III (New Series); 2013: 349-376, p. 357-359</ref> בעקבות המהלך של סלאסי זכתה המוזיקה באתיופיה לראשונה למעמד רשמי בו הוכרה כמוקד של זהות תרבותית והשתייכות לאומית. התזמורת שהביא סלאסי מירושלים ונודעה בשם [http://www.armeniapedia.org/wiki/Arba_Lijoch Arba Lijotch]  (׳ארבעים הילדים׳) זכתה לפופולריות רבה והיוותה חיל חלוץ לשלל תזמורות רשמיות שהוקמו וטופחו בחסות ממשלתית. התזמורות הרשמיות ניגנו בעיקר מוזיקה מסורתית אך שולבו בהן מגוון הולך ומתרחב של כלי נשיפה ותופים מקומיים, וניכרו בהן השפעות [[מארש|מארשים צבאיים]] בסגנון אירופאי.<ref>Teffera, Timkehet (2013). Western Wind Instruments and the Development of Ethiopian Popular Music. STUDIA INSTRUMENTORUM MUSICAE POPULARIS III (New Series); 2013: 349-376, p. 359-360</ref> פעילות התזמורות הושבתה עם [[המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה|פלישת איטליה לאתיופיה]] בשנת 1935 כש[[איטליה הפאשיסטית|המשטר הפאשיסטי]] פעל לדיכויו של כל סממן תרבות מקומי, והמצב נמשך עד הדיפת הכיבוש האיטלקי בשנת 1941. לאחר הדיפת הכיבוש חידש סלאסי את שלטונו, ואתיופיה עמדה בפתחה של תקופה חדשה, שתמורותיה ניכרו גם בזירת התרבות של המוזיקה. תזמורות כלי הנשיפה הרשמיות חזרו לפעילות וכללו עתה גם כלי קשת שונים; שידורי הרדיו שהופסקו תחת המשטר הפאשיסטי התחדשו וזמן אויר ניכר הוקדש לתוכניות מוזיקה. תופעה משמעותית נוספת בתקופה זו הייתה הגל האדיר של התעניינות בג׳אז שסחף את המדינה. המוזיקולוג פרנסיס פלסטו ([[:en:Francis_Falceto|Francis Falceto]]) מתאר את השפעת הג׳אז באתיופיה כתופעה בעלת ממד גלובלי ולוקאלי-פרטיקולרי גם יחד. לדברי פלסטו היה האימוץ הנלהב של הג׳אז, במיוחד בנוסח תזמורות הסווינג בסגנון המוזיקאים [[גלן מילר]], ו[[טומי דורסי]], תופעה שסחפה את כלל אפריקה כמו גם את אירופה המשוחררת מאימת הכיבוש הנאצי. ועם זאת, להשפעתה בתחומי אתיופיה היה גם ממד ייחודי.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Falceto, Francis.|שם=Abyssinie swing : a pictorial history of modern Ethiopian music = images de la musique éthiopienne moderne|מקום הוצאה=Addis Ababa, Ethiopia|מו"ל=Shama Books|מהדורה=1st ed|שנת הוצאה=2001|עמ=62|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/51653371|oclc=51653371}}</ref> על התשתית הפופולרית של התזמורות הרשמיות, קמו עתה הרכבי כלי נשיפה ותופים ג׳אזיסטיים ברוחם, ששילבו [[בוגי ווגי|בוגי-ווגי]], ממבו, ומלודיות אתיופיות פופולריות לכדי [[גרוב]] אתיופי בעל אופי יוצא דופן. עם זאת, ההרכבים לא אימצו את ה[[ג'אז מודאלי|פיתוחים המודליים]] המורכבים האופייניים לג׳אז המתוזמר, והסגנון החדש נותר מסורתי מבחינת המלודיות והקצב.<ref>Teffera, Timkehet (2013). Western Wind Instruments and the Development of Ethiopian Popular Music. STUDIA INSTRUMENTORUM MUSICAE POPULARIS III (New Series); 2013: 349-376, p. 365</ref> לצד הטרנד החדש, הצמיחו העשורים שלאחר המלחמה הסתעפות מוזיקלית ייחודית נוספת - מעין נוסח חדש של מוזיקה עממית, שבו שולבו מסורות ותיקות שעד אז היו נפרדות, ועורבו בו הן אלמנטים מן המסורת המוזיקלית הצפון-אתיופית, שנשענת על סולם בעל חמישה טונים, והן אלמנטים מהמוזיקה האופיינית לדרום-אתיופיה, שבה יש תערובת סגנונות שכוללת גם השפעות הודיות וסיניות.<ref>Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 135</ref> שתי התפתחויות חשובות נוספות מאותה התקופה היו הקמת התיאטרון הלאומי בשנת 1958, אשר במסגרתו הועלו לראשונה הופעות של הרכבים שכללו כלים מסורתיים מרובים, ופתיחת בית הספר יארד למוזיקה (Yard School of Music) ב[[אוניברסיטת אדיס אבבה]] (1963) אשר קיים קורסים של מוזיקה מסורתית ומודרנית כאחד, ושלהופעות של תזמורותיו הייתה השפעה על הפופולריזציה של המוזיקה המסורתית באתיופיה. בתקופה של סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, כאשר חוזר אסטטקה לאתיופיה, ישנה פריחה של מועדוני [[רית'ם אנד בלוז|רית׳ם אנד בלוז]] (Rhythm and blues) ו[[מוזיקת נשמה]] (Soul) באדיס אבבה, סגנונות שהשפעתם ניכרת אצל אמני הפופ האתיופיים המצליחים של התקופה.<ref>Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 139-141</ref>


=== פועלו ומקומו של אסטטקה ב״תור הזהב״ של המוזיקה האתיופית - שנות ה-70 ===
=== פועלו ומקומו של אסטטקה ב״תור הזהב״ של המוזיקה האתיופית - שנות ה-70 ===
שורה 36: שורה 36:
בשנת 1974, לאחר תקופה של אי שקט פוליטי ובעיצומו של משבר כלכלי קשה, הודח הקיסר היילה סלאסי ואת השלטון תפסה [[החונטה הצבאית האתיופית]] - ה'''''דרג''''' (the Derg) (בתרגום מ[[געז]] - ״ועדה״ או ״מועצה״). בהתחלה נראתה עלייתו של הארגון לשלטון כמבשרת מודרניזציה פוליטית עבור אתיופיה: בניגוד למקובל בפוליטיקה האתיופית עד אז, הדרג קבל את הכרעותיו הפוליטיות בתהליך מוסדר של התייעצות והצבעה. הטרמינולוגיה הסוציאליסטית בה השתמש הארגון יצרה ציפיה כי יתחולל באתיופיה מעבר לממשל סוציאליסטי, אך עם מנהיגותו ההולכת ומתגבשת של [[מנגיסטו היילה מריאם|'''מנגיסטו היילה-מרים''']] (Mengistu Haile Mariam) לבשה המהפכה פנים שונות. מנגיסטו היה אחד משני מנהיגיה הבולטים של המהפכה, יחד עם הגנרל [[אמן אנדום|'''אמן מיכאל אנדום''']] (Aman Mikael Andom). אך בניגון לאמן, שהיה פרו-מערבי מובהק וחתר לדמוקרטיזציה פוליטית וביזור שלטוני, הדגיש מנגיסטו את עליונותה חסרת הפשרות של המדינה על הפרט, היה רחוק מכל ליברליזם ודגל בריכוזיות פוליטית.<ref>{{צ-ספר|מחבר=חגי ארליך|שם=אתיופיה - קיסרות ומהפכה בקרן אפריקה|מו"ל=האוניברסיטה העברית|שנת הוצאה=1997|עמ=138}}</ref> בדיעבד הסתבר כי מנגיסטו שאף למעשה ל[[אוטוקרטיה|שלטון יחיד]] ב[[טוטליטריזם|מדינה טוטליטרית]]: הוא פעל באלימות וללא מעצורים, ותוך ארבע שנים בלבד הצליח לחסל את כל התארגנויות שבישרו תמורה ערכית ופוליטית עבור אתיופיה: החל מיריבו אנדום, דרך חיסולם של כל הבולטים והמשכילים שבחברי הדרג וכלה בפיזור ציבור הסטודנטים, שהיו עשויים להתאגד כנגדו. הסטודנטים פוזרו בצו-מדינה לקצווי הארץ הנדחים ביותר במסווה סיסמאות ״חיסול הבערות והבאת בשורת המהפכה״.<ref>{{צ-ספר|מחבר=חגי ארליך|שם=אתיופיה - קיסרות ומהפכה בקרן אפריקה|מו"ל=האוניברסיטה העברית|שנת הוצאה=1997|עמ=141-145}}</ref> בזירת התרבות נקט מנגיסטו במספר קווי פעולה במקביל. מחד, נעשה ניסיון לחסל כל מסורת שנקשרה לעבר הקדום והקרוב כאחד של אתיופיה טרם המהפכה. מאידך, נעשה ניסיון לייצר בזריזות תרבות אתיופית עממית-חילונית על חשבון המסורתית: אמנים, עיתונאים, סופרים ואנשי אקדמיה גויסו להמציא במהירות סגנונות חדשים של אמנות אתיופית חילונית, ביניהם שירה ומוזיקה בתכנים ובמקצבים צבאיים. מנגיסטו דרש חילון, כי מטרתו הייתה להציב את המדינה כמוקד עליון לזהות הלאומית ולטשטש את ההשתייכות הדתית או האתנית.<ref>{{צ-ספר|מחבר=חגי ארליך|שם=אתיופיה - קיסרות ומהפכה בקרן אפריקה|מו"ל=האוניברסיטה העברית|שנת הוצאה=1997|עמ=144-145}}</ref> אופן הפעולה השלישי של מנגיסטו שירת את אותה המטרה, מכיוון אחר: ממשל מנגיסטו פעל להענקת מעמד רשמי למרחבי תרבות אשר לא זכו לייצוג או לגיטימציה בתקופת השליטים הקודמים. לדוגמה, מנגיסטו פעל לקדם א האסלאם לעמדת שוויון עם הנצרות. עם זאת, מגמתו של המהלך לא הייתה לעודד את האסלאם כמרכיב בזהות האתיופית, אלא לחתור תחת מעמדה הדומיננטי של [[הכנסייה האורתודוקסית האתיופית|הכנסייה הנוצרית האתיופית]] כבסיס להשתייכות לאומית ותרבותית. פעולות נוספות של פתיחות תרבותית לכאורה היו עידוד החייאתן של כמה שפות מקומיות חשובות והנחלתן, ובשנת 1976 הוקם ״המוסד ללאומים״, אשר היה אמור להגדיר את אפיקי הביטוי וההשתתפות של בני העמים והקבוצות האתניות השונות בתרבות. לפעולות אלו הייתה, ללא ספק, משמעות בהמשך דרכה של המדינה. עם זאת, יש להכיר כי בתקופת רודנותו של מנגיסטו הן שימשו בעיקר להצגת חזות של פתיחות תרבותית, ובפועל שירתו מגמה של ״הפרד ומשול״ בתוך החברה האתיופית, כשהמטרה הייתה להציב את המדינה ומטרותיה מעל הפרט, תוך משטר כפיה אלים ומאיים.<ref>{{צ-ספר|מחבר=חגי ארליך|שם=אתיופיה - קיסרות ומהפכה בקרן אפריקה|מו"ל=האוניברסיטה העברית|שנת הוצאה=1997|עמ=148-149}}</ref>
בשנת 1974, לאחר תקופה של אי שקט פוליטי ובעיצומו של משבר כלכלי קשה, הודח הקיסר היילה סלאסי ואת השלטון תפסה [[החונטה הצבאית האתיופית]] - ה'''''דרג''''' (the Derg) (בתרגום מ[[געז]] - ״ועדה״ או ״מועצה״). בהתחלה נראתה עלייתו של הארגון לשלטון כמבשרת מודרניזציה פוליטית עבור אתיופיה: בניגוד למקובל בפוליטיקה האתיופית עד אז, הדרג קבל את הכרעותיו הפוליטיות בתהליך מוסדר של התייעצות והצבעה. הטרמינולוגיה הסוציאליסטית בה השתמש הארגון יצרה ציפיה כי יתחולל באתיופיה מעבר לממשל סוציאליסטי, אך עם מנהיגותו ההולכת ומתגבשת של [[מנגיסטו היילה מריאם|'''מנגיסטו היילה-מרים''']] (Mengistu Haile Mariam) לבשה המהפכה פנים שונות. מנגיסטו היה אחד משני מנהיגיה הבולטים של המהפכה, יחד עם הגנרל [[אמן אנדום|'''אמן מיכאל אנדום''']] (Aman Mikael Andom). אך בניגון לאמן, שהיה פרו-מערבי מובהק וחתר לדמוקרטיזציה פוליטית וביזור שלטוני, הדגיש מנגיסטו את עליונותה חסרת הפשרות של המדינה על הפרט, היה רחוק מכל ליברליזם ודגל בריכוזיות פוליטית.<ref>{{צ-ספר|מחבר=חגי ארליך|שם=אתיופיה - קיסרות ומהפכה בקרן אפריקה|מו"ל=האוניברסיטה העברית|שנת הוצאה=1997|עמ=138}}</ref> בדיעבד הסתבר כי מנגיסטו שאף למעשה ל[[אוטוקרטיה|שלטון יחיד]] ב[[טוטליטריזם|מדינה טוטליטרית]]: הוא פעל באלימות וללא מעצורים, ותוך ארבע שנים בלבד הצליח לחסל את כל התארגנויות שבישרו תמורה ערכית ופוליטית עבור אתיופיה: החל מיריבו אנדום, דרך חיסולם של כל הבולטים והמשכילים שבחברי הדרג וכלה בפיזור ציבור הסטודנטים, שהיו עשויים להתאגד כנגדו. הסטודנטים פוזרו בצו-מדינה לקצווי הארץ הנדחים ביותר במסווה סיסמאות ״חיסול הבערות והבאת בשורת המהפכה״.<ref>{{צ-ספר|מחבר=חגי ארליך|שם=אתיופיה - קיסרות ומהפכה בקרן אפריקה|מו"ל=האוניברסיטה העברית|שנת הוצאה=1997|עמ=141-145}}</ref> בזירת התרבות נקט מנגיסטו במספר קווי פעולה במקביל. מחד, נעשה ניסיון לחסל כל מסורת שנקשרה לעבר הקדום והקרוב כאחד של אתיופיה טרם המהפכה. מאידך, נעשה ניסיון לייצר בזריזות תרבות אתיופית עממית-חילונית על חשבון המסורתית: אמנים, עיתונאים, סופרים ואנשי אקדמיה גויסו להמציא במהירות סגנונות חדשים של אמנות אתיופית חילונית, ביניהם שירה ומוזיקה בתכנים ובמקצבים צבאיים. מנגיסטו דרש חילון, כי מטרתו הייתה להציב את המדינה כמוקד עליון לזהות הלאומית ולטשטש את ההשתייכות הדתית או האתנית.<ref>{{צ-ספר|מחבר=חגי ארליך|שם=אתיופיה - קיסרות ומהפכה בקרן אפריקה|מו"ל=האוניברסיטה העברית|שנת הוצאה=1997|עמ=144-145}}</ref> אופן הפעולה השלישי של מנגיסטו שירת את אותה המטרה, מכיוון אחר: ממשל מנגיסטו פעל להענקת מעמד רשמי למרחבי תרבות אשר לא זכו לייצוג או לגיטימציה בתקופת השליטים הקודמים. לדוגמה, מנגיסטו פעל לקדם א האסלאם לעמדת שוויון עם הנצרות. עם זאת, מגמתו של המהלך לא הייתה לעודד את האסלאם כמרכיב בזהות האתיופית, אלא לחתור תחת מעמדה הדומיננטי של [[הכנסייה האורתודוקסית האתיופית|הכנסייה הנוצרית האתיופית]] כבסיס להשתייכות לאומית ותרבותית. פעולות נוספות של פתיחות תרבותית לכאורה היו עידוד החייאתן של כמה שפות מקומיות חשובות והנחלתן, ובשנת 1976 הוקם ״המוסד ללאומים״, אשר היה אמור להגדיר את אפיקי הביטוי וההשתתפות של בני העמים והקבוצות האתניות השונות בתרבות. לפעולות אלו הייתה, ללא ספק, משמעות בהמשך דרכה של המדינה. עם זאת, יש להכיר כי בתקופת רודנותו של מנגיסטו הן שימשו בעיקר להצגת חזות של פתיחות תרבותית, ובפועל שירתו מגמה של ״הפרד ומשול״ בתוך החברה האתיופית, כשהמטרה הייתה להציב את המדינה ומטרותיה מעל הפרט, תוך משטר כפיה אלים ומאיים.<ref>{{צ-ספר|מחבר=חגי ארליך|שם=אתיופיה - קיסרות ומהפכה בקרן אפריקה|מו"ל=האוניברסיטה העברית|שנת הוצאה=1997|עמ=148-149}}</ref>
=== החלטתו של אסטטקה להישאר באתיופיה ופועלו בתקופת שלטון הדרג ===
=== החלטתו של אסטטקה להישאר באתיופיה ופועלו בתקופת שלטון הדרג ===
הלך הרוח בתקופת שלטונו של מנגיסטו היה רחוק מתחושת החירות וה[[פלורליזם]] שהפרתה את המוזיקה האתיופית בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה. כבר בשנת 1975 נסגרו הלייבל אמחה-רקורדס כמו גם אולפנים אחרים בבעלות פרטית, שהיוו בית לסגנונות המוזיקה השונים באתיופיה ולאתיו-ג׳אז בכלל זאת. בראיון משנת 2006 סיפר אסטטקה כי כמוזיקאי בתקופה זו ״היה עליך להיזהר מאוד במה שניגנת. כל מה שנחשד כסגנון אמריקאי היה מגונה... והיו הוראות מפורשות מה מותר לנגן ומה אסור״.<ref>Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 144</ref> כמו אתיופים רבים אחרים, רבים מעמיתיו של אסטטקה הוגלו, או ברחו, מאתיופיה רדופת הטרור.<ref>Teffera, Timkehet (2013). Western Wind Instruments and the Development of Ethiopian Popular Music. STUDIA INSTRUMENTORUM MUSICAE POPULARIS III (New Series); 2013: 349-376, p. 369-370</ref> אסטטקה, עם זאת, נשאר באתיופיה. אפשרויות ההקלטה וההופעה של סגנונו הייחודי נחסמו, אך הוא הפנה את מרצו וכשרונותיו לנתיבים אחרים: הוא פנה לחקור את המוזיקה העתיקה של [[הכנסייה האורתודוקסית האתיופית]] (הזרם הדתי הגדול ביותר באתיופיה, שעמו נמנה גם אסטטקה), הקדיש זמן ניכר להוראה והיה חבר פעיל במוסדות שונים שקמו בתחום התרבות והמוזיקה בתקופה זו. בין השאר, לימד במרכז ללימודי תרבות של אוניברסיטת אדיס אבבה (בין השנים 1987-1992), שימש כמנחה מוזיקלי בקולג׳ יוניטי ([[:en:Unity_University|Unity University College]]) והנחה סמינרים בתיאטרון הלאומי. אסטטקה שימש גם כחבר בוועדה המנהלית של אגודת המוזיקה האתיופית (the Music Association of Ethiopia) וכן הפך לחבר בארגון פרס האמנות והמדיה האתיופי (the Ethiopuan Ard and Media Award Organization). [[מיזם]] מרחיק לכת של אסטטקה מתקופה זו היה ארגון סיבוב הופעות בינלאומי של הרכב תרבות אתיופי בן 60 איש, ביניהם זמרים, נגנים ורקדנים. אסטטקה שימש כמנחה ומעבד מוזיקלי להרכב וגם כתב למענו מספר יצירות. הפרויקט זכה לברכת השלטון, ככל הנראה כחלק מהניסיון לְהָזֵם את התדמית השלילית של מנגיסטו ואתיופיה בעולם באותן השנים, וזכה להצלחה רבה.<ref name=":3">Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 146</ref> בשנות ה-80 הקים אסטטקה הרכב כלי נשיפה ומיתרים בשם [https://www.allmusic.com/artist/ethio-stars-mn0001208896 Ethio Stars]  אשר ערך הופעות ברחבי אפריקה והמזרח התיכון, וניגן תחת חוזה עבודה עבור מלונות רשת שרתון (Sheraton Hotel group).<ref>Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 144-146</ref>
הלך הרוח בתקופת שלטונו של מנגיסטו היה רחוק מתחושת החירות וה[[פלורליזם]] שהפרתה את המוזיקה האתיופית בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה. כבר בשנת 1975 נסגרו הלייבל אמחה-רקורדס כמו גם אולפנים אחרים בבעלות פרטית, שהיוו בית לסגנונות המוזיקה השונים באתיופיה ולאתיו-ג׳אז בכלל זאת. בראיון משנת 2006 סיפר אסטטקה כי כמוזיקאי בתקופה זו ״היה עליך להיזהר מאוד במה שניגנת. כל מה שנחשד כסגנון אמריקאי היה מגונה... והיו הוראות מפורשות מה מותר לנגן ומה אסור״.<ref>Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 144</ref> כמו אתיופים רבים אחרים, רבים מעמיתיו של אסטטקה הוגלו, או ברחו, מאתיופיה רדופת הטרור.<ref>Teffera, Timkehet (2013). Western Wind Instruments and the Development of Ethiopian Popular Music. STUDIA INSTRUMENTORUM MUSICAE POPULARIS III (New Series); 2013: 349-376, p. 369-370</ref> אסטטקה, עם זאת, נשאר באתיופיה. אפשרויות ההקלטה וההופעה של סגנונו הייחודי נחסמו, אך הוא הפנה את מרצו וכשרונותיו לנתיבים אחרים: הוא פנה לחקור את המוזיקה העתיקה של [[הכנסייה האורתודוקסית האתיופית]] (הזרם הדתי הגדול ביותר באתיופיה, שעמו נמנה גם אסטטקה), הקדיש זמן ניכר להוראה והיה חבר פעיל במוסדות שונים שקמו בתחום התרבות והמוזיקה בתקופה זו. בין השאר, לימד במרכז ללימודי תרבות של אוניברסיטת אדיס אבבה (בין השנים 1987–1992), שימש כמנחה מוזיקלי בקולג׳ יוניטי ([[:en:Unity_University|Unity University College]]) והנחה סמינרים בתיאטרון הלאומי. אסטטקה שימש גם כחבר בוועדה המנהלית של אגודת המוזיקה האתיופית (the Music Association of Ethiopia) וכן הפך לחבר בארגון פרס האמנות והמדיה האתיופי (the Ethiopuan Ard and Media Award Organization). [[מיזם]] מרחיק לכת של אסטטקה מתקופה זו היה ארגון סיבוב הופעות בינלאומי של הרכב תרבות אתיופי בן 60 איש, ביניהם זמרים, נגנים ורקדנים. אסטטקה שימש כמנחה ומעבד מוזיקלי להרכב וגם כתב למענו מספר יצירות. הפרויקט זכה לברכת השלטון, ככל הנראה כחלק מהניסיון לְהָזֵם את התדמית השלילית של מנגיסטו ואתיופיה בעולם באותן השנים, וזכה להצלחה רבה.<ref name=":3">Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 146</ref> בשנות ה-80 הקים אסטטקה הרכב כלי נשיפה ומיתרים בשם [https://www.allmusic.com/artist/ethio-stars-mn0001208896 Ethio Stars]  אשר ערך הופעות ברחבי אפריקה והמזרח התיכון, וניגן תחת חוזה עבודה עבור מלונות רשת שרתון (Sheraton Hotel group).<ref>Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 144-146</ref>


== שנות המפנה באתיופיה ופועלו של אסטטקה ==
== שנות המפנה באתיופיה ופועלו של אסטטקה ==
בשנת 1991 הדיח צבא הכוחות העממיים הדמוקרטיים האתיופיים את שלטון הדרג.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%AA|הכותב=|כותרת=מלחמת האזרחים האתיופית|אתר=|תאריך=}}</ref> תקופת הרודנות של מנגיסטו תמה, אך אתיופיה הייתה רחוקה מעמדת רווחה ויציבות כלכלית ומדינית. התאוששותה של הפעילות התרבותית הייתה איטית למדי, אך בתוך כך פעל אסטטקה נמרצות לקידום תהליכים אלו. בשנת 2000 הקים באדיס אבבה את מרכז מולאטו אסטטקה לג׳אז אפריקאי (Mulato Estatke African Jazz Village), שמגמתו הייתה ללמד ולעודד מוזיקה ואמנות אתיופית מתוך נקודת המבט הרחבה והעשירה שאפיינה את אסטטקה: המרכז כלל בית ספר לג׳אז, סטודיו וגלריית אמנות, ושימש גם לשידור תוכניות רדיו, במסגרתן שידר אסטטקה תוכניות בוקר וערב שישה ימים בשבוע, כשהוא משמיע מגוון רחב של סגנונות מוזיקליים - [[ג'אז|ג׳אז]], [[פיוז'ן (מוזיקה)|פיוז׳ן]], [[מוזיקה קלאסית|מוזיקה קלאסית]] ו[[מוזיקה פופולרית|מוזיקה פופולרית]]. בראיונות סיפר כי תגובות הציבור היו נלהבות, וכי התוכניות אכן תרמו להרחבת העניין בסוגי המוזיקה השונים בקרב ציבור המאזינים האתיופי.<ref name=":3" />
בשנת 1991 הדיח צבא הכוחות העממיים הדמוקרטיים האתיופיים את שלטון הדרג.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%AA|הכותב=|כותרת=מלחמת האזרחים האתיופית|אתר=|תאריך=}}</ref> תקופת הרודנות של מנגיסטו תמה, אך אתיופיה הייתה רחוקה מעמדת רווחה ויציבות כלכלית ומדינית. התאוששותה של הפעילות התרבותית הייתה איטית למדי, אך בתוך כך פעל אסטטקה נמרצות לקידום תהליכים אלו. בשנת 2000 הקים באדיס אבבה את מרכז מולאטו אסטטקה לג׳אז אפריקאי (Mulato Estatke African Jazz Village), שמגמתו הייתה ללמד ולעודד מוזיקה ואמנות אתיופית מתוך נקודת המבט הרחבה והעשירה שאפיינה את אסטטקה: המרכז כלל בית ספר לג׳אז, סטודיו וגלריית אמנות, ושימש גם לשידור תוכניות רדיו, במסגרתן שידר אסטטקה תוכניות בוקר וערב שישה ימים בשבוע, כשהוא משמיע מגוון רחב של סגנונות מוזיקליים - [[ג'אז|ג׳אז]], [[פיוז'ן (מוזיקה)|פיוז׳ן]], [[מוזיקה קלאסית]] ו[[מוזיקה פופולרית]]. בראיונות סיפר כי תגובות הציבור היו נלהבות, וכי התוכניות אכן תרמו להרחבת העניין בסוגי המוזיקה השונים בקרב ציבור המאזינים האתיופי.<ref name=":3" />


על סף המאה ה-21 נכרו תמורות גוברות באתיופיה בכלל ובזירת המוזיקה בפרט, ועבור אסטטקה נפתחו מחדש אפשרויות שהיו חסומות מזה זמן רב. אין ספק כי נאמנותו של המוזיקאי למולדתו בעשוריה הקשים גבתה ממנו מחיר לא מבוטל, שבא לידי ביטוי הן בהצרת אופקיו האמנותיים והגבלתו כיוצר, והן בעיכובה של ההכרה הבינלאומית הראויה לו. ניתן וראוי להעריך את ממדיה של ההגבלה שחווה כאמן וכאדם באותן השנים, מתוך דברים שאמר המוזיקאי והוא בן 66 (בתרגום חופשי מתוך ראיון שהעניק בשנת 2006): ״זה נהדר כל כך עכשיו, להקליט שוב, ויש לי כל כך הרבה תוכניות שחיכו במגירה, אלו זמנים מעניינים כל כך עבורי. אני הולך לעשות מה שאני באמת רוצה לעשות עכשיו״.<ref name=":4">Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 147</ref>
על סף המאה ה-21 נכרו תמורות גוברות באתיופיה בכלל ובזירת המוזיקה בפרט, ועבור אסטטקה נפתחו מחדש אפשרויות שהיו חסומות מזה זמן רב. אין ספק כי נאמנותו של המוזיקאי למולדתו בעשוריה הקשים גבתה ממנו מחיר לא מבוטל, שבא לידי ביטוי הן בהצרת אופקיו האמנותיים והגבלתו כיוצר, והן בעיכובה של ההכרה הבינלאומית הראויה לו. ניתן וראוי להעריך את ממדיה של ההגבלה שחווה כאמן וכאדם באותן השנים, מתוך דברים שאמר המוזיקאי והוא בן 66 (בתרגום חופשי מתוך ראיון שהעניק בשנת 2006): ״זה נהדר כל כך עכשיו, להקליט שוב, ויש לי כל כך הרבה תוכניות שחיכו במגירה, אלו זמנים מעניינים כל כך עבורי. אני הולך לעשות מה שאני באמת רוצה לעשות עכשיו״.<ref name=":4">Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 147</ref>

גרסה מ־23:53, 25 בפברואר 2018


שגיאות פרמטריות בתבנית:מוזיקאי
פרמטרים ריקים [ Allmusic ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרי חובה [ סיווג ] חסרים

מולטו אסטטקה
ሙላቱ አስታጥቄ
לידה 19 בדצמבר 1943 (בן 80)
ג'ימה, אתיופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות אתיופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1963 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים מכללת ברקלי למוזיקה, Lindisfarne College עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מוסיקאי, מלחין, מעבד
סוגה אתיו-ג'אז, מוזיקה אפריקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה ויברפון, תופי קונגה
פרסים והוקרה עמית האקדמיה האתיופית למדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מולאטו אסטטקה (באמהרית: ሙላቱ አስታጥቄ  ובאנגלית: Mulatu Astatke ) נולד בג׳ימה, אתיופיה, דצמבר 1943. מוזיקאי, מלחין, מעבד ואישיות משפיעה וחלוצית בתולדות המוזיקה האתיופית והעולמית. נודע כמייסד האתיו-ג׳אז, ז׳אנר המשלב מוזיקה אתיופית מסורתית עם יסודות ג׳אז ומוזיקה לטינית. את התזמורות בראשן הוא עומד מוביל אסטטקה בנגינה על ויברפון ותופי קונגה, כלים שאותם הכיר למוזיקה האתיופית. סגנונו המוזיקלי הייחודי ופועלו התרבותי זכו להכרה מחודשת ונרחבת בעקבות סרטו של ג׳ים ג׳רמוש ״פרחים שבורים״ משנת 2005.

ילדות ונערות

אסטטקה נולד ב-19 בדצמבר 1943 בעיר ג׳ימה שבדרום מערב אתיופיה, בן שני מבין ארבעה לאביו, אטו אסטטקה טאסיו (Ato Astatke Tasew) ואמו, ווזרו טטרוורק מולאט (Wezero Taterework Mulat). אבי המשפחה היה פעיל בתנועה הפטריוטית-הלאומית של אתיופיה בתקופת הכיבוש האיטלקי, ובשנת 1943 קבל מינוי ממשלתי שבעקבותיו עברה המשפחה לאדיס אבבה. מאוחר יותר נפרדו הוריו, וסבתו של מולאטו גידלה אותו ואת אחיו. באדיס למד מולאטו בבית הספר האנגלי סנפורד (Sanford English School) והצטיין בלימודי המדעים, במיוחד בפיזיקה.[1]

כאשר היה בן 15 וזכה להזדמנות הנדירה ללמוד בחו״ל. העיסוק המוזיקלי כלל לא היה באופק עבור מולאטו הצעיר, ששאף אז לקריירה מכובדת בתחום ההנדסה האווירית.[1] הוא נשלח ע״י משפחתו לאנגליה ללמוד בבית הספר הפרטי Lyndisfarne College בוויילס, שם התעתד להשלים את השכלתו התיכונית טרם ייגש ללימודי מקצוע ההנדסה. עם זאת, בלניספורד הסתמנה תפנית. בראיונות מתאר אסטטקה את האווירה החברתית הפתוחה בקולג׳, שניכרה גם במסגרת הלימודים אותה הקולג׳ קידם: זו נבנתה במטרה לעודד את החניכים להתנסות במגוון תחומים עניין, ולדברי אסטטקה העניקה לו יסודות מעולים במוזיקה, ריקוד ותיפוף.[1] לאחר תקופת לימודיו בוויילס עבר אסטטקה ללונדון, ובמשך שנתיים למד בבית הספר למוסיקה של טריניטי קולג׳ (Trinity School of Music ), מהמוסדות הוותיקים והמפורסמים בתחום. במסגרת לימודיו בטריניטי התמקד אסטטקה במוזיקה קלאסית והתמחה, בין השאר, בנגינה על קלרינט ופסנתר. בנוסף, לימד את עצמו גם לתופף על קונגה, ותופף במועדון הג׳אז מטרו קלאב (Metro Club) בסוהו על מנת לשלם את שכר הלימוד.[2] בשנים אלו היה הג׳אז המודרני חדש למדי בסצנת המוזיקה בבריטניה וטרם זכה להכרה רשמית כז׳אנר מוזיקלי בפני עצמו. אי לכך לא נכלל במסגרת לימודיו הרשמית של אסטטקה, אך הוא היה נחוש להכיר מוזיקאים רבים ככל הניתן במועדוני הג׳אז המקומיים ולהיחשף לעבודתם של היוצרים שהיו בחזית התחום דאז, כגון צ׳רלי פארקר ומיילס דייוויס. אסטטקה התערה בסצנת המוזיקה הלונדונית של התקופה, וליווה בכלי הקשה שונים מוזיקאים בעלי שם כגון אדמונדו רוס (Edmundo Ros) וטבי הייז (Tubby Hayes). הוא התרשם במיוחד מסצנת הלאטינו-ג׳אז שפרחה במועדון של רוני סקוט (Ronnie Scott's Jazz Club), שם התנסה בסגנונות רבים ומגוונים כגון מוזיקה לאטינית וקאריבית, קובנית, ומערב-אפריקאית. אסטטקה, מצדו, הביא אל הג׳מים בהם השתתף את מקצבי מולדתו. הוא מספר כי ככל שגדלה מעורבותו בסצנת הפיוז׳ן, כך התחוור לו כי על אף עושרה וייחודה המרתקים של המורשת המוזיקלית האתיופית, היא אינה מוכרת דיה ואינה זוכה לייצוג הראוי לה על הבמות.[2]

באותו התקופה נודע לאסטטקה מעמיתיו לנגינה על קיומו של בית הספר למוסיקה ברקלי בבוסטון (Berklee College of Music), באותה התקופה בית הספר היחיד בעולם לג׳אז. אסטטקה צלח את מבחני הכניסה לא קושי, ובשנת 1962 החל את לימודיו בברקלי והיה לסטודנט האפריקאי הראשון ללמוד במוסד המפורסם. מסגרת הלימודים בברקלי הציעה את האפשרות הייחודית דאז להתמקצע בהלחנה ובתזמור להרכבים גדולים, תחום שמשך את מולאטו הצעיר ואשר בו אכן נודע לו לימים כישרון בולט. מלבד התמקצעותו בתחום זה, העמיק אסטטקה במסגרת לימודיו בברקלי גם את כישורי הנגינה שלו בכלי הקשה שונים, ביניהם הוויברפון - אחד הכלים שהפכו מזוהים עמו במיוחד בהמשך.

עבודות מוקדמות והחזרה לאתיופיה בסוף שנות ה-60

לאחר תקופת לימודיו בבוסטון עבר אסטטקה לניו-יורק, שם התערה מיד בסצנת הג׳אז והלאטינו האמריקאית. הוא חבר למוזיקאי הנערץ עליו טיטו פואנטה (Tito Puente) והקשיב בקביעות לקאל צ׳יידר (Cal Tjader) ולטיטו רודריגז (Tito Rodríguez) אשר שילבו כל אחד בדרכו ג׳אז עם יסודות לאטיניים מובהקים. אסטטקה הסתקרן והושפע גם מגישתם של ג׳ון קולטריין ומיילס דיוויס לסגנון ההלחנה של שיטת 12 הטונים. הוא הקים רביעיית ג׳אז בשם Mulato Estatke Quartet  עמה הקליט ב 1964/65 את האלבום Ethiopian Jazz  בלייבל של גיל סנפר (Gil Snapper). בשנת 1966 הקליט את אלבום הסולו הראשון שלו, Afro-Latin Soul, Volumes 1&2 בלייבל הברוקלינאי Worthy Records . היצירות באלבום זה אינסטרומנטליות כולן, למעט שיר יחיד בשם I Faram Gami I Faram  שמושר בספרדית. באלבום מככבת נגינת הוויברפון של אסטטקה, בגיבוי פסנתר ותופי קונגה ובונגו במקצבים לטיניים. Afro-Latin Soul  מזכיר במידה רבה אלבומי ג׳אז לטיני אחרים שהוקלטו באותה התקופה, אך מצויים בו גם אלמנטים מסוימים המאפיינים את הסגנון הייחודי שיציג המוזיקאי בהמשך דרכו. בין השאר, מסמן Afro-Latin Soul  את חשיבותם של תופי הקונגה והבונגו ביצירתו של אסטטקה, כלים אשר נכנסו לשימוש במוזיקה האתיופית הפופולרית בעקבות יצירתו.[3]

בשלב זה הסתמן לאסטטקה עתיד מבטיח בארה״ב, אך תחת להישאר ולבסס את מעמדו במערב החליט לשוב לאתיופיה. ההחלטה נעשתה מתוך מודעות חברתית ולאומית מובהקת, ובכוונה מוצהרת לחזור ולתרום את חלקו לסצנת המוזיקה המתפתחת באתיופיה.[4][5][6] ב-1969 חזר אסטטקה למולדתו כשהוא נושא עמו את בשורת הסגנון שפיתח, לו קרא ׳אתיו-ג׳אז׳.  בתקופה הבאה יעבוד, יופיע ויקליט עם מוזיקאים מובילים באתיופיה וארה״ב, וישפיע רבות על פני המוזיקה האתיופית בתחומי אתיופיה ומחוצה לה.

החזרה לאתיופיה והמשך העשייה בין היבשות

רקע: נקודות ציון בהתפתחות המוזיקה הפופולרית באתיופיה 1920–1970

אתיופיה מתייחדת בהיסטוריה עתיקה ביותר של רציפות מדינית, אשר בגינה גם מסורותיה המוזיקליות נשתמרו בצורה יוצאת דופן.[7] בניגוד למדינות אחרות בקרן אפריקה לא ניכרו בה השפעות הקולוניאליזם האירופי, ומרחבי המוזיקה המגוונים של הארץ שמרו על סגנונם העממי המסורתי במשך שנים רבות. נקודת מפנה חשובה התרחשה בתקופת שלטונו של הקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie). בשנת 1924 נסע לביקור דיפלומטי באירופה ובדרכו חזרה עבר בירושלים, שם נערכה עבורו קבלת פנים רשמית שכללה הופעה של תזמורת כלי נשיפה שנגניה היו צעירים ארמניים יתומים, פליטי הטבח הטורקי בשנת 1915. התזמורת עשתה על הנסיך רושם כה עז, שבחזרתו לאתיופיה הביא עמו את התזמורת על כלל נגניה, ומינה אותה מידית לתזמורת הרשמית של אתיופיה בפועל. בראש התזמורת הוצב קוורוק נלבנדיאן (Kevrok Nalbandian), פרופסור למוזיקה ממוצא ארמני, אשר גם הלחין עבור התזמורת את היצירה שהייתה להמנון הלאומי הראשון של אתיופיה (ושמשה כהמנון הלאומי עד נפילת שלטונו של סלאסי במהפכת 1974).[8] בעקבות המהלך של סלאסי זכתה המוזיקה באתיופיה לראשונה למעמד רשמי בו הוכרה כמוקד של זהות תרבותית והשתייכות לאומית. התזמורת שהביא סלאסי מירושלים ונודעה בשם Arba Lijotch  (׳ארבעים הילדים׳) זכתה לפופולריות רבה והיוותה חיל חלוץ לשלל תזמורות רשמיות שהוקמו וטופחו בחסות ממשלתית. התזמורות הרשמיות ניגנו בעיקר מוזיקה מסורתית אך שולבו בהן מגוון הולך ומתרחב של כלי נשיפה ותופים מקומיים, וניכרו בהן השפעות מארשים צבאיים בסגנון אירופאי.[9] פעילות התזמורות הושבתה עם פלישת איטליה לאתיופיה בשנת 1935 כשהמשטר הפאשיסטי פעל לדיכויו של כל סממן תרבות מקומי, והמצב נמשך עד הדיפת הכיבוש האיטלקי בשנת 1941. לאחר הדיפת הכיבוש חידש סלאסי את שלטונו, ואתיופיה עמדה בפתחה של תקופה חדשה, שתמורותיה ניכרו גם בזירת התרבות של המוזיקה. תזמורות כלי הנשיפה הרשמיות חזרו לפעילות וכללו עתה גם כלי קשת שונים; שידורי הרדיו שהופסקו תחת המשטר הפאשיסטי התחדשו וזמן אויר ניכר הוקדש לתוכניות מוזיקה. תופעה משמעותית נוספת בתקופה זו הייתה הגל האדיר של התעניינות בג׳אז שסחף את המדינה. המוזיקולוג פרנסיס פלסטו (Francis Falceto) מתאר את השפעת הג׳אז באתיופיה כתופעה בעלת ממד גלובלי ולוקאלי-פרטיקולרי גם יחד. לדברי פלסטו היה האימוץ הנלהב של הג׳אז, במיוחד בנוסח תזמורות הסווינג בסגנון המוזיקאים גלן מילר, וטומי דורסי, תופעה שסחפה את כלל אפריקה כמו גם את אירופה המשוחררת מאימת הכיבוש הנאצי. ועם זאת, להשפעתה בתחומי אתיופיה היה גם ממד ייחודי.[10] על התשתית הפופולרית של התזמורות הרשמיות, קמו עתה הרכבי כלי נשיפה ותופים ג׳אזיסטיים ברוחם, ששילבו בוגי-ווגי, ממבו, ומלודיות אתיופיות פופולריות לכדי גרוב אתיופי בעל אופי יוצא דופן. עם זאת, ההרכבים לא אימצו את הפיתוחים המודליים המורכבים האופייניים לג׳אז המתוזמר, והסגנון החדש נותר מסורתי מבחינת המלודיות והקצב.[11] לצד הטרנד החדש, הצמיחו העשורים שלאחר המלחמה הסתעפות מוזיקלית ייחודית נוספת - מעין נוסח חדש של מוזיקה עממית, שבו שולבו מסורות ותיקות שעד אז היו נפרדות, ועורבו בו הן אלמנטים מן המסורת המוזיקלית הצפון-אתיופית, שנשענת על סולם בעל חמישה טונים, והן אלמנטים מהמוזיקה האופיינית לדרום-אתיופיה, שבה יש תערובת סגנונות שכוללת גם השפעות הודיות וסיניות.[12] שתי התפתחויות חשובות נוספות מאותה התקופה היו הקמת התיאטרון הלאומי בשנת 1958, אשר במסגרתו הועלו לראשונה הופעות של הרכבים שכללו כלים מסורתיים מרובים, ופתיחת בית הספר יארד למוזיקה (Yard School of Music) באוניברסיטת אדיס אבבה (1963) אשר קיים קורסים של מוזיקה מסורתית ומודרנית כאחד, ושלהופעות של תזמורותיו הייתה השפעה על הפופולריזציה של המוזיקה המסורתית באתיופיה. בתקופה של סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, כאשר חוזר אסטטקה לאתיופיה, ישנה פריחה של מועדוני רית׳ם אנד בלוז (Rhythm and blues) ומוזיקת נשמה (Soul) באדיס אבבה, סגנונות שהשפעתם ניכרת אצל אמני הפופ האתיופיים המצליחים של התקופה.[13]

פועלו ומקומו של אסטטקה ב״תור הזהב״ של המוזיקה האתיופית - שנות ה-70

ההתרחשויות הנזכרות לעיל היוו את הרקע לחזרתו של אסטטקה לאתיופיה, אותה עזב בשנות ה-50 כנער השואף ללמוד בחו״ל לקראת קריירה בהנדסה אווירית. עתה, מעט יותר מעשור לאחר מכן, הוא שב למולדת כאישיות בעלת מעמד יוצא דופן ומטען תרבותי ייחודי: המוזיקאי האתיופי הראשון לקבל הכשרה מחוץ לגבולות ארצו וזאת במוסדות החשובים והמתקדמים ביותר בתחום; שגרירה הראשון של התרבות האתיופית בחו״ל, אשר זכה להערכה ניכרת ושיתף פעולה עם השמות הגדולים של הג׳אז בעולם. אסטטקה חוזר לאדיס אבבה התוססת, ועד מהרה הוא עסוק בהלחנה ובעיבוד עבור המוזיקאים והזמרים הבולטים של התקופה, ביניהם טילהון גססה (Tilahun Gessesse), ביזונש בקלה (Bizunesh Bekele), מחמוד אחמד (Mahmoud Ahmed), מולוקן מלסי (Muliken Melese) ואמנים בולטים אחרים. אמן מוכשר ופופולרי נוסף שעמו עבד אסטטקה באותה התקופה היה ג׳ירמה ביינה (Girma Beyene)  - זמר, נגן פסנתר ואורגן שהיה גם מלחין ומעבד, והושפע, כמו מוזיקאים פופולריים אחרים של התקופה, מסגנונו הייחודי של אסטטקה.

מלבד עבודות הלחנה ועיבוד שערך עבור מוזיקאים אחרים הקים אסטטקה גם הרכבים משל עצמו, כמו Ethio Stars  וה All-Star Band  (בו כיכב גם ג׳ירמה ביינה). בהרכבים אלו ניגן אסטטקה בוויברפון, פסנתר וכלי הקשה שונים אשר נכנסו בעקבותיו לשימוש במוזיקה הפופולרית. האלבום הראשון אותו של אסטטקה באדיס היה Kulumanqueleshi, שהוקלט תחת הלייבל פיליפס אתיופיה (Philips Ethiopia). באלבום מככבת שירתו של כוכב הזמר האתיופי דאז, טילהון גססה, והוא זכה להצלחה רבה. מעמדו של אסטטקה כמוזיקאי חדשני מוביל וכשגרירו המובהק של הג׳אז באתיופיה הלך והתבסס, וכאשר הגיעו דיוק אלינגטון ותזמורתו לסיבוב הופעות באתיופיה בנובמבר 1973 הופיע אסטטקה עם התזמורת כנגן אורח. לבקשת השגרירות האמריקאית אף שימש בן לוויה למוזיקאי המפורסם, הראה לאלינגטון את אדיס והכיר לו מועדונים, מוזיקאים וכלים מקומיים. בתגובתו הנלהבת של המוזיקאי הנערץ לגילויים אלו ראה אסטטקה הישג ומקור לגאווה: תחושתו הייתה כי סוף-סוף זוכים הג׳אז האפריקאי ויוצריו להכרה ראויה.[14]

בשנות ה-70 המוקדמות הקים אמחה אשתה (Amha Eshèté) את הלייבל הראשון בבעלות אתיופית, Amha Recordes. אשתה לא היה נלהב ביותר להקליט יצירות אינסטרומנטליות, תחום שמאז ומעולם היה עיקר עניינו של אסטטקה, אך היו פחות כדאיות מסחרית לעומת פזמונים מושרים. למרות זאת, עד סגירת הלייבל בשנת 1975 היה ׳אמחה רקורדס׳ המוציא לאור העיקרי של הקלטות האתיו-ג׳אז של אסטטקה, עובדה המעידה על מעמדו המוערך של אסטטקה כיוצר, במיוחד לאור שתי הדוגמאות הבאות משנת 1974.  באותה השנה שחרר הלייבל את האלבום Yekatit Ethio Jazz של אסטטקה שהוא נקודת ציון משמעותית לא רק בקריירה של אסטטקה אלא במוזיקה ובתרבות האתיופית בכלל: ׳יקטיט׳ - אלבום שמציג את האתיו-ג׳אז הייחודי של אסטטקה שפה מתאפיין בגוונים בולטים של פאנק ומוזיקת נשמה - הנו האלבום האתיופי הראשון (ומקרה יוצא דופן עד היום) שזכה לצאת לאור כיחידה שלמה בפני עצמו, ולא כאסופת להיטים שיצאו כסינגלים במקור.[14] דוגמה נוספת למעמדו יוצא הדופן ולמקומו המשפיע של אסטטקה בשדה המוזיקה האינסטרומנטלית באתיופיה ניכרת בכך שבאסופת הלהיטים האינסטרומנטליים שהוציא הלייבל באותה השנה תחת השם Ethiopian Modern Instrumentals Hits   - שישה מבין עשרת הלהיטים באוסף הנם של אסטטקה. תוך כדי פעולתו הענפה והפורה באתיופיה, המשיך מולאטו לנסוע להופעות ולהקלטות עם אמנים ידועי שם בארה״ב. אחת ההקלטות הבולטות מתקופה זו היא האלבום המצליח Mulato of Ethiopia שהוקלט בלייבלWorthy Records  בשנת 1972. תנופה זו של עשייה והכרה בינלאומית  באתיו-ג׳אז של אסטטקה נבלמה עם מאורעות מהפכת 1974. בשני העשורים הבאים יתמודד המוזיקאי עם התנאים התרבותיים והפוליטיים הקשים שחוותה אתיופיה בתקופה זו, אך גם תחת נסיבות אלו ימשיך לנתב את מרצו המוזיקלי תוך מחויבות לתרבותו ולארצו.

פעילות בתקופת שלטון הדרג

רקע: מהפכת 1974 והאווירה התרבותית-פוליטית בתקופת שלטון הדרג

בשנת 1974, לאחר תקופה של אי שקט פוליטי ובעיצומו של משבר כלכלי קשה, הודח הקיסר היילה סלאסי ואת השלטון תפסה החונטה הצבאית האתיופית - הדרג (the Derg) (בתרגום מגעז - ״ועדה״ או ״מועצה״). בהתחלה נראתה עלייתו של הארגון לשלטון כמבשרת מודרניזציה פוליטית עבור אתיופיה: בניגוד למקובל בפוליטיקה האתיופית עד אז, הדרג קבל את הכרעותיו הפוליטיות בתהליך מוסדר של התייעצות והצבעה. הטרמינולוגיה הסוציאליסטית בה השתמש הארגון יצרה ציפיה כי יתחולל באתיופיה מעבר לממשל סוציאליסטי, אך עם מנהיגותו ההולכת ומתגבשת של מנגיסטו היילה-מרים (Mengistu Haile Mariam) לבשה המהפכה פנים שונות. מנגיסטו היה אחד משני מנהיגיה הבולטים של המהפכה, יחד עם הגנרל אמן מיכאל אנדום (Aman Mikael Andom). אך בניגון לאמן, שהיה פרו-מערבי מובהק וחתר לדמוקרטיזציה פוליטית וביזור שלטוני, הדגיש מנגיסטו את עליונותה חסרת הפשרות של המדינה על הפרט, היה רחוק מכל ליברליזם ודגל בריכוזיות פוליטית.[15] בדיעבד הסתבר כי מנגיסטו שאף למעשה לשלטון יחיד במדינה טוטליטרית: הוא פעל באלימות וללא מעצורים, ותוך ארבע שנים בלבד הצליח לחסל את כל התארגנויות שבישרו תמורה ערכית ופוליטית עבור אתיופיה: החל מיריבו אנדום, דרך חיסולם של כל הבולטים והמשכילים שבחברי הדרג וכלה בפיזור ציבור הסטודנטים, שהיו עשויים להתאגד כנגדו. הסטודנטים פוזרו בצו-מדינה לקצווי הארץ הנדחים ביותר במסווה סיסמאות ״חיסול הבערות והבאת בשורת המהפכה״.[16] בזירת התרבות נקט מנגיסטו במספר קווי פעולה במקביל. מחד, נעשה ניסיון לחסל כל מסורת שנקשרה לעבר הקדום והקרוב כאחד של אתיופיה טרם המהפכה. מאידך, נעשה ניסיון לייצר בזריזות תרבות אתיופית עממית-חילונית על חשבון המסורתית: אמנים, עיתונאים, סופרים ואנשי אקדמיה גויסו להמציא במהירות סגנונות חדשים של אמנות אתיופית חילונית, ביניהם שירה ומוזיקה בתכנים ובמקצבים צבאיים. מנגיסטו דרש חילון, כי מטרתו הייתה להציב את המדינה כמוקד עליון לזהות הלאומית ולטשטש את ההשתייכות הדתית או האתנית.[17] אופן הפעולה השלישי של מנגיסטו שירת את אותה המטרה, מכיוון אחר: ממשל מנגיסטו פעל להענקת מעמד רשמי למרחבי תרבות אשר לא זכו לייצוג או לגיטימציה בתקופת השליטים הקודמים. לדוגמה, מנגיסטו פעל לקדם א האסלאם לעמדת שוויון עם הנצרות. עם זאת, מגמתו של המהלך לא הייתה לעודד את האסלאם כמרכיב בזהות האתיופית, אלא לחתור תחת מעמדה הדומיננטי של הכנסייה הנוצרית האתיופית כבסיס להשתייכות לאומית ותרבותית. פעולות נוספות של פתיחות תרבותית לכאורה היו עידוד החייאתן של כמה שפות מקומיות חשובות והנחלתן, ובשנת 1976 הוקם ״המוסד ללאומים״, אשר היה אמור להגדיר את אפיקי הביטוי וההשתתפות של בני העמים והקבוצות האתניות השונות בתרבות. לפעולות אלו הייתה, ללא ספק, משמעות בהמשך דרכה של המדינה. עם זאת, יש להכיר כי בתקופת רודנותו של מנגיסטו הן שימשו בעיקר להצגת חזות של פתיחות תרבותית, ובפועל שירתו מגמה של ״הפרד ומשול״ בתוך החברה האתיופית, כשהמטרה הייתה להציב את המדינה ומטרותיה מעל הפרט, תוך משטר כפיה אלים ומאיים.[18]

החלטתו של אסטטקה להישאר באתיופיה ופועלו בתקופת שלטון הדרג

הלך הרוח בתקופת שלטונו של מנגיסטו היה רחוק מתחושת החירות והפלורליזם שהפרתה את המוזיקה האתיופית בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה. כבר בשנת 1975 נסגרו הלייבל אמחה-רקורדס כמו גם אולפנים אחרים בבעלות פרטית, שהיוו בית לסגנונות המוזיקה השונים באתיופיה ולאתיו-ג׳אז בכלל זאת. בראיון משנת 2006 סיפר אסטטקה כי כמוזיקאי בתקופה זו ״היה עליך להיזהר מאוד במה שניגנת. כל מה שנחשד כסגנון אמריקאי היה מגונה... והיו הוראות מפורשות מה מותר לנגן ומה אסור״.[19] כמו אתיופים רבים אחרים, רבים מעמיתיו של אסטטקה הוגלו, או ברחו, מאתיופיה רדופת הטרור.[20] אסטטקה, עם זאת, נשאר באתיופיה. אפשרויות ההקלטה וההופעה של סגנונו הייחודי נחסמו, אך הוא הפנה את מרצו וכשרונותיו לנתיבים אחרים: הוא פנה לחקור את המוזיקה העתיקה של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית (הזרם הדתי הגדול ביותר באתיופיה, שעמו נמנה גם אסטטקה), הקדיש זמן ניכר להוראה והיה חבר פעיל במוסדות שונים שקמו בתחום התרבות והמוזיקה בתקופה זו. בין השאר, לימד במרכז ללימודי תרבות של אוניברסיטת אדיס אבבה (בין השנים 1987–1992), שימש כמנחה מוזיקלי בקולג׳ יוניטי (Unity University College) והנחה סמינרים בתיאטרון הלאומי. אסטטקה שימש גם כחבר בוועדה המנהלית של אגודת המוזיקה האתיופית (the Music Association of Ethiopia) וכן הפך לחבר בארגון פרס האמנות והמדיה האתיופי (the Ethiopuan Ard and Media Award Organization). מיזם מרחיק לכת של אסטטקה מתקופה זו היה ארגון סיבוב הופעות בינלאומי של הרכב תרבות אתיופי בן 60 איש, ביניהם זמרים, נגנים ורקדנים. אסטטקה שימש כמנחה ומעבד מוזיקלי להרכב וגם כתב למענו מספר יצירות. הפרויקט זכה לברכת השלטון, ככל הנראה כחלק מהניסיון לְהָזֵם את התדמית השלילית של מנגיסטו ואתיופיה בעולם באותן השנים, וזכה להצלחה רבה.[21] בשנות ה-80 הקים אסטטקה הרכב כלי נשיפה ומיתרים בשם Ethio Stars  אשר ערך הופעות ברחבי אפריקה והמזרח התיכון, וניגן תחת חוזה עבודה עבור מלונות רשת שרתון (Sheraton Hotel group).[22]

שנות המפנה באתיופיה ופועלו של אסטטקה

בשנת 1991 הדיח צבא הכוחות העממיים הדמוקרטיים האתיופיים את שלטון הדרג.[23] תקופת הרודנות של מנגיסטו תמה, אך אתיופיה הייתה רחוקה מעמדת רווחה ויציבות כלכלית ומדינית. התאוששותה של הפעילות התרבותית הייתה איטית למדי, אך בתוך כך פעל אסטטקה נמרצות לקידום תהליכים אלו. בשנת 2000 הקים באדיס אבבה את מרכז מולאטו אסטטקה לג׳אז אפריקאי (Mulato Estatke African Jazz Village), שמגמתו הייתה ללמד ולעודד מוזיקה ואמנות אתיופית מתוך נקודת המבט הרחבה והעשירה שאפיינה את אסטטקה: המרכז כלל בית ספר לג׳אז, סטודיו וגלריית אמנות, ושימש גם לשידור תוכניות רדיו, במסגרתן שידר אסטטקה תוכניות בוקר וערב שישה ימים בשבוע, כשהוא משמיע מגוון רחב של סגנונות מוזיקליים - ג׳אז, פיוז׳ן, מוזיקה קלאסית ומוזיקה פופולרית. בראיונות סיפר כי תגובות הציבור היו נלהבות, וכי התוכניות אכן תרמו להרחבת העניין בסוגי המוזיקה השונים בקרב ציבור המאזינים האתיופי.[21]

על סף המאה ה-21 נכרו תמורות גוברות באתיופיה בכלל ובזירת המוזיקה בפרט, ועבור אסטטקה נפתחו מחדש אפשרויות שהיו חסומות מזה זמן רב. אין ספק כי נאמנותו של המוזיקאי למולדתו בעשוריה הקשים גבתה ממנו מחיר לא מבוטל, שבא לידי ביטוי הן בהצרת אופקיו האמנותיים והגבלתו כיוצר, והן בעיכובה של ההכרה הבינלאומית הראויה לו. ניתן וראוי להעריך את ממדיה של ההגבלה שחווה כאמן וכאדם באותן השנים, מתוך דברים שאמר המוזיקאי והוא בן 66 (בתרגום חופשי מתוך ראיון שהעניק בשנת 2006): ״זה נהדר כל כך עכשיו, להקליט שוב, ויש לי כל כך הרבה תוכניות שחיכו במגירה, אלו זמנים מעניינים כל כך עבורי. אני הולך לעשות מה שאני באמת רוצה לעשות עכשיו״.[24]

שנות התשעים והחזרה לפעילות בינלאומית

בתחילת שנות ה-90 החלו חובבי מוזיקה ברחבי העולם להתוודע מחדש ליצירתו של אסטטקה. אלבומי הוויניל של הקלטות האתיו-ג׳אז באמחה-רקורדס מ׳תור הזהב׳ של שנות ה-70 הפכו לאוצר אספנות, והלייבל הצרפתי בודה-מוזיק (Buda Musique) החל בהוצאתן מחדש על גבי תקליטורים כחלק מסדרת אתיופיקס (Éthiopiques). אסטטקה היה האמן הראשון שזכה לכותר המוקדש בלעדית ליצירתו, עם הכותר Ethiopiques, vol.4: Ethio Jazz Musique Instrumentale 1969-1974. האלבום זכה להצלחה בינלאומית, והרחיב את קהל המאזינים והמעריצים של אסטטקה לממדים חדשים. בעוד השפעת האתיו-ג׳אז תופסת תאוצה ברחבי אתיופיה וניכרת ביצירתם של אמנים מצליחים כגון כנען (Kna'an), הוקם בשנת 1997 בארה״ב ההרכב Either/Orchestra, שמעבד ומבצע מוזיקה אתיופית פופולרית. ההרכב זכה להצלחה רבה, ובמהרה הפך לנציג הלא-אתיופי הבולט ביותר של האתיו-ג׳אז. בהשפעת מולאטו ואחרים, הגיעו אית׳ר/אורקסטרה להופיע בפסטיבל המוזיקה האתיופית באדיס אבבה בינואר 2004, ובעקבות האירוע החל שיתוף פעולה פורה בין אסטטקה להרכב. הלייבל בודה-מוזיק הקליט את ההופעה, שיצא לאור שנה לאחר מכן ככותר ה-20 בסדרת אתיופיקס: Live In Addis: Ethiopiques, Vol.20 . עוד בשנת 2004 התארח מולאטו בצמד הופעות של Either/Orchestra בארה״ב, והאירוע זכה לתהודה ניכרת: ההופעות שודרו ברדיו והוקלטו ע״י בודה-מוזיק במטרה לפרסמן בעתיד כחלק מסדרת אתיופיקס. כתבות על ההופעות התפרסמו בעיתונים מובילים כגון הבוסטון גלוב (The Boston Globe) והפיניקס (The Phoenix), ובתוכן הוקדש מקום לתיאור ייחודם וחלוציותם של אסטטקה וסגנון האתיו-ג׳אז.[24] בשנת 2005 יצא אסטטקה למסע הופעות נוסף בארה״ב לרגל השקת  Live In Addis: Ethiopiques, Vol.20, ובסוף אותה השנה, עם צאת סרטו של ג׳ים ג׳רמוש ״פרחים שבורים״ (Broken Flowers), הגיעה הקריירה של אסטטקה לשיא חדש.

״פרחים שבורים״ והמשך הדרך

בשלהי שנת 2005 יצא לאקרנים סרטו של ג׳ים ג׳רמוש ״פרחים שבורים״ (Broken Flowers). הקרנת הבכורה בפסטיבל קאן זיכתה את הסרט בפרס הגרנד פרי (Grand Prix), והקרנותיו המסחריות זכו אף הן להצלחה מרובה. תשומת לב ניכרת הוקדשה לפסקול הסרט בו מככבת יצירתו של אסטטקה בשבע מתוך תריסר רצועות, והמוזיקה של אסטטקה הגיעה לקהלים חדשים ברחבי העולם ולהכרה נרחבת מאי פעם.[25] יצירותיו החלו לשמש כמוזיקת רקע וקישור בתוכניות הרדיו הלאומי הציבורי בארה״ב, בעיקר בתוכנית הפופולרית This American Life. אמני היפ-הופ שונים החלו לדגום מיצירותיו של אסטטקה, ביניהם נאס, דמיאן מארלי, קניה וסט ואחרים. אסטטקה המשיך לשתף פעולה עם אית׳ר/אורקסטרה, ובשנת 2008 הופיע עמם בארה״ב, אנגליה, גרמניה, הולנד, אירלנד, וקנדה. באותה השנה החל לשתף פעולה גם עם ההרכב הלונדוני ההליוסנטריקס (The Heliocentrics), והקליט עמם את האלבום Inspiration Information Vol. 3, הכולל עיבודים חדשים ליצירות ותיקות של אסטטקה וגם חומרים חדשים שנכתבו על ידי ההרכב עם אסטטקה עצמו.

ב 2008 קבל אסטטקה מענק מאת מוסד רדקליף למחקר מתקדם בהרוורד (The Radcliffe Institute Fellowship Program), במסגרתו עבד על פיתוח גרסות מודרניות לכלי נגינה אתיופיים מסורתיים, וגם הציג ביצוע בכורה של חלק מאופרה פרי עטו. האופרה קרויה על שם הקדוש יארד (Yared), מי שנחשב אבי המוזיקה של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית ומשלבת מזמורים כנסייתיים עתיקים, כלי נגינה מסורתיים וכלים אלקטרוניים.[26] בנוסף, התארח אסטטקה  במכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטס (MIT) שם העביר הרצאות וסדנאות אמן, וכן ייעץ למעבדת המדיה של המכון בפרויקט לפיתוח גרסה מודרנית של קראר (Krar), כלי נגינה אתיופי מסורתי.

בפברואר 2009 הופיע אסטטקה באודיטוריום לקמן (Lukman Auditorium)  בלוס אנג׳לס עם הרכב שכלל מוזיקאי ג׳אז מובילים, כגון בני מופין (Bennie Maupin), אזאר לורנס (Azar Lowrence) ופיל רנלין (Phil Renelin). כמו כן הוציא מולאטו סט כפול של דיסקים למכירה בלעדית בחברת התעופה האתיופית Ethiopian Airlines. דיסק אחד מציג אוסף סגנונות מוזיקה מאזורים שונים באתיופיה, והשני מכיל הקלטות אולפן מקוריות. במאי 2016 הוענק לאסטטקה התואר דוקטור לשם כבוד מטעם ביה״ס למוזיקה של אוניברסיטת ברקלי.[27] בשנת 2015 החל אסטטקה לעבוד על הקלטת אלבום עם ההרכב Black Jesus Experience, שהחל מ-2009 שימש כהרכב המלווה הקבוע של אסטטקה בהופעותיו באוסטרליה. האלבום שיצא תחת השם Cradle of Humanity הושק בפסטיבל הג׳אז של מלבורן (Melbourne Jazz Festival) ב-2016.

הופעות בישראל

במאי 2011 הופיע מולאטו אסטטקה במועדון הבארבי, והגיע לישראל שוב בספטמבר 2016 לשתי הופעות במסגרת פסטיבל מוזיקה מקודשת בירושלים.

דיסקוגרפיה

כמוביל ההרכב

·     Maskaram Setaba 7" (1966, Addis Ababa Records, US)

·     Afro-Latin Soul, Volume 1 (1966, Worthy Records, US)

·     Afro-Latin Soul, Volume 2 (1966, Worthy Records, US)

·     Mulatu of Ethiopia LP (1972, Worthy Records, US)

·     Yekatit Ethio Jazz LP (1974, Amha Records, Ethiopia)

·     Plays Ethio Jazz LP (1989, Poljazz, Poland)

·     From New York City to Addis Ababa: The Best of Mulatu Astatke

·     Mulatu Astatke

·     Assiyo Bellema

·     Éthiopiques, Vol. 4: Ethio Jazz & Musique Instrumentale, 1969–1974 CD (1998, Buda Musique, France)

·     Mulatu Steps Ahead with the Either/Orchestra CD/2xLP (2010, Strut, Germany)

·     Sketches of Ethiopia Vinyl, LP (2013, Jazz Village, France)

כמוזיקאי בשיתוף פעולה

·     Tche Belew with Hailu Mergia & The Walias Band (1977, Kaifa Records, Ethiopia)

·     Inspiration Information with The Heliocentrics (2009)

·     Cradle of Humanity with Black Jesus Experience (2016)

במסגרת אוספים

·     Ethiopian Modern Instrumentals Hits LP (1974, Amha Records, Ethiopia)

·     New York–Addis–London: The Story of Ethio Jazz 1965–1975

·     The Rough Guide to the Music of Ethiopia (2004, World Music Network)

·     Music from Broken Flowers Soundtrack (2005 Decca Records)

לקריאה נוספת

·     Zegeye, Abebe, (2007) Mulatu Estatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISSN:1812-5980

·     Mekonnen, Danny, (2010) Ethio-Groove on the World Stage: Music, Mobility, Mediation, Callaloo, Vol.33, pp. 299-313, Johns Hopkins University Press, ISSN: 01612492-10806512

·     Shelemay, Kay Kaufman; (2006) Ethiopian Musical Invention in Diaspora: A Tale of Three Musicians, Diaspora Vol.15 (2), pp. 303-320, University of Toronto Press, ISSN: 1044-2057

קישורים חיצוניים

·       מולאטו אסטטקה באתר AllMusic  (באנגלית)

·       מולאטו אסטטקה באתר MusicBrainz (באנגלית)

·       מולאטו אסטטקה באתר Discogs (באנגלית)

·      "פרחים שבורים״ במסד הנתונים IMDb (באנגלית)

·       עמוד האמן הרשמי של מולאטו אסטטקה בפייסבוק

·       כתבה על מולאטו אסטטקה בגרדיאן (באנגלית)

·       ראיון עם מולאטו אסטטקה באתר CNN

·      הרצאה של אסטטקה באתר RBMA (באנגלית)

·       כתבה על אסטטקה במגזין האינטרנטי ברקלי

·       מולאטו אסטטקה באתר BandCamp

·       מולאטו אסטטקה באתר Spotify

·       ביקורת במוסף גלריה של עיתון הארץ על ההופעה של מולאטו אסטטקה בישראל 2011

·       ביקורת במוסף גלריה של עיתון הארץ על ההופעה של מולאטו אסטטקה בישראל 2016

·       מולאטו אסטטקה בוחר את האלבומים ששינו את חייו באתר וואלה! תרבות

·       ראיון עם מולאטו אסטטקה באתר מוסיקה נטו

·       כתבה על מולאטו אסטטקה באתר מסע אחר

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 130
  2. ^ 1 2 Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 136
  3. ^ https://www.discogs.com/artist/286112-Mulatu-Astatke
  4. ^ Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 138
  5. ^ https://www.theguardian.com/music/2014/sep/05/mulatu-astatke-man-created-ethiopian-jazz
  6. ^ http://edition.cnn.com/2014/09/17/world/africa/mulatu-astatke-spreading-ethio-jazz-world/index.html
  7. ^ Teffera, Timkehet (2013). Western Wind Instruments and the Development of Ethiopian Popular Music. STUDIA INSTRUMENTORUM MUSICAE POPULARIS III (New Series); 2013: 349-376, p. 349
  8. ^ Teffera, Timkehet (2013). Western Wind Instruments and the Development of Ethiopian Popular Music. STUDIA INSTRUMENTORUM MUSICAE POPULARIS III (New Series); 2013: 349-376, p. 357-359
  9. ^ Teffera, Timkehet (2013). Western Wind Instruments and the Development of Ethiopian Popular Music. STUDIA INSTRUMENTORUM MUSICAE POPULARIS III (New Series); 2013: 349-376, p. 359-360
  10. ^ Falceto, Francis., Abyssinie swing : a pictorial history of modern Ethiopian music = images de la musique éthiopienne moderne, 1st ed, Addis Ababa, Ethiopia: Shama Books, 2001, עמ' 62
  11. ^ Teffera, Timkehet (2013). Western Wind Instruments and the Development of Ethiopian Popular Music. STUDIA INSTRUMENTORUM MUSICAE POPULARIS III (New Series); 2013: 349-376, p. 365
  12. ^ Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 135
  13. ^ Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 139-141
  14. ^ 1 2 Falceto, Francis., Abyssinie swing : a pictorial history of modern Ethiopian music = images de la musique éthiopienne moderne, 1st ed, Addis Ababa, Ethiopia: Shama Books, 2001, עמ' 116
  15. ^ חגי ארליך, אתיופיה - קיסרות ומהפכה בקרן אפריקה, האוניברסיטה העברית, 1997, עמ' 138
  16. ^ חגי ארליך, אתיופיה - קיסרות ומהפכה בקרן אפריקה, האוניברסיטה העברית, 1997, עמ' 141-145
  17. ^ חגי ארליך, אתיופיה - קיסרות ומהפכה בקרן אפריקה, האוניברסיטה העברית, 1997, עמ' 144-145
  18. ^ חגי ארליך, אתיופיה - קיסרות ומהפכה בקרן אפריקה, האוניברסיטה העברית, 1997, עמ' 148-149
  19. ^ Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 144
  20. ^ Teffera, Timkehet (2013). Western Wind Instruments and the Development of Ethiopian Popular Music. STUDIA INSTRUMENTORUM MUSICAE POPULARIS III (New Series); 2013: 349-376, p. 369-370
  21. ^ 1 2 Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 146
  22. ^ Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 144-146
  23. ^ מלחמת האזרחים האתיופית
  24. ^ 1 2 Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 147
  25. ^ Zegeye, Adebe (2007), Mulato Astatke, Ethio-jazz maestro, Muziki, 4:1, pp. 129-151, ISBN: 1812-5980, p. 148
  26. ^ https://www.thenational.ae/arts-culture/music/mulatu-astatke-the-career-musician-1.427138
  27. ^ https://www.berklee.edu/news/4435/eagles-alison-krauss-mulatu-astatke-receive-hono
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מולטו_אסטטקה&oldid=22529669"