גוסטב קלימט

גוסטב קלימט
Gustav Klimt

צילום פורטרט משנת 1914.
לידה	14 ביולי 1862 וינה, אוסטריה
פטירה	6 בפברואר 1918 (בגיל 55) וינה, אוסטריה
שם לידה	Gustav Klimt
מקום קבורה	בית הקברות של היצינג
לאום	אוסטרי
מקום לימודים	בית הספר לאמנויות שימושיות בווינה (1883)
תקופת הפעילות	1877–1918 (כ־41 שנים)
תחום יצירה	צייר
זרם באמנות	סימבוליזם, אר נובו
הושפע על ידי	פרדיננד לאופנברגר, Ludwig Minnigerode, מיכאל ריזר, יוליוס ויקטור ברגר, Karl Hrachowina
השפיע על	אגון שילה
יצירות ידועות	פורטרט של אדלה בלוך-באואר, הנשיקה, דניה
פרסים והוקרה	פרס וילה רומנה (1905) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
בן או בת זוג	אמילי פלוגה Maria Zimmermann Consuela Camilla Huber Serena Lederer Maria Učická
צאצאים	Gustav Ucicky, Otto Zimmermann, Gustav Zimmermann
מספר צאצאים	3 בן
חתימה

גוסטב קלימט (Gustav Klimt;‏ 14 ביולי 1862 - 6 בפברואר 1918, וינה) היה צייר אוסטרי, מהבולטים שבזרם היוגנדסטיל הווינאי.

ביוגרפיה

"הנשיקה" (Der Kuß), שמן על בד, 1908-1907

"יהודית עם ראש הולופרנס", שמן על בד, 1901

"דיוקנה של אדלה בלוך-באואר", הציור נמכר במחיר שיא של 135 מיליון דולר

קלימט נולד בבאומגרטן שליד וינה, השני מבין שבעת ילדיהם של ארנסט ואנה קלימט. אביו היה חרת זהב במקצועו. לכל שלושת הבנים של הזוג קלימט היה כשרון אמנותי: גוסטב, ואחיו הצעירים ארנסט וגאורג. בין השנים 1876-1882, למד קלימט במדרשה לאמנות בווינה (Kunstgewerbeschule) אצל פרדיננד לאופנברג והכשיר עצמו בתחום האמנות, בדגש על עיטור מבני ציבור. בשנת 1879 עבד אצל הצייר האנס מקרט. בשנים 1883-1892 פעל ביחד עם אחיו ארנסט קלימט, פרנץ מאטש, אדולף הירמי-הירשל ואחרים במסגרת "חבורת האמנים" (Künstlerkompagnie), אשר יצרה בין השאר את ציורי הקיר במוזיאון לתולדות האמנות בווינה ואת עיצוב הפנים של בניין התיאטרון הממלכתי (ה-Burgtheater) בעיר. הקשר עם מאטש עלה על שרטון לאחר שהצעתם לציורי התקרה באוניברסיטת וינה לא זכתה להתחבב על הציבור.

בשנת 1897 נמנה עם מייסדי תנועת הזצסיון הווינאי והיה לנשיאה הראשון עד לשנת 1899. לציורו "פילוסופיה" הוענקה מדליית זהב בתערוכה העולמית של פריז (1900), אבל האוניברסיטה של וינה סירבה לתלות אותו באחד מאולמיה כציור המייצג את הפקולטה לפילוסופיה. בשנת 1902 יצר ציור קיר שנושאו הוא בטהובן בבניין הזצסיון בווינה. בשנת 1905 פרש מהזצסיון ביחד עם קבוצת אמנים אחרים, בהם קרל מול, וציוריו הוסרו מבניין הזצסיון. בשנת 1907 צייר את הציור הידוע והאהוב ביותר שלו, "הנשיקה", שבה נראה גבר מנשק אישה על הלחי. באותה השנה יצר לראשונה קשר עם הצייר אגון שילה. בשנים 1909-1911 נסע לפריז וכן השתתף בביאנלה של ונציה. בשנת 1916 השתתף בתערוכה של "איגוד האמנים האוסטרים" בברלין ביחד עם שילה ואוסקר קוקושקה. קלימט היה חברם הטוב של מייסדי הסדנאות הווינאיות, יוזף הופמן וקולומן מוזר.

אף שלא נישא מעולם, היו לקלימט קשרים רומנטיים וארוטיים עם נשים רבות, בהן אלמה מאהלר-ורפל. בנו החזיק באחד מאוספי ציוריו הגדולים ביותר.

ב-6 בפברואר 1918 נפטר כתוצאה משבץ מוחי. הוא נקבר בבית הקברות ברובע היציג (Hietzig) בווינה.

סגנונו וקבלתו בממסד האמנותי

ציוריו של קלימט מתאפיינים בשימוש בצבעוניותם ובשימוש בזהב, והם נראים כקישוטים אלגנטים שצורתם, שהיא לעיתים קרובות פאלית, רומזת על הארוטיות של הנושא. היסטוריונים של האמנות מייחסים לקלימט מגוון רחב של השפעות, בהן השפעות מצריות, מינואיות, יווניות קלאסיות וביזנטיות. קלימט גם הושפע מתחריטיו של אלברכט דירר, מן הציור האירופאי של ימי הביניים המאוחרים, ומאמנות ה"אוקיו-אה" (浮世絵) היפנית, וכן של הצייר היפני אוגטה קורין.

עבודתו של קלימט מתאפיינת גם בהפניית עורף לסגנון הנטורליסטי שקדם לתקופתו, ובשימוש בסמלים להעברת רעיונות פסיכולוגיים והדגשת עצמאותה של האמנות מן המסורת.

ביקורת האמנות בשפה הגרמנית של המחצית הראשונה של המאה העשרים התעלמה מקלימט כמעט לחלוטין, ויצירתו תוארה לא אחת כקישוט בלבד. רק מאוחר יותר העריכו את השפעתו על התפתחות הציור המודרני (קוביזם, אמנות מופשטת).

גורל ציוריו בתקופת הרייך השלישי

יצירתו של קלימט, כיצירות אקספרסיוניסטיות אחרות, היו שנואות על הנאצים. העובדה שקלימט הרבה לצייר דיוקנות של יהודים בציוריו לא הוסיפה לו אהדה אצלם. את תחילתו של מאבק משפטי בן שש שנים סימנו בשנת 1999 חמישה ציורים של קלימט אשר נלקחו בידי המשטר הנאצי בשנת 1941 מבעלות משפחת בלוך-באואר (Bloch-Bauer) היהודית ונמסרו לגלריה בארמון בלוודר בווינה (היום "הגלריה האוסטרית בלוודר"). הגלריה המשיכה להחזיק בציורים גם לאחר סופו של הרייך השלישי בשנת 1945, שכן הגברת אדֵלֵה בלוך-באואר, שאותה צייר קלימט פעמיים, ביקשה כבר בצוואתה משנת 1925 למסור אחרי מותה את ציוריה ל"גלריה הממלכתית האוסטרית בווינה". אלא שלא כך אירע, ומשפחת בלוך-באואר נאלצה להימלט מאוסטריה לאחר האנשלוס, ובעלה של בלוך-באואר מת בגלות בשווייץ. בשנת 2006 פסק בית משפט שחמשת הציורים, בשווי משוער של 150 מיליון דולר, יושבו ליורשיה של בלוך-באואר, ובעיקר לאחייניתה, מריה אלטמן.

בשנים 2004-2001 הוחזרו עוד חמישה ציורים נוספים של קלימט לבעליהם המקוריים, לפי חוק אוסטרי בנושא. ביוני 2006 מכרה מריה אלטמן אחד מהציורים, "דיוקנה של אדלה בלוך-באואר", לאיל ההון רון לאודר תמורת 135 מיליון דולר - המחיר הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור ציור (השיא הקודם היה הציור "נער עם מקטרת" של פאבלו פיקאסו, שנמכר ב-104.1 מיליון דולר). התמונה מוצגת ב"נויה גאלרי" (Neue Galerie New York), המוזיאון הפרטי של רון לאודר.

בשנת 2006 יצא לאקרנים סרט בשם "קלימט", המתאר את חייו ויצירותיו. בשנת 2014 רכש מוזיאון ישראל את מתווה הקומפוזיציה ליצירה "רפואה" של קלימט, בסכום לא ידוע.

לקריאה נוספת

• גוסטב קלימט 1862 - 1918 מאת: ג'יל נרה. הוצאת ספרי טאשן - TASCHEN ,
• האישה בזהב מאת: אן-מארי אוקונור. הוצאת ידיעות ספרים, 2013
• רות נצר. ציוריו של גוסטב קלימט: העלמה והמוות והאמן כבן-מאהב. אתר של רות נצר / מדור מאמרים/ מאמרים על אמנות.
• Ruth Netzer .The Paintings of Gustav Klimt - Death and the Maiden and the Artist as Son-Lover.   Harvest. 2006. On Erich Neumann. Vol. 52. No. 2.p.  91-110 http://www.ruthnetzer.com/182625/%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA-1

קישורים חיצוניים

• אגודת קלימט הבינלאומית
• גלריה מקוונת של ציוריו
• מידע בפרשת בלוך-באואר
• רודריק קונוויי מוריס, ניו יורק טיימס, תור הזהב של קלימט: אמן חשוב או דקורטור מבריק?, באתר הארץ, 18 במאי 2012
• The Kiss by Klimt - Check123 Video Encyclopedia