בול דואר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
אין תקציר עריכה
שורה 34: שורה 34:
[[איסוף בולים]] הוא [[תחביב]] פופולרי עד כדי כך שיש מדינות המנפיקות בולים לאספנים בלבד, וערכם הכספי של בולים נדירים יכול להגיע עד למיליוני דולרים. הבול היקר ביותר הוא [[מג'נטה 1 סנט]], שנמכר ב[[מכירה פומבית]] תמורת למעלה מ-9 מיליון [[דולר אמריקני|דולרים]].
[[איסוף בולים]] הוא [[תחביב]] פופולרי עד כדי כך שיש מדינות המנפיקות בולים לאספנים בלבד, וערכם הכספי של בולים נדירים יכול להגיע עד למיליוני דולרים. הבול היקר ביותר הוא [[מג'נטה 1 סנט]], שנמכר ב[[מכירה פומבית]] תמורת למעלה מ-9 מיליון [[דולר אמריקני|דולרים]].


== בול מנוקב ==
== בול מחורר ==
בול מנוקב (ב[[אנגלית]]: '''perfin'''{{הערה|perfin הוא [[הלחם בסיסים|הלחם בסיסים חסר]] של תחילת המילים האנגליות perforated initials או perforated insignia}} או '''SPIFS'''{{הערה|SPIFS הן [[ראשי תיבות]] של Stamps Perforated with Initials of Firms and Societies}}) הוא בול דואר רגיל, שניקבו אותו בצורה מיוחדת, שלא פוגעת בשימוש בו, אך מכבידה על גניבתו.
בול מחורר (ב[[אנגלית]]: '''perfin'''{{הערה|perfin הוא [[הלחם בסיסים|הלחם בסיסים חסר]] של תחילת המילים האנגליות perforated initials או perforated insignia}} או '''SPIFS'''{{הערה|SPIFS הן [[ראשי תיבות]] של Stamps Perforated with Initials of Firms and Societies}}) הוא בול דואר רגיל, שחיררו אותו בצורה מיוחדת, שאינה פוגעת בשימוש בו, אך מכבידה על גניבתו על ידי עובדי המוסד או החברה המסחרית עבורם ביצעו את פעולת החירור.


ניקוב הבולים החל ב-[[1868]], ב[[אנגליה]] ובהמשך התפשט הנוהג למדינות אירופאיות נוספות וליתר העולם. ניקוב הבולים נועד לסמן אותם בראשי תיבות או סמלים של הבעלים וכך להכביד על גניבתם ושימוש לא מורשה או כדי לקדם רעיונות ונושאים מסוימים.
חירור הבולים החל ב-[[1868]], ב[[אנגליה]] ובהמשך התפשט הנוהג למדינות אירופאיות נוספות וליתר העולם. חירור הבולים נועד לסמן אותם בראשי תיבות או סמלים של הבעלים. חברות מסחריות ניצלו לעיתים את האפשרות הזו על מנת לעצב את חירור הבול במתכונת המקדמת את מטרות החברה.


==אישור לפטור מדמי דואר==
==אישור לפטור מדמי דואר==

גרסה מ־02:23, 27 בפברואר 2018

המונח "בול" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו בול (פירושונים).
מדען הטילים רוברט גודארד על בול שמונה סנט של ארצות הברית

בול דואר, או בקצרה בול, מודבק על מכתב על מנת להוכיח ששולח המכתב שילם לרשות הדואר המעבירה את המכתב. לרוב זהו נייר מלבני קטן המצורף למעטפה. כחלק מתהליך המשלוח, פריט הדואר נחתם במטרה לבטל את ערך הבול וכך למנוע שימוש חוזר בו. הבול הוא הגרסה הפופולרית ביותר לדמי דואר משולמים מראש, אך כיום רוב הדואר המשרדי מוחתם בחותמות מוסכמות או נשלח במעטפות שתמונת בול מודפסת עליהן. בשנים האחרונות, מכתבים נושאי בולים הופכים שכיחים פחות עקב התפתחותו של הדואר האלקטרוני והשימוש המתפתח במדבקות תשלום או במעטפות "מבויילות".

הצורה הנפוצה ביותר לבולים היא מלבן, אך לבול הדואר יכולות להיות צורות שונות, כגון משולש, מחומש ועיגול. נוסף למטרתם העיקרית של הבולים - הוכחת התשלום על העברת דבר הדואר - הם משמשים לעיתים קרובות למטרות נוספות, כגון הנצחת אירועים ואנשים חשובים. למשל, פטירתו של איש ידוע יכולה להיות מלווה בבול מיוחד שיונפק לכבודו. כיום ישנה גם אפשרות ליצור בול דואר עם תמונה אישית.

הגוף המופקד על הנפקת בולים במדינת ישראל הוא השירות הבולאי, שהוא חלק מחברת דואר ישראל.

היסטוריה

עד להמצאת הבול, דמי משלוח המכתב היו גבוהים ומשולמים על ידי נמען הדואר ולא על ידי השולח. מכל זאת התקבל כי למעשה אין ערובה כי כל הכסף שהושקע (מיון דבר הדואר, עלות השליח ועוד) אכן ישולם (במידה והנמען אינו מסוגל לשלם עבורו).

בשנת 1653 הנהיג מלך צרפת, לואי ה-14, שיטה חדשה לתשלום עבור דברי דואר, ולפיה לכל מכתב יצורף סרט נייר, שיעיד על כך שדמי המשלוח שולמו. בתוך זמן קצר ננטשה שיטה זו, לאחר שהצרפתים סירבו לאמצה.

מספר אנשים טענו כי המציאו את הבול הראשון: סר רולנד היל, ג'יימס צ'למרס ולורנץ קושיר. את הרעיון לבול דואר במתכונתו המוכרת לנו כיום, הגה סר רולנד היל בשנת 1837 כחלק מרפורמה מקיפה בשרות הדואר הבריטי. הבול הראשון בעולם, המכונה "הפני השחור" על שום ערכו וצבעו, הופיע בבריטניה בשנת 1840. על בול זה התנוסס דיוקנה של מלכת בריטניה דאז ויקטוריה, שלוש שנים לאחר שעלתה לשלטון ומאז מופיעה תמונת השליט על כל בולי הממלכה המאוחדת. זכות ראשונים זו העניקה לבריטניה את הזכות שלא לכתוב את שמה על הבולים שאותם היא מנפיקה, בעוד שאר הארצות שמנפיקות בולים חייבות לרשום את שם הארץ על הבול. בעקבותיה של בריטניה הלכו שווייץ וצרפת, ועד 1860 הונהג השימוש בבולים במדינות רבות בעולם.

22 המדינות, שכבר הנהיגו בתחומן שימוש בבולי דואר, הקימו ב-1874 את ארגון הדואר הבינלאומי[1].

בול ללא ערך נקוב

בול ללא ערך נקוב (המונח של חברת דואר ישראל הוא "בול ללא עריך") הנו בול המוגן מפני עליית מחירים. הבול משמש מעין "אסימון", שכוחו יפה לשימוש גם אם השתנה מחיר משלוח דבר הדואר. בול ללא ערך נקוב הוכנס לשימוש בפעם הראשונה בארצות הברית בשנת 1975 ולמחזור בישראל ב-12 בספטמבר 1982[2]. בולים ללא ערך נקוב מונפקים בבריטניה, ישראל, סינגפור, פינלנד, בלגיה, צרפת, נורווגיה, מונקו, שוודיה וקנדה.

שובל

ערך מורחב – שובל (בולאות)

הַשּׁוֹבֶל, המצורף לעיתים כְּשׁוּלֵי הבול, מוסיף פרטים על תוכנו של הבול בצורה גרפית המשלבת לעיתים טקסט נוסף, ולעיתים מהווה המשך של ציור הבול.

ישראל היא המדינה היחידה ששירותי הדואר שלה מנפיקים לאורך כל השנים את בוליהם עם שְׁבָלִים, בעוד במדינות אחרות מצורפים לבול שְׁבָלִים לעיתים, אך לא באופן שיטתי. ראשיתו של השובל בישראל, הוא בסדרת הבולים 'דאר עברי' שהונפקה מייד לאחר הכרזת העצמאות, בה הופיעו תצלומי מטבעות מתקופת המכבים בהם הוטבעו מילים באותיות העברית הקדומה, שאינן מוכרות לציבור הרחב. לשם כך, החליטו הממונים על הבולאות במנהלת העם להוסיף שׁוֹבֶל ובו הסבר כיתובי המטבעות[3].

שיני הבול

סימן היכר אופייני לבולי דואר הוא שוליהם המשוננים, הנוצרים מתלישת הבולים מגיליונות בהם הגבולות בין הבולים מנוקבים.

הבולים הראשונים נגזרו מתוך גיליונות מודפסים, דבר שסירבל את השימוש בהם, ובהיעדר כלי חיתוך מתאימים אף גרם לקריעתם לעיתים קרובות. על מנת להקל על הפרדת הבולים המציא הנרי ארצ'ר, אנגלי ממוצא אירי, מכונה שניקבה את הגליונות לאורך שולי הבולים. ניסיונות ראשונים לשימוש בה נעשו בשנת 1850, והחל משנת 1854 הוציאה רשות הדואר הבריטית באופן סדיר גיליונות בולים מחוררים. בארצות הברית החל ניקוב גיליונות הבולים בשנת 1857, ונפוץ מאז בעולם כולו.

איסוף בולים - בולאות

ערך מורחב – בולאות

איסוף בולים הוא תחביב פופולרי עד כדי כך שיש מדינות המנפיקות בולים לאספנים בלבד, וערכם הכספי של בולים נדירים יכול להגיע עד למיליוני דולרים. הבול היקר ביותר הוא מג'נטה 1 סנט, שנמכר במכירה פומבית תמורת למעלה מ-9 מיליון דולרים.

בול מחורר

בול מחורר (באנגלית: perfin[4] או SPIFS[5]) הוא בול דואר רגיל, שחיררו אותו בצורה מיוחדת, שאינה פוגעת בשימוש בו, אך מכבידה על גניבתו על ידי עובדי המוסד או החברה המסחרית עבורם ביצעו את פעולת החירור.

חירור הבולים החל ב-1868, באנגליה ובהמשך התפשט הנוהג למדינות אירופאיות נוספות וליתר העולם. חירור הבולים נועד לסמן אותם בראשי תיבות או סמלים של הבעלים. חברות מסחריות ניצלו לעיתים את האפשרות הזו על מנת לעצב את חירור הבול במתכונת המקדמת את מטרות החברה.

אישור לפטור מדמי דואר

גלריית תמונות

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בלגיה – עיצוב בולים בראי מסמך היסטורי – 1866
  2. ^ בול ללא ערך נקוב א'-ענף זית (הבול ללא ערך נקוב הראשון בישראל), אתר התאחדות בולאי ישראל
  3. ^ לפי התאחדות בולאי ישראל
  4. ^ perfin הוא הלחם בסיסים חסר של תחילת המילים האנגליות perforated initials או perforated insignia
  5. ^ SPIFS הן ראשי תיבות של Stamps Perforated with Initials of Firms and Societies
  6. ^ פקודות מטכ"ל 3.0203, 10 אוק' 2001 (בעבר פ"מ 60.0103)